קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בכביש עכו חיפה: זוהי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכבה של התובעת ב"תאונת שרשרת" שארעה בתאריך 15.1.97 בכביש עכו חיפה. התובעת היתה בעלת רכב מסוג רנו שמספרו 23-920-06. בעת ארוע התאונה נהג ברכב נהג מטעם התובעת, מר כבישי כבישי. על פי גרסתו של מר כבישי, שלא נסתרה, במהלך נסיעתו הבחין כי ארעה תאונה בין כלי רכב. העד עצר את רכבו מאחורי רכב מסוג מיצובישי שלא היה מעורב בתאונה. מיד לאחר שנעצר הבחין במראה הפנימית של רכבו ברכב מסוג פיאט אונו מ.ר. 19-262-05 נהוג בידי נתבע 1 כשהוא מגיע מאחוריו במהירות, פגע ברכב הרנו ודחף אותו לעבר המיצובישי שהיתה לפניו. בחקירתו הנגדית טען מר כבישי כי חש במכה אחת בלבד. מאחר ונהג רכב הפיאט וחברת הביטוח שביטחה אותו סרבו לפצות את התובעת בשל נזקה, הוגשה התביעה שבפני. הנתבעים מצידם הגישו הודעה לצד שלישי כנגד נהג נוסף שהיה מעורב, בשם סובאח נזאר, אשר נהג ברכב מסוג סובארו ולטענתם פגע ברכב מסוג דייהו שנסע לפניו. רכב זה נדחף לעבר רכבו של שחאדה ודחף אותו על רכב התובעת. מטעמים השמורים עימם הגישו נהג הסובארו וחברת הביטוח איילון הודעה לצד רביעי נגד נהג הרכב שנסע לפניו (דייהו). לאחר שהוצגו בפני תצהירי הנהגים, הודעות שנגבו במשטרה ופסקי דין של בית המשפט לתעבורה ובית המשפט לתביעות קטנות, מסתבר כי המחלוקת בין הנתבע, צד ג' וצד ד' הוכרעה בפסק דין חלוט של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו ע"י כב' השופט ג. נאסר (ת.ק. 637/97). בפסק הדין הזה נקבע ממצא פוזיטיבי לפיו רכבו של צד ד' התנגש ברכבו של הנתבע לאחר שצד ג' התנגש בו מאחור. דהיינו, האחריות לארוע התאונה בין הנתבע לצד ד' ובין צד ד' לצד ג' הוטלה על צד ג' מאחר ועל פי חומר הראיות שהובא בפניו הגיע כב' השופט נאסר למסקנה כי צד ג' פגע ברכב צד ד' ודחף אותו לעבר רכבו של הנתבע שנדחף לעבר הרכב שלפניו, ומטעם זה חויב צד ג' לפצות את הנתבע בגין הנזקים שנגרמו גם לחלקו הקדמי של הרכב. מן האמור לעיל עולה כי המחלוקת שבפני הוכרעה כבר בפסק הדין הנ"ל והאחריות לנזקה של התובעת הוטל על שכמו של צד ג'. בא כוחו של צד ג' טוען כי יהא זה מרחיק לכת להטיל על מרשו את האחריות לנזקם של כל כלי הרכב שלפניו - שלושה במספר - ויש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים. אין דעתי כדעתו הן מן הטעם הדיוני והן לגופו של ענין. קביעת בית המשפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין ושאלת חלקם של הנהגים המעורבים באחריות לנזק הוכרעה וקיים השתק פלוגתא בסוגיה זו. אולם גם לגופו של ענין, העיר מר כבישי כי חש במכה אחת בלבד והמסקנה מדבריו אלה היא שכתוצאה מפגיעתו של צד ג' ברכב שלפניו נדחף רכב הדייהו לעבר רכב הפיאט אשר מצידו נדחף לעבר רכב התובעת ופגע בו. מר פיינגולד מפנה להכרעת הדין בתיק בית המשפט לתעבורה 2380/97 ולכתב האישום בו הודה צד ג' ואשר ממנו עולה כביכול שרכב הדייהו התנגש ברכב שלפניו עובר לפגיעתו של צד ג'. אולם הכרעת הדין בת.פ. הנ"ל אינה מהווה מעשה בית דין ביחסים שבין צד ג' לצד ד' מאחר והאחרון לא היה צד להתדיינות שם. יתרה מכך - ההכרעה בשאלה האם רכב הדייהו התנגש ברכב שלפניו עובר לפגיעתו של צד ג' או אחריה לא היתה דרושה לצורך ההכרעה בתיק הפלילי ועל כן אינה מהווה השתק פלוגתא. לעומת זאת, בהליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות נטלו חלק כל המעורבים (למעט התובעת) וההכרעה בשאלת סדר הפגיעות מהווה את לב לבו של פסק הדין. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי מר סובח נזאר אחראי לנזקיה של התובעת ומחייבת את צד ג' 1 ו2- לשלם לתובעת 13,784 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל ו1,500- ש"ח + מע"מ לנתבעים ולצד ד'. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסה"ד ועד למועד התשלום בפועל. כבישתאונת דרכים