קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בשומרון - ביטוח לאומי: סגן הנשיא קובובי: 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט ירושלמי - דן יחיד; תב"ע מד/16-0) שדחה את עתירת המערער להצהיר כי הוא זכאי לקבל את "כל הזכויות המוענקות לו על-פי חוק הביטוח הלאומי כנכה עבודה מבלי שיהיה לנתבע שיקול דעת בשל היות התובע תושב השומרון". כמו כן נדחו שתי עתירותיו החלופיות של המערער: להצהיר שהמוסד חייב להחזיר לו את כל הכספים שקיבל מצד ג' מכוח סעיף 150 לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב] התשכ"ח- 1968 (להלן - החוק) ו/או שהמוסד מנוע מלתבוע מצד ג' פיצוי על הגמלה שהוא משלם או עתיד לשלם לתובע. 2. הצדדים הסכימו על עובדות אלה: "א) התובע הינו תושב עזור שבשומרון; ב) התובע נפגע בתאונת דרכים בדרכו לעבודה ונמצא זכאי לגמלת נכות מהעבודה; ג) התובע תבע את קואופרטיב "דן" בגין נזקים שנגרמו לו מעבר לגמלת הנכות מהעבודה, שנמצא זכאי לקבל מהנתבע; ד) הנתבע חזר על קואופרטיב "דן" מכוח סעיף 150 לחוק בגין גמלת הנכות שהנתבע משלם לתובע; ה) הנתבע לא הודיע לתובע כי בדעתו לשלול ממנו זכות כלשהיא המוענקת לו על-פי החוק כנכה מהעבודה, בהתחשב בכך שהינו תושב השטחים". במהלך המשפט התברר שהמוסד טרם חזר על קואופרטיב דן מכוח סעיף 150 הנ"ל, ולפיכך הפכה לבלתי-רלבנטית העתירה החלופית הראשונה. 3. ואלה שתי הוראות החוק הרלבנטיות, במה שנוגע לענייננו: " 146 הנמצא בחוץ לארץ למעלה משישה חודשים, לא תשולם לו קצבה בעד הזמן שלמעלה מששת החודשים הראשונים, אלא בהסכמת המוסד..." 150(א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פק' הנזיקין [נוסח חדש], או לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד... לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה..." 4. דחיית התובענה נומקה בכך שהעתירה הראשית נוגדת את לשון סעיף 146 לחוק, ועומדת על הנחה עתידית שהמוסד ינהג בניגוד לחוק, הנחה שאין לה אחיזה במצב עובדתי כלשהו. העתירה החלופית השניה (זו שנותרה), שנועדה למנוע מהמוסד אפשרות לתובע מכוח סעיף 150 צד ג' כלשהו, נוגדת את ההלכה. לתובע אין מעמד בעניין זה, ואין הוא צד ליחסים שבין המוסד לצד ג'. על כן שרירה וקיימת זכות השיפוי של המוסד מאת המזיקים והסינטזה שבא-כוח התובע מבקש ליצור בין הסעיפים 146 ו- 150 הינה מלאכותית. 5. בהודעת הערעור הטעים בא-כוח המערער כי השאלה אם זכאי מרשו לגמלאות תלויה או שאינה תלויה בשיקול דעתו של המוסד, היא שאלה מעשית ביותר, והוא זכאי לכך שיובהר ויוצהר כי זכאותו לקבל גמלאות נפגעי עבודה אינה "זכאות שבשיקול דעת", בשל מקום מגוריו המצוי בחו"ל או הצפוי להפוך להיות בחו"ל. 6. בא-כוח המערער טרח ויגע להציג את עמדתו כבנין של לוגיקה, אך אנו סבורים שלפנינו מבנה של סופיסטיקה, ומקובל עלינו טיעונו של בא-כוח המוסד, שעיקריו הם, כי- א) שיקול הדעת להסכים להמשך תשלום הקצבה, מסור למוסד מכוח הוראות שבחוק, ואין לבית-הדין סמכות לשלול מראש הפעלת אותו שיקול דעת; ב) מאותו טעם, אין בית-הדין יכול להחליף את המוסד, ולקבוע במקומו אימתי להסכים ואימתי למאן להמשיך ולשלם את הקצבה. מה גם ששיקול דעתו של המוסד בסוגיה זו כפוף ממילא, בדיעבד, לביקורתו השיפוטית של בית-הדין; ג) הכיצד יתערב בית-הדין בהפעלת שיקול דעתו של המוסד בטרם הפעיל המוסד את שיקול דעתו, באשר טרם נוצרו הנסיבות שיחייבוהו להפעילו, וטרם נוצר מצב של אי-הפעלת שיקול דעת העשוי לעמוד לביקורתו השיפוטית של בית-הדין. 7. כאן המקום להזכיר שבא-כוח המוסד חזר והצהיר בסיכומיו את אשר נאמר בכתב ההגנה (שהוגש ב-2.1.1984): "בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון ובהתאם למדיניות הנתבע אין הנתבע מפעיל לגבי השטחים את סעיף 146 לחוק ואין הוא מאבחן בין תושבי המדינה לתושבי השטחים". 8. עם זאת התייחס הפרקליט המלומד לאפשרות שיחול שינוי בנסיבות וטען כי - א) במקרה של שינוי נסיבות עתידי, שיחייב את המוסד לשקול את מדיניותו בשנית לעניין המשך תשלום קצבת נכות לתושבי השטחים - אין בית-הדין מוסמך לשלול מהמוסד, מראש, את סמכותו החוקית לפי סעיף 146; ב) וכן - אין בית-הדין סמכות לקבוע כבר עתה באלו מקרים יצטרך המוסד להמשיך לשלם את הקצבה לתושבי השטחים; ג) כל עוד לא הגיעה העת, עבור המוסד להפעיל את שיקול דעתו בשנית, בשל שינוי הנסיבות, אין בית-הדין מוסמך להפעיל את שיקול דעתו לעניין המשך תשלום קצבת הנכות; ד) לא יתכן לפסוק כיום כי - יהא המצב בעתיד אשר יהא - יש לשלול כבר עתה, מראש, מידי המוסד את סמכותו להפעיל את שיקול דעתו במסגרת סעיף 146. 9. כאמור אין אנו רואים להרחיב ולהוסיף על טיעונים אלה המהווים מענה ראוי ומספיק לעתירה. 10. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.תאונת עבודה