קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה מדריך טיולים עצמאי: הפלוגתא העומדת לדיון במסגרת ההליך הנוכחי הינה שאלת סיווגו של התובע כ"עצמאי" או מכוח צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב- 1972 (להלן: "צו סיווג מבוטחים"), וזאת לצורך ביטוחו בביטוח נפגעי עבודה. רקע עובדתי רלוונטי: התובע עובד כמדריך טיולים שכיר במשרד החינוך. בנוסף עוסק התובע כמורה דרך- מדריך טיולים "עצמאי" במסגרת עסקו הפרטי "אודי מילוא- זמרת הארץ". ביום 7.7.09 בעת שהדריך קבוצת מטיילים בטיול במדבר יהודה, מעד התובע ונחבל ברגל שמאל (סעיף 4 לתצהירו). אין חולק כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו של התובע במסגרת עסקו הפרטי. התובע הגיש תביעה לנתבע, אשר דחה את תביעתו מהטעם כי אינו עונה להגדרת "עובד עצמאי" כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק"). לפיכך הוגשה התביעה הנוכחית. ב"כ התובע טוען, כי עניינו של התובע עונה להגדרה שבסעיף 7 לתוספת הראשונה לצו סיווג מבוטחים. אין חולק כי התובע עסק כמורה דרך בעת הפגיעה וכי קיבל תשלום מהמטיילים בגין שירותיו. די בכך כדי לקבוע כי התובע יוכר כמי שהיה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה, ובהתאם בפגיעתו כ"פגיעה בעבודה". עוד נטען כי התובע עונה להגדרת "עובד עצמאי" שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי- התובע היה רשום כעצמאי, והעובדה שלא דיווח במועד לנתבע על שינוי בהיקף עבודתו או הכנסתו אינה מהווה תנאי שאין בלתו ובאפשרותו להוכיח היקף עבודתו בפני בית הדין. מאחר ואין חולק כי התובע עומד בתנאי ההכנסה הכספית, ומאחר והתובע הוכיח כי עבד יותר מ-12 שעות שבועיות, הרי שהוא עונה להגדרת "עובד עצמאי" כקבוע בחוק. ב"כ הנתבע טוענת כי צו סווג מבוטחים אינו חל על התובע מאחר והתאונה אירעה בעת שעסק בכובעו כ"עצמאי" ולא באמצעות מעסיק. משלם גמול העבודה הינו הוא עצמו ולא ניתן לראות בקבוצה אותה הדריך כמעסיקתו. אשר להגדרת "עובד עצמאי" שבסעיף 1 לחוק- התובע הצהיר ונרשם כעובד עצמאי שאינו מבוטח בענף נפגעי עבודה, ואף לא עשה את המוטל עליו ולא דיווח במועד על שינוי תנאי עבודתו והכנסתו, ובהתאם שילם דמי ביטוח מופחתים כעובד עצמאי שאינו מבוטח. התובע אינו עומד בתנאי ההכנסות ואף לא בתנאי היקף העבודה על פי דיווחיו לנתבע, ולא דיווח על כל שינוי בהכנסתו או במספר שעות עבודתו ובהתאם גם חויב בדמי ביטוח. לאור האמור, לטענת הנתבע, אין התובע עונה להגדרת "עובד עצמאי" כנדרש בחוק.  דיון והכרעה: ס' 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד עצמאי" כדלקמן: "עובד עצמאי", לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן - משלח יד), והתקיים בו אחד מאלה: (1) הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע; (2) הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע; (3) הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א'; (15% מהשכר הממוצע במשק). סעיף 77 לחוק קובע כי: "(א) לגבי עובד עצמאי, תנאי לקבלת גמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם." מטרת הצורך ברישום של עובד עצמאי לפי סעיף 77 לחוק, כתנאי מוקדם לקבל גמלה של נפגע בעבודה, היא: "למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד" (עב"ל 212/09 מיכאל כהן נ' המוסד מיום 23.3.10; דב"ע לד/0-268 אהרן פראד נ' המוסד, פד"ע ו 65, דב"ע מח/0-14 אריה שטרר נ' המוסד פד"ע כ 326). במקרה דנן, בניגוד להכנסות עליהן הצהיר התובע (סעיפים 8-9 לתצהירו) אישר התובע בעדותו בבית הדין כי הכנסותיו בשנים 2007-2009 היו עפ"י שומת מס הכנסה, כפי שפורטו בתע"צ שהוגשה מטעם הנתבע (שנת 2009- 17,481 ₪, 2008- 35,256 ₪ וב-2007- 29,531 ₪, ר' עמ' 3 לפרוטוקול שורות 22-25). לפיכך, אין התובע עומד בתנאי של הכנסות כנדרש בסעיף 1 לחוק. זאת ועוד, התובע גם לא הוכיח עבודה של לפחות 12 שעות שבועיות- התובע התייחס בתצהירו לעבודה של לפחות 12 שעות בחודש בעוד שדרישת הסעיף היא לעבודה של לפחות 12 שעות שבועיות. כך וממילא הודה התובע בעדותו, כי בהתאם לדיווחים שהגיש לנתבע עבודתו נסתכמה ב-2 שעות שבועיות (נ/1, עמ' 4 לפרוטוקול שורות 25-26) בקשר לכך העיד התובע את הדברים הבאים: "כשבית הדין שואל אותי האם בשלב מסוים דיווחתי לביטוח הלאומי שהיקף עבודתי המגבילה למשרד החינוך עולה על הדיווח האחרון של 2002 (נ/1) שדיבר על שעתיים בשבוע בלבד, אני משיב: דיווחתי ליועץ המס שלי והוא דיווח ובהתאם לכך.... היועץ המס שלי אמר לי מה אני צריך להביא. אני ידעתי שאני צריך לדווח לו והוא מדווח לביטוח לאומי ובהתאם הם שולחים לי שומה" (עמ' 4 שורות 27-32). בעניין אריה בדרה (דב"ע (ארצי) נה/184-0 אריה בדרה - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 12.12.1995) נקבע לאמור: "המבחן בעניין רישום כחוק, אינו 'תום ליבו' של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל ....... אפילו אם תתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה החשבון התרשל באי דיווח למוסד ושהמערער לא שם לב להעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה - אין בכך לענות על תנאי החוק שהוא יעשה את המוטל עליו להרשם במוסד. למעשה, כלפי המוסד, לא עשה המערער דבר בעניין רישום או תשלום דמי ביטוח". על מנת לבחון אם אדם עשה את המוטל עליו כדי להירשם, יש לבחון את מעשיו כדי להירשם במוסד דווקא ולא בפני רשויות אחרות (דב"ע לד/0-268 אהרון פואד- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 276). "לשם כך יש לבחון, על פי מבחן הסבירות, את מכלול הנסיבות שביחסי האדם מול המוסד. כך למשל נקבע כי אדם המקבל מהמוסד הודעה כי לפי הידוע למוסד הוא עצמאי ולכן במקרה ולא ידווח על הכנסתו תקבע שומתו לפי הנתונים בידי המוסד, ובהמשך אף הוצאה לו על ידי המוסד הודעה על שומה כעצמאי וכן נשלח לו פנקס תשלומים כעצמאי, סביר שיסיק כי הוא רשום כעצמאי" (עב"ל 212/09 מיכאל כהן- המל"ל, מיום 23.3.10). במקרה הנוכחי, אין חולק כי על פי הדיווחים שדיווח התובע לנתבע, סווג התובע כ"עצמאי שאינו עונה להגדרה", ובמעמדו זה לא בוטח בביטוח ענף נפגעי עבודה. על פי הפסיקה לעיל, התובע לא עשה את המוטל עליו ע"מ לדווח למל"ל על כל שינוי בהכנסותיו ו/או בהיקף עבודתו ובהתאם גם שילם דמי ביטוח מופחתים. ועוד נקבע באותו עניין בעב"ל 430/07 רונן הורביץ- המל"ל (מיום 7.7.08): "הוכח שמערער השליך את יהבו על רואה החשבון, איש המקצוע, בכל נושא רישומיו כעובד עצמאי במס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי. רואה החשבון הוא שלוחו של המערער בעניינים אלה ושלוחו של אדם כמותו. מעשה או מחדל של רואה החשבון בכל נושא הרישומים, למעשה או מחדל של המערער יחשב, בכל הקשור ליחסים שבין המערער למוסד בנושא זה להבדיל מיחסיו עם רואה החשבון. העובדה היא, שהמערער לא נרשם כעובד עצמאי במוסד בטרם קרות התאונה, ולא עשה את המוטל עליו להירשם ככזה במוסד. כשם שידע להירשם כעצמאי במס הכנסה עוד בחודש פברואר, כך יכול היה להירשם בעת ובעונה אחת גם במוסד. לא עשה כן, מבלי שלכאורה היה דבר שמנע ממנו לפעול כך, תחול עליו הוראת סעיף 77(א) לחוק המונעת ממנו עם כל הצער את קבלת הגמלה." לאור כל האמור, אין התובע עונה להגדרת " עצמאי" שבסעיף 1 לחוק ובהתאם לסעיף 77(א), ואין הוא זכאי לתשלום דמי פגיעה. אשר לטענת התובע כי הוא נכלל במסגרת הצו לסיווג מבוטחים. הוראות צו סיווג מבוטחים, אשר הותקנו מכוח סעיף 6 לחוק, מגדירות את מעמדם של מבוטחים שבתנאי עבודה מסוימים, כמוגדר בצו, ייחשבו לעניין חוק הביטוח הלאומי כשכירים, כעצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים. סעיף 1 לצו קובע ביחס לסוגי העבודות שהעובדים בהן ייחשבו כ"עובדים" לעניין חוק הביטוח הלאומי. סעיף 2 לצו קובע כי כמעבידו של עובד כאמור בסעיף א' ייחשב מי שצוין לצידו בטור ג' לתוספת הראשונה. בענייננו מדובר בסעיף 7 שבטור א' לתוספת הראשונה: "מורה דרך- למעט מורה דרך המדריך תיירים בכלי-רכב שבבעלותו- מלווה רפואי ומלווים אחרים בטיולים המאורגנים על ידי מוסדות, גופים ציבוריים ומשרדי נסיעות" וזאת ככל ש"משתלם גמול בעד העבודה" וכמעסיקו ייחשב "החייב בתשלום גמול העבודה" (הדגשות אינן במקור). במקרה דנן לא ניתן לקבוע כי התובע נכלל במסגרת הצו: התובע הדריך טיולים במסגרת עסקו הפרטי וסיפק חשבוניות תמורת השירות שנתן. לא ניתן לומר כי התובע קיבל גמול בעד "עבודה" וממילא לא ניתן לראות בקבוצת המטיילים אותה הדריך כמעבידתו. כאמור, התובע סיפק את השירות במסגרת עסקו הפרטי, ודמי הביטוח עבורו, צריכים היו להיות משולמים על ידו. חובת הדיווח ותשלום דמי הביטוח בהתאם היתה מוטלת על התובע, דבר שכאמור לעיל, לא נעשה על ידו במועד וטרם קרות התאונה. לאור כל האמור לעיל, דין טענת התובע כי נכלל במסגרת הצו לסיווג מבוטחים, להידחות. סוף דבר: התביעה נדחית ללא צו להוצאות. תאונות בטיוליםעצמאיםתאונת עבודה