קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום דמי אבטלה: .1תביעת התובעת לתשלום דמי אבטלה, נדחתה על ידי הנתבע, במכתבו לתובעת מיום 21/6/98, בטענה שהתובעת איננה מבוטחת בביטוח אבטלה כנדרש לפי סעיף 158לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995(שייקרא להלן: "החוק"). לאחר פניה נוספת של התובעת אל הנתבע, הודיע הנתבע (במכתבו מיום 4/11/98), כי הוא עומד על דעתו. כנגד כך הוגשה התובענה שבפנינו. .2בכתב התביעה טענה התובעת כי עבדה בחברת "ארקיע" בתקופה שמיום 21/7/96 ועד ליום .30/4/98עם סיום עבודתה, עברה התובעת, שהיתה בחודש החמישי להריונה, להתגורר בבית אמה בקבוץ "הגושרים". כשהתובעת התגוררה בקיבוץ, נטען בכתב התביעה, היא שילמה לו עבור מזון, חשמל ומים, לא קיבלה ממנו כל תקציב מחייה, לא קיבלה כל מעמד ושילמה בעצמה את התחייבויותיה. עוד נטען בכתב התביעה כי בתקופה שמאז סיום עבודתה ב"ארקיע" ועד ללידה, ניסתה התובעת למצוא עבודה והיא נרשמה כמובטלת בלשכת שירות התעסוקה. .3הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי התובעת לא היתה "מובטלת", כי היתה מועמדת לחברות בקיבוץ וכי לאור זאת אין היא זכאית לדמי אבטלה. .4התיק נקבע לדיון מוקדם ליום .23/2/99דא עקא, שבמועד זה שבתו עובדי בית הדין, והם מנעו את קיומם של הדיונים, לרבות הדיון בתובענה זו. כיון שכך, ובמטרה לחסוך את הצורך בקיומה של ישיבה נוספת, ניתנה ביום 11/3/99, החלטה שבה נכללו הוראות שבאו לבחון את גדרי המחלוקות בתיק. מאחר שמכתבי הטענות התברר כי יש מחלוקת עובדתית בשאלת מעמדה של התובעת בקיבוץ הגושרים, כשגרסת הנתבע היתה שהתובעת היתה במעמד של "מועמדת לחברות", כללה ההחלטה את סעיף 2א', שזו היתה לשונו: "על הנתבע להודיע על מה מבוססת טענתו העובדתית כי התובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ. אם גירסה זו מבוססת על מסמך - על הנתבע לצרף את העתק המסמך להודעה." באותה החלטה ניתנו הוראות נוספות לנתבע, וזאת מאחר שמכתב ההגנה וממכתב הדחיה התברר שהנתבע סבור שהתובעת לא היתה מבוטחת בביטוח אבטלה, לא ענתה על הגדרת "מובטל" ולא היתה זכאית לדמי אבטלה בשל היותה - לטענת הנתבע - מועמדת לחברות בקיבוץ. טענות אלה של הנתבע, קשורות להוראותיהם של מספר חיקוקים. סעיף 158לחוק (לענין שאלת היות התובעת בגדר מבוטחת) סעיף 160לחוק (לענין הזכאות לדמי אבטלה), סעיף 163לחוק ותקנה 6לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג- 1972(שתיקראנה להלן: "תקנות האבטלה") (לענין הגדרת "מובטל"). מאחר שכתב ההגנה נוסח באופן לקוני ביותר, ולשם המטרה של נסיון לחסוך בישיבה נוספת, היה צורך לברר את עמדתו המדוייקת של הנתבע בשאלות אלה, נוכח הוראות החיקוקים המוזכרים לעיל. על כן, כללה ההחלטה מיום 11/3/99, את הוראות ס"ק ב' ו-ג' לסעיף 2להחלטה, שזו היתה לשונם: "ב. אם הנתבע סבור שעד ליום 30/4/98, התובעת לא היתה בגדר 'עובד הזכאי לשכר' מ'ארקיע' וכן אם לדעתו התובעת לא התייצבה, לאחר מכן, כדורשת עבודה בלשכת התעסוקה על פי הוראות שירות התעסוקה, הרי שעל הנתבע להודיע על מה מבוססת דעתו זו (ואם היא מבוססת על מסמך - יש לצרף את העתקו להודעה). ג. אם הנתבע מסכים לכך שעד ליום 30/4/98היתה התובעת בגדר 'עובד הזכאי לשכר' ואם הנתבע איננו חולק על כך שהתובעת התייצבה כראוי בלשכת התעסוקה, הרי שעל הנתבע להודיע ממה נובעת עמדתו המשפטית לפיה מועמד לחברות בקיבוץ איננו זכאי לדמי אבטלה". .5בהודעתו מיום 23/3/99הודיע הנתבע כי טענתו על כך שהתובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ מבוססת על המסמכים שצורפו להודעה (להודעה האמורה צורפו מסמכים רבים שלחלקם הגדול אין כל קשר לשאלת היותה של התובעת במעמד של "מועמדת לחברות", כגון טופס התביעה, תלושי משכורת ומכתב סיום העסקה מ"ארקיע" ואישור התייצבות בלשכת שירות התעסוקה). חלק אחר מהמסמכים היה כזה שניתן ללמוד ממנו מדוע הנתבע טוען שהתובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ (הקיבוץ הוציא מסמכים סותרים בענין והודעתו של נציג מנהל החשבונות של הקיבוץ לחוקר הנתבע, היתה מבולבלת ובלתי עקבית). .6עוד נאמר בהודעה שהגיש הנתבע ביום 23/3/99, כי הטענה על כך שהתובעת לא היתה מבוטחת בביטוח אבטלה צויינה בטעות במכתב הדחיה ובכתב ההגנה, וכי עילת דחיית תביעתה של התובעת היא בכך שהתובעת איננה עונה להגדרת "מובטל". .7מהודעת הנתבע היה ניתן להבין כי מבחינה עובדתית הוא טוען שהתובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ הגושרים, וכי הוא כבר איננו טוען שמהבחינה המשפטית התובעת לא היתה מבוטחת בביטוח אבטלה (לפי סעיף 158לחוק). עם זאת, לא היה ניתן להבין מדוע הנתבע סבור שהתובעת איננה עונה להגדרת "מובטל", והנתבע לא קיים את חלקי ההחלטה מיום 11/3/99הנוגעים לשאלת ההגדרה האמורה ולשאלת הזכאות לדמי אבטלה (הנתבע לא הודיע שלדעתו התובעת לא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה על פי הוראות שירות התעסוקה, אדרבא, הנתבע צירף מסמך המלמד לכאורה שהתובעת התייצבה כנדרש בלשכה. יחד עם זאת - הנתבע לא הודיע ממה נובעת עמדתו המשפטית לפיה מועמד לחברות בקיבוץ איננו זכאי לדמי אבטלה). .8התוצאה מהאמור בסעיף 7לעיל, היתה שעמדתו של הנתבע לא היתה ברורה. לפיכך, נקבע התיק לתזכורת נתבע בלבד, כדי לנסות להבין את עמדתו. בישיבת התזכורת, הודיעה באת כח הנתבע כי הסיבה לכך שהנתבע סבור שהתובעת איננה עונה על הגדרת "מובטל" היתה העובדה (הנטענת על ידי הנתבע), שהתובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ. ב"כ הנתבע לא מסרה אסמכתאות כלשהן לדעה זו של הנתבע. לאור זאת, לא היה נראה שיש טעם לקבוע את התיק להוכחות; המחלוקת העובדתית היחידה, היתה בשאלת מעמדה של התובעת בקיבוץ (כלומר אם היתה מועמדת לחברות או היתה רק דיירת בקיבוץ), והנתבע לא ציין על מה מבוססת טענתו המשפטית שמועמד לחברות בקיבוץ איננו נכנס להגדרת מובטל. בשל כך, ניתנה ביום 4/5/99, החלטה בלשון זו: " .1תשומת לב הנתבע מופנית להוראות סעיף 163לחוק ... ותקנה 6לתקנות ה... אבטלה ... העוסקים בהגדרת 'מובטל'. .2מהודעות הנתבע עולה כי ככל הנראה, הנתבע איננו חולק על כך שהתובעת נכנסה בגדר ההגדרה של 'מובטל' על פי החיקוקים. לפיכך, אני מתקשה להבין את עמדתו שהתובעת איננה זכאית לדמי אבטלה מאחר שהיא לא היתה 'מובטלת'. על כן, אני ממליץ לנתבע לשקול מחדש את עמדתו ולראות אם יש בסיס משפטי כלשהו לטענתו שהתובעת לא היתה 'מובטלת'. .3אם הנתבע יעמוד על דעתו, הרי שנראה לי שאין טעם לקבוע את התיק להוכחות, שכן בשלב הראשון ניתן יהיה לדון בשאלה המשפטית השנויה במחלוקת, דהיינו אם יש לראות את התובעת כ'מובטלת' אף אם נכונה גירסת הנתבע שהיא היתה מועמדת לחברות בקיבוץ. אם יתברר שהתשובה חיובית - הרי שכבר לא יהיה צורך לבחון את המחלוקת העובדתית. .4לאור האמור לעיל, על הנתבע להודיע עד ליום 25/5/99, אם הוא עומד על דעתו שהתובעת לא היתה 'מובטלת'. אם יעמוד הנתבע על דעתו, הוא זכאי לצרף להודעתו טענות משפטיות התומכות בעמדתו. אם יצורפו טענות כאלה - יהיה ב"כ התובעת זכאי להגיב בכתב על טענות הנתבע, תוך 15ימים מיום שיומצאו לו, ולאחר מכן יועבר התיק למתן החלטה או פסק דין. רק אם יתברר שהנתבע צודק בטענתו המשפטית שמועמד לחברות בקיבוץ איננו 'מובטל' - יתקיים דיון במחלוקת העובדתית בשאלה אם התובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ.". .9לאחר שהמועד להגיש את הודעת הנתבע הוארך (בש"א 1849/99), הגיש הנתבע הודעה, ביום 3/6/99, לפיה הוא רואה את התובעת כמי שאינה מובטלת. בכך, חזר הנתבע למעשה על עמדתו הקודמת, בלא לנמק אותה ובלא שניצל את זכותו להוסיף טענות משפטיות התומכות בעמדתו, כך שבהתאם להחלטה מיום 4/5/99- היה ניתן להעביר את התיק למתן החלטה או פסק דין. יחד עם זאת, ביקש הנתבע לעכב את הדיון בתובענה, לשם המתנה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעור שהוגש על ידי הנתבע בסוגיה דומה (הכוונה לערעור שהגיש הנתבע על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתב"ע (חי') נז/201- 02הלוי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). בהתאם להחלטה מיום 7/6/99, הגיב ב"כ התובעת על הבקשה לעכב את הדיון בתובענה, והביע התנגדות לה. בהחלטה מיום 27/6/99נדחתה בקשת הנתבע על עיכוב הדיון, ונאמר כי התיק בשל למתן פסק דין לאור העובדה שהנתבע לא צירף טענות משפטיות כלשהן להודעתו מיום .3/6/99 על ההחלטה מיום 27/6/99, הגיב הנתבע בטענה שהוא מתנגד למתן פסק דין בשאלה המשפטית ללא סיכומים כדין, תוך שהסביר כי לא טען טענות משפטיות קודם לכן, בשל בקשתו לעיכוב ההתדיינות בתיק. בהחלטה מיום 4/7/99, הובהר לנתבע שלאחר שלא ניצל את זכותו להגיש טענות משפטיות, הרי שאין משמעות לכך שהוא "מתנגד" למתן פסק דין, אך למרות זאת, לאור הודעת הנתבע - הוארך המועד להגשת סיכומי הנתבע עד ליום .31/7/99 .10אחר הדברים האלה הוגשו טיעונים מטעם הנתבע וכן תגובה מטעם התובעת. בטרם נפנה לתמצת את טענות הצדדים ולהכריע במחלוקת המשפטית, ברצוננו להתעכב על אחת מטענות הנתבע, שהיא למעשה טענה כנגד האפשרות לתת כעת פסק דין, טענה שהיתה אחת הסיבות לכך שהארכנו למעלה בתיאור השתלשלות ההתדיינות. בסעיפים 2ו- 3לסיכומיה, טענה ב"כ הנתבע, כי החלטת פקידת התביעות על כך שהתובעת איננה מובטלת ניתנה על סמך מכלול העובדות שבתיק. על כן, נטען על ידי הנתבע, סיכומי הנתבע מוגשים רק בשל החובה לקיים את החלטת בית הדין, אך עדיין הנתבע מבקש לקבוע את התיק להוכחות, כדי שהנתבע יוכל להראות שלמרות שהתובעת היתה רשומה בלשכת שירות התעסוקה, היא לא היתה מוכנה ומסוגלת לעבוד במקצועה או בכל עבודה אחרת המתאימה לה ואשר תוצע על ידי שירות התעסוקה. אנו סבורים שטענה זו של הנתבע לא היתה במקומה והיא נטענה בהתעלמות מוחלטת מההליכים שקדמו להגשת טיעוני הנתבע. המחלוקות העובדתיות אמורות להשתקף בכתבי הטענות. הנתבע לא טען בכתב הגנתו כי התובעת "לא היתה מוכנה ומסוגלת לעבוד במקצועה או בכל עבודה אחרת ... אשר תוצע לה על ידי שירות התעסוקה". כל שטען הנתבע בענין זה בכתב ההגנה, זו הטענה הכללית לפיה התובעת "לא היתה מובטלת עפ"י החוק". ההחלטה מיום 11/3/99, ניתנה על יסוד הטענות שבכתב ההגנה, ומכחה קיבל הנתבע את ההזדמנות להסביר מדוע לדעתו התובעת לא היתה בגדר "מובטל". כזכור, הנתבע לא קיים כראוי את ההחלטה מיום 11/3/99, וכל שהודיע בענין זה, בהודעתו מיום 23/3/99, היתה חזרה על עמדתו שהתובעת איננה עונה על הגדרת "מובטל". גם בהזדמנות הנוספת שניתנה לנתבע להבהיר את עמדתו, בישיבה מיום 4/5/99, לא פירט הנתבע שיש לו טענות עובדתיות בענין אי-מסוגלות, כביכול, של התובעת לקבל הצעות עבודה שהיו מופנות אליה, ובאת כחו הסבירה בדיון שהסיבה לכך שהתובעת לא ענתה, לדעת הנתבע, על הגדרת "מובטל", היא בעצם העובדה שהתובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ. בעקבות ההחלטה מיום 4/5/99, שבה התאפשר להביא אסמכתאות משפטיות לחיזוק טענתו שמועמד לחברות בקיבוץ איננו עונה להגדרת "מובטל", הגיש הנתבע הודעה ביום 3/6/99, בה שב וחזר על עמדתו כי אין הוא רואה את התובעת כ"מובטלת", וזאת מבלי להסביר עמדה זו. לאחר מכן, משההחלטה מיום 27/6/99הגיעה לנתבע - טען הנתבע, בהודעה מיום 30/6/99, כי הוא מתנגד למתן פסק דין בשאלה המשפטית - מבלי שיתאפשר לו להגיש סיכומים. ובהחלטה מיום 4/7/99- ניתנה לנתבע, לפנים משורת הדין, ואף בלא שביקש זאת במפורש - הארכת המועד להגיש את טיעוניו. בנסיבות האמורות, מתמיה שרק עם הגשת טיעוניו, ביום 5/8/99, "נזכר" הנתבע שיש לו טענות עובדתיות נוספות, על כך שהתובעת, כביכול, לא היתה מסוגלת לקבל הצעות עבודה מלשכת שירות התעסוקה. טענות מעין אלה, אף אם לא היה צורך לפרטן בכתב ההגנה - היה צורך להעלותן בתגובה להחלטה מיום 11/3/99ולכל המאוחר - בעת הישיבה ביום .4/5/99 יתרה מכך, חזקה על שירות התעסוקה שאילו היה מציע לתובעת עבודה מסויימת והיא היתה נמנעת מלהיענות לעבודה, אף שהעבודה היתה מתאימה לתובעת - היה שירות התעסוקה רואה את התובעת כ"סרבנית". מכל מקום, על אף תוצאתו של פסק דין זה, כפי שתירשם להלן, הרי שהתוצאה תהיה בכפוף לכך שהתובעת לא נראתה כ"סרבנית" על ידי שירות התעסוקה. טענת הנתבע על כך שהוא הגיש את סיכומיו רק בשל "החובה" לקיים את החלטות בית הדין, רחוקה מאד מכלל דיוק. לא ניתנה כל החלטה שחייבה את הנתבע להגיש סיכומים. לאחר שגדר המחלוקת העובדתית התברר מכתב ההגנה ומהודעות הנתבע מיום 23/3/99ומיום 4/5/99(וזאת בעקבות ההזדמנות הנוספת שניתנה לנתבע להסביר את עמדתו), נראה היה שייתכן מאד שלא יהיה טעם לברר את המחלוקת העובדתית, וזאת לאור העובדה שגם אם גרסת הנתבע היא נכונה (דהיינו, גם אם התובעת היתה אכן מועמדת לחברות בקיבוץ הגושרים), ייתכן שדין מסקנתו המשפטית של הנתבע (על שלילת זכאותה לדמי אבטלה) - להידחות. על כן, ניתנה לנתבע הזכות להגיש טיעונים בשאלה משפטית זו, הנתבע בחר תחילה שלא לנצל את זכותו ומשהתברר שלמרות זאת הוא מעוניין בכך - הוארך לו המועד להגשת הטיעונים. במצב דברים זה - אין לאמר שהנתבע חוייב, כביכול, להגיש סיכומים. .11לאור כל האמור בסעיף 10לעיל, הרי שאנו בדעה שלאור ההכרעה המשפטית, כפי שתהיה להלן, אין כל מקום וצורך לקבוע את התיק להוכחות, ופסק דין זה יעסוק במחלוקת המשפטית בין הצדדים, דהיינו, גם בהנחה שהתובעת (כגרסת הנתבע), היתה מועמדת לחברות בקיבוץ הגושרים - האם נכון לקבוע שאין היא עונה על הגדרת "מובטל". .12תמצית טענות ב"כ הנתבע א. דין מועמד לחברות בקיבוץ כדין חבר. חבר קיבוץ מוגדר בחוק כמי שעוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה. הכנסתו של חבר קיבוץ מוערכת בהתאם להוראות שבתקנות בדבר גביית דמי ביטוח. פרשנות נכונה של התקנות מביאה לכך שגם כאשר חבר קיבוץ איננו עובד - יש לו הכנסה מוערכת, שהיא שוויה של אספקת המחייה. דמי המחייה הם הכנסתו של הקיבוץ ולא של החברים. ב. לפי סעיף 163לחוק - מובטל הוא מי שרשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה והוא מוכן ומסוגל לעבודה. שרות התעסוקה עוסק בהשגת עבודה לדורשי עבודה - כשכירים בלבד. אם התובעת העמידה לרשות הקיבוץ את כל כח עבודה וצייתה להוראות רשויותיו המוסמכות של הקיבוץ, כשעמדה לרשות סידור העבודה של הקיבוץ הרי שהיא איננה יכולה להיות זמינה לעבודה ששירות התעסוקה היה מציע לה. לכן, לחבר קיבוץ אין זיקה לשרות התעסוקה כדורש עבודה, שכן כל כלכלתו על הקבוץ והוא כפוף לסידור העבודה של הקבוץ, כעולה מתקנות שירות התעסוקה בענין פטור חברי קיבוץ מזיקת חובה ללשכת התעסוקה. ג. התובעת לא היתה מובטלת מאחר שבינה לבין הקיבוץ התקיימו יחסי עובד-מעביד. .13תמצית טענות ב"כ התובעת א. טיעוני הנתבע כוללים גם עובדות שלא היה מקום להעלותן. ב. נכון שיש לחבר קיבוץ הכנסה מוערכת, שלפיה הקיבוץ משלם דמי ביטוח, אבל אין לכך קשר לשאלת הביטוח בביטוח אבטלה, שכן על שכר של חבר קיבוץ העובד מחוץ לקיבוץ משולמים דמי ביטוח נפרדים והקיבוץ משלם דמי ביטוח על ההכנסה המוערכת בנוסף לדמי הביטוח המשולמים על השכר כשכיר. ג. חברי קיבוצים רבים עוברים לעבוד כשכירים. ד. הטענה לפיה בין חבר קיבוץ לקיבוץ מתקיימים יחסי עובד-מעביד, מנוגדת להלכה הפסוקה. גם אם חבר קיבוץ מעמיד את עצמו לרשות סידור העבודה של הקיבוץ כנטען על ידי הנתבע, הרי שאין סיבה לשלול ממנו דמי אבטלה בהעדר עבודה בקיבוץ. ה. הנתבע לא התייחס לשאלה המדוייקת, אם רשאי הנתבע לסרב לשלם דמי אבטלה למועמד לחברות אשר צבר תקופת אכשרה כשכיר בזמן שטרם היה למועמד, כמו התובעת שעבדה בארקיע וצברה תקופת אכשרה בעת שלא היתה כל זיקה בינה לבין הקיבוץ. הוראות החיקוקים הרלוונטיים .14להלן נביא הוראות מהחיקוקים הרלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, אך ראשית, נזכיר כי לאור הודעת הנתבע מיום 23/3/99, לפיה הטענה על כך שהתובעת לא היתה מבוטחת בביטוח אבטלה, נטענה על ידי הנתבע "בטעות", הרי שכבר אין חולק שהתובעת ענתה על התנאים הנדרשים לשם היותה "מבוטחת", כמוגדר בסעיף 158לחוק. .15סעיף 160לחוק, קובע כי מובטל זכאי לדמי אבטלה, אם הוא השלים את תקופת האכשרה שנקבעה לו. (אין חולק כי משך עבודתה של התובעת ב"ארקיע", בתקופה שעד ליום 30/4/97, עונה על תקופת צבירת האכשרה הנדרשת לפי סעיף 161לחוק). .16ומיהו אותו "מובטל" המנוי בסעיף 160לחוק ? התשובה לכך נמצאת בסעיף 163לחוק ובתקנה 6לתקנות האבטלה. בסעיף 163(א) לחוק, נקבע: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור.". מכאן, שעל פי החוק, לשם היותו של אדם בגדר "מובטל" עליו להיות רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה על פי תנאים שקבע השר. התנאים שקבע השר, פורטו בתקנה 6(א) לתקנות האבטלה, שם נרשם: "רואים אדם רשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה, לענין סעיף ... לחוק, אם נרשם בה כדורש עבודה בהתאם לתקנון שירות התעסוקה והתייצב לרישום כמחוסר עבודה בלשכת העבודה בימים ובשעות שקבעה לשכת העבודה למתן סידורי עבודה באותו מדור שבו שובץ ושהודעה עליהם פורסמה על לוח המודעות של אותה לשכת עבודה." בענייננו, כזכור, אין לנתבע טענה שהתובעת לא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה במועדים שבהם היה עליה להתייצב. .17בענין מעמדו של חבר קיבוץ, נקבעו הוראות מיוחדות בחוק. ההוראה האחת מצויה בסעיף 344(א)(1) לחוק, שם הוסמך שר העבודה והרווחה לקבוע כיצד תוערך הכנסתו של חבר קיבוץ לצורך גביית דמי ביטוח. השר אכן עשה שימוש בסמכות זו, עת התקין את תקנה 5ב לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-.1954 בנוסף, קבע המחוקק הוראות מיוחדות לענין חברי אגודות שיתופיות, לרבות קיבוצים, בסעיף 3לחוק, שזו לשונו: "לענין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קיבוץ או מושב שיתופי רואים את החבר כעובד, ואת הקיבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם החבר עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר, אף אם אין התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה." מכאן, שכדי שיראו חבר קיבוץ כעובד של הקיבוץ, יש צורך שהוא יעסוק בתפקידו במסגרת סידור העבודה, ולא על פי התקשרות אישית בינו לבין מעביד אחר (ללא קשר לשאלה אם תפקידו נעשה במפעל הקיבוץ). .18ב"כ הנתבע הזכירה בסיכומיה את תקנות שירות התעסוקה (פטור חברי קיבוץ מזיקה ללשכת שירות התעסוקה), התשכ"ג- .1963בענין זה נבהיר כי סעיף 32(א) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט- 1959קבע כלל של חובת זיקה ללשכת שירות התעסוקה באופן שלמעביד היה אסור לקבל עובד, בענפים שנקבעו בתוספת לחוק, שלא באמצעות לשכת שירות התעסוקה (למעט היוצאים מן הכלל שנקבעו בחוק או בתקנות). התקנות שהזכירה ב"כ הנתבע, הותקנו כדי לפטור קיבוצים מהחובה לקבל חברי קיבוץ לעבודה רק באמצעות לשכת שירות התעסוקה. כיום, אין כל משמעות לתקנות אלה, וזאת לאור הוראתו של סעיף 35א לחוק שירות התעסוקה, הקובע כי סעיפים 35- 32לחוק שירות התעסוקה לא יחולו בענין עובד שהוא אזרח ישראל או תושב ישראל. מכל מקום, בתקנות האמורות הוגדר "חבר קיבוץ" ככולל גם "מי שמקום מגוריו בקיבוץ וכל כלכלתו על הקיבוץ והוא כפוף לסידור העבודה של הקיבוץ". בחינת המחלוקת המשפטית לאור החיקוקים שלעיל .19אין אנו בטוחים שיש לקבל את עמדת ב"כ הנתבע לפיה אם התובעת היתה מועמדת לחברות בקיבוץ - יש לראותה כאילו היא חברת הקיבוץ. עמדתו של הנתבע בענין זה מושתתת על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע שמ/105-3 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ - בוקורינסקי, פד"ע יב .320בפסק הדין האמור, לא נקבע שדין מועמד כדין חבר לכל דבר וענין, אלא נקבע כי כשם שאין לראות בחבר אגודה שיתופית כ"עובד" של האגודה, כך גם אין לראות במועמד לחברות כאילו היה עובד של האגודה, וזאת בעיקר בהתחשב בכך שמטרת המועמדות היתה להביא למצב של חבות באגודה, ולא היתה למועמדות מטרה של מציאת מקום עבודה (ראו שם, 323). לדעתנו, אין הדבר מלמד בהכרח על כך שדינו של מועמד לחברות באגודה כדינו של חבר אגודה. אנו סבורים שהדבר תלוי בעיקר באופן שעליו ניתן ללמוד את מהות היחסים, על פי תקנונה של אותה אגודה שיתופית. מכל מקום, לענייננו, אין אנו צריכים להכריע בשאלה זו, וניתן את פסק דיננו זה, על סמך ההנחה שהנתבע צודק בטענתו, וכי דינו של מועמד לחברות בקיבוץ כדין חבר קיבוץ. .20בחינת החיקוקים אשר נסקרו לעיל, מעלה כי הן המחוקק הראשי והן מחוקק המשנה ידעו לקבוע הוראות מפורשות נפרדות על חברי קיבוצים, כאשר רצו לעשות כן. לפיכך, הנחת היסוד אמורה להיות שבמקום שלא נרשמה הוראה מיוחדת על חבר קיבוץ יחול עליו הדין הכללי כמו לגבי כל מבוטח אחר. מכאן, שאם תתעורר השאלה הפרשנית אם חבר קיבוץ שמתקיימים בו תנאי הזכאות שנקבעו לגמלה מסויימת - אכן זכאי לאותה גמלה, הנטייה תהיה להשיב על כך בחיוב, ולא לשלול גמלה ממבוטח שתנאי הזכאות מתקיימים בו, רק בשל כך שהוא חבר קיבוץ. .21האם ניתן לאמר שחבר קיבוץ איננו יכול להיות מוכן ומסוגל לכל עבודה שתוצע לו בלשכת שירות התעסוקה, רק מחמת העובדה שהוא חבר קיבוץ? לדעתנו, התשובה על כך היא שלילית. הטיעונים שבא כח הנתבע כללה בסיכומיה כדי לשכנענו שיש להשיב על כך בחיוב - אינם משכנעים אותנו, כמפורט להלן. העובדה שהשר קבע בתקנות כיצד להעריך הכנסה של חבר קיבוץ, בהתאם לסמכות שניתנה לו בסעיף 344(א)(1) לחוק - איננה מלמדת מאומה על השאלה אם חבר הקיבוץ מסוגל ומוכן לעבודות המוצעות לו בלשכת שירות התעסוקה. כל כולן של הוראות השר בענין הערכת הכנסת חבר קיבוץ, מתייחסת לשאלת גביית דמי הביטוח בגינו, בשעה שהוא חבר קיבוץ, אך אין להוראות אלה ולא כלום עם השאלה אם חבר קיבוץ מסויים, המתייצב בלשכת התעסוקה כדורש עבודה (לאחר שקודם לכן עבד כעובד שכיר מחוץ לקיבוץ וצבר תקופת אכשרה), הוא אכן מוכן ומזומן לצאת לעבודה מתאימה שתוצע לו. ההגדרה האמורה בסעיף 3לחוק, איננה מלמדת שחבר קיבוץ אכן מעמיד את עצמו לרשות סידור העבודה של הקיבוץ. עובדה היא שאין חולק כי התובעת עבדה מחוץ לקיבוץ, כשכירה, שלא במסגרת סידור העבודה. אין גם להניח שהנתבע חולק על כך שיש חברי קיבוצים העובדים מחוץ לקיבוציהם, כשכירים שלא במסגרת סידור העבודה של קיבוצם. כל שניתן ללמוד מהאמור בסעיף 3לחוק, הוא שכאשר חבר קיבוץ עוסק בתפקידו במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ, אזי למרות שאין יחסי עובד-מעביד בינו לבין הקיבוץ, הרי שיראו אותו כ"עובד" לצורך חוק הביטוח הלאומי. (בענין זה, ראו את דב"ע נג- 127/0המוסד לביטוח לאומי - קרני, פד"ע כו .520דעת הרוב באותו פסק דין (ובמסגרתה היה רוב לדעתו של כב' הנשיא דאז, גולדברג, שם, 526-525) קבעה שההוראה האמורה בסעיף 3לחוק היא הסיבה היחידה לקביעה שהמשיבה שם היתה "עובדת" של קיבוצה. משמע, שלולי הוראה זו, לא היו רואים את המשיבה כ"עובדת" ולא היו סבורים שהיא העמידה את עצמה "לרשות" סידור העבודה של הקיבוץ). גם ההגדרה של "חבר קיבוץ" בתקנות בדבר פטור מזיקת חובה, איננה יכולה להועיל לנתבע. בניגוד למשתמע מהפסקה השניה בסעיף 12לסיכומי הנתבע, אין ללמוד מאותן תקנות שכל כלכלתו של חבר קיבוץ היא על הקיבוץ ושחבר קיבוץ כפוף לסידור העבודה של הקיבוץ. מה שניתן ללמוד מההגדרה היא שלצורך פטור מחובת זיקה ללשכת שירות התעסוקה, די בכך שאדם לא יהיה חבר קיבוץ אלא כזה שכל כלכלתו על הקיבוץ והוא כפוף לסידור העבודה של הקיבוץ. מכל מקום, לתקנות אלה, שכאמור לעיל - כבר אין להן כל משמעות היום, אין כל רלוונטיות לשאלה אם ייתכן שחבר קיבוץ יהיה מוכן ומסוגל לעבודות שתוצענה לו בלשכת שירות התעסוקה. .22גם מבחינת מהותם של הדברים, אין כל סיבה להפלות בין חבר קיבוץ שעבד כעובד שכיר, צבר תקופת אכשרה, הוא מחוסר עבודה ונרשם כדורש עבודה בלשכת שירות התעסוקה, לבין מבוטח אחר הנמצא באותו מצב. אילו המחוקק היה רוצה לשלול זכאות של חברי קיבוץ לדמי אבטלה, רק בשל כך שהם חברי קיבוץ - היה עושה זאת במפורש. .23עיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בתב"ע (חי') נז/201-02 הלוי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם. העתקו צורף לבקשת הנתבע בבש"א 1952/99), ואנו מסכימים בכל לב עם פסיקתו של בית הדין האזורי בחיפה. גם במקרה שבפנינו, זכאותה של התובעת לדמי אבטלה, לא נובעת מכך שהיא מתגוררת בקיבוץ (ולגרסת הנתבע, המשמשת אותנו בפסק דין זה - אף מועמדת לחברות בקיבוץ), אלא מכך שהיא צברה זכויות כעובדת שכירה רגילה, תקופת אכשרה מספקת במהלך עבודתה ב"ארקיע". העובדה שכאשר היא היתה מחוסרת עבודה היא עברה להתגורר בקיבוץ (ולצורך הדיון - עברה להיות מועמדת לחברות בקיבוץ), איננה יכולה להביא לקביעה שהזכאות נשללת ממנה. לסיכום .24לאור כל האמור לעיל - אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי מעמדה של התובעת בקיבוץ הגושרים, איננו יכול להיות עילה לשלילת זכאותה לדמי אבטלה. לפיכך - אין כבר טעם לשמוע ראיות בקשר למחלוקת העובדתית מה היה מעמדה בקיבוץ. מאחר שכבר אין חולק כי התובעת היתה מבוטחת בביטוח אבטלה, לפי סעיף 158לחוק, הרי שהתובעת זכאית לדמי אבטלה לגבי כל תקופת האבטלה שהיתה לה (עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי החוק) ואשר במהלכה התייצבה כראוי בלשכת שירות התעסוקה. (בהמשך לאמור בסעיף 10לעיל (בשולי עמ' 8לפסק דין זה), נעיר כי ברור שאם יתברר שלשכת שירות התעסוקה הציעה לתובעת עבודה מתאימה והתובעת סרבה לקבל את העבודה, יהיה הנתבע אמור להתייחס אל התובעת כפי שהוא מתייחס לכל מי שנמצא "סרבן", בלשכת שירות התעסוקה). .25על הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.750, 1ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/1/00, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/1/00ועד התשלום בפועל. .26כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.דמי אבטלה