תביעה נגד בנק לאומי לישראל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בנק לאומי לישראל: בפני תביעה של X (להלן: "X") נגד בנק לאומי לישראל סניף השופטים 705 קרית מוצקין (להלן: "הבנק"), במסגרתה עותרת X למתן פסק דין הצהרתי, בנוגע לחשבון מס' 109-900-92 של בעלה של X (להלן: "X" או "החשבון של X", בהתאמה), ולפיו על הבנק לזכות את יתרת החוב בחשבון של X בסך 300,000 ₪ שהתקבל בעקבות מימוש שתי דירות במסגרת הליכי הוצל"פ, שהיו, עפ"י הנטען, בבעלות X וX, וכן לזכות את חשבונו של X בסכום של 95,709.82 ₪ שהתקבל עקב מימוש קרן השתלמות של X (ק.ה.ל), ומאידך להורות על ביטול פעולות הזיכוי שביצע הבנק, בעקבות קבלת כספים אלה, בחשבונה של חברת י.ב.א.ר עבודות פיתוח וגמר בע"מ בבנק (להלן: "י.ב.א.ר"). בנוסף, עותרת X למתן צו המורה לבנק לעדכן את התקבולים בתיק הוצל"פ שמספרם 13-02230-07-8 ו- 13-00805-07-8 ולהחזיר לX את הסכום שיוותר לאחר סגירת תיקי הוצל"פ אלה נגדה. ביום 1.3.11 ניתן פסק דין חלקי לפיו חויב הבנק לזכות את חשבונו של X בסכום של 95,700 ₪ נכון ליום 18.2.09, הוא יום ביצוע ההעברה של סכום זה מחשבונו של X לחשבונה של י.ב.א.ר, וכן לזכות את חשבונו של X בריבית הפיגורים ו/או כל ריבית אחרת בהן חויב החשבון של X על הסך של 95,700 ₪ מיום 18.2.09 ועד ביצוע העדכון בפועל, לרבות עדכונים מתאימים בתיק הוצל"פ מס' 13-00805-07-8. עוד נקבע בפסיקתא כי X אינה ערבה כלפי הבנק לחשבונה של י.ב.א.ר. בקשת רשות ערעור על פסק הדין החלקי הנ"ל נדחתה ביום 17.1.12 ע"י בית משפט המחוזי חיפה (כב' ס' הנשיאה ש' וסרקרוג). הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה תוכרע המחלוקת על סמך כתבי הטענות על נספחיהם, תצהירי עדות ראשית ולאחר הגשת סיכומים בכתב (ללא צורך בשמיעת ראיות). על פי המוסכם בין הצדדים, צוין כי הפלוגתא היחידה אשר נותרה במחלוקת ובגינה יש ליתן פסק דין הינה ביחס להפקדת הסך של 150,000 ₪, בקיזוז הוצאות הכינוס, אשר נתקבל במסגרת מימוש נכס הידוע כגוש 10872 חלקה 89 תת חלקה 1. בהתאם לכך הועמדה להכרעה השאלה: האם היה על הבנק לקזז סכום זה מיתרת החוב בחשבונה של י.ב.א.ר כפי שאכן נעשה בפועל או שהיה על הבנק לקזז סכום זה מיתרת החוב בחשבון של X, כטענת X. X טוענת כי, במועדים הרלבנטיים לתביעה, X היה המנהל ובעל השליטה בי.ב.א.ר, אשר ניהלה את חשבונה העסקי שמספרו 237200/05 בבנק. בנוסף, X וX ניהלו חשבון משותף בבנק שמספרו 13455/98, בו נוצר חוב כספי בסך 28,000 ₪. בגין חוב זה נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 13-02230-07-8. החשבון האישי של X שמספרו 109-900-92 חויב בגין הלוואה שנטל X מהבנק בסך 280,000 ₪, אשר X הייתה ערבה לפירעונה. בגין הלוואה זו נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 13-00805-07. X וX היו בעלי זכויות בשני נכסים: דירה ברחוב דוד רזיאל 71 בחיפה (להלן: "הדירה ברחוב רזיאל"), אשר X ירש מהוריו המנוחים, ודירה ברחוב קק"ל 85 בקרית ביאליק (להלן: "הדירה ברחוב קק"ל"). הזכויות בשתי דירות אלה מושכנו לטובת הבנק, להבטחת סילוקם של החובות בחשבון של X בלבד. לטענת X, ביום 16.12.08 מומשו הדירות בדרך של כינוס נכסים בהוצל"פ תמורת סך מצטבר של 300,000 ₪. בניגוד להחלטת ראש ההוצל"פ, ובחוסר תום לב, זיכה הבנק את חשבונו של X במחצית התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה בקק"ל, ואילו מחצית התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה ברזיאל, הועברה לזיכוי חשבונה של י.ב.א.ר. מנגד טוען הבנק כי ערבותה של X בחשבון של X אינה מוגבלת בסכום, וכי בגין יתרת חוב בלתי מסולקת, הוגשה תביעה ע"י הבנק נגד X וX, ואף ניתן פס"ד שעל פיו נפתח תיק הוצל"פ מס' 13-00805-07-8. הבנק מוסיף וטוען כי לX לא היו זכויות בדירה ברחוב רזיאל, וכי דירה זו הייתה של X בלבד. אומנם נרשמה הערת אזהרה לטובת X, אך היא הייתה מאוחרת למועד רישומה של המשכנתא, ולכן זכויות הבנק קודמות. X ניהל את החשבון העסקי של י.ב.א.ר בבנק, ולהבטחת אשראי בחשבון זה, מושכנה הדירה ברזיאל ונרשמה המשכנתא. משכון הדירה ברזיאל לא נועד להבטחת ההתחייבויות בחשבון של X אלא להבטחת ההתחייבויות בחשבון של י.ב.א.ר תחילה, ואילו להבטחת התחייבויות בחשבון של X מושכנה הדירה ברחוב קק"ל. בחשבון של י.ב.א.ר הייתה יתרת חוב בלתי מסולקת ובגינה נפתח תיק הוצל"פ מס' 13-08040-06-8 למימוש הדירה ברחוב רזיאל כנגד X וחייבת נוספת, כאשר X אינה צד להליך זה. הדירה ברחוב רזיאל הייתה הבטוחה היחידה להבטחת חובות י.ב.א.ר לבנק. עוד טוען הבנק כי X משכן את הדירה ברחוב רזיאל לטובת הבנק וזאת להבטחת התחייבויותיו שלו, של בקלו סלומה וX לבנק. התחייבות החייב עפ"י שטר המשכנתא נוסחו בהרחבה באופן שכוללים גם התחייבות X כערב לחשבונה העסקי של י.ב.א.ר בבנק, כך שלבנק היה מלוא שיקול הדעת לזקוף בטוחה זו לטובת זיכוי חשבונה של י.ב.א.ר, ובמיוחד לאור הסכמת הצדדים, כי הנכס הנוסף (הדירה ברחוב קק"ל) הועמד כבטוחה לחשבון של X בבנק, ולעובדה כי לX אין זכויות בדירה ברחוב רזיאל. לטענת הבנק, במסגרת הליכי הוצל"פ אושרה מכירת הדירה ברחוב רזיאל תמורת סך של 150,000 ₪, וסכום זה הועבר ע"י הבנק לטובת זיכוי חשבונה של י.ב.א.ר. הבנק מוסיף וטוען כי עיון בביטחונות הרשומים בחשבון של X מלמד כי רק הדירה ברחוב קק"ל רשומה כבטוחה בחשבון זה. בניגוד לנטען, X ידעה כי התמורה בסך 150,000 ₪ שהתקבלה בגין מכירת הדירה ברחוב קק"ל הינה על חשבון החוב בחשבון של X, וכי יתרת הסכום בסך 150,000 ₪ הינה עבור מימוש הדירה ברחוב רזיאל, בתיק הוצל"פ אחר ועל חשבון חוב אחר, וראיה לכך הנה חתימתה על ההסכמה למכור את הדירה ברחוב קק"ל, אשר צורפה לבקשה לאישור המכר אשר הוגשה בתיק ההוצל"פ. לסיום טוען הבנק כי תיק הוצל"פ מס' 13-02230-07-8 נפתח נגד X וX לגביית יתרת חוב בלתי מסולקת בחשבון שלישי ונפרד מהחשבונות הנ"ל (חשבון מס' 13455/98), אשר מתנהל על שם X וX, כאשר במסגרת תיק זה ננקטים הליכי הוצל"פ לגביית חוב העומד, נכון למועד הגשת כתב ההגנה, ע"ס 9,238 ₪. על רקע האמור לעיל נשוב ונציג את השאלה הטעונה הכרעה: האם רשאי היה הבנק, בנסיבות העניין, לזקוף את תמורת מכר הדירה ברחוב רזיאל בסך 150,000 ₪ לטובת חשבונה של י.ב.א.ר, כפי שאכן נעשה בפועל או שמחובת הבנק היה לזקוף סכום זה לטובת חשבונו של X, לו ערבה X. כאמור, X טענה כי לה ולבעלה X היו זכויות בעלות בדירה ברחוב רזיאל, אשר מושכנו כבטוחה להבטחת ההתחייבויות בחשבון של X בלבד. כן נטען ע"י X בסיכומיה (ס' 30) כי הנכסים המשועבדים, ללא קשר לזהות בעליהם, לא יכלו להיות משועבדים להבטחת חובה של חברה שטרם נוסדה, ושלא היה לה כל חשבון בבנק. יצוין כי טענת X בדבר זכויותיה בדירה ברחוב רזיאל נטענה באופן סתמי, ללא שנתמכה בראיות מספיקות, ולפיכך היא נדחית. עיון בנסח הרישום הנוגע לדירה ברחוב רזיאל (נספח יא לכתב ההגנה של הבנק) ובשטר המשכנתא (נספח יב לכתב ההגנה) מלמד כי X ואימו סלומה (ללא שX הייתה צד לחתימה ע"ג השטר) משכנו את מלוא זכויותיהם בדירה ברחוב רזיאל בחודש ינואר 1999 להבטחת התחייבויות ה"חייבים" כלפי הבנק, כהגדרתם בשטר המשכנתא, וזאת בסכום של 250,000 ₪. ביום 3.2.99 נרשמה המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין. כעולה מנסח הרישום ביום 27.11.02 נרשמו זכויותיה של סלומה, אימו של X, על שמו של X עקב ירושה, כך שX הפך לבעלים יחיד בשלמות של הדירה ברחוב רזיאל. אומנם צוין בנספח הרישום כי לטובת X נרשמה הערת אזהרה ביום 16.8.06 על זכויות הבעלות של X בדירה אך ברי, כי זכויות X, עפ"י הערת האזהרה, כפופות לזכותו של הבנק להיפרע קודם מהדירה בהיותו נושה מדרגה ראשונה, שזכויותיו בדירה (רישום המשכנתא לטובתו) קדמו למועד רישום הערת האזהרה לטובת X. באשר לטענת הבנק לפיה משכון הדירה ברחוב רזיאל לא נועד להבטחת התחייבויות בחשבון של X אלא להבטחת התחייבויות בחשבונה של י.ב.א.ר תחילה, אני מחליט לדחות טענה זו. עיון בשטר המשכנתא (נספח יב) מלמד כי הוא נועד להבטיח את מילוי התחייבויות מי מהחייבים כהגדרתם בשטר המשכנתא כלפי הבנק. החייבים הוגדרו כX, אימו סלומה, וX, אשתו של X. מכאן שאין כל בסיס עובדתי או משפטי לטענת הבנק כי משכון הזכויות בדירה ברחוב רזיאל נועד להבטיח תחילה את התחייבויות י.ב.א.ר. יש לציין כי שטר המשכנתא (נספח יב) נחתם ע"י הממשכנים בחודש ינואר 1999 בעוד שעיון בהעתק תעודת ההתאגדות של י.ב.א.ר (צורף כנספח בלתי מסומן לתצהיר X) מלמד כי י.ב.א.ר נוסדה ונרשמה אצל רשם החברות רק ביום 9.12.04. ממילא, אין כל בסיס לטענה כי משכון הדירה ברחוב רזיאל מחודש פברואר 1999 נועד תחילה להבטיח חוב של חברה שטרם באה לעולם ו/או להבטיח סילוק יתרת חוב בחשבונה העסקי של י.ב.א.ר שטרם נפתח, וכלל לא ניתן היה לצפות במועד יצירת המשכון כי יפתח דווקא באחד מסניפי הבנק ולא בבנק מסחרי אחר. עוד יש לציין כי הבנק טען בסיכומיו (סעיפים 19 ו- 24) כי X, כמנהל וכבעל השליטה בי.ב.א.ר, ערב באופן אישי להתחייבויות י.ב.א.ר. כלפי הבנק, אך טענה זו נטענה באופן סתמי ללא שנתמכה בראיות מספיקות, ולפיכך אני דוחה אותה. מכאן, עולה השאלה, האם, עפ"י תנאי שטר המשכנתא ונספחיו, רשאי היה הבנק,בנסיבות העניין, לממש את הדירה ברחוב רזיאל ולזקוף את מלוא תמורת המכר לטובת הבטחת התחייבויות י.ב.א.ר כלפי הבנק? כאמור, נטען ע"י X כי משכון הדירה ברחוב רזיאל, כמו גם משכון הדירה ברחוב קק"ל, שימשו כבטוחה לחשבונו של X בלבד. טענה זו, בכל הנוגע למשכון הזכויות בדירה ברחוב רזיאל, נטענה באופן סתמי ולא גובתה בראיה כלשהי. עיון בסעיף א' לשטר המשכנתא (נספח יב) מלמד כי X ואימו סלומה התחייבו לשלם לבנק את כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לבנק מאת החייבים: X עצמו, אשתו X, או אימו סלומה, על חשבון ה"סכומים המובטחים" (כהגדרתם בסעיף 2 ו-28 למסמך התנאים הנוספים של שטר המשכנתא), ולצורך כך העמידו את מלוא זכויותיהם בדירה ברחוב רזיאל כבטוחה לטובת הבנק בדרגה ראשונה. עיון בסעיף 2 למסמך "תנאים נוספים לשטר משכנתה צמודה למדד" מלמד כי ה- "חייבים" ו -"הכספים המובטחים" הוגדרו בצורה רחבה מאד: "משכנתא זו, מבטיחה ותבטיח לבנק, את תשלום כל הסכומים- לרבות קרן, ריבית... המגיעים לבנק בכל סניפיו מאת החייבים,...., בין שהסכומים מגיעים מאת כל החייבים ביחד או מאת כל אחד או אחדים מהם לחוד, ... בין שמגיעים מאתם לבדם או מאתם (או מאחד או מאחדים מהם) ביחד עם אחרים, בין שמגיעים לפי השם הפרטי של החייבים (או אחד או אחדים מהם) או לפי שם העסק של החייבים (או אחד או אחדים מהם) או לפי שם אחר,...., בין שמגיעים עכשיו או שיגיעו בעתיד, .... בין שמגיעים במישרין או בעקיפין, כולל סכומים המגיעים לבנק מאת החייבים (או אחד או אחדים מהם), על פי הלוואות, אשראים או כל שרות בנקאי אחר, שניתן או שיינתן לחייבים עצמם (או כל אחד מהם) או לאחרים על פי בקשתם וכן על פי ערבויות החייבים, שניתנו או שיינתנו על ידיהם (או אחד או אחדים מהם), לטובת הבנק עבור צד שלישי וכן שטרות בחתימת החייבים (או אחד או אחדים מהם), הסבתם, או ערבות אוואל של החייבים (או אחד או אחדים מהם) שנמסרו או יימסרו לבנק על ידי החייבים (או אחד או אחדים מהם) או על ידי צד שלישי, וכן על פי כל חבות אחרת, מכל סוג שהוא, של החייבים...., כלפי הבנק... כל הסכומים הנ"ל ייקראו להלן - "הסכומים המובטחים" (ההדגשות אינן במקור ג'.נ). ניתן לראות כי התחייבויות הממשכנים אינם מתייחסות רק להתחייבויות החייבים שהתגבשו במועד החתימה על שטר המשכנתא, אלא חלות גם על התחייבויות עתידיות. עוד ניתן לראות כי הכספים המובטחים במשכנתא כוללים לא רק התחייבויות לפי השם הפרטי של החייבים אלא גם התחייבויות לפי שם העסק של החייבים, דהיינו גם עסקים שנפתחו או יפתחו לאחר יצירת המשכון ע"י החייבים או מי מהם. אומנם ניתן לפרש את המונח "לפי שם העסק של החייבים" כמתייחס לשם לוגו של עסק במובחן מעסק המנוהל באמצעות חברה בע"מ שנפתחה ע"י החייב. מאידך פרשנות כזו, מאיינת את לשון ההסכם, שכן כידוע שם לוגו של עסק אינו בבחינת אישיות משפטית ובמקרה כזה האישיות המשפטית תהיה כמספר תעודת הזהות של העוסק. לאור האמור, פרשנות תכליתית של תנאי שטר המשכנתא, תוביל למסקנה שאין מדובר בכפילות מיותרת אלא הכוונה גם לעסק בצורת חברה בע"מ שהוקמו או יוקמו ע"י מי מהחייבים, אחרת החלופה "או לפי שם העסק של החייבים" תרוקן מתוכן. תימוכין למסקנה זו, ניתן לראות בעובדה כי עפ"י תנאי שטר המשכנתא ה"כספים המובטחים" עפ"י שטר המשכנתא כוללים גם כל שטר בחתימת החייבים או מי מהם אשר ימסרו לבנק ע"י החייב או ע"י צד ג'. דהיינו, גם שיקים של י.ב.א.ר שנמשכו ע"י X, בחתימתו, עשויים להוות "כספים מובטחים" עפ"י שטר המשכנתא, כך עפ"י לשונו. עיון בחומר הראיות המצוי בתיק ביהמ"ש מלמד כי לא הוכח ע"י X כי, בניגוד להגדרת "הכספים המובטחים" בשטר המשכנתא כאמור, כוונת הצדדים למסמכי השעבוד של הדירה ברחוב רזיאל הייתה כי הכספים המובטחים לא יכללו התחייבויות חברה בע"מ כלפי הבנק שתיווסד ע"י מי מהחייבים לאחר מועד יצירת המשכון (X הוא גם אחד הממשכנים וגם אחד החייבים). יש לציין כי סעיף 1 (ב) לחוק המשכון, תשכ"ז- 1967 אינו אוסר את האפשרות למשכן נכס כערובה לחיוב עתידי קרי יצירת משכון כשהחיוב המובטח על ידו טרם בא לעולם, ואפשר שהוא גם לא יבוא כלל לעולם. (ראו: י. ויסמן "חוק המשכון, תשכ"ז - 1967" פירוש לחוקי החוזים, ג' טדסקי עורך, הוצאת המכון לחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשל"ה- 1974, עמ' 14). X, שנטל הראיה רובץ לפתחה, אף נמנעה מזימונו של X, כצד לשטר המשכנתא, וכבעל השליטה ומנהל י.ב.א.ר, כעד בביהמ"ש (או לפחות הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו) בנוגע לנסיבות שעבוד הדירה ברחוב רזיאל, ו/או מתן עדות בדבר ידיעה או הסכמה מאוחרת בינו לבין הבנק ,לפיהן, הדירה ברחוב רזיאל לא תשמש כבטוחה להבטחת התחייבויות י.ב.א.ר. כלפי הבנק, ומחדל זה יש לזקוף לחובתה. יצוין כי X הפנתה לצו מימוש משכנתא מיום 26.6.07 שניתנה ע"י ראש ההוצל"פ לפיה היה על ב"כ הבנק, ככונס הנכסים, לממש ולהעביר את כספי תמורת המכר לטובת תיק הוצל"פ מס' 13-08040-06-8. לטעמי, אין לכך נפקות מהותית לענייננו, שכן מדובר בתיק הוצל"פ נפרד שנפתח למימוש הדירה ברחוב רזיאל, במובחן מתיק הוצל"פ מס' 13-00805-07-8 שנפתח עקב חוב כספי בחשבון העסקי מס' 109-900-92 של X, לו ערבה X. בסופו של דבר, לצורך הכרעה בפלוגתא בתיק דנן, השאלה אינה אם פעל ב"כ הבנק, לפי צו המימוש, אלא האם רשאי היה הבנק לזקוף את כספי מכר הדירה ברחוב רזיאל לטובת זיכוי חשבונה של י.ב.א.ר, ותשובה לשאלה זו נענתה כאמור בחיוב. סיכום: לאור כל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה ומורה על ביטול צו עיכוב הביצוע הזמני בתיק, ומחייב את התובעת לשם לנתבע באמצעות ב"כ הוצאות ושכ"ט בסך 3,000 ₪. בנק