קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של מורה נגד עמותה שמפעילה בית ספר: מבוא: פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' התובעת בחודש אוגוסט 2010, נגד מעבידתה לשעבר עמותת אוהלי משה (להלן: "הנתבעת"). בתביעה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה ודמי הבראה, סה"כ ביקשה התובעת במסגרת התביעה נשוא פסק הדין, לחייב את הנתבעת בסכום של 43,000 ₪. בעקבות הגשת כתב התביעה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד; ובמסגרתה טענה לנזקים שגרמה התובעת במעמד עזיבת מקום העבודה בסדר גודל של 66,000 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי בסך 3,109 ₪ - הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד. את הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד נפתח בהצגת הצדדים; משם נפנה להצגת תביעת התובעת וטענות הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד. בסיום שלב הצגת טענות הצדדים, ניגש לבירור העובדות ולאחריו נדרש לתביעות השונות לגופן. הצדדים: 1. התובעת מורה בהכשרתה עבדה כמורה וכמחנכת בבית הספר "אוהלי משה" באשקלון (להלן: "בית הספר"), מחודש ספטמבר 2004 ועד לאמצע חודש אוגוסט 2010. 2. הנתבעת, עמותת אוהלי משה, היא הבעלים והמפעיל של בית הספר. התביעה: 3. בחודש אוגוסט 2010 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. התביעה מורכבת מהרכיבים הבאים: תביעה לשכר עבודה המתייחסת לחודשים יוני ויולי 2010 בסכום של 7,000 ₪; תביעה לדמי הבראה בסך של 15,000 ₪; ותביעה לפיצויי פיטורים בסכום של 21,000 ₪ הנתבעים מכוח הטענה כי התובעת התפטרה בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים. התביעה שכנגד: 4. בתביעה שכנגד טענה הנתבעת, כי בסיום העסקתה של התובעת בשירותה פנתה האחרונה להורי התלמידים והביאה לעזיבתם של 12 מתלמידי בית הספר. כפועל יוצא נמנע מהנתבעת תקציב עבור אותם תלמידים לשנת הלימודים תשע"א בסכום כולל של 66,000 ₪ הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד. בנוסף ולחילופין ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי, אשר עמד נכון למועד סיום העסקת התובעת על סכום של 3,109 ₪. העובדות: 5. מהעדויות ששמע בית הדין והמסמכים שהוגשו עולות העובדות הבאות. 6. הנתבעת היא מפעילת בית ספר "אוהלי משה" באשקלון. בתקופה הרלוונטית לענייננו, תקופת העסקתה של התובעת כמורה - את בית הספר הפעילה הנתבעת ללא רישיון ממשרד החינוך (ראה: עדותו של מר איתמר כהן מנהל הנתבעת בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 4.10.2011 שורות 30-31). 7. התובעת התקבלה כמורה בבית הספר, בחודש ספטמבר 2004. על תנאי העסקתה לא קיבלה התובעת הודעה בכתב, כמתחייב מכוח חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002, עובדה שאיננה יכולה להיות במחלוקת, מקום שהודעה כאמור לא הוצגה. 8. לתובעת שולם שכר המקבל ביטוי בתלושי השכר שהוצגו בפנינו. אלה מלמדים כי לתובעת לא שולמו דמי הבראה כרכיב נפרד בשכר. אין מחלוקת כי במהלך תקופת העבודה של התובעת בשירות הנתבעת חלו עיכובים בתשלום השכר לתובעת (ראה: עדות התובעת עמ' 11 לפרוטוקול מיום 4.10.2011 שם בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת השיבה: "... שלושה חודשים לא הייתי מקבלת משכורות, הייתי מקבלת משכורות באיחורים, החשבון הפרטי שלי הוגבל, עמלות שילמתי בלי סוף" שורות 32-33; עדותו של מנכ"ל הנתבעת, מר איתמר כהן, אשר נשאל והשיב: "ש. בסעיף 31 אתה מודה שהמשכורות לא ניתנו בזמן ויש הלנה. ת. הלנה אין עיכובים של ימים אכן היו. התובעת עובדת אצל משה שנים והיא יודעת שזה אופי המוסד והיו בפניה שש שנים אם רצתה לעזוב" עמ' 17 לפרוטוקול מיום 4.10.2011 שורות 24-26). 9. במכתב מחודש מאי 2010 דרשה התובעת את זכויותיה, לרבות תשלום דמי הבראה והחזר הוצאות בסכום של 3,504 ₪ (המצורף ד' לתצהיר התובעת). על האמור במכתב הדרישה מחודש מאי 2010, חזרה התובעת במכתבה מיום 23.6.2010 ובו דרישה לתשלום קצובת הבראה, דמי חופשה והחזר הוצאות (המכתב המצורף ה לתצהיר התובעת). 10. את המכתב מיום 23.6.2010 מסיים ב"כ התובעת בהודעה לפיה אם לא ישולמו זכויותיה של התובעת - תסיים התובעת את עבודתה "בדין מפוטרת על כל הזכויות הכרוכות בזאת על פי דין". 11. במכתב תשובה מחודש יולי 2010, דחה ב"כ הנתבעת את מקצת מטענות התובעת במכתבו של בא כוחה מיוני 2010 ונעתר לחלקן האחר. כך אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת את החזר ההוצאות המבוקש ודחתה את הטענה לעניין זכותה של התובעת לדמי הבראה, מהנימוק כי השכר ששולם כולל את רכיב דמי ההבראה. 12. במכתב מיום 13.7.2010 חזר ב"כ התובעת על טענות ממכתבו מיום 23.6.2010 והוסיף כי: "כמו כן מתלוש המשכורת ניתן ללמוד כי אינכם עומדים בתשלום פנסיה הנדרש על פי דין" סעיף 5 למכתב מיום 13.7.2010, המצורף כנספח ו' לתצהירה של התובעת. במכתב חזר ב"כ התובעת על איום ההתפטרות כדלקמן: "אבקשך לשוב ולבדוק האמור מעלה, עד ליום 13.8.2010 שאם לא כן, הריני להודיעך כי מרשתי תסיים את העסקתה במקום, כאשר כל הזכויות בגין מפוטרת תעמודנה לה. 13. דוחות הנוכחות מלמדים כי התובעת לא התייצבה לעבודה החל מתחילת חודש יולי 2010 (ראה: כרטיס העבודה מחודש יולי 2010, המלמד כי התובעת התייצבה בחודש האמור ביום 2.7.2010 בלבד, מהשעה 09:47 ועד 12:01, כרטיס הנוכחות צורף כנספח לתצהירו של מר איתמר כהן). 14. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת המספרת כי מיד בתום שנת הלימודים תש"ע (יולי 2010), סיכמה התובעת על עבודתה בשנת הלימודים תשע"א בבית הספר "מעיין חיים ושלום". בהקשר זה נשאלה התובעת והשיבה: "ש. מתי התחלת לעבוד במעיין חיים ושלום? ת. לאחר ה-15 לאוגוסט. ש. לא הגעת בבוקר אחד והתחלת ללמד, אם סיכמת קודם לכן? ת. סיכמנו בעל פה, הוא לא יכל להתחייב לי, הוא היה צריך לקבל אישור מרשת החינוך התורנית לבדוק את העסקה שלי, לא היה הסכם כתוב" עמ' 6 לפרוטוקול מיום 4.10.2011 שורות 15-19. 15. בהקשר זה רק נוסיף, כי התובעת נדרשה להמציא מסמכים המעידים על תחילת עבודתה בבית הספר "מעיין חיים ושלום", ובכלל זה תלוש שכר המתייחס לחודש אוגוסט 2010 - ונמנעה מלעשות כן. בכך יש כדי לחזק את טענתה של הנתבעת האומרת כי התובעת לא המתינה למועד שננקב במכתבו של בא כוחה (13.8.2010) למצוא לעצמה מקום עבודה חלופי לשנת הלימודים תשע"א. 16. בפועל לא שולם לתובעת שכר לחודשים יוני ויולי 2010. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי מלוא שכר חודש יוני קוזז לטובת הפרשות לקרן פנסיה; והתובעת לא הייתה זכאית לשכר בחודש יולי 2010, משלא התייצבה לעבודה בחודש האמור. כאן המקום לציין, כי מאישורי חברת הביטוח עולה כי הכספים לחב' הביטוח הועברו לחברת הביטוח רק בחודש פברואר 2011. 17. אין בפנינו כל עדות (להוציא עדות שמיעה הנטענת בעלמא), שיש בה כדי ללמד כי התובעת פנתה להורי תלמידים וגרמה להוצאת ילדיהם מהמסגרת החינוכית שמפעילה הנתבעת. אשר על כן, אין לנו אלא לדחות את אותן טענות עובדתיות אשר מקבלות ביטוי בכתב התביעה שכנגד ועניינן פעולות שביצעה התובעת להעברת תלמידים מבית הספר שמפעילה הנתבעת למסגרת חינוכית אחרת. 18. על רקע העובדות לעיל, נפנה לבחינת תביעות התובעת ונתחיל בתביעה לפיצויי פיטורים. התביעה לפיצויי פיטורים: 19. את הדיון בתביעת התובעת לפיצויי פיטורים נפתח בציון העובדה שאין מחלוקת והעולה מכתב התביעה עצמו ולפיה יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובעת, דהיינו, בהתפטרותה. 20. נזכיר עוד כי לטענת התובעת, היא זכאית לפיצויי פיטורים על אף שיחסי העבודה הסתיימו ביוזמתה, מקום שהתקיימה בעניינה הוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים - תשכ"ג 1963 (להלן "חוק פיצויי פיטורים"), האומרת כי עובד שהתפטר בנסיבות בהן אין לבקש מהעובד להמשיך בעבודתו בשירות המעביד, רואים את ההתפטרות כפיטורים. 21. לטעמנו העובדות המפורטות בפרק העובדות המתייחסות לדרך בה התנהלה הנתבעת מול התובעת לאורך תקופת הקשר ובסיומה, משקפות מציאות של פגיעה מתמשכת בזכויות התובעת כעובדת; כמפורט להן. 22. נפתח ונזכיר את העובדה כי הנתבעת הפעילה בית ספר ללא קבלת רישיון כדין (וזאת ללא ידיעתה של התובעת) ובכך מנעה מהתובעת ליהנות מוותק מקצועי המתבטא בשכר על השנים בהם עבדה בשירותה של הנתבעת. בהקשר זה נפנה לעדותו של מר איתמר כהן, מנכ"ל הנתבעת, אשר נשאל והשיב: "ש. אתה אומר שהיא עבדה משנת 2004 ועד 2009 ולא צברה שום ותק? ת. אמרתי שהיא עבדה אצלנו באותם שנים. מה שהחוק או המחוקק מחליט בעניין הזה, זה בסדר. ש. האם אתה מסכים איתי שמורים מקבלים העלאה בשכר לפני שנת וותק? ת. אני מסכים איתך שכל מוסד שפועל על פי הקריטריונים שאנחנו פועלים, יש לו את אופי העבודה והסכמי השכר משלו ויכולה המורה לבוא ולתבוע העלאה בהתאם לשנת וותק או בהתאם לאיזה שהן תביעות שהם בהתאם לחוק, בתנאי שהמוסד הוא מוסד שפועל ברישיון ומוכר במדינת ישראל אך ורק בהתאם לזה..." עמוד 13 לפרוטוקול מיום 4.11.11 שורות 8-12. 23. כמצוין בפרק העובדות, העסקתה של התובעת בשירות הנתבעת נעשתה ללא הסכם בכתב ומבלי שניתנה לה הודעה על תנאי העסקתה כמתחייב בחוק; כך שתוכל התובעת לעמוד על זכויותיה כעובדת. 24. כאמור בפרק העובדות עיכבה הנתבעת את תשלום השכר לתובעת בנקודות זמן שונות לאורך תקופת הקשר. חמורה במיוחד העובדה כי על אף שהנתבעת לא שילמה לתובעת שכר עבור חודש יוני 2010, בנימוק כי הכסף יועד לתשלום חלק העובד לקרן פנסיה - התשלום לקרן הפנסיה הועבר בפועל רק בחודש אפריל 2011. עובדה שיש בה כדי ללמד כי הנתבעת עשתה בשכרה של התובעת - כבשלה. 25. משהעובדות שלפנינו משקפות מציאות של מעביד הפועל בצד ובניגוד לדין ובכך פוגע בזכויותיו של העובד התובעת בפנינו, יש לראות בהתפטרות הנכנסת לגדרי הוראת סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, לפיה רואים בהתפטרותה כפיטורים. 26. לא נעלמה מאיתנו העובדה כי התובעת פעלה למצוא מקום עבודה חילופי עוד במהלך חודש יולי 2010, טרם נכנסה הודעת ההתפטרות לתוקף. בעובדה זו אין כדי לשנות מזכותה של התובעת לקבלת פיצויי פיטורים כעובדת אשר התפטרה בנסיבות בהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בהתקשרות עם מעבידו. 26. בהתאם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים כדלקמן: התובעת עבדה בשירות הנתבעת סה"כ תקופה של 73 חודשים (מחודש ספטמבר 2004 ועד לחודש יולי 2010 כולל). השכר האחרון של התובעת עמד על סך של 3,100 ₪ (כמפורט בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה). מכאן שזכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסכום של 18,858 ₪. 27. לסיומו של פרק זה, הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 18,858 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק החל מיום 1.9.2010. התביעה לשכר: 28. בכתב התביעה תבעה התובעת תביעה לשכר עבודה בסכום של 7,000 ₪ המתייחס להעסקתה בחודשים יוני ויולי 2010. נאמר מיד - כפי שנמצא בפרק העובדות, התובעת עבדה בחודש יולי 2010 יום אחד בלבד. אשר על כן, בהעדר טענה לפיה זכאית התובעת לשכר עבודה בחודש יולי 2010, על ימים בהם לא עבדה (טענה שלא נטענה על ידי התובעת), דינה של תביעת השכר המתייחסת לחודש יולי 2010 (למעט יום אחד) להידחות. 30. ביחס לתביעה של שכר המתייחסת לחודש יוני 2010 ויום העבודה בחודש יולי 2010 - רשאית הייתה הנתבעת לקזז את חוב השכר מההפרשות לזכות התובעת בקרן הפנסיה ולעניין זה נציין כי בחודש פברואר 2011 העבירה הנתבעת לקרן הפנסיה סכום בסך של 4,704 ₪ תגמולים חלק עובד לצורך רכישת זכויות לתובעת בקרן פנסיה החל מחודש ספטמבר 2007 (ראה: נספח ב' לתצהיר התובעת, אישור סוכנות הביטוח שלהבת על קבלת סכום בסך 17,242 ₪ לקרן הפנסיה ע"ש התובעת מתוכם סכום של 4,704 ₪ כספי תגמולים חלק עובד; וסעיף 13 לתצהירו של מר איתמר כהן). 31. משנמצא כי חלק העובד שהפרישה הנתבעת לקרן הפנסיה לזכות התובעת עולה על חוב השכר התובעת לחודש יוני ויולי 2010 - התביעה לשכר עבודה נדחית. התביעה לתשלום הבראה: 32. משאין מחלוקת כי לתובעת לא שולמו דמי הבראה כרכיב נפרד בשכר ובהעדר חוזה בכתב ולחילופין הודעה בכתב על תנאי ההעסקה ולפיהם נכללת קצובת ההבראה בשכר המשולם לעובד - אין לשמוע הנתבעת בטענה כי השכר כולל בתוכו את קצובת ההבראה. 33. לא יכולה להיות כי התביעה לתשלום קצובת הבראה הוגשה לבית הדין לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ולפיכך זכאית התובעת לתשלום קצובת הבראה לשנתיים האחרונות להעסקתה בסכום כולל של 5,110 ₪. 34. לקצובת ההבראה שנפסקה לזכות התובעת יתווספו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.9.2010. התביעה שכנגד: 35. התביעה שכנגד מתייחסת לנזקים שנגרמו לנתבעת, כך לטענתה, בשל פעולות שעשתה התובעת בקרב תלמידי בית הספר אשר הביאו להוצאתם של שנים-עשר תלמידים מבית הספר. לחילופין ביקשה הנתבעת, במסגרת התביעה שכנגד, לחייב את התובעת בדמי הודעה מוקדמת של חודש. 36. כאמור בפרק העובדות אין בידינו לקבל את טענותיה של הנתבעת לעניין פעולות שעשתה התובעת אשר הביאו להוצאתם של תלמידים מהמסגרת החינוכית שמפעילה הנתבעת. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכנגד, ככל שהיא נוגעת לפיצויים הנתבעים בשל נזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהוצאתם של אותם תלמידים מבית הספר. 37. על רקע הפגיעה המתמשכת בזכויותיה של התובעת כעובדת, אין הנתבעת זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת, לאור האמור בסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001. 38. לאור האמור, התביעה שכנגד, על כל חלקיה - נדחית. בטרם סיום: 39. קודם שנחתום פסק דין זה נוסיף כי במסגרת סיכומי הצדדים העלה כל אחד מהצדדים טענות ותביעות החורגות מכתבי הטענות, כך לדוגמה טענה הנתבעת, במסגרת התביעה שכנגד, להשבת כספים שהעבירה חלק עובד, לקצובת קרן הפנסיה בסכום בסך 2,052 ₪ (סעיף 36 לסיכומי הנתבעת). במקביל ביקשה התובעת, בסיכומים שהגישה מטעמה, אישור על תקופת העסקתה כמורה לשנים 2004-2010. משטענות אלה לא קיבלו ביטוי בכתבי הטענות, אין בכוונתנו להידרש להם במסגרת פסק דין זה. סוף דבר: 40. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים בסכום של 18,858 ₪ ודמי הבראה בסך של 5,110 ₪. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה ורבית כחוק החל מיום 1.10.2010. 41. משהתקבלה תביעת התובעת בחלקה הגדול ונדחתה התביעה שכנגד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך 5,000 ₪. 42. האמור בפסק הדין הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. דיני חינוךבית ספרמורים