בהתאם לתיקון מס' 6 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984 חולשות על דיני העיקול הזמני מספר הוראות, היוצרות יחדיו מארג שתי וערב של איזונים ובלמים. ראשית, על המבקש להוכיח כי קיימת לו עילת תביעה. במסגרת זו עליו להראות בראיות מהימנות לכאורה , קיומה של עילת תביעה (לעניין זה ראה תקנה 362 (א) לתקנות). שנית, על המבקש להוכיח כי קיימת לו עילת עיקול. במסגרת זו עליו להראות בראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין (לעניין זה ראה תקנה 374 (ב) לתקנות). שלישית והוא התנאי של איזון האינטרסים, על ביהמ"ש לשקול שיקולים כללים של מאזן הנוחות, תם לב, צדק ומידיות (תקנה 362 (ב) לתקנות). השינוי בתקנות, שנכנס לתוקפו ב- 2001 נובע מהעובדה שעם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ניתנה לקניין הפרטי הגנה חוקתית ונולד הצורך לייחס משקל רב לאיכות הראיות שעל בקשת העיקול להיתמך בהן. לעניין זה ראה : רע"א 5242/95 , סיגנאל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נ' דנבאר בע"מ וכן ע"א 8420/96 , דן מרגליות נ' משכן- בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נ"ג (3) 789 . כאשר מוגשת בקשה לביטול עיקול, יש לבדוק האם בבקשה למתן צו העיקול מתקיימות העילות למתן צו עיקול ונטל הראיה הינו על התובע שהוא בדרך כלל מבקש העיקול. תקסד"א 1984 (הישנות)