בסעיף 63לחוזה הוסכם, כי "כל סכסוכים וחלוקי דעות קשורים או הנובעים מחוזה זה" יובאו לפני בורר יחיד, שהחלטתו "תהיה סופית ומחייבת את הצדדים". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית בוררות בחוזה עבודות בניה: השופט ש' לוין: .1לפנינו ערעור ברשות המוגש על-ידי נתבעת בבוררות, שבית המשפט המחוזי בחיפה אישר חלקית פסק בוררות שניתן נגדה וסירב לבקשתה לבטל כמה חלקים מפסק הבוררות. הערעור שלפנינו הוגבל לשני עניינים: האחד - למה שהוגדר כ"כללי 2", והאחר - שהוגדר כ"פיצול עבודה בשני בניינים בפרוייקט עמק יהונתן". .2הרקע הכללי אלה הן העובדות הנוגעות לעניין: א. ביום 24.12.82נערך בין בעלות הדין חוזה, שבו קיבלה על עצמה המשיבה, שהיא חברה קבלנית, לבצע עבודות של הקמת מבנים שונים בחיפה. ב. בסעיף 56לחוזה נדונו תשלומי הביניים לקבלן; נאמר בו, שעם אישורו של כל חשבון שיוגש על-ידי הקבלן ישולם סכומו בשלושה שיעורים: האחד - כעבור 44ימים מיום הגשת החשבון, השני - כעבור 74ימים מאותו יום, והשלישי - כעבור 104ימים. לפי המור בסעיף 58לחוזה, היו התשלומים האמורים בו צריכים להשתלם לקבלן כשהם צמודים "לחודש בו בוצעה העבודה" לעומת המדד הבסיסי שהתפרסם ביום .15.6.82נמצא, שהתשלומים האמורים להשתלם לאחר "החודש בו בוצעה העבודה" אינם כוללים הפרשי הצמדה בעד תקופות הארכה הנזכרות. ג. בסעיף 10(2) לחוזה נקבע, ש"רואים את הקבלן כמי ששוכנע על יסוד בדיקותיו המוקדמות כי שכר החוזה שהוצע על ידו, לרבות התעריפים והמחירים שבכתב הכמויות, מהווה תמורה הוגנת לכל התחייבויותיו לפי החוזה". ד. בסעיף 20של המיפרט המצורף לחוזה, ואשר הוראותיו עדיפות על תנאיו הכלליים, נאמר, שהמחירים הנקובים בו "ייחשבו ככוללים את ערך כל ההוצאות הכרוכות במילוי התנאים" הנזכרים במסמכי החוזה "ואי-הבנה כלשהו, או אי התחשבות בו לא תוכר על ידי (המערערת - ש' ל') כסיבה מספקת לשינוי המחיר הנקוב בכתב הכמויות ו/או כעילה לתשלום נוסף מכל סוג שהוא". ה. ביום 25.12.83שונו תנאי סעיף 56לחוזה, ובעלות הדין הסכימו בכתב לקצר את תקופות האשראי הנזכרות לעיל, כך שסכומי כל חשבון יסולקו על- ידי המערערת בשני תשלומים שווים: האחד - כעבור 29ימים מיום הגשת החשבון, והאחר - כעבור 59ימים מאותו יום; בסיפא של ההסכם המתקן נאמר, ש"עם סיום העבודה בכל אתר" ידונו בעלות הדין בתשלום פיצוי למערערת "עבור קיצור תקופת האשראי", וזאת "לאור מאזן העבודה שיוגש על ידי (המשיבה - ש' ל') לפי בקשתה של (המערערת - ש' ל')". ו. בסעיף 47(3) לחוזה נאמר באשר לפרויקט עמק יהונתן, כי "הוצאות שנגרמו לקבלן כתוצאה מהפסקה זמנית של ביצוע המבנה לפי הוראות המהנדס... תחולנה על ה(מערערת - ש' ל')..."; אך נקבע, שהמשיבה לא תהיה רשאית לדרוש תשלום הוצאות אלה "אלא אם תוך 30יום מיום קבלת הוראות המפקח, נתן (ה) למפקח הודעה בכתב על כוונתו(ה) לדרוש תשלום ההוצאות כנ"ל. שיעור ההוצאות ייקבע על ידי ה(המערערת - ש' ל') לאחר שניתנה (למשיבה - ש' ל') הזדמנות" להשמיע את טענותיה. ז. בסעיף 63לחוזה הוסכם, כי "כל סכסוכים וחלוקי דעות קשורים או הנובעים מחוזה זה" יובאו לפני בורר יחיד, שהחלטתו "תהיה סופית ומחייבת את הצדדים". .3התעוררו חילוקי דעות בין בעלות הדין, וכתוצאה מכך הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה כנגד המערערת (ת"א 2146/85) ובגדרה גם ביקשה צו ביניים כנגד המערערת. ביום 12.5.88הגיעו בעלות הדין לידי הסכם למסור את בירור הסכסוכים שביניהן לבוררות. אלה הוראותיו העיקריות של הסכם הבוררות: "...הואיל ו(המשיבה) ביצע(ה) עבודות בניה עבור (המערערת) בחיפה, קרית אתא ובנהריה על פי ההסכמים... 002; והואיל ובמהלך העבודות ולאחריהן נוצרו מחלוקות בין הצדדים בנוגע להסכמים הנ"ל; והואיל והצדדים הסכימו להעביר את ההכרעה במחלוקות הנ"ל להכרעתו של בורר דן יחיד, על פי ההסכמים הנ"ל; והואיל ובהסכם שבין הצדדים בסעיף 63נקבע ש'החלטת הבורר תהיה סופית ומחייבת את הצדדים'. אי לזאת מוסכם ומוצהר בין הצדדים כדלקמן: .1המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. .2א. מוסכם בזה בין הצדדים כי ההכרעה בנוגע למחלוקות בין הצדדים בקשר עם ההסכמים ועם העבודות הנ"ל - תימסר להכרעתו של בורר דן יחיד. ב. מוסכם בזה בין הצדדים כי הוראות ההסכמים הנ"ל מהוות את הבסיס להכרעתו של הבורר בנוגע לחילוקי הדעות שביניהם בקשר עם ההסכמים הנ"ל ועם העבודות ואולם כל צד יוכל להעלות כל טענותיו אשר לדעתו נוגעות לסכסוכים וחילוקי דעות הנובעים ממערכת היחסים בין הצדדים. .3מוסכם בזה בין הצדדים כי הבורר יהא ד"ר יעקב בלוך מחיפה. .4א. דין הסכם זה כדין הסכם בוררות לפי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968ועל הבוררות שתתנהל לפי הסכם זה יחולו הוראות התוספת לחוק הבוררות הנ"ל (לאמור: הבורר פטור מהוראות הדין המהותי). מוסכם כי הבורר יהיה חייב לנמק את פסק דינו והחלטתו של הבורר תהיה סופית ומחייבת את הצדדים..." (כל התוספות בסוגריים שלי ש' ל'). .4פסק הבוררות הבורר שמע ראיות וטענות ונתן את פסק-דינו ביום 16.3.87, אך התקווה שבעלי הדין הביעו, שהחלטתו "תהיה סופית ומחייבת את הצדדים", נכזבה. לעניין מה שהוגדר כ"כללי 2" קבע הבורר, שבמהלך ביצוע העבודות השתנו תנאי המימון בשוק בצורה קיצונית ובלתי צפויה, כך שהקפאת תוספת ההצמדה למדד החודש שבו בוצעה העבודה הורידה את התמורה הריאלית שהמשיבה קיבלה מתחת למחיר עלות העבודות. אכן, שינה ההסכם המתקן מיום 25.12.83(שהקטין את תקופת האשראי) את המצב לזמן מה, אולם "לאחר ששה חדשים נוספים חזרה רמת ההוצאה לרמתה שלפני קיצור תקופת האשראי" (עמ' 2לפסק הבוררות). לפיכך זיכה הבורר את המשיבה בפיצוי בפריט זה בסכום של למעלה מ-000, 500ש"ח. לעניין פריט התביעה שהתייחס ל"פיצול עבודה בשני בניינים בפרויקט עמק יהונתן" זיכה הבורר את המשיבה בפיצוי, אףעל-פי שהיא לא נהגה כמצוות סעיף 47(3) לחוזה, לא הגישה דרישה תוך 30יום כאמור באותו סעיף, והחיוב ניתן על יסוד שיקול-דעתו של הבורר ולא ע יסוד שיקול-דעתה של המערערת. .5טענות המערערת בבית המשפט המחוזי פרקליט המערערת טען בבית המשפט המחוזי, לעניין "כללי 2", שהבורר פעל בחוסר סמכות או חרג מסמכותו לפי הסכם הבוררות, בגדר סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, בשתיים אלה: א. הסכם הבוררות התייחס רק לפלוגתאות ספציפיות שהועלו בהתכתבויות שבין בעלי הדין ובתובענה בת"א 2146/85; המחלוקת בנוגע לתוספת המחיר עקב התייקרות הוצאות המימון הבלתי צפויות לא נמנתה על פלוגתאות אלה; ב. פסק הבוררות נעדר בסיס בהוראות ההסכמים, כמשמעות דיבור זה בהסכם הבוררות. לעניין נושא "פיצול עבודה בשני בניינים בפרוייקט עמק יהונתן" נטען, שנושא זה אינו כלול בהסכם הבוררות ושהבורר פסק בניגוד לסעיף 47(3) לחוזה, ולכן גם בעניין זה יש לבטל את פסק הבוררות. .6פסק-דינו של בית המשפט המחוזי א. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת בנושא הערעור (אם כי קיבל את טענותיה בכמה עניינים חרים). לעניין הטענה הראשונה בנוגע ל"כללי 2" קבע בית המשפט, שהסכם הבוררות לא הוגבל לפלוגתאות ספציפיות; בעלי הדין לא הגבילו את הבורר במפורש לרשימת נקודות שבמחלוקת וגם לא הפנו את הבורר לפלוגתאות שהתגבשו בת"א 2146/85; השופט המלומד לא התעלם מלשון העבר שננקטה במבוא להסכם הבוררות ("נוצרו מחלוקות"), אך קבע, שסעיף 2ב סיפא להסכם זה גובר על האמור בו. לפי סעיף 2ב הנ"ל רשאי כל צד "להעלות את כל טענותיו אשר לדעתו נוגעות לסכסוכים וחילוקי דעות הנובעים ממערכת היחסים בין הצדדים", והשופט המלומד קבע, שנקבעה בו אמת מידה סובייקטיבית, לאמור, כל בעל דין רשאי להעלות בבוררות כל טענה, שלפי הערכתו נוגעת לסכסוכים ולחילוקי דעות בין הצדדים; יתר-על- כן: כשהוגשו לבורר כתבי הטענות החדשים, לא העלתה המערערת לפני הבורר טענה של חוסר סמכות כלפי חלק זה של תביעת המשיבה. גם מעיון בסעיף 2של כתב התביעה בת"א 2146/85 עולה, שהמשיבה שמרה על זכותה להוסיף על הדרישות הכלולות בו. ב. לעניין הטענה השנייה בוגע ל"כללי 2" קבע השופט המלומד, כי: "בשטר הבוררין נאמר כי הוראות ההסכמים מהוות 'בסיס להכרעת הבורר'. לא נאמר כי על הבורר להכריע בהתאם להוראות ההסכמים. משמעות הניסוח הזה היא, כי בבוא הבורר להכריע במחלוקת יהוו ההסכמים נקודת מוצא בבחינת 'בסיס-יציאה', אך אין הבורר כלוא בד' האמות המילוליות של ההסכמים. תמיכה בפירוש זה ניתן למצוא בקנה המידה הסובייקטיבי להגשת התביעות כפי שפורט לעיל, והרי אין להניח שניתנה זכות להגיש תביעות בלי שבמקביל הוענקה לבורר הסמכות לדון בהן. כמו כן דובר בסיפא על 'מערכת היחסים בין הצדדים' ולאו דווקא תוך התייחסות להסכמים". עוד קבע השופט המלומד, שהבורר היה רשאי להגיע למסקנותיו לפי הדין המהותי, גם אם תאומץ פרשנות צרה יותר למלים "בסיס להכרעת הבורר", שהרי מותר היה לבורר להביא בחשבון שיקולי שיערוך, הכרוכים בדוקטרינת תום-לב ובאומד דעתם של הצדדים לחוזה; לעניין זה הסתמך השופט המלומד על ע"א 627/84 1], על ע"א 554/83 [2] וכן על ע"א 275/83 [3]. לבסוף קבע השופט המלומד, שהשאלה, אם בפועל היה מקום לשיערוך בתקופה החוזית של החוזה, אינה שאלה הנוגעת לסמכות הבורר אלא מתייחסת היא לאופן הפעלת שיקול-דעתו. ג. לעניין "פיצול עבודה בשני בנינים בפרוייקט עמק יהונתן" קבע בית המשפט המחוזי, שהנושא נכלל בהסכם הבוררות, וכי אין זה ברור כלל וכלל, שהפיצוי אותו פסק הבורר הוא מסוג ההוצאות שנזכרו בסעיף 47(3) של החוזה; ואם כך הוא הדבר - אין המגבלות הכלולות בחוזה על ההוצאות הכלולות בו חלות עליו. עוד קבע בית המשפט, שגם אם תמצי לומר ששאלה זו ניתנת לפרשנות לכאן ולכאן, אפילו אם נניח, שהבורר טעה בפרשנות הסעיף, אין מדובר בטעות המגיעה כדי חריגה מסמכות, המצדיקה ביטולו של פסק הבוררות מחמת חריגה מסמכות. .7טענות בעלי הדין בערעור בטענותיה לפנינו חזרה המערערת על טענותיה בבית המשפט המחוזי. מר עציוני, פרקליטה המלומד, הטעים לפנינו, שהתביעה ב"כללי 2" לא הועלתה על-יד המשיבה בשום שלב של ההליכים בבית המשפט המחוזי ובמגעים בין בעלי הדין; יתר-על-כן - כך טענה המערערת - אין ספק, שפסיקת הבורר לעניין זה אינה מתיישבת עם החוזה בו נקבע (בסעיף 10(2)) שהמחירים הכלולים בו סופיים הם וגם לא עם סעיף 20למיפרט, שהוראותיו הרלוואנטיות נזכרו לעיל. עוד טען לפנינו מר עציוני, כי הבורר ועמו בית המשפט שגו גם בעובדה וגם בדין: בעובדה - משום שברור מהעובדות שהוכחו, שאומד דעתם של בעלי הדין היה שלא תהיה כל תוספת לחוזה עקב שיערוך, מעבר למנגנון שנקבע בו עצמו. ראיה ניצחת שכך הוא נעוצה בעובדה, שבעלי הדין נתנו את דעתם לשאלת השיערוך, כאשר שינו את תנאי החוזה ביום 25.12.83, ומה שהבורר פסק בעניין זה היה בניגוד להסכם; בדין - משום שבתי המשפט בישראל אינם נוהגים לשערך חיובים בתקופה החוזית, אלא אם קיימים תימוכים לשיערוך באומד דעתם של הצדדים לחוזה. בנסיבות אלה חזרה המערערת על טענותיה בבית המשפט המחוזי, לאמור, שמחד גיסא, עניין השיערוך חורג מן המחלוקות שנמסרו להכרעת הבורר, ומאידך גיסא, שמכוח סעיף 2ב להסכם הבוררות מדובר בפסיקה שבניגוד ל"בסיס" החוזה, כמשמעות דיבור זה באותו סעיף, וכך מדובר בחריגה מסמכותו של הבורר ולא בטעות בלבד. המערערת הוסיפה וטענה לעניין זה, שתביעה לשינוי תנאי החוזה אינה יכולה להיחשב כ"מחלוקת" או כ"סכסוך" שנמסרו להכרעת הבורר. גם לעניין פרויקט "עמק יהונתן" חזרה המערערת על טענותיה בבית המשפט המחוזי באומרה, שגם עניין זה חורג מגדר המחלוקות שנמסרו להחלטת הבורר, ובהשיגה על השקפת השופט המלומד, שמדובר בעניין של פרשנות החוזה בלבד ולא בשאלה של חריגה מסמכותו של הבורר. המשיבה מצדה תמכה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אך הוסיפה וטענה, שגם אם, בניגוד לטענותיה, חרג הבורר מסמכותו, לא נגרם למערערת עקב כך עיוות-דין. שתיים הן איפוא השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין: האחת האם נושא תביעת המשיבה ב"כללי 2" וב"פרוייקט עמק יהונתן" בא מגדר ה"מחלוקות בין הצדדים" כמשמעות דיבור זה בהסכם הבוררות? האחרת - האם בדונו במחלוקות אלהחרג הבורר מהוראות ההסכמים המשמשות בגדר הסכם הבוררות בסיס להכרעתו של הבורר? לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין לי צורך לדון בשאלה, אם בהנחה שהבורר חרג מסמכותו נגרם למערערת עיוותדין או לאו. .8ה"מחלוקת בין הצדדים". כמו השופט המלומד גם דעתי היא, שהמשיבה לא הוגבלה בהסכם הבוררות לתביעות אותן העלתה בכתב התביעה בבית המשפט המחוזי ובהתכתבויות הקודמות בין בעלי הדין. אמת נכון הדבר, שבניגוד לקביעת השופט המלומד, הביאה המערערת את השגותיה כנגד העלאת תביעות אלה בכתב ההגנה שהגישה לפני הבורר; אך כמו השופט המלומד נראה גם לי, שנוסח סעיף 2ב רחב דיו על- מנת לכלול בו גם את תביעותיה של המשיבה, שהן נושא ערעור זה, ואין דבר במגעים שבין בעלי הדין או בהתדיינות בבית המשפט המחוזי המונע בעדה את הדבר. אכן בכך לא נפתרה השאלה השנייה העומדת לפנינו, והיא האם בפוסקו בתביעת המשיבה לזכותה באשר לנושא הערעור חרג הבורר מהוראות ההסכם המשמשות בסיס להכרעתו. בשאלה זו אדון בסמוך. .9סמכות הבורר - שיקולים כלליים אין לך דיבור רב משמעותי יותר מהדיבור "סמכות", ואין לך מונח משפטי שנדחסו להגדרתו שיקולים כה רבים של מדיניות שיפוטית כמו המונח "סמכות", ראה למשל: ד"נ 12/81 [4]. במקרים מסוימים ראו באי-שמירה על כללי הצדק הטבעי חריגה מסמכות, ויש דעה, שלעתים עשוי בית המשפט לכלול בגדר דיבור זה אפילו מקרים מסוימים של טעות, כגון, כשבית-דין דתי סטה מחוקי המדינה: בג"צ 187/54 [5]; בד"מ 1/81 [6]. אכן, אם בסוגיות מסוימות יש צידוק להרחיב את משמעותו של הדיבור "סמכות", אין הדבר כן בדיני בוררות, שבהם מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר. מהטעם האמור יש, מחד גיסא, לתת משמעות דווקנית לדיבור "סמכות" בסעיף 24(3) לחוק, ומאידך גיסא, במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין לגבי נושא הסכסוך, לתת פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות. כך, למשל, נקבע בע"א 584/72 [7], שאין בורר חורג מסמכותו מקום שהצדדים הגישו ל שטר בוררין שממנו עולה, כי עליו לפתור סכסוך שותפים שפרץ ביניהם, בעוד שלמעשה הצד הנתבע הוא חברה פרטית, בה שותפים שני הצדדים לסכסוך, והשווה: ע"א 344/83 [8]; ובעניין אחר ניתנה פרשנות מרחיבה לדיבור "סכסוכים או חילוקי דעות בין הצדדים בקשר עם הסכם זה או כל דבר הנובע הימנו": ע"א 550/75 [9], בעמ' 311; וראה גם: ע"א 594/80, 658[10], בו סיווג בית המשפט עניין מסוים כטעות ולא כחריגה מסמכות. .10שאלה אחרת העשויה להתעורר היא, אם הוראה בהסכם הבוררות, הפוטרת את הבורר מהיזקקות לדין המהותי, משחררת אותו גם מהוראות החוזה שבגדרו הוא נתמנה לבורר. לעניין זה הפנה אותנו מר עציוני לספרה של ד"ר ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (דע-פורט, מהדורה 2, 1980) 228, 237, לאות שהתשובה היא שלילית. כותבת המחברת המלומדת בספרה, בעמ' 237, כי "אם קבע החוזה, למשל, הסדר תשלומים מסוים למקרה הפרתו - יצטרך הבורר לפסוק בהתאם לאותו הסדר, אלא אם כן פטרוהו הצדדים מכך באופן מפורש. יש להבחין: אין מדובר בפסיקה פי דיני החוזים, אלא במסגרת תחום הסמכות שהעניקו הצדדים לבורר, שפסיקה בניגוד לה תהווה חריגה מסמכות". לתימוכין הביאה המחברת את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בהמ' (י-ם) 411/64, 846[12]. דברים אלה אומצו בבית-משפט זה גם בע"א 393/79 [11], בעמ' .716נראה לי, שהדברים שנזכרו במובאה האמורה הם גורפים מדי וגם אינם מתיישבים עם הלכה אחרת שנפסקה בעניין זה בע"א 275/83 [3]. עומדים אנו בסוגיה האמורה במעין שדה מגנטי, שנפרש בין שני קטבים שבגדרם עלינו למיין מעשה מסוים שעשה הבורר, אם ניתן לסווגו כחריגה מסמכות או כטעות בלבד; כאשר הגדרת נושא הבוררות היא ברורה, לא יתעורר כל קושי, ונאמוד את דעת הצדדים להסכם הבוררות, שבנושא הבוררות יהיה הבורר פטור מהוראות הדין המהותי, והוא לא יהיה רשאי לדון בנושאים אחרים; ככל שהגדרת נושא הבוררות רופפת ו"עמומה" יותר, כן ייטשטשו הגבולות בין "טעות" לבין "חריגה מסמכות", ויהיה עלינו לעמת מעין "מעגל פנימי", שבגדרו מותר לבורר לטעות,לבין מעין "מעגל חיצוני", שבגדרו אסור לבורר לחרוג מגדר סמכותו. אכן, בשלב מסוים של המסע בין הקטבים יחפפו המעגלים, ובמקרה כזה יהא במסקנה חיובית בדבר כוחו של הבורר לטעות כדי לשלול טענה בדבר חוסר סמכותו. דברים אלה יפים ביתר שאת, כאשר הוסמך הבורר לסטות מן הדין המהותי, שאז אפילו אין מדובר בטעות. .11מן הכלל אל הפרט במקרה שלפנינו, אין ספק בעיניי, שצדק מר עציוני בטענתו, שאילו התברר עניינה של המערערת בבית המשפט, לא ניתן היה, לפי הדין, לחייבה בשיערוך ואולי גם לא בחיוב בפרויקט עמק יהונתן, שהרי הדין הוא, שאין משערכים חיובים בתקופה החוזית, אלא אם כן הדבר ניתן לפי אומד דעתם של בעלי הדין: ע"א 554/83 [2]; אך טענה זו לא תוכל להועיל למערערת. בהסכם הבוררות נוסחה הגדרת סמכותו של הבורר בצורה רופפת ועמומה; לא נאמר בהסכם הבוררות, ששומה על הבורר לפסוק "לפי הוראות ההסכמים" או לפי הדין המהותי; כל שנאמר בהסכם הבוררות הוא, כי "הוראות ההסכמים הנ"ל מהוות את הבסיס הכרעתו של הבורר" והסיפא לסעיף 2ב להסכם הבוררות אף מרחיב, לכאורה, את היקף העניינים שבהם רשאי הבורר לדון מעבר לאמור ברישא. הפטור בהסכם הבוררות מהדין המהותי, הנובע מהחלת הוראות התוספת לחוק הבוררות על הליך הבוררות, מחליש עוד יותר את הזיקה בין כוחו של הבורר לטעות לבין חובתו שלא לחרוג מסמכותו; הרושם הכולל המתקבל מקריאת הסכם הבוררות הוא, שמבחינת הסמכות ניתן לבורר הכוח לפסוק במסגרת הכוללת של החוזה מבלי להיות כבול להוראות ספציפיות פרטיקולריות הכלולות בו, כמו שהשופט המלומד כתב בפסק-דינו: "אין הבורר כלוא בד' האמות המילוליות של ההסכמים". מניח אני, שבגדר הסכם הבוררות נבצר היה מהבורר לפסוק דבר בקשר לעיסקה שלא נכללה בחוזה, אך לא נבצר ממנו לסטות מהתנאים הפרטיקולריים הספציפיים הקבועים בו, גם אם בסטייה זו לא נהג הבורר לפי הדין, כפי שבית המשפט היה נוהג, לו נתברר העניין לפניו; אך אפילו תמצי לומר, שהעניין מוטל בספק, יש לקיים את פסק הבוררות ולא לבטל אותו. הדברים שנאמרו ליל מתייחסים לעניין "כללי 2", אך הם יפים ביתר שאת לעניין "פרוייקט עמק יהונתן", שלעניינו "כיסה" הפטור מהדין המהותי את הסטייה מסעיף 47(3) לחוזה, אפילו אם הסכומים שנפסקו למשיבה בגדרו נפסקו ולא בגדר הוראותיו הפרטיקולריות הספציפיות. מטעמים אלה הייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשלם למשיבה את הוצאותיה בסכום כולל של 000, 10ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. השופט א' גולדברג: ההסכם ממנו שאב הבורר את סמכותו הוא זה שנעשה בין הצדדים ביום .12.5.88השאלה היא, אם על-פי הסכם זה הורחב מקור הסמכות, באופן שנכללו בו גם תנאיהם של ההסכמים המקוריים. שאם כן, אין בידי הבורר להתנתק מן המוסכם בין הצדדים, ואין בסמכותו ליצור עבורם חיובים חדשים החורגים מן המוסכם עליהם, גם אם הופטר מהדין המהותי. סבורני, כי הלכה זו העולה מע"א 393/79[11], בעמ' 716, לא שונתה כל עיקר בע"א 275/83 [3]. אלא שמקובלים עלי דבריו של חברי, השופט ש' לוין, כי אזכרת ההסכמים המקוריים בהכם מיום 12.5.88לא באה אלא להגדיר תחום או חלק מתחום חילוקי הדעות, ולא להגדיר את תחום סמכותו של הבורר לפי אותם הסכמים. לפיכך אני מצרף דעתי ומסקנתי לאמור בחוות-דעתו של חברי הנכבד. השופט ח' אריאל: .1אני מסכים לפסק-דינו של חברי הנכבד, השופט ש' לוין. .2ברצוני רק להעיר לעניין הפיסקה הראשונה בסעיף 11, כי אינני מוכן לנקוט כאן עמדה, אם בית-משפט יכול או לא יכול היה לשערך את הסכום, אילו היה עליו להחליט בעניין שלפנינו. הוחלט איפוא לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיבה את הוצאותיה בסכום כולל של 000, 10ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. תניות בחוזהחוזהיישוב סכסוכיםבניהתניית / סעיף בוררותעבודות בניהבוררות