אי ביצוע עבודות על פי מפרט

אין חולק כי עבודות האלומיניום לא הותקנו על פי מפרט ותוכניות משרד הביטחון, כפי שהוצגו למנהלה של המשיבה באתר הבניה וכפי שהוצג "חלון לדוגמה". כחודשיים ימים לאחר התקנת העבודות, נערכה באתר הבניה ביקורת על ידי משרד הביטחון. העבודה לא נמצאה תואמת את התוכניות כמפורט לעיל, והמערערת נדרשה לפרקם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סטייה ממפרט לביצוע עבודות / אי ביצוע עבודות על פי מפרט: העובדות: 1. המערערת בנתה עבור משרד הביטחון, ובהתאם לחוזה שהתקשרה איתו מבנה בן שלוש קומות שנועד למגורי קצינים במחנה משואה. לביצוע עבודות האלומיניום במבנה שהמערערת אינה מומחית בו, התקשרה עם המשיבה שזה תחום עיסוקה.   במועד הרלבנטי לדיון נבנו בפועל רק שתי קומות מגורים בעוד שהקומה השלישית טרם הושלמה. על כן, ובהתאמה, התקינה המשיבה את עבודות האלומיניום בעיקרן חלונות בשתי הקומות האמורות. בשל פסילת העבודות על ידי משרד הביטחון, לא השלימה את הביצוע בקומה השלישית.   2. אין חולק כי עבודות האלומיניום לא הותקנו על פי מפרט ותוכניות משרד הביטחון, כפי שהוצגו למנהלה של המשיבה באתר הבניה וכפי שהוצג "חלון לדוגמה". כחודשיים ימים לאחר התקנת העבודות, נערכה באתר הבניה ביקורת על ידי משרד הביטחון. העבודה לא נמצאה תואמת את התוכניות כמפורט לעיל, והמערערת נדרשה לפרקם.   היא פנתה למשיבה לעשות כן ולתקן את הטעון תיקון , הכל בהתאם לתוכניות ומפרט משרד הביטחון אך זו, האחרונה, סרבה לעשות כן. המערערת הסירה את עבודת האלומיניום הקודמת ופנתה לחברה אחרת שתשלים את העבודות.   3. לטענת המשיבה היא לא התחייבה לבנות על פי מפרט משרד הביטחון והבהירה זאת למערערת מראש, קרי שהעבודה תעשה שלא על פי תו תקן כנדרש ולא על פי הדרישות הצהליות.   4. המשיבה עתרה לבית משפט השלום לחייב את המערערת בתשלום סכום שיק שהמערערת ביטלה העומד על סך 43,000 ₪ בקירוב. כן עתרה לחיוב המערערת ביתרה שלא סולקה שעמדה על סך 13,500 ₪. בכתב תביעתה טענה גם כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מהתנהגות המערערת שביטלה את החוזה עמה ואת שיעור הנזק העריכה בסכום של כ-250,000 ₪. מנגד הוגשה תביעה על ידי המערערת לחייב את המשיבה בנזקים שנגרמו לה על שלא עשתה את המוטל עליה ולא התקינה את עבודות האלומיניום על-פי דרישות משרד הביטחון.   5. הערכאה הדיונית בפסק דינה (כב' השופט צבי כספי) סברה כי אכן ההתקשרות בין המערערת למשיבה, כפי שבאה לידי ביטוי בנספח ג' (מע/2) הצעת מחיר מטעמה של המשיבה, היתה במנותק מתוכניות משרד הביטחון ומדרישותיו. מסקנה זו התבססה, בין היתר על הגיון הגרסאות של הצדדים, נטל הראיה שחל לדעת השופט הנכבד על המערערת ולא על המשיבה והיא לא עמדה בו, וכן על התרשמותו מעדויות מנהלי שתי החברות.   נוכח מסקנה זו סבר כי על המערערת להשלים את יתרת חובה למשיבה כולל השיק שבוטל, אלא שהסתבר כי "השיק המבוטל" שולם כבר על ידי המערערת בהליכי הוצאה לפועל שננקטו על ידי בנק המשיבה בו נוהל חשבונה ובו נוכה השיק. משמע, המשיבה לא היתה כלל זכאית לדרוש את פרעונו בכתב התביעה ולתבוע תשלום סכומו בשנית מידי המערערת.     באשר לנזק שנטען על ידי המשיבה כי נגרם לה עקב ביטול החוזה, קובע בית המשפט כדלקמן: "אין צורך להידרש לעומקן של טענות אלה. לא היה להן בסיס בהיגיון או בראיות. אמירתן בתצהיר מלמד ובתצהיר נוסף מטעם התובעת באותו נוסח אין בהן כדי להוות ראיה אמינה לדברים". (עמ' 7 לפסה"ד).   נותרה איפוא היתרה של 13,500 ₪ לסילוק מלוא התמורה המגיעה למשיבה על פי ההסכם ובית המשפט הנכבד מצא לנכון לחייב את המערערת בה. נוכח הקביעות העובדתיות המפורטות לעיל נדחתה התביעה שכנגד של המערערת כנגד המשיבה וכמו כן חויבה היא - המערערת בתשלום של שכ"ט עורך דין המשיבה בסכום של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין.   7. המערערת טוענת בפנינו כנגד קביעות בית המשפט לפיהן ההתקשרות בין המערערת לבין המשיבה היתה על בסיס שונה ואחר מתוכניות משרד הביטחון שהיא התחייבה בהן וכי המשיבה מילאה את חלקה בהסכם. לפחות, סבורה המערערת לא היתה המשיבה זכאית ליתרת התמורה בסך של 13,500 ₪ כמצוין לעיל, שכן אין חולק שלא השלימה את כל עבודות האלומיניום שנדרשו ממנה. לחלופין, עותרת היא כנגד חיובה בסכום שכר הטרחה שנפסק כנגדה שעומד על כפליים מסכום פסק הדין.   המשיבה לא התייצבה לדיון בפנינו על אף שהוזמנה כדין וכן לא הוגשו מטעמה עיקרי טיעון. אשר על כן הוחלט לקיים את הדיון בהעדרה.   דיון:   8. רואים אנו לקבל את הערעור. אין עיסוקה של המערערת בעבודות אלומיניום ואין הדברים בכלל מומחיות מנהלה. זה הטעם שביקשה להתקשר עם המשיבה שעיסוקה הוא בתחום זה.   לפני המשיבה הונחו תוכניות משרד הביטחון ומפרט העבודות הנדרשות. אף הצעת המחיר של המשיבה, אותו נספח ג' (מע/2), מפנה למפרט האמור. כאמור, מנהלה של המערערת הצהיר שאיננו בקיא בפרטים טכניים כנדרש מסוג עבודה זה. על כן להתייחס להצעת המחיר של המשיבה כאילו זו מעידה על הסכם לביצוע העבודה שיעמוד בניגוד לדרישות משרד הביטחון, היא מסקנה מרחיקת לכת ביותר. אילו כך היו פני הדברים ואילו כך הצהיר במפורש מנהלה של המשיבה לפני המערער כטענתו, היינו מצפים למצוא את הדברים ב"רחל בתך הקטנה" באותה הצעת מחיר. אך לא כך הווה.   אם עסקינן בסבירות, לא סביר הוא כי המערערת שקיבלה על עצמה במכרז את בניית המבנה על פי מפרט משרד הביטחון וממנה נדרש מילויו, תסכים לביצוע עבודות שאינן עומדות בסטנדרט הנדרש ובכך היא כורה לעצמה בור ליפול בו.   המשיבה ידעה כי לשם ביצוע העבודה יש צורך בתוכניות מפורטות (ובוודאי שלא די בנספח ג' שמסדיר את היקף העבודה אך לא את הפרטים הטכניים הנדרשים). בעמ' 3 לפרוטוקול, בחקירה נגדית של איל מלמד, הוא מעיד כי:   "נכון שהעבודה מבוצעת בהתאם לתוכניות, ברוב המקרים. התוכניות מפרטות את צורה, מידות, סוג פתיחה, גוון, עובי הזכוכית של החלונות".   התוכניות שהומצאו למשיבה היו תוכניות של משרד הבטחון אך זו התעלמה מהן. טופס ההזמנה איננו תחליף לתוכניות עבודה כלשהן ועניינו בהיקף ומחיר.   גם אם הייתה קיימת סתירה בין טופס ההזמנה לבין דרישות משרד הביטחון על פי דעתנו, גוברות הוראות משרד הביטחון. המשיבה ידעה זאת היטב מתוקף עבודות שביצעה בעבר עבור משרד הביטחון. (ראה סעיף 31 לתצהיר מלמד: "יחד עם זאת, הוספתי וציינתי כי התובעת כבר ביצעה, בעבר, עבודות עבור משרד הביטחון)".   המשיבה גם התעלמה מחלון לדוגמא שהיה באתר ואשר היה עליה לפעול לפיו והעדיפה להתעלם הימנו. זאת ועוד, נטל השכנוע היה מוטל במקרה דנן על המשיבה, שכן היא זו שתבעה את מלוא התמורה מאת המערערת והיא לא עמדה בו.   כידוע ערכאת ערעור רשאית לשנות ממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה על יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של העדים שהופיעו בפניה, רק אם ממצאי הערכאה הראשונה אינם מתקבלים על הדעת. הטעם העיקרי להלכה זו הוא היתרון שיש לבית המשפט אשר שמע וראה את העדים, והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, על פני ערכאת ערעור, שבפניה לא הופיעו העדים. כלל זה אינו חל על ממצאים עובדתיים המבוססים על שיקולים שבהיגיון בלבד, הפתוחים לביקורת מלאה של ערכאת הערעור. שכן "אם בקביעות העולות מהסתברות הגיונית עסקינן, אין לערכאה הראשונה יתרון על פני ערכאת הערעור" (השופטת טובה שטרסברג-כהן בע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל פ"ד מח(5) 265 בעמ' 268, וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', תקדין עליון 2000(2) 1566, 1569).   בנסיבות האמורות ראינו להתערב במסקנותיה של הערכאה הדיונית ולקבוע כי המשיבה לא ביצעה את המוטל עליה על פי ההתחייבות שבינה לבין המערערת. מכיוון שכך, לא היתה זכאית לקבל את התמורה אותה דרשה.   לענין השלמת היתרה אין מחלוקת שהמשיבה ביצעה רק חלק מהעבודות. המשיבה לא ביצעה עבודות בקומה השלישית. בקומות א ' ו-ב' ביצעה את העבודות באופן חלקי בלבד. בית המשפט קמא טעה בכך שלא הפחית מהסכום שפסק לטובת המשיבה את החלק היחסי של העבודה שלא בוצע.   המשיבה עצמה העריכה את כמות העבודה שביצעה בפרוייקט בפועל ב-60% מההיקף. "אני לא זוכר כמה חלונות הרכבנו בפועל אבל היה זה 60% מהעבודה" (עדותו של מלמד עמ' 6 לפרוטוקול). חרף האמור, זיכה בית המשפט את המשיבה במלוא סכום ההתקשרות שכן הסך של 13,500 ש"ח היווה השלמה למלוא סכום התמורה שסוכמה בין הצדדים.   היה על בית המשפט קמא להפחית לכל הפחות 40% מסכום ההתקשרות שבין הצדדים, אלא שנוכח המסקנה שהגענו אליה, לא ראוייה המשיבה לכל סכום שהוא בגין העבודות שלא בוצעו בהתאם לנדרש.   לענין חיוב בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד , נכון הוא כי ברגיל אין בית המשפט דן בענין ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בערכאה הדיונית. עם זאת אי אפשר להתעלם מסכום התביעה כפי שנדרש בכתב התביעה שעמד על סכום של 250,000 ₪ בקירוב ובסופו של יום זכתה המשיבה בסכום של 13,500 ₪ בלבד. הערכאה הדיונית גם מתחה ביקורת על המשיבה אשר הטעתה בכתב התביעה כפי שהגישה את בית המשפט, כאשר ידעה שסכום השיק נגבה כבר על ידי הבנק.   צודק אם כן בא כוח המערערת שאין כל יחס בין הסכום שנפסק לטובת המשיבה בפסק הדין לבין סכום ההוצאות ושכר הטרחה העומד על כפליים מסכום פסק הדין. בנסיבות אלה כאשר שכר הטרחה שנפסק איננו עומד ביחס ראוי לסכום המגיע, יתערב בית המשפט ויעמיד את הסכום באופן סביר יותר. (ע"א 403/78 מבנה תעשיה בע"מ נ' אורנשטיין פ"ד לג(1) 105).   9. לענין התביעה שכנגד כאמור העבודות שהמשיבה ביצעה היו חסרות ערך למערערת ולמשרד הביטחון. המשיבה סירבה לפרק את העבודות ולהתקין עבודות מתוקנות. המערערת נאלצה איפוא לעשות זאת באמצעות חברה אחרת. סכום הפירוק שעליו לא היתה מחלוקת הסתכם בסכום של 11,500 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה שכנגד). בסכום זה יש לחייב את המשיבה. מעבר לכך לא ראינו לפסוק בערעור זה.     10. אשר על כן ולאור האמור לעיל הערעור יתקבל . פסק הדין של בית משפט השלום מבוטל בזה. המשיבה מחויבת לשלם למערערת את הסך 11,500 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה לבית משפט השלום ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות הערעור ושכ"ט עורך דין בסכום של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.        בניהמפרט