לטענת בא כוח העותרת, המקרה של העותרת - העובדת מזה שלושה חודשים אצל בני הזוג X, שניהם נכים ומוגבלים, הזקוקים לעזרה סיעודית וזכאים להעסיק עובדים זרים - "הנו מקרה מיוחד שיש להתייחס אליו לפנים משורת הדין". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אשרת עבודה מטפלת בנכים: מהות העתירה ורקעה 1. בעתירה שלפניי מבקשת העותרת להורות למשיב להתיר את ניודה, לאפשר לה לעבוד אצל משפחת X ולהסדיר את מעמדה בישראל. 2. העותרת, אזרחית הפיליפינים, נכנסה לישראל ביום 6.6.02 עפ"י אשרת עבודה מסוג ב/1 לצורך עבודה בתחום הסיעוד. לטענתה, שילמה לשם כך לחברת כוח אדם בפיליפינים 4,500$ (שלטענתה הינו סכום עתק שם), והיא חייבת כספים רבים בגין ההלוואה שנטלה כדי לשלם סכום זה. העותרת הופנתה ע"י חברת כוח אדם "אדיב" לעבוד אצל נזקקת סיעודית בירושלים. לטענתה, לאחר כשבוע ימים הופסקה עבודתה שם (הוסבר לה כי קיימות בעיות בעניין ההיתר), והיא נשלחה לעבוד באופקים לתקופה של שבועיים, כמטפלת מחליפה, ולא שילמו לה את שכרה. לאחר מכן, לטענתה, ביקשה החברה להחזירה למקום עבודתה באופקים אך היא לא היתה מוכנה לחזור לשם. משחברת "אדיב" לא מצאה לה מעסיק בעל היתר, עברה העותרת לחברת כוח האדם "קייסי", ששלחה אותה לעבוד אצל משפחה שלא היה לה היתר. זאת, לאחר שנאמר לה (עפ"י דבריה) כי מאחר שפג תוקף האשרה שלה (האשרה הראשונית לחודש ימים, שלא חודשה ע"י חברת כוח האדם) לא תוכל לעבוד יותר בסיעוד. מאז, לדבריה, עבדה בעבודות מזדמנות. ביום 5.4.04 פנתה העותרת ללשכת מנהל האוכלוסין בירושלים בבקשה להסדיר את מעמדה (וצירפה לבקשה העתק העסקה של מעסיק ירושלמי). ביום 10.5.04 סורבה בקשתה מן הטעם שהיא שוהה שלא כדין מזה כשנתיים בישראל, ולפיכך, אינה עומדת בתנאים לניוד לפי נוהלי משרד הפנים. ביום 13.5.04 פנו העותרת ומר X, שבו ובאשתו מטפלת העותרת כיום, למשרד הפנים כדי לנסות ולהסדיר את מעמדה, אך נדחו. העותרת שוהה כיום בארץ מכוח צו ביניים. דיון 3. לטענת בא כוח העותרת, המקרה של העותרת - העובדת מזה שלושה חודשים אצל בני הזוג X, שניהם נכים ומוגבלים, הזקוקים לעזרה סיעודית וזכאים להעסיק עובדים זרים - "הנו מקרה מיוחד שיש להתייחס אליו לפנים משורת הדין". לטענתו, נוהל שמיים סגורים - תיקון מיום 1.6.04, קובע את התנאים שבהתקיימם לא יגורשו עובדים זרים מתחום הסיעוד, השוהים בארץ באופן בלתי חוקי (סע' 20ה). אך נוהל זה חל, לטענתו, במקרים הרגילים, בעוד שהמקרה שלפנינו הוא מקרה חריג, שבו נדרשת הרשות לשיקול דעת ולהחלטה המתירה לעותרת - המטפלת בבני הזוג X, ונוצרו ביניהם קשרי עבודה חמים מעבר ליחסי עובד מעביד - להמשיך בעבודתה. בא כוח העותרת מציין, כי לבני הזוג X, הנזקקים לטיפול סיעודי משנת 2000, היו מטפלים שונים, חלקם נעימים וחלקם התעמרו בהם. כן הוא טוען, כי קיימת מגמה לבוא לקראת מטופלים דוגמת בני הזוג X, כפי שעולה מדברים שנאמרו בוועדת הכנסת בעניין העובדים הזרים, ומהתיקון האחרון מיום 14.6.04 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שביטל את ההגבלה על משך הזמן שעובד סיעודי רשאי לטפל באותו מעסיק סיעודי (סע' 3א לחוק). על כן, לטענתו, אם יוסדר מעמדה של העותרת תוכל להמשיך ולטפל בבני הזוג X במשך שנים ארוכות. בנוסף, הוא טוען, כי עדיף "להלבין" את מעמדם של העובדים הזרים הנמצאים בישראל על פני הבאתם של עובדי סיעוד זרים חדשים ע"י חברות כוח האדם (המתעשרות מכך). 4. המשיב טוען, כי נוהל שמים סגורים - תיקון 1.6.04, איננו חל על העותרת, השוהה בארץ מזה שנתיים באופן בלתי חוקי, מבלי שפנתה אליו להסדיר את מעמדה. לטענתו, היענות לבקשתה תרוקן מכל תוכן את הנוהל החדש, שהעותרת איננה תוקפת את סבירותו ואת חוקיותו אלא מברכת עליו. לדבריו, אין כל ייחודיות במקרה הנדון, ואין מקום להכשיר את מעמד העותרת, באופן שחוטא ייצא נשכר, שאם לא כן, ייצא מסר לפיו ניתן לשהות בארץ תקופות ארוכות שלא כחוק, לעזוב מעסיקים סיעודיים, ובבוא הזמן ניתן יהיה להכשיר את השהות. בא כוח המשיב אינו חולק על כך שבני הזוג X זקוקים לעזרה סיעודית וגם זכאים לכך, אלא, שלטענתו, כל המקרים הסיעודיים הם מקרים ייחודיים וחריגים מן הבחינה הזו, ולכן גם לא נסגרו השמים וניתן להביא עובדים סיעודיים מחו"ל. לדבריו, חלף פרק זמן קצר מאז תחילת העסקתה של העותרת אצל בני הזוג X, ואין לקבל את הטענה שלא ניתן למצוא לה תחליף. 5. בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפניי החלטתי לקבל את העתירה. אנמק בקצרה. הנוהל הקודם של משרד הפנים, שחל במועד בו הגישה העותרת את בקשתה (נוהל שמיים סגורים - תיקון מיום 25.8.03), לא חל על עובדי סיעוד. כאמור, גם הנוהל החדש, נוהל שמים סגורים - תיקון מיום 1.6.04, אינו מסייע לעותרת, באשר איננה עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 20ה לנוהל. לא התעלמתי גם מטענותיו של המשיב ומפסקי הדין שהגיש לי. אלא שבנסיבות המיוחדות של המקרה שלפניי ראיתי להיעתר לבקשה, וזאת לפנים משורת הדין ועל פי מידת הרחמים. במקרה זה מדובר בזוג נכים מוגבלים: לאשה 100% נכות והיא איננה יכולה לבצע פעולות בסיסיות ללא עזרת מטפלת - "ואין לי אפשרות להישאר יום אחד ללא מטפלת" (סע' 12 לתצהיר הגב' X). גם הבעל הינו נכה סיעודי מוכר, ולשניהם זכות לעזרה סיעודית (מטפל לכל אחד מהם). השניים מצאו את העותרת לטפל בשניהם, והיא עושה זאת כבר כשלושה חודשים לשביעות רצונם המלאה, כפי שהביעו אותה בדיון לפניי, בו ניתנה לי אפשרות לעמוד מקרוב על מצוקתם הקשה של גב' X ושל בעלה, שמחמת נכותו לא הצליח אפילו לבטא עצמו בצורה ברורה ומובנת, כך שניתן יהיה לרשום את דבריו בפרוטוקול. בנסיבות מיוחדות אלה לא ראיתי כי נכון וצודק להורות על הרחקתה של העותרת. לא מצאתי כי ראוי במקרה זה לגבות את מחיר הרתעתם של עובדים זרים מפני שהייה בלתי חוקית בארץ, כמו גם את מחיר הענשתה של העותרת, בדרך של הרחקתה מבני הזוג X, הזקוקים כל כך לעזרתה, לאחר שבעבר גם היו מטפלים שהתעמרו בהם, ועתה נמצאה להם העותרת, שנקשרו אליה, והיא מטפלת בשניהם במסירות רבה. סוף דבר 6. העתירה מתקבלת ואין לגרש את העותרת מן הארץ. אני מורה למשיב להתיר את ניודה של העותרת, לאפשר לה לעבוד אצל משפחת X ולהסדיר את מעמדה בישראל. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת עבודהמטפלת