ישנו הסכם בין הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח על תקופת השואה ובין מספר מדינות, ביניהן מדינת ישראל, וחברות הביטוח. בהסכם נקבע, בין היתר, כי חברות הביטוח תפעלנה לגילוי הפוליסות של מבוטחים בין השנים 1920-1942, ולפצות את המבוטחים. מנגד, התחייבו המדינות למנוע הגשת תביעות נגד חברות הביטוח במדינתם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פוליסת ביטוח חיים בתקופת השואה: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש השלום בת"א-יפו (כב' השופטת זהבה אגי) אשר דחה בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. העובדות: 2. המשיבה הינה בתו ויורשתו החוקית של המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר חי בבולגריה ונפטר ביום 28.11.1947. המשיבה עלתה ארצה בחודש נובמבר 1948. למנוח הייתה פוליסת ביטוח חיים בחברת הביטוח הבולגרית RAS ,חברת בת של חברת הביטוח הגרמנית Allianz (להלן: "הפוליסה" או "החברה הגרמנית", בהתאמה). המשיבה לא ידעה דבר אודות קיום הפוליסה. 3. בעת מלחמת העולם השנייה, היה למבקשת סניף עצמאי בבולגריה שהולאם בזמנו על ידי השלטונות. כיום שבה המבקשת וחזרה להיות חברת בת של החברה הגרמנית. 4. המבקשת חתמה על הסכם בין הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח על תקופת השואה (להלן: "הנציבות"), ובין מספר מדינות, ביניהן מדינת ישראל, וחברות הביטוח (להלן "ההסכם"). בהסכם נקבע, בין היתר, כי חברות הביטוח תפעלנה לגילוי הפוליסות של מבוטחים בין השנים 1920-1942, ולפצות את המבוטחים. מנגד, התחייבו המדינות למנוע הגשת תביעות נגד חברות הביטוח במדינתם. 5. בשנת 2001, נודע למשיבה דבר קיומה של הפוליסה. לאחר חקירה עצמאית שהייתה כרוכה בהוצאות לא מבוטלות, הצליחה המשיבה להשיג קצה חוט אודות הפוליסה, וכן רשימת תשלומים של המנוח לחברה הגרמנית. במהלך הדברים, נודע למשיבה, כי ניתן לפנות לנציבות לשם בירור זכויותיה. המשיבה פנתה לנציבות וזו הפנתה למבקשת את תביעת המשיבה. המבקשת הציעה למשיבה סך של 6,000 דולר, בהתאם להסכם, בו נקבע, כי במקום בו לא קיימת ראייה לקיום הפוליסה ולא ידוע גובה תקרתה, ישולם סכום זה בלבד. 6. המשיבה דחתה את ההצעה והגישה לבית משפט השלום תביעה לתשלומי פיצויים בגין הפוליסה אותם העמידה על סך 500,000 $, ולחילופין, תביעה בגין רשלנותה של המבקשת שגרמה לאיבוד הפוליסה ו/או לנזק ראייתי, התנהגות בחוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט. 7. בגדרה של הבקשה, הגישה המשיבה בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתבססה על הוראת תקנה 500(5) ו-500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בית המשפט נעתר לבקשה והורה על המצאה מחוץ לתחום. המבקשת עתרה לביהמ"ש קמא בבקשה לביטול ההיתר שניתן, בקשתה נדחתה, ומכאן הערעור שבפני. החלטת בימ"ש קמא: 8. בהחלטתו, בדק בימ"ש קמא, את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה, וזאת על פי סדרי הדין הנוהגים בדין הישראלי באשר לסמכותו הבינלאומית של ביהמ"ש הישראלי, לפי הוראות הדין והפסיקה. 9. בית משפט קמא קבע, כי ראשית יש לבדוק האם לתובע קיימת "עילת תביעה טובה", לאמור האם קיימת עילת תביעה הראויה להתברר, וזאת מבלי לערוך חקירה יסודית. לאחר בדיקת כתב התביעה, הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי מאחר ואין חולק על עובדת קיומה של פוליסה על שמו של המנוח, על היות המשיבה יורשתו החוקית, וכי קיימות שאלות משפטיות בדבר מעמדו של ההסכם הבינלאומי ובדבר מעמדה של המבקשת מול המשיבה, הראויות להתברר, ומכאן, קבע, כי קיימת למשיבה עילת תביעה טובה. 10. בימ"ש קמא הוסיף ובדק אם ניתן להחיל את אחת מהחלופות של תקנה 500 לתקנות. בימ"ש קמא מצא, כי ניתן להחיל בענייננו את הוראת תקנה 500(5) לתקנות, באשר התקיימו שלושת התנאים הבסיסיים אותם מציבה התקנה. (1)קיומו של החוזה - אין עוררין על קיומה של הפוליסה. השאלה אם המבקשת היא ברת תביעה, ראויה להתברר במסגרת התביעה עצמה, ודי בכך שהפוליסה הוצאה ע"י גוף שהיה קשור למבקשת בכדי לקיים את דרישת היריבות. (2)קיומה של הפרה - למבקשת מיוחס אי תשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, דבר שאין עליו עוררין. (3)התרחשותה של ההפרה בישראל - מאחר והפוליסה איננה מונחת לפנינו, ובפנינו נושה וחייב, הרי שעל פי הוראות סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע, נמצא שתשלום תגמולי הביטוח למשיבה, שהינה תושבת ישראל, צריך להיעשות במקום מושבה, ואי תשלומם הינו הפרה בתחומי המדינה. באשר לתקנה 500(7), חלופה אשר גם עליה ביססה המשיבה את בקשתה, קבע בימ"ש קמא, כי על פי תקנה זו, נדרש קיומו של מעשה או מחדל בתחום המדינה, ואין די בכך שהנזק אירע בישראל. מאחר והפוליסה הונפקה בבולגריה, שם הייתה צריכה להישמר, נמצא שהמחדל של אובדן הפוליסה היה מחוץ למדינה, ועל כן לא מתקיים תנאי זה. 11. בית משפט קמא נדרש גם לשאלה מהו "הפורום המשפטי הנאות" לדיון בתובענה, קרי הפורום שאליו מצביעות מירב הזיקות הרלוונטיות, ויש לו קשר מהותי לעניין.[ע"א 74/83 ראד נ' חי פ"ד מ(2) 141; ע"א 2705/97 הגבס א' סיני(1989) בע"מ נ' The Lockformer פ"ד נב(1) 112,109 להלן: "הלכת הגבס"]. לעניין זה שקל בימ"ש קמא שני שיקולים: האחד - שיקולי נוחות: אפשרות גישת הצדדים למקור של הראיות, להבאת עדים, לבית המשפט וההוצאות הכרוכות בכך, ויכולת האכיפה של פסק הדין. בית משפט קמא התייחס גם לגילה של המשיבה ולמצבה הכלכלי אשר כמעט ואינו מאפשר לה להגיע לחוץ לארץ, לעומת שיקולי הנוחות של החברה, שהינם זניחים, מקום שהחברה בינלאומית ופעילותה חוצה גבולות (ראה הלכת גבס). השני - שיקולים מהותיים: בימ"ש קמא שקל את "ציפיותיהם הסבירות של הצדדים" בהסדר החוזי ביניהם, וקבע כי מאחר והמשיבה לא הייתה צד להסכם שמטרתו היתה להקל על הניצולים, שרובם הינם אנשים קשישים אשר נוח להם לתבוע במקום מושבם, נראה שראוי לאפשר למשיבה לתבוע בפורום הנוח לה. בנוסף קבע בימ"ש קמא, כי מדינת ישראל חתומה על האמנה ואין בכך כדי למנוע את עצם המשך הדיון, מאחר ותוקפה המשפטי של האמנה איננו ברור בשלב זה, על כן נדחתה בקשת הביטול. 12. בית משפט קמא קבע, כי מאחר והבקשה עומדת במבחן תקנה 500(5) לתקנות ומאחר ומצא כי הפורום הנאות לבירורה הוא בארץ, דחה את הבקשה והותיר על כנה את ההחלטה בדבר המצאה מחוץ לתחום. טענות המבקשת: 13. המבקשת שבה וטוענת, כי אין בהתייחסות המבקשת לפוליסה, כפי שעולה מפניית המשיבה לנציבות, הכרה בקיומה של פוליסה, או בקיומה של יריבות בין המבקשת למשיבה. פנייתה של המשיבה למבקשת נעשתה על פי ההכם ולא על פי פוליסת הביטוח, ודי בכך כדי לשלול סמכותו של בית משפט בארץ. 14. בקשת הביטול נידונה וניתנה במעמד צד אחד, דבר המעביר את נטל ההוכחה על המשיבה, משכך טעה בית משפט קמא, בהתייחסו אל טענות הצדדים שווה בשווה. 15. אין קשר בין המבקשת לבין החברה הבולגרית שהנפיקה את הפוליסה, שכן האחרונה הולאמה במלחמת העולם השנייה. פנייתה של המשיבה לנציבות, הייתה בכפוף להסכם בינלאומי שלו שותפות הנציבות, חברות הביטוח החתומות ומדינות רבות, בין השאר מדינת ישראל, בין סעיפי ההסכם כלול תניית שיפוט יחודית על פי החוק השוויצרי, ולכן גם ישראל מחוייבת לאמנה ולתניית השיפוט; ההסכם מוזכר בחוק הישראלי - חוק הטבות לניצולי שואה התשס"ז-2007, ואין בית המשפט נותן יד להפרת הסכם, לרבות הפרת תניית שיפוט. 16. טעה ביהמ"ש קמא, כאשר החליט כי מירב הזיקות הינם לישראל, מאחר ומדובר במטבע בולגרי, באזרח בולגריה, ובחברת ביטוח בולגרית. הפוליסה הונפקה ונחתמה בבולגריה, ולכן מירב הזיקות הן בבולגריה, בעוד שרק יורשי המנוח חיים בישראל. כמו כן, פוגעת ההחלטה בכללי הנימוס הבינלאומיים, באשר לכיבודם של אמנות, וכיבוד הדדי בין מערכות משפט של מדינות זרות, על כן פונה המבקשת בבקשה לביטול ההיתר שניתן בבית משפט קמא. טענות המשיבה: 17. הצדדים אינם חלוקים בדבר קיומה של הפוליסה, ואין מחלוקת כי זו לא נפרעה. 18. המשיבה השיגה את המידע אודות הפוליסה ועל עצם קיומה, בכוחות עצמה, ובהשקעה כספית בלתי מבוטלת. עוד טוענת המשיבה, כי הינה חסרת ידע שיפוטי, וכי כאשר פנתה לנציבות, לא הודיעה לה האחרונה, על התנאים השוללים פניה לבית משפט ישראלי; על הנציבות היה להודיעה ברורות תנאי זה, ומשלא עשתה כן, ומאחר והמידע אינו בלעדי לנציבות, אין המשיבה כפופה לתניית השיפוט בהסכם. החברה הבולגרית, מנפיקת הפוליסה, והמבקשת, אשר מקום מושבה באיטליה, הינן אותה גברת בשינוי אדרת, בשינוי מקום וזמן, ושתיהן, הגם שבזמנים שונים, הינן חברות בנות של החברה הגרמנית. 19. ההסכם חסר תוקף מאחר וגם אם מדינת ישראל חתומה עליו, לא קיבל הסכם תוקף בחקיקה, ועל כן אין לו תחולה כלפי בית המשפט הישראלי. 20. הוראות תקנה 500 בדבר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, מולאו, כפי שהחליט בימ"ש קמא. עוד שבה וטוענת המשיבה, כי תקנה 500(7), לעניין קיום עוולה/מחדל בישראל, חלה במקרה דנן, וזאת מאחר שהתשלום נועד להשתלם בישראל וכן הפוליסה הייתה צריכה להימצא ביד המשיבה בישראל, ואי פרעון הפוליסה, כמו גם אובדנה הינם מעשה או מחדל שהתרחשו בתחומי מדינת ישראל. דיון: 21. דין הערעור להידחות. בית משפט קמא שקל ובחן את כל השיקולים הרלבנטיים על פי החוק הפסיקה, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו, כפי שיובהר להלן.. 22. שאלת סמכותו של בית משפט להתיר המצאה מחוץ לתחום, על אף שעוגנה בתקנות, הינה שאלה מהותית בעיקרה, כפי שקבע כב' השופט גולדברג בע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי ואח', פ"ד מד(4), 545, עמ' 550-551): "הפסיקה והספרות אצלנו, כמו באנגליה, הדגישו חזור והדגש את הזהירות שעל בית המשפט לנקוט בדונו בבקשה להיתר המצאה לחו"ל. הסוגיה מוסדרת אמנם בתקנות סדר הדין, אך אין זו שאלה פרוצדוראלית גרידא, כי אם מהותית. כאמור בספרו של דר' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מהד.1988 ,5, בעמ' 219): 'התקנות הדנות בהמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט אינן נוגעות לסדרי הדין בלבד, אלא למעשה תוחמות הן לבתי המשפט בישראל את תחומי השיפוט... המצאת כתב תביעה בחו"ל אינה אלא ביטוי פרוצסואלי להטלת המרות של השיפוט הישראלי על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט'". וזאת משום שעצם העיסוק בשאלה, נוגע ליחסים העדינים שבין מדינות, וכל פגיעה בהם יש בה יותר משאלה משפטית גרידא, היטיב לתאר זאת הש' לנדוי בע"א 98/67 הנס ליבהר נ' "גזית ושחם" חברה לבנין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, עמ' 250-251), באומרו כי: "אין חולקין שענין הזמנת נתבע מחוץ לתחום השיפוט נתון לשיקול דעתו של בית- המשפט. בדרך כלל צמוד שיפוטם של בתי-משפט לשטח המדינה בה הם מכהנים, וחריגת בית-משפט מתחומו הטריטוריאלי כרוכה בה סכנה של התנגשות סמכויות ופגיעה בנימוס הבין-לאומי. משום כך חייבת גישת בית-המשפט לבקשה כזאת להיות זהירה וכל ספק פועל לטובת תושב החוץ, כלומר נגד הזמנתו להתדיין בארץ". 23. ב"כ המבקשת משליך עיקר יהבו בטענה בדבר תניית השיפוט הכלולה בהסכם והמקנה סמכות לבית משפט בשוויץ לדון בתביעה, בהיותה תניית שיפוט ייחודית. אין לקבל טענה זו. על אף שמדינת ישראל היא צד לאמנה, לא ברור כיצד עוגן בחקיקה, ומשכך, אין באמנה משום כבילת ידי בית המשפט מלעסוק בסוגיה. בתניית השיפוט הכלולה בהסכם שבין המבקשת למדינת ישראל. אין המשיבה צד להסכם. גם אם נוכל לראותה כצד להסכם, המשיבה הינה הצד החלש העלול להיפגע הימנה. לעניין זה, אומר המלומד אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", בעמוד 39, כדלקמן: "יש להבחין בין התקשרות בתניית שיפוט ייחודית בין צדדים שווים כגון חברות כלכליות....לבין הסכמים הנערכים בין צרכנים פרטיים לבין חברות בינלאומיות". טענת המבקשת בדבר תניית השיפוט, אינה פוגעת בסמכותו של בית המשפט בישראל, וראויה היא להתברר במסגרת בירור התביעה לגופה. 24. תקנה 501(א) לתקנות, קובעת לאמור: "לבקשת רשות והמצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום המדינה יצורף תצהיר המציין כי המצהיר מאמין כי למבקש עילת תביעה טובה ... (ההדגשות שלי, ש.ב). על מנת לבחון את קיומה של עילת תביעה טובה, די בבדיקת קיומה של עילת תביעה לכאורה, המצביעה על קיומה של תביעה הראויה לציון, כפי שנאמר שוב ושוב בפסיקה: "נפסק כבר בעבר כי בשלב דיוני זה, עוד טרם נתבררה התובענה לגופה, "אין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו" (ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 248 (להלן - עניין ליבהר) (1967); ראו גם רע"א 3872/04 וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A., פ"ד נט(1) 24, 30 (2004)). על המבקש להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" (עניין ליבהר; בר"ע 210/81 Holz Sohn-Rapidנ' שעין, פ"ד לו(3) 633 (1982)).[ ע"א 9725/04 - אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd . תק-על 2007(3), 3574 ,עמ' 3576]. לא מצאתי כל טעות או פגם בהחלטת בימ"ש קמא, אשר קבע, כי קיימת עילת תביעה טובה. גם אם המבקשת מעלה מספר טענות שיש בהן לכרסם באיתנות התביעה, כפי שעשתה, לא הצליחה המבקשת להוכיח כי מדובר בתביעה שאינה ראויה לטיעון. אין איפוא כל נימוק להתערב בקביעת בית משפט קמא. 25. זאת וגם זאת: "במקרה של ספק, יפעל הדבר לטובת הנתבע, ובית המשפט לא יתיר את ההמצאה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 241 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 44 (2000); ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990))". עוד נדרש שם: "שנית, על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט שמתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", וזאת לגופו של עניין, כלומר לגבי עילת התובענה עצמה (קונפינו-שר, עמ' 46; השוו G.C. Cheshire & .M. North rivate International Law (London, 13th ed. by .M. North & J.J. Fawcett, 1999) 298 (להלן - צ'שייר ונורת')).[ ע"א 9725/04 - אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd . תק-על 2007(3), 3574 ,עמ' 3576.] אפילו אקבל טענות המבקשת בדבר ספק בקיומה של העילה, הדבר פועל לטובת המשיבה, ובכל מקרה, מטענות הצדדים עולה, כי מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה, ומטעם זה צודק בית משפט קמא בקובעו, כי קיימת עילת תביעה טובה. 26. כפי שקבע בימ"ש קמא, המשיבה עמדה בכל תנאיה של תקנה 500(5), הקובעת כדלקמן: "תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה ..." . אין בעלי הדין חלוקים על קיומה של הפוליסה, ובכך הוכח קיומו של החוזה. אין עוררין, כי הפוליסה לא שולמה חרף מותו של אביה של המשיבה, ובכך הוכחה קיומה של ההפרה. בהעדרה של הפוליסה, לא ניתן לדעת מהו המקום בו אמורה היתה להשתלם ועל כן צדק בית משפט קמא בהחילו את הוראת סעיף 44 לחוק החוזים, הקובע, כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיימו במקום מגוריו הקבוע של הנושה, ובענייננו - מקום מגוריה של המשיבה בישראל. 27. לא נמצא איפוא כל פגם ביישום הוראת תקנה 500(5) על המקרה דנן. אין כלום בכך כי בית משפט קמא קבע כי הוראות תקנה 500(7) לא נתמלאו. תקנה 500 לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתמלא אחת מהחלופות המפורטות בה, ודי איפוא בכך שמצא כי התקיים האמור בחלופה 500(5), ובדין מצא. 28. לא מצאתי גם כל פגם בהחלטת בימ"ש קמא, בדחותו את הטענה כי בית משפט בישראל הינו הפורום הנאות. לשם בדיקה אם הפורום הנאות הינו בית המשפט בארץ, יש להביא בחשבון מגוון שיקולים המראים שכלי יעיל לניהול התביעה יהיה דווקא מחוץ לישראל, וכדברי כב' השופט חשין בע"א 45/90 שמעון עבאדה נ' תקווה עבאדה, פ"ד מח(2) 77, 11: "שדה הסוגיה של 'פורום בלתי נאות' נחרשה אך לאחרונה לעומקה בע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ (טרם פורסם), ומהלכה שנקבעה ידענו זאת: נתבע המבקש להעלות לפני בית משפט בישראל טענת 'פורום בלתי נאות', נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב'תחרות' זו שבין בית המשפט בישראל לבין בית המשפט הזר, ידו של אותו בית משפט זר על העליונה: הוא הפורום הנאות לדון בתביעה בעוד בית המשפט בישראל הינו 'פורום בלתי נאות'. המבחן לקביעה כי בית משפט בישראל הינו 'פורום בלתי נאות' אינו אך מאזן נוחות רגיל; על הטוען טענת 'פורום בלתי נאות' לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. ובלשונו של הנשיא שמגר בפרשת אבו ג'חלה (בפיסקה 19 לפסק הדין): 'על מנת לעכב את ההליכים, על בית המשפט להשתכנע, בהתייחס למבחן מירב הזיקות, כי אכן קיים פורום שבאופן ברור מתאים יותר לניהול הדיון. במידה והנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט בקיומו של פורום כזה, הרי לא יעכב בית המשפט את הדיון". המבקשת לא הוכיחה בטענותיה, כי המאזן נוטה בבירור כלפי הפורום הזר. בכך, הופר האיזון, ויש לקבוע כי "הפורום הנאות" הינו בישראל, בייחוד כשמצויים אנו בעידן הגלובלי, שחברה בינלאומית יכולה להגיע לכל מקום וביעילות, כפי שהיטיב לסכם הש' ת' אור בהלכת הגבס: "להנחה זו, על פיה בדרך כלל ייטה בית המשפט לדחות טענת פורום לא נאות, ישנו רציונל נוסף. רציונל זה מבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל "כפר אחד גדול", שאין בו עוד את אותה משמעות מכבידה כבעבר למרחקים שבין מקום אחד למשנהו. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטיה להעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן" (ההדגשות שלי, ש.ב.). 29. ובענייננו: בית משפט קמא קבע, כי המשיבה הינה אישה באה בימים, שמצבה הכלכלי ככל הנראה אינו מן המשופרים. מנגד, עומדת המבקשת, חברת ביטוח בינלאומית חוצת גבולות. איזון הנוחות בין שני הצדדים, כפי שאיזן בית משפט קמא כדבעי, מטה את הכף לטובת המשיבה ולקביעת הפורום הדיוני בארץ. לא מן המותר גם לשקול לעניין זה, כפי שאכן שקל בית משפט קמא, את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים להסכם.ההסכם בא להקל על הניצולים, שהינם אנשים קשישים אשר מקום התביעה הנוח להם הוא דווקא במקום מושבם. ועוד כפי שציינה ערכאה קמא, המשיבה איננה צד להסכם, ובוודאי שמאופי הדברים עולה, כי ציפייתה היחידה היא שהתביעה תתברר בישראל. לאור זאת, ראוי העניין להתברר, על מכלול הבעיות המשפטיות והעובדתיות, בישראל דווקא. 30. לא מצאתי איפוא כי נפל פגם כלשהו בהחלטת בית משפט קמא, שיש לתת רשות ערעור בגינו. 31. אשר על כן, אני דוחה את הבר"ע ומחייבת את המבקשת בתשלום הוצאות הבר"ע ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ביטוח חייםניצולי שואה