הוועדה הרפואית לעררים בביטוח לאומי התכנסה וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 19% לאחר הפעלת תקנה 15 בעקבות תאונת עבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח לאומי 19 אחוז נכות: 1. פסק דין זה עניינו, ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.1.04 (להלן: "הוועדה" "ההחלטה" בהתאמה) . 2. עד שאדרש לנימוקי הערעור, יש להקדים ולציין את העובדות הבאות: א. המערער נפגע בברך שמאל בתאונה בעבודה ביום 20.5.97. ב. המערער עמד בפני וועדה רפואית לעררים ביום 30.5.01. במסגרת הדיון בוועדה ביקשה הוועדה חוות דעת מוועדת הרשות. ביום 14.8.02, כעבור כ-15 חודש, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 19% לאחר הפעלת תקנה 15. ג. בין לבין ובמהלך שנת 2002, הגיש המערער תביעה להחמרה. התביעה להחמרה מתייחסת לטענת התובע, כי בעקבות הפגיעה בברך שמאל חלה החמרה במצבו, החמרה המתייחסת לפגיעה בגב. כן מתייחסת התביעה להחמרה, להחמרת מצב בברך שמאל. ד. התביעה להחמרה נדחתה בטענה שטרם חלפו 6 חודשים מיום שסיכמה הוועדה הרפואית לעררים את המלצותיה. ה. בעקבות דחיית תביעת המערער להחמרה, הגיש המערער תביעה לבית הדין. ו. בחודש יוני 2003 הגישו הצדדים לבית הדין הודעה לפיה "מוסכם על הצדדים כי עניינו של המערער יחזור לוועדה הרפואית לעררים ... הועדה תבדוק את המערער ואם חלה החמרה במצבו הקשורה בתאונה, תדון גם אם יש לקבל את המלצת הרשות או לקבל המלצה חדשה ותחולת הנכות תהיה מה-1.1.00". ז. ביום 17.6.03 נתן בית הדין תוקף של פסק דין להודעת הצדדים. ח. הוועדה נשוא הערעור ישבה מכוח פסק הדין מיום 17.6.03. ט. בתמצית, בהחלטה נשוא הערעור קבעה הוועדה, כי אין להכיר למערער בנכות בשל הפגיעה בגב. כן קבעה הוועדה למערער נכות זמנית לתקופות שונות בשל הפגיעה בברך לאחר, שהמערער עבר ניתוח להוצאת הברך והשתלת הברך במהלך שנת 2003. 3. בערעור נשוא פסק הדין ביקש המערער, כי בית הדין "ימנה מומחה חיצוני אשר יבחן את מצבו הרפואי של המערער, ואת כל המסמכים הרפואית שהוצגו בפני הוועדה הרפואית נשוא ערעור זה, ויפסוק בשאלות כדלקמן: 18.1 האם קיימת למערער פגיעה בגב שהינה החמרה הנובעת מפגיעת הברך? 18.2 היה וייקבע כי קיימת פגיעת גב המזכה בנכות, ושהינה בגדר החמרה, יש לקבוע על פי פסק הדין בתיק בל 2554/02 (פסק הדין מיום 17.6.03, הוספה שלי-ט.מ.) כי החמרה זו חלה החל מיום 1.1.00. 18.3 לאור הקביעה הנ"ל, מהי דרגת הנכות הזמנית שיש לקבוע למערער בגין התקופה שמיום 1.1.00 ועד ליום 31.12.02. 18.4 מהן דרגות הנכות ההולמות את מצבו של המערער בתקופות השונות הסמוכות לניתוח הוצאת הברך והשתלת הברך שעבר, דהיינו מיום 1.1.03 ועד ליום 31.8.03." 4. לדעת המשיב דין הערעור להידחות למעט בשאלת קביעת הנכות הזמנית לתקופה שמיום 1.1.00 ועד ליום 31.12.02. כן טוען המשיב, כי אין בסיס לבקשה למינוי מומחה חיצוני בידי בית הדין, שעה שאין בית הדין מוסמך לקבוע את הנכות שיש להכיר למבוטח ואין הוא מוסמך לסטות מהליך לקביעת נכות לנפגע עבודה, הליך הקבוע בחוק. 5. מקובלת עלי טענת המשיב, כי אין בסיס לבקשת המערער למינוי מומחה רפואי אשר יידרש לשאלת החמרת המצב לה טוען המערער ויקבע את שיעור הנכות כמבוקש ע"י המערער. לעניין זה יש לחזור ולהדגיש כי הסמכות לקביעת נכות, היא בידי הוועדה הרפואית ובידיה בלבד ואין בית הדין רשאי ומוסמך לקבוע את הנכות שיש לפסוק למערער לרבות במסגרת הליך של החמרה. ראה: דב"ע נז/44-01, שלמה קטש נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). 6. מתוך פרוטוקול הוועדה הרפואית עולה, כי הוועדה התכנסה ודנה בעניינו של המערער בשתי ישיבות, באוקטובר 2003 ובינואר 2004. 7. בישיבה באוקטובר 2003 בדקה הוועדה את המערער. הוועדה מצאה, כי המערער איננו סובל מהגבלות בתנועות עמוד השדרה המותני ואין סימנים נירולוגים המעידים על פגיעה בעמוד השדרה. ראה: פיסקה 21 לפרוטוקול הוועדה מיום 29.10.03. אשר על כן, הגיעה הוועדה למסקנה כי בהעדר ביטוי קליני לפגיעה בגב אין להכיר למערער בנכות בשל הפגיעה בגב במסגרת התביעה להחמרת מצב. ראה: פיסקה 13 לפרוטוקול הוועדה מיום 7.1.04. 8. הוועדה הסבירה עוד, כי אין היא מקבלת את חוות הדעת של הרופא המטפל, ד"ר ארבל. חוות דעת הקובעת כי המערער סובל מנכות רפואית בשל הפגיעה בגב בשיעור של 10%. לעניין זה ציינה הוועדה כי לא מצאה ממצא בעמוד השדרה המזכה בנכות. זאת בניגוד לד"ר ארבל אשר בתוספת לחוות דעתו מחודש ספטמבר 2002 מצא הגבלה קלה של תנועות עמוד השדרה המותני. 9. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום לטענות המערער על טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר קבעה, כי אין להכיר למערער בנכות בשל הפגיעה הנטענת בגב כתוצאה מהתאונה בעבודה במסגרת התביעה להחמרת מצב. כך יש לציין, כי כאב לכשעצמו כמו גם תוצאות בדיקת הדמיה לפיה סובל מבוטח מפריצת דיסק - אינם ממצאים שעל בסיסם אפשר להכיר למבוטח בנכות; כל עוד ממצאים אלו אינם מלווים בהגבלת תנועה או בחוסר נירולוגי. עוד אוסיף, כי מקום שתוצאות הבדיקה שערכה הוועדה למערער העלתה כי המערער אינו סובל מהגבלת תנועה בעמוד השדרה המותני - אין הוועדה חייבת לאמץ את מסקנתו של ד"ר ארבל בנוגע לנכות שיש להכיר למערער. מסקנה אליה הגיע ד"ר ארבל בעקבות בדיקה שערך הוא ולפיה סובל המערער מהגבלות קלות בתנועות עמוד השדרה המותני. ראה: דב"ע נא/ 122-99, ריזלר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169. 10. אף לדעת הוועדה נשוא הערעור, חלה החמרה במצב ברך שמאל מינואר 2003 . בעקבות ההחמרה, הוצא השתל מברך שמאל בפברואר 2003 לאחר תקופה של כ-3 חודשים, נותח המערער פעם נוספת בוצע ניקוי חוזר של שתל הברך והשתלת משתל חדש. לאחר הניתוח להשתלת המשתל, התפתח זיהום אשר חייב טיפול תרופתי תוך ורידי. 11. מתוך פרוטוקול הוועדה נשוא הערעור עולה, כי בתקופות בהם היה המערער מאושפז בפועל ממש בבית החולים לצורך הוצאת השתל, בפברואר 2003, הכירה הוועדה הרפואית למערער בנכות זמנית בשיעור של 100%. ליתר התקופה, הכירה הוועדה הרפואית לעררים למערער בנכות זמנית של 50%. 12. בפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור, אין כל התייחסות לנכות הזמנית שיש להכיר למערער בשעה שהיה מאושפז לצורך הכנסת השתל מחדש. אין הסבר והנמקה מדוע יש להכיר למערער בנכות של 100% בשעה שהיה מאושפז לצורך הוצאת השתל ולהכיר למערער בנכות של 50% בעת שהיה מאושפז לצורך הכנסת השתל. כך גם אין כל התייחסות לנכות הזמנית שיש להכיר למערער לפרק זמן של כ-3 חודשים בין הוצאת השתל לבין הניתוח להכנסתו. 13. בנסיבות אלו, מקובלת עלי טענת המערער לטעות משפטית בהחלטת הוועדה, ביחס לנכות הזמנית שיש להכיר למערער כתוצאה מהחמרת מצב ברך שמאל. 14. כן מקובלת עלי טענת המערער לפיה נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר מכירה בעובדה כי למערער צלקות ארוכות באזור ברך שמאל ועל אף האמור, לא הכירה למערער בנכות בגין אותן צלקות. 15. כמצוין בפתח הדברים, הסכים המשיב כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לקביעת הנכות הזמנית לתקופה שמיום 1.1.00 ועד ל-31.12.02 ביחס למצב ברך שמאל. 16. לאור האמור, מתקבל הערעור כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית אשר תידרש לקבוע את הנכות שיש לפסוק למערער בשל מצב ברך שמאל לתקופה שמיום 1.1.00 ועד בכלל. כן על הוועדה להתייחס לצלקות באזור ברך שמאל ולבחון את שאלת הנכות שיש להכיר למערער בשל צלקות אלו, אם בכלל. 17. בנסיבות העניין, יוחזר עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 18. משהתקבל הערעור בחלקו, ישלם המשיב למערער הוצאות בסך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 19. הערעור על פסק דין זה הוא ברשות, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי