קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח ספינת מפרשים: השופט, ד"ר קובי ורדי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט אריה אטיאס) מיום 25/9/08 בת.א 32372/04 שדחה את תביעת המערער כנגד המשיבות. הרקע, העובדות והמחלוקות 1. מדובר במחלוקת לגבי זכאות המערער לדמי ביטוח בגין נזק שנגרם לספינה שבבעלותו, ומעשה שהיה כך היה. המערער היה בעליה של ספינת מפרשים מ.ר 71225 (להלן: "הספינה") שהיעוד שלה על-פי רשיון השיט שלה: "פרטי-נוסעים". המערער עשה ביטוח לספינה באמצעות סוכנות הביטוח - המשיבה 1 (להלן: "סוכנות הביטוח") שהעסיקה את המשיבה 2 כסוכנת הביטוח (להלן: "הסוכנת"), כאשר הביטוח נעשה אצל המשיבה 3 (להלן: "הפניקס"). המערער ביטח את הספינה החל משנת 1990 בחברת הביטוח כלל באמצעות הסוכנת. ב-2002 הפסיק המערער את הביטוח אצל חברת כלל, ובהמלצת הסוכנת עשה את הביטוח בפניקס, בפוליסה זהה לזו שהיתה לו בחברת כלל. 2. ב-13/8/02 בעת הפלגת הספינה לטורקיה, התחוללה סערה, תורן הספינה נשבר ונגרמו נזקים לספינה. משפנה המערער לחברת הפניקס לשיפוי בגין נזקי הספינה הודע לו כי תביעתו נדחית מכיוון שהספינה עסקה בפעילות מסחרית ובהסעת נוסעים בשכר, בעוד היא רשומה ומבוטחת כספינה לשימוש פרטי בלבד, דבר המהווה הפרה של תערובת הביטוח ולכן הפוליסה בטלה ומבוטלת וכן שתורן הספינה נשבר כתוצאה מפגם בתורן, ונזק זה אינו מכוסה בפוליסה, אפילו היתה תקפה. מתברר כי הספינה הפליגה לטורקיה עבור המכללה הימית בישראל (להלן: "המכללה"), שהמערער עשה עימה הסכם עוד בשנת 1999, על פיו נשכרה הספינה ע"י המכללה מהמערער, כשהספינה שימשה כספינת אימון לתלמידי המכללה, לצורך קבלת תעודות קברניט/שיט יאכטות, והמערער אף התלווה במהלך חלק מההפלגות כמורה לימאות וסקיפר. 3. המערער טען כי לא מדובר ב"הפלגת נוסעים בשכר", שהסטודנטים של המכללה אינם בבחינת "נוסעים", וגם אם מדובר בהפלגת נוסעים בשכר, אזי הפוליסה חלה ותקפה שכן ניתנה הסכמת המבטח לכך באופן מפורש, לאחר שסיכם עם הסוכנת שיינתן לספינה כיסוי ביטוחי בהפלגות עם המכללה, כשהיה עליו להודיע לסוכנת לפני ההפלגה כדי שיהיה כיסוי ביטוחי, וכך עשה גם לפני ההפלגה האחרונה, וזאת עוד בתקופה שהביטוח היה בחברת כלל. כן נטען ע"י המערער כי אם הפוליסה אינה חלה על המקרה הנדון, ישנה אחריות לסוכנת ולסוכנות הביטוח לנזקים אשר נגרמו בגין רשלנותן ומחדלן, ביודען על נסיבות ההפלגה עבור המכללה, ולכן היה עליהן להנפיק פוליסה המתאימה לצרכיו. 4. המשיבים טענו כי השימוש בספינה בעת ההפלגה היה שימוש מסחרי כב"ספינת נוסעים בשכר", וזאת בניגוד לפוליסה שהונפקה למערער לשימוש פרטי בלבד, כאשר חברת הפניקס לא הסכימה לבטח את המערער באמצעות פוליסה זו להפלגות מסחריות. הסוכנת אמנם ידעה על ההפלגות עם תלמידי המכללה, אך לא ידעה שמדובר בפעולות מסחריות ולא ידעה על טיבן ומהותן, ולא ניתנה גם הודעה מראש על ההפלגה. כן נטען ע"י המשיבה כי הפוליסה בטלה ומבוטלת עקב הפרות המערער את תערובות הביטוח, הקובעות שימוש פרטי, בעוד המערער עשה שימוש מסחרי בספינה לצרכים מסחריים, בלא שהיה לספינה רשיון שיט מסחרי כנדרש, והרישוי שלה היה, לשימוש פרטי, ובלא שקיבל היתר שיט בינלאומי לצורך ההפלגה, כנדרש על-פי התקנות. המשיבות גם טענו כי לא ידעו אודות השימוש המסחרי שנעשה בספינה, וכל שידעה הסוכנת זה שהמערער הפליג לפעמים עם תלמידי המכללה, ולכן לא התבצעה פניה לפניקס כדי לכסות הפלגה זו, ולא נגבתה מהמערער כל תוספת פרמיה ואין זו אחריות של סוכן הביטוח לבדוק אם רשיונותיו של המבוטח מתאימים לפעילותיו. כן נטען שהמערער לא הוכיח את נזקו שכן משך את חוות דעת המומחים מטעמו ולא הביא כל ראיה אחרת בנוגע לנזק. פסק הדין של בית משפט קמא 5. בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות. ראשית, קבע בית המשפט שהמערער לא הוכיח את נזקו, לאחר ששני הצדדים משכו את חוות דעת המומחים מטעמם (קודם המערער ואח"כ המשיבות). שנית, בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה גם לגופה שכן אין ספק כי אופי ההפלגה של הספינה היה מסחרי מובהק והספינה הושכרה למכללה, בתמורה. לכן, ברי כי ההפלגה לא היתה לשימוש פרטי ולא היה כיסוי ביטוחי. לגבי הטענה של המערער שגם אם מדובר בשימוש מסחרי בספינה, הפוליסה חלה במידה וניתנת הסכמה מפורשת של המבטח, שניתנה, קבע בית המשפט קמא, כי במקרה דנן נקבע מפורשות בתוספת לפוליסה כי השימוש מוגבל למטרות פרטיות בלבד ולכן אין כיסוי ביטוחי עבור הפלגות מסחריות, אך גם אם נקבל את טענת המערער שניתן להכשיר את השימוש המסחרי בהסכמה מפורשת - לא הוכח כי הפניקס הביעה את הסכמתה המפורשת לכיסוי מסחרי. אמנם הסוכנת ידעה על השימוש המסחרי שעשה המערער בספינה וככל הנראה אף הבטיחה לו כיסוי ביטוחי להפלגות המסחריות שעשה מדי פעם, אך ידיעתה אינה מספיקה לחייב את הפניקס לפי חוק הביטוח הימי האנגלי החל בענייננו, שכן הסוכנת נחשבת לסוכנו של המבוטח - דהיינו של המערער. בית המשפט קבע כי הסוכנת לא הודיעה לפניקס אודות השימוש המסחרי, הפניקס לא נתנה למערער כל אישור לכך, ולא הגיוני גם שהפניקס היתה מסכימה לבטח שימוש מסחרי בעלות של פרמיה לכיסוי פרטי, ועקב אי ידיעת הפניקס על השימוש המסחרי ואי קבלת אישורה לכך, לא חל החריג הביטוחי (3.2) בסעיפי המכון האנגלי ליאכטות (להלן: "המכון") המכשיר שימוש מסחרי בהסכמה מפורשת של המבטח. כן קבע בית המשפט, כי המערער לא הוכיח כי ניתנה הסכמה אף בחברת הביטוח כלל לשימוש מסחרי. כן קבע בית המשפט כי המערער הפר את כללי התערובת וזאת עקב השימוש המסחרי והלא פרטי בספינה, בניגוד לסעיפי המכון, ולכן הפוליסה התבטלה באופן אוטומטי, וכן הפר את תערובת הפוליסה גם בכך שהפר את תקנות הנמלים (בטיחות השיט) התשמ"ג-1983 (להלן: "תקנות הנמלים"), משלא היה לו היתר להפלגה בינלאומית, ולכן הפוליסה פקעה מרגע שהחל התובע בשימש המסחרי בספינה. בית המשפט קבע שהסוכנת ידעה היטב על פעילות המערער ואישרה כיסוי לפעולות אלה והתרשלה בכך שלא התאימה למערער פוליסה כנדרש מסוכן סביר. יחד עם זאת קבע בית המשפט, כי גם אם היתה הסוכנת דואגת לכיסוי לפעולותיו המסחריות של המערער, עדיין הפוליסה לא היתה תקפה בשל הפרת הוראת התערובת ע"י המערער ואי קיומו של רשיון מסחרי, ולכן אין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למערער עקב אי תחולת הפוליסה לבין התנהגות הסוכנת. המערער לא הוכיח כי הסוכנת ידעה עובר להפלגה כי אין למערער רשיון מתאים. בית המשפט קבע כי על הסוכנת, כסוכנת סבירה, היה לדעת כי לא ניתן לעשות שימוש מסחרי בספינה שרשיונה פרטי, ושהרשיון של הספינה של המערער הינו פרטי, אך גם לרשלנות זו אין קשר לנזק שנגרם למערער כי הוא הפר את תקנה 13 לתקנות הנמלים, בכך שלא הצטייד, עובר להפלגה הנדונה, בהיתר הפלגה מאת המפקח, הדרוש בהפלגה מסחרית והפוליסה היתה מתבטלת לכן, עקב העובדה שהתבצעה הפלגה מסחרית. בית המשפט קמא קבע כי, בכל מקרה, רובצת לפתחו של המערער רשלנות תורמת של 100% שבעטיה אינו זכאי לכל פיצוי או שיפוי, שכן בית המשפט לא נתן אמון בגירסת המערער, שלא ידע שהשימוש שעשה בספינה חורג מתנאי רשיונו והתברר מהמערער שהוא בקיא היטב בכללים ובתקנות הרלבנטיות לעיסוקו. לכן, בית המשפט קמא דחה את התביעה של המערער. טענות הצדדים בערעור 6. לטענת המערער, לא היה מקום לדחות את התביעה מחמת היעדר הוכחת נזק לאור העובדה שאין מחלוקת שנגרם נזק ואף הפניקס מינתה שמאי מטעמה שקבע את גובה הנזק, והמערער אף ביקש מבית המשפט לאחר שהנתבעים משכו את חוות דעת המומחה מטעמם, להסתמך על חוו"ד הנתבע או להביא חוות דעת מומחה מטעמו, ובית המשפט דחה זאת ללא הצדקה. לטענת המערער, הפניקס ידעה על השימוש המסחרי שעושה המערער בספינה וכן נטען על ידי המערער כי לא הפר את תערובת הביטוח האוסרת עליו להפליג הפלגות בשכר ללא הסכמת המבטח, שכן הפניקס נתנה את הסכמתה, בהתבסס על פוליסת הביטוח הקודמת של המערער בחברת כלל. כך גם לא נדרש היתר להפלגה בינלאומית לספינה שכן הספינה הוגדרה כספינה פרטית, וההיתר נדרש רק לספינה מסחרית או לספינה המשמשת ללימוד. המערער גם טוען שהשימוש בספינה לא היה מסחרי. כן נטען ע"י המערער שלא היה מקום להטיל עליו רשלנות תורמת בשיעור של 100% וזאת למרות רשלנותה הברורה של המשיבה 2- הסוכנת, ורשלנותה של המשיבה 1- סוכנות הביטוח, כאשר לא היה מקום לפטור את המשיבות 1 ו-2 מכל אחריות לנזקים הכספיים הכבדים שנגרמו למערער, ולכן יש לקבוע אחריות בנזיקין לפחות של המשיבות 1 ו-2 מכוח התרשלות. 7. לטענת המשיבות, אכן לא הוכח נזק ע"י המערער, משמשך את חוות דעת המומחה מטעמו. כן נטען ע"י המשיבות שהסוכנת לא ידעה על השימוש המסחרי בספינה ומכל מקום, כפי שקבע בית משפט קמא, אין לייחס את ידיעתה לחברת הפניקס, בהיותה סוכנת ושלוחה של המערער עצמו. כך גם הפוליסה בחברת כלל היתה לשימוש פרטי בלבד וכך גם הפוליסה שהיתה בחברת הפניקס, בעוד השימוש שנעשה בספינה היה שימוש מסחרי. לטענת המשיבות, המערער הפר את תערובת הביטוח, בכך שעשה שימוש מסחרי בספינה בעוד היא רשומה כספינה לשימוש פרטי בלבד, בכך שלא הצטייד בהיתר הפלגה כדין ובכך שהספינה לא היתה כשירה לשיט, ועקב הפרת תערובת הבטוח הפוליסה בטלה ומבוטלת על פי הדין האנגלי החל על הפוליסה. לטענת המשיבות בצדק הוטלה על המערער רשלנות תורמת של 100%. דיון 8. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטנו לדחות את הערעור. ראשית, אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לגבי אי ידיעתה של המשיבה 3 - הפניקס על השימוש המסחרי שעשה המערער בספינה, על כך שלא ידעה ולא אישרה שימוש זה, ועל היעדר אחריותה עקב כך, זאת הואיל שידיעתה של הסוכנת לא מחייבת את הפניקס לפי הדין האנגלי. כך בית המשפט העדיף למעשה את עדות עדת המשיבה 3 על פני עדות המשיבה 2 לגבי הידיעה וההודעה על השימוש בשכר בספינה, וקיבל את עדות מנהלת המחלקה הימית של הפניקס, גב' האוזנר, כי מעולם לא אישרה כל כיסוי מסחרי למערער במסגרת הפוליסה הפרטית שלו, ולא ידעה על כל פעילות מסחרית. אי ידיעת הפניקס נתמכת גם באי גביית פרמיה נוספת בגין הביטוח, מעבר לפרמיה, בגין השימוש הפרטי. כך גם אין להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט לגבי ידיעתה של הסוכנת שידעה היטב על הנסיבות בהן המערער הפליג, וידעה שאופי ההפלגות הינן מסחריות, ושמדובר בהפלגות בשכר של תלמידי המכללה בספינה שהמערער התלווה אליה לעתים. כך גם קבע בית המשפט כי הסוכנת ידעה היטב על פעולות המערער ואישרה כיסוי ביטוחי של פעולות אלה, וקבע כי הסוכנת התרשלה באי התאמת הפוליסה המתאימה למערער. כך גם אין מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא לגבי התרשמותו מהמערער, הבקיא היטב בכללים ובתקנות הרלבנטיות, ועל ידיעתו שהוא עושה בספינה שימוש מסחרי ולא פרטי, שימוש החורג מתנאי רשיונו. מדובר בקביעות עובדתיות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, ששמעה את העדים והתרשמה מהם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ואין מקום להתערבות בקביעות אלו. 9. לגופו של ענין. ראשית, לענין אי הוכחת הנזק, אני סבור שאין להיתפס בכך שהמערער משך את חוות דעתו ובעקבותיו משכו המשיבות את חוות דעת המומחה מטעמן ולקבוע שבכך לא הוכח הנזק. מצופה מחברות ביטוח, שלמעשה לא מתכחשות לנזק, ואף מביאות חוו"ד מומחה מטעמן לגבי גובה הנזק, שלא לבצע "תרגיל" דיוני ולמשוך את חוות דעתן כדי להותיר את המערער בפני "שוקת שבורה", כמי שלא הוכיח את הנזק לאחר שמשך את חוות דעתו מטעמו עקב רצונו להסתמך על חוו"ד מומחה המשיבות. בכל מקרה, היה על בית המשפט קמא, בנסיבות אלו, לאפשר למערער להביא את חוות דעת מומחה המשיבות מטעמו, או להביא חוות דעת מומחה מטעמו לאחר משיכת חוות דעת מומחה המשיבות, ולא להותירו חשוף לדחיית תביעתו רק עקב כך. לכן טוב עשה גם בית משפט קמא שדן בתביעה לגופה ודחה אותה מהותית ולא רק עקב אי הוכחת הנזק. 10. אין ספק גם שהסוכנת, ובעקבותיה סוכנות הביטוח כמעסיקתה ואחראית אחריות שילוחית לה, התרשלו, כפי שקבע בית משפט קמא. זאת, משקבע בית המשפט קמא את הקביעות לגבי ידיעתה הברורה של הסוכנת, שידעה היטב על פעולות המערער, ידעה על ההתקשרות עם תלמידי המכללה כנוסעים בשכר, ידעה שמדובר בפעילות מסחרית, ואישרה כיסוי לפעולות אלו, ושהיא לא התאימה פוליסה מתאימה למערער ודאגה לו לכיסוי ביטוחי לפעולותיו המסחריות. הסוכנת היתה צריכה גם, כפי שקבע בית משפט, להודיע למערער שהפוליסה מבוטלת באשר אין לספינה רישון מסחרי, והעובדה שהיא טוענת שלא בדקה איזה רשיון יש למערער, וכי אינה מבינה ברשיונות, מצביעה אף היא על רשלנותה כסוכנת בכירה העוסקת בתחום הימי שהוא תחום מקצועי וספציפי. ואכן, כפי שקבע בית משפט קמא, על הסוכנת היה לדעת כי לא ניתן לעשות שימוש מסחרי בספינה שרשיונה פרטי, וכן שהרשיון של ספינת המערער פרטי, ולכן היה עליה להתאים לו פוליסה הולמת. 11. יחד עם זאת, במקרה דנן, כפי שקבע בית משפט קמא, נותק הקשר הסיבתי בין רשלנות הסוכנת לבין הנזק שנגרם למערער, וזאת עקב הפרה מצד המערער ברורה של תקנה 13 לתקנות הנמלים (בטיחות הנמלים) התשמ"ג-1982, וכן של כללי תערובת הביטוח, בהתאם לחוק הביטוח הימי האנגלי (כמפורט בחוו"ד דר' רימון וכפי שקבע בית המשפט). בניגוד להיתממות של המערער, שמדובר בשימוש פרטי של הספינה ושהספינה הוגדרה כספינה פרטית, ומשכך לא נדרש לה היתר להפלגה בינלאומית - הרי לפי התקנות נדרש היתר להפלגה בינלאומית בספינה המשמשת למטרות מסחריות או למטרות לימוד. במקרה דנן הספינה שימשה הן למטרות מסחריות ברורות והן למטרות לימוד של תלמידי המכללה, שהספינה הושכרה להם והפליגה לצורך לימודם, ולצורך שימוש מסחרי עקב הסכם ההשכרה בין המערער למכללה. המערער גם ידע שהמפקח במשרד התחבורה - מר נוימן, לא יכול היה לאשר לו הפלגה מסחרית, ואסר עליו לבצע פעולות מסחריות בספינה, כשהמערער יודע שמדובר בשימוש מסחרי. זאת, ביחד עם קביעות בית המשפט, שהמערער ידע היטב על השימוש המסחרי החורג מתנאי רשיונו, ועל בקיאותו בכללים ובתקנות, ואי מתן האמון מצד בית-המשפט לגירסתו - כל אלה מלמדים שהמערער ידע על השימוש המסחרי והלימודי של הספינה, ולמרות זאת לא דאג לקבל היתר להפלגה מאת המפקח, ורשיון מסחרי. לכן, גם אם היתה הסוכנת אומרת למערער שהפוליסה פקעה עקב השמוש המסחרי בספינה, לא היה בכך כדי לגרוע מכך שהמערער יצא להפלגה בספינה בניגוד לתנאי הרשיון ובלא לבקש ולקבל היתר בינ"ל להפלגה מהמפקח, ולכן, בכל מקרה, היה פוקע הביטוח, לפי הדין האנגלי (כעולה מחוו"ד ד"ר רימון שלא נסתרה). כך גם, אם היתה הסוכנת מוציאה למערער פוליסה לשימוש מסחרי, לבקשתו, דבר שלא הוכח שנתבקש - לא היה הדבר גורע מכך שהפוליסה היתה בטלה עקב השימוש המסחרי שעשה המערער בספינה, בלא היתר להפלגה בינ"ל, כל זאת בניגוד לתקנות ובניגוד לרישיון שיש לספינה לשימוש פרטי, תוך הפרת תערובות הביטוח. במקרה כזה, לפי הדין האנגלי, אין להטיל אחריות על הסוכן לנזקיו של המבוטח, שכן הנזקים נבעו מהתנהגותו של המבוטח, ולכן, לא נגרם כל נזק למבוטח על-ידי מעשיו הרשלניים של הסוכן (ראו חוו"ד ד"ר רימון). זאת ועוד, גם אם הפוליסה הייתה מונפקת כפוליסה מסחרית, עדיין לא עמד המערער בתנאים הנדרשים, כמו קבלת רישוי בספינה מסחרית וקבלת היתר הפלגה בינ"ל ובכך הפר את תערובת הביטוח, ומקל וחומר - את הפוליסה שהנפקתה הייתה לשימוש פרטי. בנוסף, ומעבר לצורך, לאור התנהגות המערער נפסק על-ידי בית משפט קמא שהיה לו אשם תורם של 100%, וקביעה זו שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה נעשתה, לא בכדי, לאחר שלא ניתן אמון בגרסתו של המערער ונקבע שידע היטב על הכללים והתקנות, וידע שהשימוש שעשה בספינה חורג מתנאי רשיונו, ועשה זאת במודע, תוך סיכון שלקח על עצמו, כך שגם מבחינה זו היה מקום לדחיית תביעתו של המערער. בכל מקרה כאמור, לאור ניתוק הקשר הסיבתי, ולאור קביעות בית משפט קמא לגבי המערער, אי אמינות גירסתו, וידיעתו הברורה על כך שהוא עושה שימוש מסחרי בספינה בניגוד לתקנות הנמלים, ובלי לקבל היתר להפלגה מהמפקח, ולמרות שנאמר לו מפורשות ע"י המפקח שאסור לו לבצע פעילות מסחרית בספינה - אין אחריות לסוכן הביטוח ולכן, בדין נדחתה התביעה. התוצאה 12. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הפיקדון הכספי שהפקיד המערער יוחזר לו, באמצעות בא כוחו. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר- אב"ד אני מסכים. אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. רות לב הר שרון, שופטת הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט ד"ר קובי ורדי.משפט ימי - דיני ימאות