קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עסקת מקרקעין - החזר מס שבח: ערר זה מתייחס למחלוקת בנושא הסכום המגיע לעוררת כהחזר מס שבח בגין בטול עיסקת מקרקעין. הערר הוגש על פי פסק דינו של בג"צ בתיק 1526/99 מתאריך ה- 10.1.2000. העוררת היא אלמנתו של המנוח צבי בן צבי ז"ל שנפטר ב- 24.2.83 (להלן: "המנוח"). ב- 6.2.83 נכרת חוזה- מכר בין המנוח כמוכר לבין מרגלית, שלמה, יצחק, רוית ונירית נשר כקונים (להלן: "נשר") לפיו התחייב המנוח להקנות לנשר את זכויותיו ברבע חלקים משטחן של חלקות הקרקע 182 ו- 306 בגוש 10016 חדרה. שטחן הכולל של החלקות הנ"ל הוא 16 דונמים. מחיר ההקניה נקבע לסך 750,000 שקלים ישנים (להלן: "עיסקת המכירה"). עיסקה זו דווחה למשיב ב- 13.2.83 והוא שם את המס לפי ההצרה בשומה זמנית. ב- 19.2.84 [צ"ל: 6.2.83 - המערכת] ביקש עו"ד נשר את תיקון השומה לפי סעיף 85 לחוק מס שבח מקרקעין תשכ"ג- 1963 (להלן: "החוק הנ"ל) מהטעם שמחיר העיסקה הנקוב בחוזה המכר ובהצהרה שהוגשה למשיב אינו נכון, כי שווי המכירה הנכון הוא 140,000 שקלים ישנים, [צ"ל (כנראה) 1,400,000 ש"י - המערכת] שהם 1,400 ש"ח. שנוי זה יש בו כדי לשנות את סכום המס. המשיב פעל בהתאם לערוך שומה מתוקנת לעיסקת המכירה. הצהרה כוזבת של מחיר העיסקה מהווה עבירה על פי סעיף 98(ג) לחוק הנ"ל, ובהסכמת עו"ד נשר מטעם הקונים, נטל המשיב מידו כופר כסף בסך 250,000 שקלים ישנים בהתאם לסעיף 101 לחוק הנ"ל. סכום זה שולם למשיב על ידי נשר מרגלית ב- 23.2.84 (ראה נספח ב(4) לתצהיר נ/2). ראוי לציין כי ב- 9.12.82 מכר המנוח רבע חלקים מהחלקות הנ"ל לה"א רכט דוד ואח' (להלן: "העסקה הקודמת"). יורשי המנוח הגישו בת"א 941/84 בית משפט המחוזי חיפה תביעה נגד הקונים בקשר לעיסקת המכירה הנ"ל. תובענה זו הסתיימה במתן פסק דין ב- 29.12.86 הנותן תוקף לפשרה שהושגה בין הצדדים לפיה תבוטל עיסקת המכירה הנ"ל והרישום יוחזר לשמו של המנוח כנגד תשלום סך של 60,582 ש"ח שהתובעים ישלמו לקונים. מרכיבי סכום זה לא הובהרו. בית המשפט המליץ בפסק דינו בפני שלטונות מס שבח להחזיר לתובעים "את מס השבח בגין העיסקה שבוטלה בפרק זה ואת מס הרכישה לנתבעים הכל בהתאם להצמדות ולריבית שבחוק". המשיב קיבל המלצה זו. טענת המשיב היא כי החזיר לעוררת את מס השבח שנגבה בגין עיסקת המכירה הנ"ל על פי סעיף 102 לחוק הנ"ל. מעדות העוררת - ע' 3 שורה 12 לרשומות - עולה כי לא עשתה את העיסקה ולא שילמה סכום כלשהו "ולא יודעת מה שולם ומה לא". עיקר טרוניתה מתייחס לאופן הטיפול של המשיב בענינה. אין טענה ולא ראיה כי חשובי חיובי המס שהוטלו על ידי המשיב, נגבו והוחזרו לעוררת אינם נכונים או כי הם נגועים בתרמית או בטעות חמורה, לפי חשבונות המפורט של המשיב עמדה היתרה לזכות העוררת בתאריך ה- 11.5.87 על סך 6,720 ש"ח (ראה מסמך ג(2) נספח לתצהיר נ/2) וביום 16.7.87 הוחזר לעוררת בשווי מותאם סך 7,167 שקלים כהחזר מלא וסופי של המס שנתקבל מהמוכר בגין עיסקת המכירה הנ"ל. העוררת הסכימה לקבלת סכום זה. (ראה ע' 6 שורות 20-22 לרשומות). בנוסף לסכום זה שילם המשיב לעוררת ב- 23.7.95 סך של 31,183 ש"ח כפיצוי על הסכום שהוחזר על ידה לעו"ד נשר עקב בטול העיסקה על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מסתבר, איפוא, שבגין עיסקת המכירה הנ"ל שולם מס שבח בסכומים הבאים: ב- 23.3.84 סך 72,750 שקלים ישנים; ב- 31.3.84 סך 403,500 שקלים ישנים שוויים המותאם ל- 3.7.2000 מסתכם לסך 43,878 ש"ח. הוחזרו לעוררת: ב- 16.7.87 סך 7,167 ש"ח, ב- 23.7.95 סך 31,183 ש"ח ששוויים המותאם ל- 3.7.2000 מסתכם לסך 95,488 ש"ח. מהאמור עולה כי ההחזר עלה ב- 51,610 שקלים על חיובי המס שנגבו. העוררת אינה מסתפקת בסכום זה אלא דורשת את השבת דמי הכופר שהוטלו בגין העבירה של מסירת הידיעה הכוזבת לענין מחיר עיסקת המכירה הנ"ל. המשיב דחה בקשה זו מהטעם שבטול העיסקה אין בו כדי לכפר על העבירה שבמתן הצהרה כוזבת, ומהטעם הנוסף שהכופר לא שולם על ידי המנוח או מטעמו אלא על ידי הגב' נשר מרגלית עבור הקונים. בטרם נתייחס לנושא החזר הכופר עולה מטעונה של העוררת כי טרם הוחזר לה הסכום של 807,000 ש"י. על סכום זה שעמד לזכותו של המנוח אצל עו"ד נשר הוטל צו עיקול וביום 31.3.84 הוא שולם למשיב (ראה מ/1). תקבול זה חולק בחלקים שוים לכסוי חיובי המס בשתי עיסקאות המקרקעין שביצע המנוח. במחצית הסכום בסך 403,500 ש"י זוכה חיוב המס בגין עיסקת המכירה, כפי שמפורט בחשבון גד הנספח לתצהיר נ/2. בעיסקה הקודמת שלא בוטלה עמד חיוב המס בגינה, לאחר זכויו בסך 403,500 ש"י, ביתרת חובה בסך 40,806 ש"ח נכון לשנת 1995. המשיב לא קיזז את סכום החזר המס כנגד יתרת החוב בעיסקה הקודמת כפי שזכאי היה לנהוג לפי סעיף 2 לחוק קיזוז מיסים התש"מ- 1908 (ס"ח תש"מ ע. 50). יצויין כי כדי להפיס את דעת העוררת ולסיים פרשה ממושכת זו, הסכים המשיב למחוק את יתרת החוב בגין העיסקה הקודמת ובכך יצאה העוררת נשכרת. בעדותה - ע' 3 שורות 19-20 לרשומות - חזרה בה העוררת מתביעתה להחזר דמי הכופר באמרה כי "אני לא שילמתי את הכופר, אני לא תובעת החזר של כופר". זאת לאחר שדרשה את השבתו כפי שהדבר בא לידי ביטוי במכתבו של רואה החשבון ורקר מטעמה מה- 3.8.94 (ראה נספח ד' לתצהיר נ/2). זאת ועוד, חובת מתן הצהרת אמת חלה גם על הקונה ומשמסר הצהרה כוזבת לענין המחיר, הוא בבחינת "אדם" שעבר עבירה על פי סעיף 98(ג) לחוק הנ"ל, ורשאי המשיב, לפי סעיף 101 לחוק הנ"ל, בהסכמתו של האדם, לקחת מידו כופר כסף בגין העבירה שעבר. בענייננו נראה שהכופר נתקבל מהקונים בגין חלקם בעבירה של מתן ההצהרה הכוזבת. הכופר נלקח "בהסכמתו של אדם", הסכמה שבענייננו לא ניתן היה לקבלה מהמוכר שנפטר. כך שלגביו ולגבי יורשיו, לא הופעל כלל הליך הכופר וממילא שהעוררת לא זכאית בהשבתו. אין ספק כי על הרשות חלה החובה לנהוג בהגינות ובגלוי כלפי האזרח שגם עליו חלה חובה זו כלפי המינהל. מעיון ובדיקת החומר הרב שהוגש בפנינו לא מצאנו יסוד לקביעה כי הרשות חרגה מהחובה המוטלת עליה. תוצאות הטיפול בפרשה זו נוטות באופן ברור לטובת העוררת. התוצאה היא שאנו מחליטים לדחות את הערר ומחייבים את העוררת לשלם למשיב את הוצאות הערר ושכ"ט עורך דין בסך 2,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק דין זה ועד לתשלום בפועל. מיסיםמקרקעיןהחזרי מסביטול עסקה (מקרקעין)מס שבחעסקת מקרקעין