קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צ'ק שנוכה: בפני תביעה לביצוע שיק בסך 67,000 ₪. את השיק משכה הנתבעת כתשלום עבור אירוע חתונתה אשר יועד להתקיים באולם הידוע בשם "גן אורנים", אך בטרם התקיים האירוע נסגרו שערי אולם האירועים והאירוע בוטל. לטענת התובעת השיק נוכה על ידה שלכן יש לאכוף את פירעונו, בעוד לטענת הנתבעת עסקת היסוד נכשלה ולתובעת אין זכות לאכוף הפירעון שכן איננה אוחזת כשורה. זו עיקר המחלוקת נשוא תביעה זו. תמצית העובדות התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בניכיון שיקים. בין הלקוחות אשר נהגו לבצע ניכיונות שיקים אצל התובעת במועד הרלוונטי לתביעה זו, דצמבר 2008, היו גם חברת אפ.סי.אם אירועים בע"מ (להלן: "אפ.סי.אם") וחברת פוד קונקשיין בע"מ (להלן: "פוד קונקשיין"). מנהלן של חברות אלו היה יוחאי פלג (אחד החייבים בתיק ההוצל"פ; להלן: "פלג") ובאמצעותן ניהל פלג את אולם האירועים אשר כונה "גן אורנים" (להלן: "האולם") במתחם גני התערוכה בתל אביב. בסמוך לחודש דצמבר 2008 החליטו הנתבעת ובחיר ליבה, מר ניר (להלן: "ניר"), להינשא. השניים יצרו קשר עם מנהלת המכירות של האולם, איה (להלן: "איה") וסיכמו את פרטי ההזמנה. בהתאם, נערך ביום 3.12.08 הסכם בין הנתבעת וניר לבין אפ.סי.אם לפיו תיערך חתונת השניים באולם ביום 2.2.09. הנתבעת וניר התחייבו לשלם לאפ.סי.אם סך של 77,000 ₪ ובו במקום מסרו שני שיקים בגין התחייבותם. השיק הראשון נמשך בסך של 10,000 ₪ ליום 7.12.08 ונפרע; השיק השני בסך 67,000 ₪ נמשך מחשבון הנתבעת ליום 8.2.09. שיק זה בסך 67,000 ₪ הוא השיק נשוא תביעה זו ויכונה להלן: "השיק". ביום 14.1.09 התפרסמה באמצעי התקשורת ידיעה על אודות קשיים אליהם נקלעו בעלי האולם. למחרת היום נמסר לנתבעת כי האירוע לא יתקיים ולאחר מכן הסתבר כי פלג עזב את הארץ. אירוע החתונה שיועד להתקיים באולם בוטל ובלית ברירה נדחה האירוע ליום 4.2.09 והתקיים באולם אחר. הנתבעת הודיע לבנק על ביטול השיק ואף הגישה תלונה למשטרה בטענה למרמה. במהלך פברואר 2009 פנו נציגי התובעת לנתבעת בדרישה לפירעון השיק. הנתבעת סירבה והשיק הוגש לביצוע ללשכת ההוצל"פ. כאמור, השיק משוך על ידי הנתבעת לפקודת אפ.סי.אם. בגב השיק חותמת היסב של אפ.סי.אם וכן חותמת של פוד קונקשיין וחתימת ערבות אישית, ככל הנראה של פלג. טענות הצדדים וההליך לטענת הנתבעת, בביטול האירוע נגרם לה כישלון תמורה מלא. הנתבעת מפנה לעובדות שהתבררו על האופן בו קרסו עסקיו של פלג, עצירת האשראי שניתן לחברות בבעלותו שנה לפני הקריסה, והסתבכותו הכלכלית הממושכת. הנתבעת מבקשת ללמוד מכך שהתובעת הייתה ערה לכך שעסקי פלג בפני קריסה וכי ההתקשרות עם הנתבעת וניר נעשתה במרמה ובחוסר תום לב. הנתבעת גם מפנה לאופן בו סוחר השיק, לטענתה תחילה למשמרת בבנק הפועלים ורק לאחר מכן לתובעת וככל הנראה לאחר חלוף מועד פירעונו. על בסיס עובדות אלו טוענת הנתבעת כי התובעת איננה זכאית לאכוף את פירעונו של השיק שכן איננה "אוחזת כשורה". לטענת התובעת, נוכה השיק על ידה ביום 4.12.08 כנגד תשלום סך של 61,649 ₪. התובעת מציגה את הקבלה שנמסרה לפוד קונקשיין בגין פעולת הניכיון ואף מפרטת את הבדיקות שעשתה עובר לניכיון השיק, כדי לוודא שנמסר במסגרת הזמנת אירוע. טוענת לפיכך התובעת שהינה "אוחזת כשורה" בשיק ויש לחייב את הנתבעת בפירעונו. אף שההתנגדות לביצוע השיק הוגשה עוד ביום 24.3.09, נדחה מועד הדיון שוב ושוב והתקיים לבסוף ביום 15.10.12. במהלך הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תינתן לנתבעת רשות להגן והדיון בתיק העיקרי יתקיים בו במקום, על בסיס תצהיר הנתבעת התומך בהתנגדות ותצהיר תשובה שהגישה בינתיים התובעת, תצהיר מנהלה יעקב שוגר (להלן: "שוגר"). על יסוד הסדר דיוני זה נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה. דיון התביעה שלפני הינה תביעה שטרית, כאשר הצדדים הינם "צדדים רחוקים". התובעת אוחזת בשיק ונהנית מהחזקות הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). על הנתבעת, הכופרת בזכותה של התובעת לאכוף את ביצוע השיק, להוכיח ראשית לכל את הפגם שנפל בחוליה הראשונה, את כשלון עסקת היסוד, ורק אם יעלה הדבר בידה יועבר הנטל לתובעת לביסוס עדיפות שטרית. לטענת הנתבעת, נמסר השיק לאפ.סי.אם במסגרת הזמנת אירוע חתונתה באולם, אך בטרם התקיים האירוע הסתבר שעסקי אפ.סי.אם קרסו והאירוע בוטל. הנתבעת פירטה את השתלשלות האירועים מיום ביצוע ההזמנה ומשיכת השיק, 3.12.08, עד יום בו נודע לה ששערי האולם נסגרו, 14.1.09. הנתבעת אף צירפה כתבות באמצעי התקשורת המדווחים על קריסת החברות המפעילות את האולם ועזיבת פלג את הארץ. אף מנהל התובעת אישר בתצהירו כי עסקי מפעילי האולם התרסקו בפתאומיות (סע' 5 בתצהיר שוגר). נוכח כל זאת, אני מקבל את טענת הנתבעת וקובע כי עסקת הזמנת האירוע בינה לבין אפ.סי.אם כשלה ובוטלה נוכח הקשיים אליהם נקלעה אפ.סי.אם. האירוע לא התקיים באולם והמצב ביחס לשיק הינו מצב של כשלון תמורה מלא. טענה בדבר כשלון תמורה מלא מהווה טענת הגנה כנגד תביעה שטרית, זולת במצב בו התובעת אוחזת כשורה בשיק. כאשר נמצא שהוכחה טענת הנתבעת בדבר כשלון תמורה מלא, יש לבחון את טענת התובעת לפיה לא עומדת הגנה זו לנתבעת שכן התובעת הינה אוחזת כשורה בשיק. בכדי ליהנות ממעמד של אוחזת כשורה בשיק ומכוח מעמד זה גם מההגנות אשר מעניקה הפקודה, שומה היה על התובעת להוכיח כי קבלה את השיקים בתום לב ובעד ערך. לפי האמור בתצהיר שוגר, נוכה השיק על ידי התובעת ביום 4.12.08. במסגרת עסקת הניכיון שילמה התובעת כנגד השיק סך של 61,310 ₪. התובעת הציגה את הקבלה שהנפיקה בגין עסקת הניכיון, את צילום השיק שמשכה במסגרת עסקת הניכיון ואת תדפיס חשבון הבנק שלה המבטא את פירעון השיק שמשכה. הנתבעת מצידה לא הציגה כל ראיה לסתור את טענת התובעת בדבר הערך שנתנה בעד השיק. בסיכומיה, מפנה הנתבעת לפסק הדין שניתן בתביעה אחרת שהגישה התובעת דכאן ובו נדחתה התביעה (תא (ת"א) 53713/03 שחף ליווי פיננסי בע"מ נ' בונימוביץ איגור [פורסם במאגרי המידע] 27.7.05). באותו פסק דין אמנם נקבע שהתובעת לא הוכיחה מתן ערך בעד השיק שנתבע לביצוע, אך בית המשפט מציין בפסק הדין כי התובעת צריכה הייתה להציג את תדפיס הבנק ממנו ניתן היה להיווכח שהשיק שמסרה היא אכן נפרע. כך בדיוק עשתה התובעת בתיק זה בהציגה את תדפיס חשבון הבנק שלה (נספח ה' לתצ' שוגר). הוכח איפוא כי התובעת נתנה גם נתנה תמורה כנגד השיק. התנאי השני בו מחויבת התובעת לעמוד בכדי להיחשב לאוחזת כשורה, הינו תום הלב. תום הלב הנדרש בפקודה הינו תום לב סובייקטיבי, כך שאפילו רשלנות מצד מקבלת השטר איננה בהכרח ביטוי לחוסר תום לב (ש. לרנר, דיני שטרות, 269). טענות הנתבעת מתמקדות בפן זה של הדרישה להוכחת אחיזה כשורה, כאשר הנתבעת מצביעה על מכלול הנסיבות כאינדיקציה לשלילת תום ליבה של התובעת. התובעת הבהירה את נסיבות מסירת השיק לידיה. התובעת הבהירה כי אפ.סי.אם ופוד קונקשיין היו לקוחותיה במשך כשלש שנים כך שאין מדובר בעסקת אקראי יחידה שעשו עימן (עדות שוגר בעמ' 4 בפרוט'). התובעת הציגה מסמכים המראים כי בדקה מראש את העסקה במסגרתה נמשך השיק ובהם טופס ההזמנה עליו חתומה הנתבעת. התובעת הראתה כי נאותה לבצע את עסקת הניכיון רק לאחר וידוא פרטי עסקת היסוד. לכאורה, קשה למצוא חוסר תום לב בהתנהלות התובעת והיא נראית כהתנהלות עסקית רגילה. הנתבע מעלה שלל טענות השוללות את תום ליבה של התובעת. בחנתי טענות אלו ולא מצאתי בהן כל ממש. הנתבעת מצביעה על החתימות בגב השיק וטוענת כי חתימות אלו שוללות את האפשרות לפיה השיק תקין לפי מראהו. מעיון בשיק קשה להבין את הבסיס לטענה זו. בחזית השיק אין כל רישום זולת הפרטים שמצפים למצוא בחזיתו של שיק - פרטי המושך, פרטי הנמשך, פרטי הנפרעת, תאריך, חתימה וסכום. אפילו שרטוט אין בחזית השיק וודאי שלא הגבלת סחירות. בגב השיק, שתי חתימות היסב וחותמת ערבות אישית. אלו לא פגמים השוללים את תקינות השיק. בגב השיק גם הדפסה המעידה, ככל הנראה, על הפקדת השיק בבנק הפועלים אך לא ניתן כלל לקבוע שהדפסה זו נעשתה בטרם נמסר השיק לתובעת. נראה שההדפסה מבטאת את הפקדת השיק על ידי התובעת לחשבונה היא בבנק הפועלים. אין לפיכך בסיס לטענה בדבר פגם גלוי על פני השיק. הנתבעת טוענת שלא ברור מי הגורמים שחתמו בגב השיק, אך התובעת הבהירה שמדובר בחתימות היסב של אפ.סי.אם ופוד קונקשיין, שתיהן החברות שהפעילו את האולם והיו לקוחות התובעת. גם לולא הובהר הדבר, לא ברור כיצד עצם ביצוע היסבים לפני ניכיון השיק מהווה כשלעצמו טעם לשלילת תום הלב. לטענת הנתבעת, הסתבר שעוד שנה לפני קריסת עסקי אפ.סי.אם התפרסמו ידיעות לפיהן עצר בנק דיסקונט את האשראי לאפ.סי.אם. מכאן, טוענת הנתבעת, שהתובעת ידעה או צריכה הייתה לדעת כי השיק נמסר במסגרת עסקת מרמה כלפי הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת בהקשר זה שעצם פניית אפ.סי.אם לתובעת מלמד על מצוקתה והתובעת ידעה על אודות חוסר יכולתה הכספית של אפ.סי.אם. טענה זו מעוררת תמיהה. אם התפרסמו ידיעות בתקשורת על אודות קשייה של אפ.סי.אם שנה לפני משיכת השיק דנא, ואם מידיעות אלו ברור היה שהאולם בסף סגירה, כלל לא ניתן להבין כיצד ההינה הנתבעת להזמין את האירוע. עוד פחות מכך ניתן להבין כיצד רבים נוספים הזמינו אירוע ונפלו קרבן לקריסה (כאמור בסע' 6 ו- 27 בתצ' הנתבעת). על פניו, לא העלתה הנתבעת בדעתה כי אולם כה רב מוניטין עומד בפני קריסה ולא מצאתי כל סיבה למסקנה שדווקא התובעת סברה אחרת. בדיוק כשם שהנתבעת לא העלתה בדעתה שיש סיכון לאי קיום האירוע (סע' 4 בתצ' הנתבעת), כך גם התובעת. אשר לטענת הנתבעת בדבר שלילת תום הלב מעצם התקשרות התובעת עם אפ.סי.אם הרי ברור שלו התקבלה טענה שכזו, היה נשלל תום הלב מכל מי שמנכה שיק ואיננו תאגיד בנקאי. גם אם הפנייה לקבלת הלוואות או ניכיון שיקים מגופים שאינם תאגידים בנקאיים עשויה להעיד על קשיים אליהם נקלעו הפונים, בשום פנים ואופן לא ניתן לראות בעצם הפנייה כמקימה "חזקת ידיעה" של אותו גוף כי הפונה בפני קריסה או הונה את מושך השיק. לטענת הנתבעת, במועד מסירת השיק לתובעת כבר ידעה התובעת שהאירוע שהזמינה הנתבעת לא יתקיים וזו גם הסיבה לכך שנתבקשה להימנע מרישום ההגבלה "למוטב בלבד" על גבי השיק. הנתבעת עצמה מאידך, מבהירה כי הבקשה להימנע מהרישום "למוטב בלבד" הייתה בקשת עובדת אפ.סי.אם, איה, ולא של מי מעובדי התובעת. התובעת לא הייתה כלל בקשר עם הנתבעת וסביר להניח שלו חשדה שהעסקה תבוטל לא הייתה מסכימה לנכות את השיק. לטענת הנתבעת היה למנהל התובעת קשר מיוחד עם פלג ומנהלי האולם כך שודאי ידעו על מצב עסקי האולם. עדות הנתבעת בעניין זה התבססה על שמועה בלבד, דברים שמסר לה אדם בשם דביר עמר, וכפי שכבר הובהר, קיום הקשרים העסקיים בין התובעת לאפ.סי.אם, פוד קונקשיין ופלג - לא זו בלבד שאיננו מלמד על שותפות בקנוניה אלא דווקא תומך בגרסת התובעת על שלא העלתה בדעתה כי עסקי האולם יקרסו.\ לטענת הנתבעת, לא הביאה התובעת כל ראיה קבילה לבדיקות שבצעה טרם עסקת הניכיון לשם וידוא כשרותו של השיק. הנתבעת אף מפנה לפסיקה ממנה היא גוזרת שאי הבדיקה שולל את תום הלב של התובעת. אומנם, מר שוגר עצמו, העד מטעם התובעת, לא בצע את הבדיקה אך באמצעותו הציגה התובעת מסמכים פנימיים המבטאים את הבדיקות שנעשו. כך גם הציגה התובעת את הסכם ההזמנה עליו חתומה הנתבעת ושהועבר לתובעת טרם ביצוע הניכיון. על פניו, דווקא בוצעה הבדיקה כטענת התובעת. זאת ועוד, ניתן היה לקבל טענה שכזו לו הוצגו ראיות מהן ניתן היה להניח שלו בוצעה בדיקה הייתה התובעת נמנעת מביצוע עסקת הניכיון. עצימת עיניים במצב כזה גם הביאה לשלילת תום הלב במקרים אחרים (כך בפסק הדין אליו מפנה הנתבעת (תאמ (רח') 2844-07 אי.אר.אן. ישראל בע"מ נ' דוד מאירוביץ [פורסם במאגרי המידע] 24.3.10). דא עקא, שביום ביצוע עסקת הניכיון לא הצביעה הנתבעת על כל ראיה של ממש, כזו שבידיעת התובעת, לכך שהיה כל יסוד לסבור שהשיק נמסר שלא כדין או שהאירוע המוזמן בוטל או עומד להתבטל. אם כך, נראה שהתובעת עשתה בדיקה של השיק טרם עסקת הניכיון ואף אילולא עשתה הבדיקה הרי שבנסיבות העניין לא היה בכך לשלול את תום ליבה. לטענת הנתבעת, חייבת הייתה התובעת לבדוק אם הוטלו שעבודים על נכסי אפ.סי.אם ופוד קונקשיין ומאחר שלא עשתה כן, שולל הדבר את תום ליבה. לא ניתן לקבל טענה גורפת שכזו המטילה חובה כוללת על כל גוף העוסק במתן הלוואות, לבדוק קיומם של שעבודים על הגוף הלווה כתנאי לקיום תום לב בראש בראשונה. בדיקת רישום שעבודים הרי איננה מגלה אלא טפח ממצב החברה הלווה. רישום שעבודים, אפילו רבים, הרי איננו בהכרח עדות לקשיים אלא אפשר ודווקא עדות לפעילות ענפה. אומנם, בפסק הדין אליו מפנה הנתבעת נקבעה חובה בלשון זו (בש"א (ת"א) 1348/05 אימפולייט בע"מ נ' ג. א. צומן בע"מ [פורסם במאגרי המידע] 6.6.05) אך נראה שאותו פסק דין התבסס דווקא על בדיקת יחסי אוחז בשטר מול בעל שעבוד ולא בזכות השטרית מול הנפרע, כך שלא הייתה כוונה לקביעה גורפת שכזו. ואפילו זו הייתה הכוונה, הרי שאין זו הלכה מחייבת. לא מצאתי שבנסיבות העניין דווקא התובעת חייבת הייתה לבחון את שעבודי אפ.סי.אם כתנאי להיותה תמת לב ולו מצאתי שהייתה נמנעת מקיום העסקה אפילו בדקה את השעבודים. בסופו של יום אין ספק כי סיפור משיכת השיק על ידי הנתבעת מעציב ויביא לכדי כך שהנתבעת תחויב לשלם את מלוא עלותו של אירוע שלא התקיים כלל. למרבה הצער, אין מנוס מכך שכן השיק שמשכה הנתבעת סוחר כדין ונוכה על ידי התובעת שאף היא פעלה בתום לב ובהסתמכות על התחייבותה השטרית של הנתבעת. הנתבעת עצמה טוענת שבקשה להגביל את סחירות השיק ולרשום עליו "למוטב בלבד" אך לא עשתה כן לבקשת איה. אם כך, נראה שהנתבעת הייתה מודעת לאפשרות שהשיק יסוחר ואין לה אלא להלין על עצמה על שנעתרה לבקשה זו. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. אשר על כן אני מקבל את התביעה, דוחה את התנגדות הנתבעת וקובע כי על הנתבעת לפרוע את השיק. בהתחשב בהסכמה לבירור המחלוקות בדיון שיועד להיות דיון בהתנגדות, ויעול הדיון עקב זאת, תישא הנתבעת באגרת בית המשפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪. התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק 01-22011-09-0. שיקים