סעיף 17 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 קובע את סמכותו של בית הדין לבטל תנאי מקפח או לשנותו במידה הנדרשת, וסעיף 18 קובע את כוחם של הביטול או השינוי: "17. ביטול ושינוי תנאי בבית הדין מצא בית הדין שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. 18. כוחם של ביטול ושינוי בבית הדין (א) תנאי שבית הדין ביטל ייחשב כבטל בכל חוזה שנכרת על פי אותו חוזה אחיד אחרי מועד החלטת בית הדין; תנאי שבית הדין שינה יחול כפי ששונה בכל חוזה כאמור. (ב) בית הדין רשאי להחיל את הביטול או את השינוי גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן ההחלטה ואשר טרם בוצעו במלואם ורשאי הוא לקבוע תנאים לכך, ובלבד שביטול או שינוי כאמור לא יחולו על מה שבוצע לפי החוזה לפני יום מתן ההחלטה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד: 1. המבקשת, אם ובתה, נטלו בחודש אוקטובר 2000 הלוואה מהמשיב 1 לשם רכישת דירה ושעבדו את הדירה להבטחת פרעון ההלוואה (משכנתא). בהתאם לכך הם חתמו עם המשיב על חוזה הלוואה (נספח א' לתובענה) ועל שטר משכנתא (נספח ב' לתובענה). 2. כיוון שהמבקשות פיגרו בתשלומי ההלוואה פתחו המשיבים 1 ו-2 נגדם בשנת 2008 תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא (להלן - תיק ההוצל"פ). המשיב 2 הצטרף כזוכה בתיק ההוצל"פ עקב המיזוג עם המשיב 1 (תעודת המיזוג צורפה כנספח 4 לתצהיר התשובה). המשיב 3 מונה בתיק ההוצל"פ ככונס נכסים. לבקשת הכונס, ניתן נגד המבקשות צו פינוי מהדירה, אשר נדחה פעמים אחדות, לבקשתן. 3. כעולה מתצהירי המשיבים התנהלו בין הצדדים קודם להגשת תובענה זו הליכים משפטיים אחדים, מתוכם ראוי לציין שניים: א. ביום 27.9.10 נחתם בין הצדדים הסדר לתשלום החוב (נספח 7 לכתב התשובה של המשיב 3). לטענת המשיבים, המבקשות לא עמדו בהסדר. ב. בחודש יוני 2011 הגישו המבקשות בקשה לפשיטת רגל, בצירוף הסדר מוצע לתשלום החוב. בית המשפט דחה את הבקשה. 4. במסגרת תובענה זו עתרו המבקשות למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ולמניעת פינוין מהדירה. בית המשפט דחה את הבקשה (כב' השופט ברנר, החלטה מיום 21.1.11) ובית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (כב' הנשיא גרוניס, החלטה מיום 1.4.12 בתיק רע"א 9655/11) . התביעה 5. התביעה מתבססת על פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים, שניתן ביום 5.5.09 בתיק ח"א 8002/02 המפקח על הבנקים, בנק ישראל נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ ( להלן - פסק הדין). בפסק הדין נדון חוזה אחיד ששימש את הבנק הבינלאומי לצורך קשירת הסכמי הלוואה לרכישת דירה, כדוגמת החוזה שנחתם עם המבקשות דנן (העד מטעם הבנק, ברוך קרסו, אישר זאת בחקירתו, עמ' 10). בית הדין מצא כי ההסכם כולל תניות מקפחות, ביטל סעיפים אחדים ושינה את נוסחם של סעיפים אחרים. בסופו של פסק הדין הורה בית הדין לבנק להגיש לו עותק מתוקן התואם את פסק הדין, ולשלוח את הנוסח המתוקן - לאחר אישורו על ידי בית הדין - לכל הלווים, "בתוספת הבהרה כי הוא ישמש מעתה ואילך כבסיס להסדרת היחסים המשפטיים שבין הבנק ללווים במקום החוזה המקורי" (סעיף 361 לפסק הדין). בהחלטה מאוחרת יותר, מיום 1.10.09, הוא התיר לבנק להסתפק בפרסום הנוסח המתוקן באתר אינטרנט ומשלוח הודעה ללווים על כך. הודעה כזו נשלחה גם למבקשות דנן (נספח 3 לכתב התשובה של המשיבים 1 ו-2). 6. המבקשות טוענות בכתב התביעה, כי פסק הדין ביטל את חוזה ההלוואה, עליו חתמו, ומשכך מנועים המשיבים מלנקוט הליכים המתבססים על חוזה זה. בהתאם לכך עותרות המבקשות למתן צו המצהיר על ביטול חוזה ההלוואה ושטר המשכנתא שנחתם בעקבותיו, ולמתן צו שיורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח למימוש המשכנתא ולביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו, ובראשם: ביטול צו הפינוי מהדירה. 7. המבקשות טוענות גם לחוסר יריבות עם המשיב 2, כיוון שהסכם ההלוואה ושטר המשכנתא נעשו רק מול המשיב 1. התשובות 8. המשיבים עותרים לדחיית התובענה, ואלה טענותיהם: פסק הדין דן בחוזה ההלוואה ולא בשטר המשכנתא, כאשר תיק ההוצל"פ נפתח למימוש שטר המשכנתא; המבקשות הודו בהליכים קודמים, ובכללם: בהסדר החוב שנעשה עמן ובבקשתן לפשיטת רגל, בחוב שלהן כלפי הבנק; תיק ההוצל"פ נפתח קודם למתן פסק הדין; פסק הדין לא ביטל את נוסח חוזה ההלוואה, אלא סעיפים אחדים מתוכו, וכן שינה סעיפים אחרים מתוכו; המבקשות לא פירטו כיצד הסעיפים בחוזה שבוטלו או ששונו - או מי מהם - משפיעים על חובתן לפרוע את ההלוואה, או כיצד הם משפיעים על זכות אחרת הנטענת על ידן; פסק הדין ודאי שאינו פוטר את המבקשות מתשלום ההלוואה; טענות שיהוי וחוסר תום לב. דיון 9. הערה מקדמית ראשונה: עילת התביעה היחידה שהוזכרה בתובענה היא הסתמכות על פסק הדין של בית הדין לחוזים אחידים, כמפורט לעיל. בסיכומי המבקשות נדחקה עילה זו לשוליים, כמעט עד כדי ויתור עליה, ובא כוחן העלה טענות חדשות בדבר הטעיה, הפרת חובת גילוי, תרמית וכיו"ב, שלא הוזכרו כלל בכתב התביעה. בהחלטתי בפרוטוקול מיום 29.2.12 (עמ' 6) לא התרתי למבקשות להגיש ראיות, שאינן רלבנטיות לעילת התביעה. משום כך, לא אדון כאן בטענות הללו. 10. הערה מקדימה שניה: כתב התשובה של המשיב 3 נתמך בתצהיר של גב' יעל בלפר, המשמשת כמנהלת מחלקת הפיגורים בבנק. ב"כ המבקשת עותר למחיקת כתב התשובה של המשיב 3 משום שלא צורף תצהירו. למרות שמוטב היה אילו המשיב 3 היה מגיש תצהיר אישי מטעמו, הדבר אינו הכרחי, ואין בכך כדי לגרום למחיקת כתב התשובה ולמתן פסק דין נגדו. למעשה, משיב בהמרצת פתיחה אינו חייב כלל בהגשת תצהיר תשובה, אלא הוא רשאי לעשות כן (תקנה 256 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 6678/09 ספדיה נ' גלעד, 2011, ). מלבד זאת, טענות המשיב 3 בכתב תשובתו הן הפנייה למסמכים בדבר הליכים קודמים, שהמבקשות לא חלקו עליהם, וטענות משפטיות שאינן מחייבות הגשת תצהיר. 11. לגוף עילת התביעה הנסמכת על פסק הדין, אני סבור כי דין התביעה להידחות. הטעם העיקרי נעוץ בתחולתו של פסק דין שניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים בבקשה לביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד, המוגשת על ידי אחד הגופים המוסמכים להגיש בקשה כזו, לפי סעיף 16 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן - החוק). סעיף 17 לחוק קובע את סמכותו של בית הדין לבטל תנאי מקפח או לשנותו במידה הנדרשת, וסעיף 18 קובע את כוחם של הביטול או השינוי: "17. ביטול ושינוי תנאי בבית הדין מצא בית הדין שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. 18. כוחם של ביטול ושינוי בבית הדין (א) תנאי שבית הדין ביטל ייחשב כבטל בכל חוזה שנכרת על פי אותו חוזה אחיד אחרי מועד החלטת בית הדין; תנאי שבית הדין שינה יחול כפי ששונה בכל חוזה כאמור. (ב) בית הדין רשאי להחיל את הביטול או את השינוי גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן ההחלטה ואשר טרם בוצעו במלואם ורשאי הוא לקבוע תנאים לכך, ובלבד שביטול או שינוי כאמור לא יחולו על מה שבוצע לפי החוזה לפני יום מתן ההחלטה". 12. כיוון שהמבקשות דנן חתמו על חוזה ההלוואה בשנת 2000 ופסק הדין ניתן בשנת 2009, הרי שההוראה החלה בעניננו היא זו הקבועה בסעיף 18(ב) לחוק. טיבה של הוראה זו נדונה בספרם של ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, חוזים אחידים (עמ' 175-179), ולאחר הבאת נימוקים המצדיקים, לכאורה, החלת הוראות בית הדין לביטולם או שינויים של תנאים גם על חוזים שנחתמו לפני מתן פסק הדין, נכתבו הדברים הבאים (עמ' 177): "לכאורה, מנימוקים אלה ניתן להסיק שביטול או שינוי של תנאי מקפח יחול על כל החוזים שנכרתו לפני מועד ההחלטה - ולא היא. אופיו של בית הדין, כמי שמתערב בחוזים בין ספק ספציפי לבין ציבור לקוחות בלתי מזוהה מראש, מצדיק לקבוע את נקודת האיזון במקום צנוע יותר. לפיכך נקבע בסעיף 18(ב) לחוק, כי התחולה הרטרוספקטיבית היא רק על חוזים "אשר טרם בוצעו במלואם", וכי אין היא חלה על "מה שבוצע לפני יום מתן ההחלטה". בכך שומרת הוראה זו על היציבות והוודאות של הצדדים לחוזים שנכרתו בעבר והסתיימו טרם החלטתו של בית הדין." 13. בית הדין, בפסק הדין הנדון כאן, השתמש בסמכותו לפי סעיף 18(ב) לחוק, והחיל את התיקונים בחוזה גם על חוזים שנכרתו לפני פסק הדין, אך סייג את דבריו בקובעו שהתחולה תהיה על פעולות עתידיות, וכלשונו (סעיף 361, ההדגשה אינה במקור): "עותק החוזה המתוקן יישלח, לאחר שנאשר כי בוצעו בו התיקונים עליהם הורנו, לכל הלווים הקיימים של הבנק, בתוספת הבהרה כי הוא ישמש מעתה ואילך כבסיס להסדרת היחסים המשפטיים שבין הבנק ללווים במקום החוזה המקורי". בית הדין הפנה בהמשך הדברים לכך שפסק הדין ניתן בעקבות בקשה שהוגשה לפי סעיף 16 לחוק. 14. המסקנה לעניננו היא, שמכיוון שתיק ההוצאה לפועל, שנועד למימוש שטר המשכנתא, נפתח בשנת 2008, קודם למתן פסק הדין בשנת 2009, הרי שלא ניתן להורות על סגירתו או על ביטולם של ההליכים שננקטו במסגרתו, אפילו אם היה מוכח שפתיחת תיק ההוצאה לפועל או נקיטת אותם הליכים אינן תואמות את השינויים שקבע בית הדין בחוזה ההלוואה. 15. מלבד זאת, צודקים המשיבים בטענתם, כי המבקשות לא פירטו כיצד פתיחת תיק ההוצאה לפועל ונקיטת ההליכים במסגרתו נוגדות את השינויים שקבע בית הדין בחוזה ההלוואה. כאמור, הבנק פעל בהתאם להוראות בית הדין, הגיש חוזה מתוקן, פרסם את הנוסח המתוקן באתר האינטרנט ושלח הודעה על כך ללווים, ובכלל זה למבקשות. אף אם המבקשות עצמן אינן מסוגלות, כטענת בא כוחן, למצוא את הנוסח המתוקן באתר האינטרנט, או להבין את התיקונים שהוכנסו, הרי שבא כוחן לכל הפחות היה מסוגל לכך. כיוון שכך, מצופה היה מב"כ המבקשות לפרט מדוע נקיטת ההליכים דנן איננה מתיישבת עם הנוסח המתוקן. דבר זה לא נעשה. 16. מובן, שגם אילו היה נקבע שחוזה ההלוואה עליו חתמו המבקשות מבוטל כליל, המבקשות לא היו פטורות מהשבת ההלוואה, ולכל היותר הן יכלו לטעון לתנאיה. 17. מסקנתי מייתרת את הדיון ביתר הטענות שהועלו על ידי המשיבים. למעלה מן הצורך אוסיף, כי טענת המשיבים להפרדה בין תוקפו של הסכם ההלוואה ובין תוקפו של שטר המשכנתא אינה נכונה, כיוון שהאחרון נשען על הראשון. 18. באשר לטענת המבקשות לחוסר יריבות עם המשיב 2, הרי שכאמור לעיל, בשנת 2006 נעשה מיזוג בין המשיבים 1 ו-2, ובהתאם לסעיף 323(2) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, הפך המשיב 2 לבעל דינן של המבקשות. 19. הערה אחרונה: ב"כ המבקשות נקט בסיכומיו בלשון בלתי מכובדת כלפי בית המשפט. תיאוריו אינם משקפים את שהיה (מפנה להערת ב"כ המשיב 3 בסיכומיה, סעיף 18) ולשונו אינה מכבדת את הכותב. אני מסופק אם הדברים נכתבו על דעת המבקשות עצמן. 20. למרות דחיית התביעה, וכפי שגם ב"כ המשיבים 1 ו-2 בחרה לציין בסיכומיה (סעיף 34), בשל מצבן הכלכלי הקשה של המבקשות אמנע מפסיקת הוצאות מכבידות. תוצאה 21. התובענה נדחית. המבקשות ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪. חוזהתנאי מקפח בחוזהתנאי מקפחחוזה אחיד