ביום 10.10.99, הגישה העיריה כתב אישום בגין בנית הפרגולה ללא היתר. לטענת התובע, הנתבעים עשו לו תרגיל "עוקץ", בכך שהעלימו ממנו את העובדה, שהפרגולה נבנתה בלי היתר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניית פרגולה ללא היתר: 1. הנתבע 1 (להלן: "רוקח") הינו עו"ד במקצועו. הנתבע 2 (להלן: "רמי"), הינו מתווך במקצועו. הנתבעים הינם הבעלים של חנות ברחוב רוגוזין 9/1 באשדוד (להלן: "החנות"), ששטחה 44.15 מ"ר, עפ"י נסח הרישום, ת\2. עפ"י הסכם שכירות, מיום 22.3.93, המוצג ת\3, הנתבעים השכירו את החנות לעמרם (להלן: "עמרם"), ע"ת מס' 2, שניהל במקום בית קפה, (להלן: "בית הקפה" או "העסק"). הסכם השכירות הוארך מפעם לפעם, כשבמשך הזמן, בנה עמרם פרגולה לחנות בשטח המדרכה הציבורית, בתוכה הושמו שולחנות וכיסאות, ששימשו את באי בית הקפה. בשלב ראשון, הוקמה פרגולה קטנה עם היתר מעירית אשדוד. בהמשך נבנתה פרגולה גדולה יותר, בלי היתר מהעיריה ובלי שלנתבעים היה קשר כלשהו בהקמתה (עדות עמרם בעמוד 64 לפרוטוקול). הפרגולה הגדולה שהוקמה ללא היתר תכונה להלן "הפרגולה".   2. ביום 10.10.99, הגישה העיריה כתב אישום נגד עמרם ונגד רמי, בגין בנית הפרגולה ללא היתר. העתק מכתב האישום הוא נספח א' לתצהיר התובע, ת\1. עם הגשת כתב האישום, הנתבעים שלחו לעמרם, באמצעות עו"ד, מכתב התראה, ת\7, שיהרוס את הפרגולה, שאם לא כן, ינקטו נגדו הליכים משפטיים. לעמרם היו גם קשיים בתשלום דמי השכירות לנתבעים, אותם לא שילם במועדם. בשל כך, שלחו לו הנתבעים דרישה לפינוי המושכר, במכתב מיום 12.1.00, המוצג ת\4, בשל חוב דמי השכירות (להלן: "חוב דמי השכירות").   3. בצר לו, חיפש עמרם מישהו שירכוש ממנו את העסק. בחודש פברואר 00' הגיע אליו התובע, עולה חדש מצרפת, שניהל בצרפת בתי קפה. במו"מ בין עמרם לבין התובע ושותפו, יעקב בלחסן ז"ל (להלן: "השותף המנוח"), סוכם כי הם ירכשו מעמרם את הציוד, את המלאי ואת המוניטין של העסק, תמורת 90,000 דולר + מע"מ. עמרם הבהיר לתובע, כי עליו לערוך הסכם שכירות עם בעלי החנות, הנתבעים, ולשם כך הפגיש את התובע ואת שותפו המנוח עם הנתבעים. הנתבעים ניהלו מו"מ עם התובע, במספר פגישות במשרדו של רוקח, שמסר לתובע טיוטה של הסכם שכירות סטנדרטי, כמו זה שנחתם עם עמרם, כדי שייוועץ עם עו"ד אחר. התובע התייעץ עם מי שהתייעץ ודרש תיקונים מסוימים בהסכם השכירות, עליהם הסכימו הנתבעים. עם השלמת המו"מ, נחתם ביום 23.2.00 הסכם שכירות, בין הנתבעים לבין התובע והשותף המנוח. נספח ב' לתצהיר ת\1 הוא העתק מהסכם השכירות (להלן: "הסכם השכירות"). הוסכם על תקופת שכירות של שנה מ - 1.3.00 עד 28.2.01, עם אופציה לשנים נוספות. דמי השכירות לשנה הראשונה נקבעו ל - 1,800 דולר לחודש + מע"מ, שישולמו עבור שנה מראש. עוד הוסכם כי חוב דמי השכירות, יקוזז מהתשלומים שהתובע התחייב לשלם לעמרם, בגין מכירת הציוד והמלאי.   4. לטענת התובע, הנתבעים עשו לו תרגיל "עוקץ", בכך שהעלימו ממנו את העובדה, שהפרגולה נבנתה בלי היתר וכי הוגש כתב אישום נגד רמי ונגד עמרם. לטענתו, עובדה זו הובררה לו, רק אחרי חתימת הסכם השכירות ואחרי שפתח את בית הקפה, כשפנה לעיריה לקבל רישיון. או אז, לטענת התובע, ניסה להשיג את רוקח ואת רמי, על מנת לברר סוגיה זו ומשלא עלה בידו להשיגם, נאלץ לסגור את בית הקפה. לטענת התובע, במעשיהם ובמחדליהם גרמו לו הנתבעים נזק רב מאוד. התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעים, בה נתבעים הם לשלם לו נזקים בסך כולל של 650,575 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: א. מלוא הסכום ששולם לעמרם עבור הציוד, המלאי והמוניטין 421,200 ₪ ב. הוצאות להתאמת החנות לשימוש לו נועדה 49,375 ₪ ג. פיצויים ואובדן רווחים 180,000 ₪   5. הנתבעים מכחישים מכל וכל את טענות התובע. לטענתם, הגם שהם השכירו לתובע, כמו לעמרם, רק את החנות, ולא בית קפה או עסק חי, הם הבהירו לו, שהפרגולה הוקמה ע"י עמרם ללא היתר, בלי כל קשר אליהם, וכי עליו לדאוג לקבל היתר מהעיריה. עוד טוענים הנתבעים, כי הסכם השכירות נמסר לעיונו של התובע, כדי שיוכל להיוועץ בעו"ד אחר. לטענתם, התובע אכן עשה כן ודרש שינויים אלה ואחרים, בהסכם השכירות, אפילו בזמן חתימת הסכם השכירות, כפי שעולה ממחיקת סעיף 25 להסכם השכירות. לטענת הנתבעים, מי שרימה את התובע הוא עמרם, שמכר לו ציוד ומלאי במחיר מופרז, הגם שהנתבעים מכחישים, כי מדובר במחיר של 90,000 דולר + מע"מ. לטענתם, נעשתה קנוניה בין עמרם לבין התובע, להונות את שלטונות המס, כשלמעשה מדובר היה ב - 90,000 ₪ ולא ב - 90,000 דולר.   6. אחרי שמיעת עדויות הנתבעים, הורשתה עדותו של עמרם, כעד תביעה 2, בהיותה עדות חיונית. לטענת עמרם, הוא רצה לספר לתובע, באשר לפרגולה ולכתב האישום שהוגש בקשר אליה, אולם הנתבעים, היסו אותו. לטענתו, רמי אמר לו, שלא ידבר על כך עם התובע, מחשש לביטול העסקה, שכן היה חשוב לנתבעים לקבל את חוב דמי השכירות שהוא חב להם. מה גם, שהתובע היה אמור לשלם להם דמי שכירות עבור שנה מראש. לטענת עמרם, רמי אמר לו, שאם תהיה בעיה, רוקח יעזור לתובע, כי יש לו קשרים בעיריה. רוקח ורמי מכחישים טענות אלה של עמרם, מכל וכל. לטענת רוקח, הם הסבירו לתובע את נשוא הפרגולה ולא הסתירו ממנו דבר (עמוד 78). לטענת רמי, עמרם אמר שיש לו קשרים בעיריה והוא יוציא רישיון (עמוד 80).   7. לאחר ששמעתי את העדים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני קובע, כי הנתבעים לא הסבירו לתובע ולשותפו, את הבעייתיות בקשר לפרגולה. הנתבעים הסתפקו באמור בסעיף 14 (ב) להסכם השכירות, אלא שתוכן סעיף זה, שהוא מעט ערפילי ומעומעם, לא הוסבר לתובע והוא לא הבין אותו. לציין, כי התובע היה עולה חדש, עלה ארצה ביום 16.7.99, כ- 7 חודשים לפני חתימת הסכם השכירות, אף כי ביקר בארץ מדי שנה לחופשה. רוקח יצא ידי חובה בהכנסת סעיף 14 (ב) הנ"ל, בלי שהורחב הדיבור על כך ובלי שנאמר לתובע, כי יש כתב אישום ויהיה צורך להרוס את הפרגולה, או לקבל היתר עבורה. בהקשר זה, יש סתירות בין עדויות הנתבעים, בעוד שרוקח טוען, כי הסבירו לתובע ולא הסתירו ממנו דבר, רמי טוען אחרת. רמי נשאל על כך, בעמוד 50 בשורה 1 והשיב- "ש: האם אתה אמרת לתובע, שתלוי ועומד כתב אישום בו אתה נאשם? ת: הוא ידע מבן שאבו על התוספת הזאת של הפרגולה, בן שאבו דיבר איתו בצרפתית, אמר שיש לו קשרים בעיריה והוא יסדר, זה היה ברור לו" ובאותו עמוד בשורה 5, משיב רמי על אותה שאלה - "הוא לא שאל אותי ולא היה צורך שאגיד לו את זה, הוא י דע את זה מבן שאבו". ובעמוד 52 בשורה 19 נשאל רמי מדוע לא נכתב בהסכם השכירות בקשר לכתב האישום והוא משיב - "כתב אישום לא. הוסבר לו על החריגה שבן שאבו עשה והוא ידע מהחריגה". ובאותו עמוד בשורה 2- רמי נשאל והשיב - "ש: האם נאמר לו שיש כתב אישום פלילי? ת: אף אחד לא שאל אותנו". הנתבעים לא צריכים היו לחכות לשאלות. יש לנהל מו"מ בתום לב והיה על הנתבעים לגלות לתובע את כל האמת, באשר לפרגולה, לכתב האישום ולהיתר.   בנושא זה, גם הנתבעים וגם עמרם מילאו פיהם מים. עמרם מודה בכך במפורש. עמרם חשש, שהעסקה הטובה, שעשה עם התובע תוכשל והנתבעים חששו גם הם, שיהיה להם קושי לגבות מעמרם את חוב דמי השכירות.   8. למרות קביעתי הנ"ל, יש לדחות את התביעה, שכן הרוח החיה בהטעיית התובע היה עמרם ולא הנתבעים. עמרם היה זה שניהל את המו"מ הראשוני עם התובע ומכר לו, לטענת התובע ועמרם, ציוד, מלאי ומוניטין במחיר גבוה מאוד של 90,000 דולר. במכירה זו, כשעמרם ידע שהוא בנה פרגולה, בלי היתר, ובלי שהנתבעים היו מעורבים בבניה בלתי חוקית זו (עמוד 64 לפרוטוקול שורה 8). בהקשר זה, אין יסוד לטענת התובע, בתצהירו, כי קודם שכר את החנות ואח"כ ניהל מו"מ עם עמרם ורכש ממנו את הציוד ואת המלאי. הנתבעים מבחינתם, רק השכירו את החנות, כשם שהשכירו לעמרם ואף בדמי שכירות פחותים יותר מזה ששילם להם עמרם. הם לא מכרו לתובע בית קפה, או עסק כלשהו, הם גם לא השכירו לו בית קפה או עסק. נראה, שמי שהעלים מהתובע עובדות מהותיות והטעה את התובע, לחשוב שהוא שוכר בית קפה, היה עמרם, שגם קיבל מהתובע סכום הגון. מפליא, איפוא, שהתובע לא מצא לנכון לתבוע את עמרם, ובחר לתבוע דוקא את הנתבעים, בעלי החנות, שלא מכרו לו את בית הקפה, או את העסק. תמוהה גם העובדה, שהתובע, גם לטענתו, בחר לשלם לעמרם את מירב הסכום שהתחייב לשלם לו, גם אחרי שנודע לו על הבעייתיות של הפרגולה, כי לטענתו, רצה לכבד את מילתו (עמוד 27 לפרוטוקול).     9. יש לדחות את התביעה גם מסיבות נוספות. התובע בחר לרכוש ציוד, מלאי ומוניטין, בלי לבדוק את השטח, כשלא מצא לנכון לברר בעיריה אודות העסק, כשבכל מקרה עליו לקבל רשיון עסק. מה גם, שהיתה לו שהות, כאמור, להיוועץ עם עורכי דין, או עם כל אחד אחר, לפי הענין והצורך. זאת ועוד. גם כשנודע לו על הבעייתיות בקשר לפרגולה, לא עשה מאומה להקטין את הנזק ולא ניסה לפתור את הבעיה. לפי דברי עמרם, ניתן היה לפתור את הבעיה ולקבל היתר, בתנאים מסוימים, אלא שהוא עצמו הזניח את הנושא. במקום לנסות לפתור את הבעיה, החליט התובע, החלטה נמהרת, לסגור את העסק. הוא, איפוא, לא מיצה כל דין ודברים עם הנתבעים, או עם מי מהם. יש להניח, שלפחות רוקח, שהוא עו"ד במקצועו, יכל לייעץ לו ולסייע לו בפתרון הבעיה, או בהשהיית הריסת הפרגולה. התובע החליט לסגור את העסק ולשלוח את המפתחות לנתבעים, בלי כל התראה ובלי כל מו"מ. זאת ועוד זאת. התובע גם לא עשה להקטנת הנזק, בהקשר של מכירת הציוד והמלאי. תמוה שציוד ומלאי שנרכשו ב -90,000 דולר, הוא מכר תמורת 35,100 ₪, כפי שמציין הוא בתצהירו. אלא אם כן, יש ממש בטענות הנתבעים, כי התובע ועמרם ניפחו את סכום המכר, תוך קנוניה. מה גם, שהפרגולה נהרסה רק בראשית שנת 01', דהיינו כשנה לאחר השכרת החנות לתובע, בעוד התובע סגר את בית הקפה כשלושה חודשים לאחר שכירת החנות. בנסיבות אלה, גם הנזק הנתבע, אפילו אם היה מקום לחייב הנתבעים, אינו מוכח, ובוודאי מופרז ומוגזם ואינו עומד בקריטריונים של רשלנות תורמת וחובת הקטנת הנזק.   10. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. בהתחשב בנסיבות שפורטו, באשר לחלקם של הנתבעים בהסתרת מידע מהתובע, לא יהיה חיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. תאריך שימוע פסק הדין ביום 5.1.03, מבוטל. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בניהפרגולה