גירוש סינים מהארץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש סינים מהארץ / גירוש אזרח זר השוהה בארץ במשך תקופה ארוכה: א. מהות העתירה העותר הינו נתין סיני, כבן 31, אשר נמצא, כמפורט בכתב העתירה, בישראל בעשור האחרון (שלא ברציפות). הוא הגיע ארצה לעבוד אצל דודו ודודתו. במהלך אחת הפעמים נישא לאזרחית ישראלית, עמה הוא מצוי כיום בהליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה. בעוד שבעבר החל בהליך מדורג לקראת קבלת מעמד תושב כתוצאה מנישואיו אלה, אזי עתה לאחר שגבה טורא בינו לבין רעייתו, הוא מנמק את רצונו להישאר בארץ במעמד של תושב, על בסיס הומניטרי לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952. ב. טיעוני העותר לעמדת ב"כ העותר אזי בהעדר אמות מידה בחוק הכניסה לישראל לדרכים בהם יינתן מעמד של תושב מטעמים הומניטריים, הוציא שר הפנים כללים להפעלת שיקול דעתו בענין זה. הוא אצל את סמכויותיו לועדה בין משרדית, וזו פועלת כנראה לפי הנחיות שנתן השר לגבי מדיניותו בנושא. הטרוניה הראשונה כלפי המשיב 1 היא כי הנחיות אלה אינן ידועות ולא הוצגו לבית המשפט. גם הפניה לאתר אינטרנט של המשיב 1, לעמדת ב"כ העותר, - העלתה חרס. מאחר וסביר להניח שאין המדובר ברשימה סגורה, אזי כל מקרה צריך להישקל לעובדותיו. ג. טענות המשיבים המשיבים גורסים כי קיימים קריטריונים והם מפנים לנספח א' לסיכומים, שהוא ריכוז אתרם באינטרנט. עיון בדפים אלה מעלה כי המדובר בדברים טכניים, הנחוצים למשיבים כדי למקם את העותרים, ועל מנת לאפשר להם לדון בכלל בעתירה. בנספח זה לא מצאתי רמז ולא בן בנו של רמז, מה אמורים להיות הקריטריונים שיוחלו ע"י המשיבים במקרים הומניטריים. יחד עם זאת גורסים בעצם המשיבים, כי הפסיקה מתווה את גבולות הטעמים ההומניטריים, ומסדירה בכלל את הנושא. כמו למשל: במקום בו פוקע קשר הנישואין במהלך תקופת ההליך המדורג ולפני שניתן לבן הזוג מעמד קבע, מאבד בן הזוג הזר את מעמדו הארעי בישראל. (בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים; טרם פורסם צורף כנספח א' לתגובה המקדמית). בבג"צ 1689/94 הררי נ' משרד הפנים (פ"ד נא(1) 15) נדחתה עתירה נגד משרד הפנים שלא להעניק מעמד בישראל לשני בנים בגירים של אזרחית ישראלית, אשר קיבלה את אזרחותה מכח נישואין לאזרח ישראלי. קבע בית המשפט: "עניננו בעותרים בוגרים, העומדים ברשות עצמם. ככאלה לא ניתן לומר עליהם כי זכותם האלמנטרית לגור עם אמם, וכי מחובתה שלה גם כיום לחנכם ולתמוך בהם נפשית וכלכלית כשהם לידה. בכך כי שר הפנים אינו מתיר את ישיבתם קבע בארץ, אין, על כן, משום פגיעה בכבוד האדם. כנגד האינטרסים של העותרים לגור בצוותא בארץ, עומד לנגד עיניו של שר הפנים השיקול שלא לפתוח פתח לכניסתם של זרים רבים, שמצבם כמצב העותרים, המתדפקים אף הם על שערי המדינה. בהחלטתו של שר הפנים לפיה לא התקיימו בעותרים, ובאחרים דוגמתם, טעמים מיוחדים, המכניסים אותם בגדר החריגים למדיניותו הכללית, לא ניתן למצוא פגם מן הפגמים המצדיקים את התערבותנו". כאמור המדובר כאן בעותר שהוא אזרח סין. בה התגורר עד היותו כבן 18 וכן תקופות ארוכות נוספות במהלך חייו. הוריו מתגוררים בסין. נראה למשיבים כי ניתן להסיק מהפסיקה לעיל, שהוא לא היה עונה על כל קריטריון של טעמים מיוחדים או הומניטריים כדי לאפשר את הכשרת ישיבתו להבא בישראל. הטענה הנטענת כיום כי ישראל הפכה להיות מרכז חייו של העותר, אינה רלבנטית לדעת העותרים, ובצדק. אין המדובר בנימוק הומניטרי, וזה מסוג הנימוקים שכשלעצמם אין המשיבים אמורים לשקול. אני מסכימה עם ב"כ המשיבים כי הפסיקה לעיל אכן יכולה ליתן תשובה לעניננו, מה אמור להיות נושא הומניטרי, אם כי אין היא מפרטת, מטבע הדברים, את מיגוון האפשרויות הקיים וגם לא את המסגרת הנורמטיבית של כללי שיקול הדעת. יחד עם זאת בהחלט ניתן להקיש ממנה, שהתוצאה הסופית אליה הגיעו המשיבים, אכן היתה עומדת במבחן הפיקוח של בתי המשפט. שאלה אחרת היא, האם שקלו המשיבים בכלל את הנימוק החדש של שהות ארוכה בישראל, ועבודה עם קרובי משפחה. בשימוע שנערך ב - 9.2.2004 (נספח ב' לתגובה) נקבע כי הנישואין באו לעולם אך ורק לשם קבלת מעמד בארץ בעבור העותר. הצדדים לא התגוררו ביחד ולא קיימו חיים משותפים. מכאן היתה החלטת משרד הפנים, שעל העותר לעזוב את הארץ תוך 30 יום. מכאן גם עולה כי המשיבים לא שקלו את הנימוק החדש שהעלה העותר, קרי: שהות ממושכת בארץ, והיות המדינה מרכז חייו. האם יש להחזיר את הנושא לשקילה מחודשת בפני המשיבים? התחבטתי בנושא. רשות אמורה להחליט בנושא קונקרטי, ולא יתכן שאדם המביא ענין לפניה, יצטרך לנחש את הנימוקים שעמדו לפניה. זאת מחד גיסא. מאידך גיסא, לא מצאתי כל מסמך ולא היה כל טיעון שעובדות חדשות אלה נטענו בעבר בפני רשות כלשהיא. יתר על-כן, לאור הפסיקה, ברור כי העותר שתהליך בחינתו כבן זוג בהליך המדורג הופסק, הפך להיות שוהה בלתי חוקי; וספק רב בעיני אם נושא מרכז החיים, במקרה זה, הוא חלק מאמות מידה הומניטריות, לפי כל הגדרה ואפשרות. אם לכך נצרף את העובדה, כי העותר נכנס לישראל בהצהירו כי בא לחפש עבודה, ואף עבד במסעדה סינית, ולא הצהיר שבא לכאן למטרה אחרת, וכן את העובדה שנישואיו היו, לאור קביעת המשיבים פיקטיביים ורק כדי להשיג מעמד, - מכאן עולה, שהחזרת הדיון למשיבים עקרה, ותוצאותיה ברורות כשהתוצאה הסופית תהיה דומה. אשר על כן אני קובעת כי השורה התחתונה של החלטת המשיבים לפיה על העותר לעזוב את הארץ, - הינה התוצאה הנכונה. בד בבד עלי לציין כי על המשיב מס. 1 לפרסם לא רק דברים טכניים לצורך הפעלת שיקול הדעת שלו, אלא אמות מידה נורמטיביות, שינחו אותו, מעבר לפסיקה קיימת של בתי המשפט, מה אמורים להיות שיקולים כאלה. זאת לא נעשה , וזאת צריך להיעשות. בנסיבות המקרה כל צד ישא בהוצאותיו.סיןמשרד הפניםגירוש מארץ