הזכאות לדמי אבטלה מותנית על-פי סעיף 160(א) לחוק בהשלמת תקופת אכשרה כמוגדר בסעיף 161 לחוק. אולם על-פי סעיף 158 לחוק חייל פטור מתקופת אכשרה כאמור למשך שנה מיום שחרורו משירות סדיר. לאחר שנה הוא חייב בתקופת אכשרה כנדרש בסעיף 161 הנ"ל ככל מבוטח אחר בביטוח אבטלה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה חייל משוחרר: השופט י' פליטמן 1. פתח דבר (א) לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (ב"ל 02-172/97; השופטת בהט ונציג הציבור שלומקוביץ), שלפיו נדחתה תביעת המערערת לתשלום מענק עבודה מועדפת מן הטעם שהיא "לא הוכיחה חלות סעיף 174(ב)(1) בנוסחו המתוקן". (ב) אין לדון בערעור בתביעותיה הנוספות של המערערת לתשלום דמי אבטלה וגימלת הבטחת הכנסה, בהיעדר פסק-דין של בית-הדין האזורי בתביעות אלה שעליו ניתן לערער. 2. הרקע העובדתי (א) המערערת השתחררה משירות סדיר בצה"ל ביום 28.6.1995. (ב) בחודש דצמבר 1996, היא החלה לעבוד כמלצרית במלון הילטון בבאר-שבע בעקבות הפניה של שירות התעסוקה, והיא עבדה בבית המלון כמלצרית במשך שבעה חודשים. 3. הוראות הדין על-פי סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995-, מי שמתקיימים בו שני אלה יהיה זכאי למענק עבודה מועדפת: "(1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; (2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון... והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת". בסעיף 163(א) לחוק נאמר, כי "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור". 4. המחלוקת (א) אין חולק כי עבודתה של המערערת כמלצרית במלון הילטון הינה עבודה מועדפת על-פי סעיף ג(1) לתוספת לתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), תשמ"ג1983- (להלן - התקנות). כיוון שהיא עבדה מעל לשישה חודשים באותה עבודה מועדפת במשך השנתיים שמאז שחרורה - התקיים בה התנאי השני לתשלום המענק כקבוע בסעיף 174(ב)(2) לחוק. (ב) לאור האמור, השאלה היחידה שנותרה במחלוקת הינה שאלת חלות סעיף 174(ב)(1) לגבי המערערת, דהיינו אם לא הייתה מוצעת לה עבודה מתאימה על-ידי שירות התעסוקה אם היא הייתה זכאית לדמי אבטלה. 5. הפסק האזורי והטיעון (א) על-פי פסק-דינו של בית-הדין האזורי נדחתה תביעת המערערת למענק העבודה המועדפת משלא הייתה זכאית לדמי אבטלה כנדרש בסעיף 174(ב)(1) לחוק. ב) המערערת הביעה תרעומת על כך, שלמרות שעבדה במשך התקופה הנדרשת לקבלת מענק העבודה המועדפת, כפי שהובטח לה שתקבל בשירות התעסוקה, התברר לה בדיעבד כי אין היא זכאית לו. (ג) בא-כוח המשיב טען כי "הזכאות למענק בגין עבודה מועדפת או נדרשת מותנית בכך, שהחייל המשוחרר היה זכאי לדמי אבטלה עת החל בביצוע העבודה המועדפת או הנדרשת", לפיכך משהמערערת לא צברה תקופת אכשרה לצורך תשלום דמי אבטלה עת התחילה בעבודתה במלון הילטון ב12/1996- - ראוי ערעורה להידחות, שכן היא לא הייתה באותו מועד זכאית לדמי אבטלה ולא התקיים בה תנאי הזכאות על-פי סעיף 174(ב)(1) לחוק. 6. אשר לדעתנו (א) הזכאות לדמי אבטלה מותנית על-פי סעיף 160(א) לחוק בהשלמת תקופת אכשרה כמוגדר בסעיף 161 לחוק. אולם על-פי סעיף 158 לחוק חייל פטור מתקופת אכשרה כאמור למשך שנה מיום שחרורו משירות סדיר. לאחר שנה הוא חייב בתקופת אכשרה כנדרש בסעיף 161 הנ"ל ככל מבוטח אחר בביטוח אבטלה. (ב) משהמערערת במקרה שלפנינו החלה לעבוד בעבודה מועדפת רק כשנה וחצי לאחר שחרורה משירות סדיר - היא לא הייתה זכאית לדמי אבטלה כחיילת משוחררת עובר לתחילת עבודתה בעבודה זו, אלא על-מנת שתקום לה זכאות לדמי אבטלה כנדרש בסעיף 174(ב)(1) היה עליה להשלים תקופת אכשרה. משהיא לא צברה תקופת אכשרה שלאחריה "היא עבדה בעבודה מועדפת במשך ששה חודשים מתוך שנתיים מיום שחרורה" אזי לא קמה לה הזכאות למענק עבודה מועדפת או עבודה נדרשת. 7. סוף דבר - לאור האמור, דין ערעור המערערת לתשלום המענק להידחות ללא צו להוצאות. צבאחיילים משוחרריםחייליםדמי אבטלה