עורך דין מקרקעין בגבעת זאב - החוק ביהודה ושומרון

תחולתו של חוק היא טריטוריאלית. חוק חל בתחומי השיפוט של הריבון שחוקק אותו. כך, חוקי מדינת ישראל חלים בשטח מדינת ישראל ואילו באזור - בו לא חלים חוקי מדינת ישראל - חל הדין המקומי המורכב מרובד של החוק הירדני שהיה בתוקפו ב-1967 בצירוף רובד החקיקה של המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (עע 30050/98 המועצה המקומית גבעת זאב ואח' - מחמוד ואח' - טרם פורסם). דין האזור חל על תושבי האזור, בין שהם אזרחי ישראל ובין שאינם אזרחי ישראל. מעמדו או אזרחותו של המעסיק - כמו גם של העובד - אינם קובעים בהכרח מה הדין החל על היחסים המשפטיים ביניהם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החוק ביהודה ושומרון: השופט שמואל צור   1. שוב עולה לדין בפנינו השאלה איזה דין חל על העסקתו של המערער: האם הדין המקומי החל באזור יהודה ושומרון, או הדין הישראלי. 2. וזה הרקע העובדתי הנוגע לעניין:   1. המערער עבד בשירות המינהל האזרחי (המשיב מס' 1; להלן - המינהל), במשרד קמ"ט תקשורת, משנת 1989 ועד חודש נובמבר 1995, מועד בו הועברו סמכויות המינהל לידי הרשות הפלסטינית.   2. בתחילת עבודתו של המערער במינהל, הוא היה תושב אזור יהודה ושומרון. בחודש מאי 1995, כחצי שנה לפני סיום עבודת המערער במינהל, הוא קיבל רשיון לישיבת קבע בישראל וניתנה לו תעודת זהות ישראלית.   3. משרד קמ"ט תקשורת היה ממוקם בירושלים, ושם היה המערער מתייצב לעבודה. עם זאת, עבודת המערער היתה מבוצעת באזור, אף שלעתים הוא היה נשאר לבצע עבודות משרדיות בירושלים.   4. המערער קיבל שכרו לפי טבלאות השכר הנהוגות במינהל לגבי עובדים תושבי האזור. המערער שילם מס הכנסה משכרו למינהל באזור, לפי הכללים החלים על תושבי האזור.   3. בבית הדין האזורי בירושלים הגיש המערער תביעה נגד המדינה (המשיבים 1 - 3), לתשלום הפרשי שכר לפי חוק שכר מינימום, לתשלום גמול שעות נוספות ולהחזר סכומי מס הכנסה אשר - כך לטענת המערער - נוכו משכרו ביתר. תביעה זו מבוססת על הוראות הדין הישראלי. בית הדין האזורי (השופט הראשי יעקב נויגבורן ונציג ציבור מר כהן - תב"ע נה/683-3) דחה את התביעה. בית הדין האזורי קבע כי המערער הועסק על ידי המינהל האזרחי ולא על ידי המדינה. עוד קבע בית הדין האזורי כי עבודתו של המערער בוצעה בעיקרה באזור ולמען האזור, הזיקה למדינה היתה קלושה, ולכן אין תחולה לחוקי מדינת ישראל על העסקתו של המערער. לעניין הניכוי ממס הכנסה, קבע בית הדין האזורי כי לבית הדין אין סמכות להיזקק לתביעה ועל המערער להסדיר את העניין במישרין עם רשויות המס.   4. טוען המערער כי על העסקתו במינהל חל הדין הישראלי. בנוסף טוען המערער כי על בית הדין היה לבדוק את תחולתו של כל חוק ישראלי לגופו, בנפרד, לאור האמנות הבינלאומיות וכללי תקנת הציבור, ולא לקבוע קביעה גורפת בדבר אי תחולת הדין הישראלי. מוסיף המערער וטוען כי בכל מקרה היה על בית הדין להבחין בין התקופה בה היה תושב האזור (עד מאי 1995) לבין התקופה בה היה תושב ישראל (מאי 1995 - נובמבר 1995).   לטענת המדינה, על העסקתו של המערער לא חל החוק הישראלי אלא הדין החל באזור. טענה זו מבוססת על פסיקת בית הדין האזורי בירושלים בפרשת מקדדי (עב' 300408/95 מקדדי ואח' - הממונה על המנגנון באזור יהודה ושומרון - לא פורסם), בה נקבע כי העסקתם של עובדי המינהל תושבי מזרח ירושלים נעשתה בפועל לפי הדין החל באזור אלא שבהיות אותם עובדים תושבי מזרח ירושלים, יש להחיל עליהם את חוק שכר מינימום מכוח תקנת הציבור. בענייננו טוענת המדינה כי יש להחיל את הלכת מקדדי על המערער לגבי התקופה בה היה תושב ישראל בלבד (5/95 - 11/95) ולצורך כך יש להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על מנת שיבחן את ההצדקה בהחלת חוק שכר מינימום על המערער לאותה תקופה. לעניין מס הכנסה תומכת המדינה בקביעתו של בית הדין האזורי.   5. תחולתו של חוק היא טריטוריאלית. חוק חל בתחומי השיפוט של הריבון שחוקק אותו. כך, חוקי מדינת ישראל חלים בשטח מדינת ישראל ואילו באזור - בו לא חלים חוקי מדינת ישראל - חל הדין המקומי המורכב מרובד של החוק הירדני שהיה בתוקפו ב-1967 בצירוף רובד החקיקה של המפקד הצבאי באזור (עע 30050/98 המועצה המקומית גבעת זאב ואח' - מחמוד ואח' - טרם פורסם). דין האזור חל על תושבי האזור, בין שהם אזרחי ישראל ובין שאינם אזרחי ישראל. מעמדו או אזרחותו של המעסיק - כמו גם של העובד - אינם קובעים בהכרח מה הדין החל על היחסים המשפטיים ביניהם.   6. עניין לנו בחוזה עבודה ושאלת המפתח היא מה הדין החל על חוזה זה. דין החוזה נקבע על פי כוונת הצדדים - המפורשת או המשתמעת - ובאין אינדיקציה לכוונת הצדדים, מכלל נסיבות העניין האופפות את ההתקשרות. דין החוזה אינו פועל יוצא מזהות המעסיק: עצם היות המעסיק ישראלי - בין שהוא מעסיק פרטי ובין שהוא מעסיק ציבורי - אינה מצביעה, בהכרח, על זהות הדין החל על ההתקשרות. כך, התקשרות עם מעסיק ישראלי באזור יכולה להיעשות לפי הדין המקומי או לפי הדין הישראלי, הכל כפי שהסכימו הצדדים או - באין הסכמה - כפי שעולה מכלל נסיבות העניין.   7. בענייננו, קבע בית הדין האזורי, בהסתמך על פסיקה קודמת של בית הדין האזורי, כי המערער היה עובד של המינהל האזרחי וכי המינהל הוא גוף נפרד מן המדינה ולפיכך לא חל עליו הדין הישראלי. גישה זו מוטעית. המינהל האזרחי הוא זרוע שלטונית ישראלית באזור ולפיכך יש לראותה כמעסיק ישראלי לכל דבר (בג"צ 663/78 מינהלת קרית ארבע נגד בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לג(2) 398, 403). כפי שהוסבר, זהות המעסיק אינה מצביעה בהכרח על הדין החל על חוזה העבודה ואפשר שמעסיק ישראלי יתקשר בחוזה עבודה עם תושב האזור - או אפילו עם תושב ישראלי - לפי הדין החל באזור.   8. מפסק הדין של בית הדין האזורי עולה כי, למעשה, בית הדין האזורי לא בחן את שאלת הדין החל על העסקתו של המערער לפי הכללים שהותוו בפסק הדין בפרשת המועצה המקומית גבעת זאב שצויין לעיל. במצב דברים זה, לכאורה, יש מקום להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על מנת לברר עניין זה. עם זאת, אפשר שמהלך זה מיותר: אין חולק כי המערער הועסק על ידי המינהל האזרחי. העסקתו של המערער נעשתה לפי צו בדבר מינויים והעסקת עובדים במנגנון הממשלתי (יהודה ושומרון) (מס' 37) התשכ"ז-1967. לפי צו זה העסקת עובדי המינהל נעשית לפי הדין החל באזור. נדמה שאין חולק כי המערער הועסק על פי אותו צו. כך, למשל, המערער קיבל שכר לפי טבלאות השכר הנהוגות לגבי עובדים תושבי האזור ושילם מס הכנסה באזור כעובד מקומי (סעיף 6 לפסק הדין). למעשה המערער הועסק במינהל באותה מתכונת בה הועסקו עובדים מקומיים אחרים שעניינם התברר בפרשת מקדדי. באותה פרשה קבע בית הדין האזורי, כי בכתבי המינוי שהוצאו לאותם עובדים יש התייחסות מפורשת לתחולת הדין הירדני על יחסי העבודה שבין הצדדים (שם בעמוד 18 והשווה עע 235/99 אלבשיטי - מדינת ישראל; טרם פורסם). על יסוד זה קבע בית הדין האזורי בפרשת מקדדי, בצדק, כי על חוזה העבודה חל הדין המקומי ולא הדין הישראלי. בענייננו, אמנם לא הוצג בבית הדין האזורי כתב המינוי של המערער אך לפי כל הסימנים הוא אמנם הועסק באותה מתכונת.   9. מתכונת העסקתו של המערער לפי הצו בדבר מינויים והעסקת עובדים מצביעה, על פניה, על כך שהדין החל על חוזה העבודה הוא הדין החל באזור. במצב דברים זה אין צורך לפנות ולבחון האם יש תחולה לדין הישראלי מכח נסיבות חיצוניות. בענייננו, דין החוזה מעוגן בצו ולכן אין כל רלבנטיות לעובדה שהמעסיק הוא זרוע שלטונית ישראלית או שמיקצת עבודתו של המערער בוצעה בירושלים.   עם זאת, במהלך הדיון בפנינו, הודיעה נציגת המדינה כי לעניין ששת חדשי העסקתו האחרונים של המערער בהם היה מוכר כתושב ישראל, מוכנה המדינה לראותו כמי שחל עליו חוק שכר מינימום, בהתאם לעקרון שנקבע בפרשת מקדדי. בכך מקבל המערער את מלוא הסעד אותו הוא מבקש לעניין תקופה זו.   10. אשר לטענת המערער כי נוכה משכרו מס הכנסה ביתר, מקובלת עלינו פסיקת בית הדין האזורי ועמדת המדינה כי על המערער לפנות בעניין לרשויות המס וכי לבית הדין לעבודה אין סמכות להיזקק לכך.   11. סוף דבר, הערעור נדחה, בכפוף להסכמת המדינה כאמור לעיל. אין צו להוצאות.עורך דיןשטחי יהודה ושומרוןמקרקעין