החלפת מקומות חניה בבניין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלפת מקומות חניה בבניין: 1. בגדרה של תובענה זו עותרים המבקשים למתן פסק-דין שיחייב את המשיבה להעביר לבעלותם שני מקומות חניה המצויים במרתף העליון של הבנין מס' 4 ברח' 2354 הבנויה על חלקה 13 בגוש 6632 (להלן: - "הבנין"), וזאת במקום שני מקומות חניה המצויים במרתף התחתון של הבנין הנ"ל ואשר נמסרו למבקשים עת קיבלו את הדירה שרכשו מהמשיבה בבנין הנ"ל על-פי חוזה מיום 30.4.01 (להלן: - "חוזה המכר").   2. א. על-פי הנטען, עובר לחתימת חוזה המכר, נהלו המבקשים וכן אביו של המבקש 1 מו"מ עם בנה של המשיבה, מר אלי אבולפיה, והוא זה שהציג בפניהם את מיקומם המדוייק של מקומות החניה שרכשו המבקשים ביחד עם הדירה. חניות אלו היו במרתף חניה, מבלי שהוסבר למבקשים שקיימים כמה מרתפי חניה.   ב. בחוזה המכר נרשם שהמבקשים רכשו את חניות 113, 114 על-פי תכניות החניון המהוות חלק מנספח "ב". עיון בתוכניות החניון מעלה שחניות 113, 114 מצויות במרתף התחתון מבין 3 מרתפים שנבנו בפועל לבנין, ומיקומן רחוק ביותר מהמעלית.   ג. המבקשים גילו שבבנין יש 3 מפלסי חניה, רק לאחר חתימת חוזה המכר ובסמוך לקבלת החזקה בדירה, ומשהתבררה להם עובדה זו - ביחד עם העובדה שהחניות שרכשו ממוקמות במפלס התחתון ביותר, סירבו הם לקבל את מפתח הדירה מידיו של מר נאסר, נציג חברת מליבו שבנתה את הבנין.   ד. מיד לאחר הגילוי החלה תכתובת בין המבקשים ובא-כוחם ובין המשיבה באמצעות בא-כוחה. ב"כ המבקשים פנה אל ב"כ המשיבה במספר מכתבים מ-6.8.02, מ-12.8.02, 5.11.02, ונענה בתשובות הדוחות מכל וכל את טענותיו. בסופו של דבר, התרצו המבקשים וקיבלו החזקה בדירה אך שמרו על טענותיהם והגישו תובענה זו.   ה. המבקשים דבקו בגרסה לפיה הם רכשו 2 חניות מבלי שהובא לידיעתם שיש 3 מפלסי חניה בבנין ותוך שהוצגו להם החניות בפועל, בחניון העליון - המבקשים אף מציינים שהם היו בין הראשונים שרכשו דירות בבנין והיה אז מספר גדול של מקומות חניה לא מכורים. לדעת המבקשים, הם הוטעו ע"י מר אלי אבולפיה שהסתיר מהם קיומם של מספר מפלסי חניה והציג להם את החניות במרתף העליון כחניותיהם.   ו. מר אבולפיה, בתצהירו, כופר בטענות המבקשים. לדבריו, מעולם לא הציג בפני המבקשים את החניות כאילו הן מצויות במרתף העליון. כך בתצהירו. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית (עמ' 9-10) נשמע הוא פחות נחרץ. משנשאל מה הציג בפני המבקשים השיב: "אין שחר לטענה כאילו הראיתי להם חניות במרתף העליון". ובהמשך - משנשאל מדוע לא הצהיר שהראה למבקשים חניות במרתף התחתון, השיב: "מפני שקודם כל אני כותב בתצהיר את האמת וזה מה שאני זוכר. שנה וחצי אחרי חתימת החוזה, והם לא הדיירים היחידים, אני לא יכול לזכור אם הראיתי להם ככה או ככה". יחד עם זאת, הבהיר שסביר בעיניו שהראה למבקשים את החניות במרתף התחתון מאחר שהוא אינו נוהג להראות לקונים מקום שונה מהמקום שהם קונים.   3. מסקירת התשתית הראייתית שהוצגה בפני עולה שקיימת למעשה גרסה אחת, עקבית וחד-משמעית, והיא גרסתם של המבקשים. המבקשים גורסים שהוצגו בפניהם מקומות חניה במרתף העליון, וההצגה נעשתה ע"י מר אלי אבולפיה. גרסתם זו אמינה בעיני. הן המבקשים עצמם והן מר אליקום גור, אביו של המבקש 1 - עוררו את אמוני. איני סבורה שהם בדו את הגרסה. ההיפך הוא הנכון. שוכנעתי שאכן, עובר לחתימת חוזה המכר, מר אבולפיה הציג בפני המבקשים חניות במרתף העליון. אם היה עלי להכריע בין גרסתם לבין גרסת מר אבולפיה בנקודה זו - ובכך ניתן היה להסתפק - לא היה לי כל ספק בדבר ההכרעה. גירסת המבקשים עדיפה בעיני על-פני גירסת מר אבולפיה, אך חייבת אני לציין שמר אבולפיה אינו בלתי אמין. בתצהירו הוא אמנם ציין שלא הציג למבקשים חניות במפלס העליון, אך בחקירתו הנגדית הסתבר שאמר זאת על סמך דרך התנהגותו באופן כללי ולא על סמך זכרון של האירוע הספציפי. כלומר, אל מול זכרונם של המבקשים קיים חוסר זכרון, למעשה, של האירוע, מצד מר אבולפיה. ניתן גם להבין סיטואציה זו, שהרי המבקשים, זוג צעיר, רכשו דירה אחת ויחידה, ולכן, זוכרים הם את פרטי ההליכים שקדמו לרכישתה, ואילו מנקודת מבטו של מר אבולפיה, הוא הציג לקונים רבים (פוטנציאליים ואמיתיים) את דירותיהם וחניותיהם ואך טבעי הוא שלא יזכור פרטיו של מו"מ זה דווקא. באשר לאמירתו לפיה אינו נוהג להציג בפני קונים אתרים שלא נרכשו על-ידיהם, ניתן לאמר שיתכן שבמקרה זה סטה ממנהגו, אך ניתן גם לאמר שיתכן שבמקרה זה נפלה טעות בשלב שלאחר ההצגה - דהיינו, בעת סימון החניות בחוזה. מכל האמור לעיל, אני קובעת שאכן הוצגו בפני המבקשים חניות במפלס העליון ולא במפלס התחתון, ולפיכך, החניות שנרשמו בחוזה אינן החניות שהוצגו למבקשים כחניות שנרכשו על-ידיהם.   4. כעת, עותרים המבקשים, כאמור, להחלפת מקומות החניה במקומות חניה אחרים המצויים במרתף החניה העליון. אלא שמר אבולפיה טוען, ועדותו בענין זה לא נסתרה, שכיום - כפי שגם ביום חתימת החוזה עם המבקשים - היתה בחזקת המשיבה ובבבעלותה אך ורק דירה אחת באגף B ו-2 חניות במרתף התחתון. לדירות באגף A אין גישה למרתף התחתון, ולכן, חניותיהן מצויות במרתפים העליונים. כלומר, לטענת המשיבה, לא ניתן כלל להעתר לעתירת המבקשים.   טענה זו של מר אבולפיה לא נסתרה. לא הובאו בפני ראיות לכך שבמרתף העליון נותרו חניות שניתן להעבירן לבעלות המבקשים בכלל, ומבלי שהדבר יפגע בקונים פוטנציאליים אחרים באגף A, בפרט. המבקשים לא הציגו בפני ראיות לקיומן של חניות כאלו, ולא הצליחו, כאמור, לקעקע את גרסת מר אבולפיה בנקודה זו. לכן, לא ניתן להעביר למבוקש בתובענה ככתבו וכלשונו. יחד עם זאת, בסיכומיו עתר ב"כ המבקשים, לחילופין, לקבלת חניות 101, 104 שהוכח שהן חניות בלתי מכורות, במקום החניות נשוא התובענה. לענין זה הגיב מר אבולפיה באומרו שעל-פי יעוץ משפטי שקיבל מדובר בעסקה במקרקעין המחוייבת במיסוי, שכן, החניות 101, 104 שייכות לחברה הקבלנית ואילו החניות נשוא התובענה שייכות למשיבה ולא לחברה. בנוסף, טען ב"כ המשיבה שהוא מתנגד לשינוי בסעדים המבוקשים - בשלב הסיכומים.   5. כפי שקבעתי לעיל, בפני המבקשים הוצגו חניות שונות מאלו שנרשמו בחוזה בסופו של דבר. בגין מצב מטעה זה, הוגשה תובענה זו, והיא תובענה צודקת, אלא שלא שוכנעתי שניתן להעניק למבקשים את הסעדים המבוקשים על-ידיהם, ולכן, דין התובענה להדחות, כשהמבקשים מופנים לתביעה כספית המתבססת על הקביעות העובדתיות שבפסק-דין זה. יחד עם זאת, נראה לי שהיה נכון ליתן למשיבה פרק זמן קצר נוסף להודיע למבקשים אם מוכנה היא הן כמשיבה והן כבעלת מחצית מחברת ו.א להחליף את חניותיהם של המבקשים בחניות 101, 104. אם תשובתה תהא חיובית תוך 21 יום מהיום, כשהפגרה נכללת במנין הימים, תסתיים בכך הפרשה נשוא התובענה. אם לא תינתן תשובה, או שהתשובה תהא שלילית, תחשב התובענה כנדחית, אולם, המשיבה תשא בהוצאות המבקשים, למרות דחיית התובענה, ובשל העובדה שהתובענה צודקת אך לא ניתן להעניק הסעד המבוקש, המבקשים יהיו רשאים להגיש תובענה כספית, כאמור.   6. טרם סיום אתייחס עוד לטענתה המשמעותית של המשיבה בדבר קיומו של חוזה כתוב בו מופיעות החניות שנמכרו וכלולות הצהרות מהצהרות שונות, המשמיטות, לדעת ב"כ המשיבה, את הקרקע מתחת טיעוני המבקשים.   כפי שציינתי, המבקשים עוררו את אמוני. הן באשר לחניות שהוצגו להם, והן באשר לנסיבות חתימת החוזה. מדובר בחוזה המחזיק עמודים רבים וכולל מספר נספחים, הוא נחתם לאחר ישיבה ממושכת וסוערת, כנראה, כשהחניות לא היוו את מוקד המחלוקות, ולא מיקדו את מירב תשומת הלב. בסוגיה זו, לא סברו הבמקשים שיש מחלוקת כלשהיא, ולכן, אולי לא בדקו, בעת שלב החתימה, אם אכן מה שהובטח להם - אכן נרשם. לכן, מחוייבים הם אמנם על-פי הכתוב, אך - אין בכך כדי לסתור את קביעתי שהכתוב מהווה סטיה מהמוסכם ומהמוצג להם ע"י מר אבולפיה - על כל המשמעויות הנובעות מכך.   7. לפיכך, אם לא תודיע המשיבה למבקשים תוך 21 יום מהיום שהיא מעמידה להם את חניות 101, 104, במקום החניות נשוא התובענה, תחשב התובענה כנדחית והמשיבה תשא בהוצאות המבקשים ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מ.ע.מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק והיום ועד התשלום בפועל.מקום חניהחניהבניין