הסתלקות מעיזבון - נכסים בחו''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסתלקות מעיזבון - נכסים בחו''ל (ירושה מחו''ל): פתח דבר 1. עניינה של התובענה בפרשנות ומשמעות הסתלקות התובעת בשנת 1951 מחלקה בעזבון אחיה המנוח לטובת אשת המנוח - האם כוחה יפה לגבי נכסי העיזבון בישראל בלבד או ביחס לכלל נכסי העיזבון הכוללים גם נכס מקרקעין בפולין. רקע עובדתי 2. המנוח הלך לבית עולמו ביום 19/9/50 (להלן: "המנוח"). בעת פטירתו היה המנוח נשוי ל X (להלן: "אשת המנוח") ולא נולדו להם ילדים. המנוח לא הותיר אחריו צוואה, ואין מחלוקות שיורשיו על פי הדין החל באותה עת היו אשת המנוח ואחותו - היא התובעת (להלן: "התובעת"). ביום 1/1/51 הגישה אשת המנוח בקשה לצו ירושה (להלן: "הבקשה לצו ירושה" - מוצג א למוצגי התובעת), והבקשה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק עזבונות 2/51. במהלך הדיון שהתקיים ביום 21/2/51 בבקשה לצו ירושה, נרשמה הצהרתה של התובעת ובחתימתה, כדלקמן: "אני הגעתי ארצה בשנת 1946. אני מוותרת על חלקי בירושת אחי יוסף וזה לטובת אשתו צפורה. הוויתור הוא סופי ובלתי חוזר. ולראיה אני חותמת את שמי כאן" (להלן: "ההסתלקות" - פרוטוקול הדיון צורף כמוצג ב למוצגי התובעת). משכך, ניתן ביום 25/2/51 צו בית משפט המכריז על ירושת המנוח שבו נאמר כי עיזבון המנוח יעבור כולו לאשת המנוח (להלן: "צו הירושה" - מוצג ג למוצגי התובעת). ביום 10/12/66 הלכה גם אשת המנוח לבית עולמה, והותירה אחריה צוואה שלפיה ציוותה את כל רכושה ל"ישיבת בת ים על ידי ועד הישיבה". הנתבעת 1, ישיבת בני עקיבא אדרת בת ים חולון (להלן: "הנתבעת") , היא ממשיכתה של "ישיבת בת ים" ובאה בנעליה, אף שיצוין כי מלכתחילה התובעת חלקה על מעמדה של הנתבעת; ואולם חזרה בה מהשגותיה בעניין זה בהסדר דיוני שהוגש לתיק בית המשפט בהסכמה וניתן לו תוקף של החלטה ביום 6/7/09. בישיבת ההוכחות מיום 14/7/09 חזר ב"כ התובעת על האמור בהסדר הדיוני, בהצהירו: "אנחנו מוותרים על הטענה שהישיבה (הנתבעת - ע.ב.) אינה היורשת של גב' הזרחי (אשת המנוח - ע.ב.)" (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 10-9). נתבעים 4-2 הם חברי הוועד המנהל של הנתבעת. טענות הצדדים 3. לטענת התובעת, בעת שוויתרה על חלקה בעזבון המנוח, הסתלקותה היתה אך ורק מנכסי המנוח בישראל. בטענה זו מכוונת התובעת לנכס מקרקעין בפולין (להלן: "הנכס בפולין") שלעמדתה לא ויתרה ולא היתה כוונה - לא מצידה ולא מצד אשת המנוח -שהתובעת תסתלק מזכויותיה כיורשת בחלקו של המנוח בנכס זה. ובמה דברים אמורים? מדובר בנכס מקרקעין בעיר קרקוב שבפולין שהיה בבעלות ההורים של המנוח ושל התובעת. ההורים נספו בשואה ועימם גם שני אחיהם של המנוח והתובעת. היורשים בנכס היו התובעת והמנוח, מחצית כל אחד. התובעת טוענת כי אף שכיום המצב השתנה, בעת שהסתלקה מחלקה בעזבון המנוח, מבחינתה הנכס היה "מקרה אבוד" - כך כלשונה - שכן לנוכח המשטר בפולין לא היתה כל תועלת באותה תקופה וגם שנים לאחר מכן בהגשת בקשה לצו ירושה בפולין. על כן לדבריה "באותה עת לא אני ולא האלמנה (אשת המנוח - ע.ב.) בכלל חשבנו על הנכס בפולין." (ההדגשה במקור) (ראו: סעיפים 16 ו-17 לתצהיר התובעת מיום 22/8/08, שהתובעת ביוזמתה הגישה בד בבד עם הגשת התובענה - להלן: "התצהיר הראשון"). כן טוענת התובעת כי בהסתלקותה מחלקה בעזבון המנוח, נענתה לבקשת אשת המנוח על מנת "שלא תיפול (אשת המנוח - ע.ב.) לידי ולחסדי אחרים"; וכי כוונת התובעת ואשת המנוח לא היתה אלא לוויתור על זכויות בדירת המגורים ובכספי המנוח במדינת ישראל. בהמשך לכך טוענת התובעת, שאם לא זו היתה כוונת אשת המנוח, הדבר מהווה הטעייה מצידה בכך שלא גילתה לתובעת ולו ברמז שיש בהסתלקותה של האחרונה מחלקה בעזבון המנוח "עניין הקשור לנכס או לרכוש כלשהו בפולין". ובאשר לנתבעים טוענת התובעת, שזו טעות מצידם לסבור שההסתלקות חלה גם על הנכס בפולין (ראו: סעיף 15 לתצהיר התובעת מיום 24/4/09 - להלן: "התצהיר השני"). לנוכח האמור מבקשת התובעת כי ייקבע שהסתלקותה מעזבון המנוח חלה אך בקשר לנכסי העיזבון בתחום מדינת ישראל (ראו: סעיפים 38 לסיכום טיעוני התובעת, כאשר יוער כי בטעות סומנו שני סעיפים במספר זה). 4. הנתבעים טוענים כי הסתלקותה של התובעת מחלקה בעזבון המנוח התייחסה לכל זכות בעזבון המנוח ללא סייג, ובהתאם ניתן גם צו הירושה. מכל מקום, לטענת הנתבעים, על פי דיני הירושה החלים, לא היתה אפשרות ואין כזו גם כיום להסתלק מ"נכס" בעיזבון להבדיל מהסתלקות מ"חלק" בעיזבון. בהתייחס לטענת ההטעייה שבפי התובעת, טוענים הנתבעים כי אין לה כל יסוד, וממילא גם אין יסוד לטעות שהתובעת מייחסת לנתבעים עצמם. אשר לכוונה הנטענת של התובעת בעת ההסתלקות - לטענת הנתבעים, אם אמנם התייחסותה של התובעת אז לנכס בפולין היתה כאל "מקרה אבוד", כטענתה, הרי שברור שגם לוויתור עליו לא היתה כל משמעות מבחינתה במועד שבו התגבש הוויתור; ובלשון אחר - לא היתה כל כוונה מצידה לסייג את ההסתלקות לנכסי העיזבון במדינת ישראל. עוד מפנים הנתבעים להתנהלותה של התובעת שבדיעבד נתברר לנתבעים שפעלה לרשום את מלוא הנכס בפולין על שמה, תוך התעלמות מזכותה של הנתבעת כיורשת החוקית של אשת המנוח - כאשר גם לשיטתה של התובעת, לנתבעת לכל הפחות זכויות בנכס בשיעור חלקה של אשת המנוח בעזבון המנוח (גם אלמלא הסתלקות התובעת). לדבריהם, רק בהתערבות הרשויות בפולין אותרה הנתבעת כבעלת זכויות בנכס. בכל מקרה מבקשים הנתבעים כי בית המשפט יתעלם מעדותה של התובעת, משטענה בחקירתה שאינה חתומה על אף אחד משני התצהירים שהוגשו מטעמה ולנוכח עדותה המבולבלת והמביכה בבית המשפט. בהקשר זה טוענים הנתבעים כי ברור שלתובעת עצמה אין כל עניין בתובענה וכל כולה פרי יוזמה של בתה יעל הורביץ - מיופית כוח של התובעת, ובתוקף זה ייפתה את כוחו של ב"כ התובעת לנקוט בהליך דנן: וכי טוב היה לה לתובענה שלא היתה מוגשת, בהיותה נטולת בסיס עובדתי ומשפטי. דיון 5. בתיק זה נשמעה עדותה של התובעת בלבד, אשר נחקרה על התצהיר הראשון ועל התצהיר השני. ואולם לא ניתן כלל ליתן משקל כלשהו לעדותה של התובעת במצב כפי שנתגלה בבית המשפט. ואפרט. במהלך החקירה הנגדית, ביום 14/7/09, טענה התובעת כי לא חתמה על התצהיר הראשון (משנת 2008) וגם הכחישה את חתימתה על התצהיר השני (משנת 2009), ומכל מקום טענה כי אינה מכירה את התצהירים. לדבריה, מזה חמש שנים היא נמצאת בבית אבות ברמת אפעל, וכי מאז שעברה לשם איש לא פנה אליה בעניין נושא התובענה. גם עלה מדבריה כי היא כלל לא מודעת לתובענה הנדונה שהוגשה בשמה, וכל שידוע לה זה שהוגשה תביעה בפולין בקשר עם הנכס שם (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול שורה 3 עד עמ' 4 שורה 23). ניכר היה בתובעת, בת 92 בעת שהעידה, כשהיא ישובה על כיסא, שהיא מבולבלת ואינה מודעת למעמד ומה מתבקש ממנה, עד כדי מבוכה. עם זאת ב"כ התובעת עמד על כך שיתאפשר לה להעיד, וכך אמנם היה. אמנם אינני רואה וגם אין בידי לקבוע דבר באשר למצבה של התובעת בעת שהוחתמה על התצהירים או כי נפל פגם במובן זה; ואולם ברי כי לא ניתן לייחס משקל כלשהו לעדותה במצב שתואר לעיל. גם איש מטעם הנתבעים לא מסר עדות בתיק. משחזרה בה התובעת מטענותיה ביחס למיהות הנתבעת והיותה היורשת של אשת המנוח, בהסכמה משכו הנתבעים מהתיק את חומר הראיות שהגישו קודם לכן ולא היה בו עוד צורך. הנה כי כן, התשתית העובדתית לתובענה נמצאת במסמכים בלבד. אציין עוד בנקודה זו כי בסיכום טיעוניהם הפליג כל אחד מהצדדים למחוזות שאין להם כל עיגון בכתבי הטענות ובעובדות כפי שהוצגו בפני בית המשפט. מדובר בהרחבת חזית שאין להידרש לה, מה גם שהצדדים הצהירו שאין ולא יהיה שינוי או הרחבת חזית מצד מי מהם (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 3-2). ההסתלקות והדין החל 6. בפתח ישיבת ההוכחות הגדיר והבהיר ב"כ התובעת את גדר המחלוקת הטעונה הכרעה כדלקמן: "בעת שנפטר המנוח הנכס בפולין היה רשום על שם ההורים של התובעת ואחיה המנוח. לשאלת בית המשפט, מי היו היורשים של ההורים, אני משיב שלמיטב ידיעתי להורים היו 4 ילדים, 2 ילדים מהילדים הללו נספו בשואה ונשארו התובעת ואחיה (המנוח - ע.ב.), ולכן היורשים של ההורים היו התובעת ואחיה. משכך, התובעת ירשה בזמנו 50% מהנכס ואילו אחיה המנוח ירש את 50% הנותרים. ביחס ל-50% שירש האח, אין כיום עוד מחלוקת ש-25% מגיעים לאלמנתו (אשת המנוח - ע.ב.) ומשכך מגיעים לנתבעת 1. המחלוקת בתיק כיום למעשה מתייחסת ל-25% בלבד מהנכס בפולין. כך מבחינה מעשית, כאשר המחלוקת היא בנוגע לפרשנות הודעת ההסתלקות" (עמ' 6 ש' 19 עד עמ' 7 ש' 4). הנתבעים אינם חולקים על כך שמבחינה מעשית המחלוקת בין הצדדים נטושה ביחס ל-25% מהנכס בפולין. 7. התובעת מוצאת שלל רב בכך שבצו הירושה, שבו צויינו פרטי המנוח והיורשים, נאמר: "המנוח הנ"ל השאיר אחריו בארץ נכסי מטלטלין, זכויות, אשראי, כספים ונכסי מקרקעין מסוג מירי ומסוג מולק, ולא השאיר אחריו צוואה". נוסח זה חזר והופיע גם בצו הירושה. משכך מבקשת התובעת להסיק שהן הבקשה לצו ירושה והן צו הירושה מתייחסים לנכסי העיזבון שבתחום מדינת ישראל ולא לנכס כלשהו שמחוצה לה; ומשכך גם ההסתלקות היתה אך ורק כלפי נכסי המנוח בארץ. לא ניתן לקבל עמדה זו של התובעת, ואבאר. 8. התובעת אינה טוענת לטעות בצו הירושה ואף אינה מבקשת את תיקון הצו, שניתן עוד בשנת 1951. ככל שיש אזכור בצו של נכסי המנוח ניכר מתוך השוואה בין הצו לבין הבקשה לצו ירושה, כי נוסח הדברים הועתק מן הבקשה; ואולם אין ולא יכול להיות בכך כדי להמעיט או להשליך על היקף עזבון המנוח. הצו בא להכריז על יורשי העיזבון, ובעניין זה הדברים ברורים וחד משמעיים. כך, כבר בעת שהתובעת ויתרה על חלקה בעיזבון בדיון שהתקיים בבית המשפט במסגרת תיק העזבונות; ובשל חשיבות הדברים שנרשמו מפיה, אשוב ואצטט את נוסח ההסתלקות: "אני מוותרת על חלקי בירושת אחי יוסף וזה לטובת אשתו צפורה. הוויתור הוא סופי ובלתי חוזר ולראיה הנני חותמת את שמי כאן" (ראו: מוצג ב למוצגי התובעת). נוסח ההסתלקות מעיד עליו שהוא ללא סייג וסופי, וכך גם ההתייחסות לוויתור בצו הירושה עצמו, בזו הלשון: "ולאחר שהיורשת הנ"ל, ארנה רוזן (נולדה בשם זרקר) (התובעת - ע.ב.) מתל אביב, ויתרה באופן סופי והחלטי על חלקה וזכויותיה בעזבון של המנוח הנ"ל, לטובת היורשת הנ"ל צפורה הזרחי אלמנת המנוח; ולאחר שהיורשת הנ"ל צפורה הזרחי קבלה את הוויתור הנ"ל לטובתה; הנני מצווה כי עזבון המנוח הנ"ל יעבור כולו ליורשת הנ"ל צפורה הזרחי אלמנת המנוח הנ"ל" (ראו: צו הירושה - מוצג ג למוצגי התובעת). הנה כי כן, צו הירושה מכריז באופן מפורש שעזבון המנוח יעבור כולו לאשת המנוח. טענת התובעת בדבר כוונה אחרת מצידה או מצד אשת המנוח אינה עולה בקנה אחד עם הלשון הברורה של ההסתלקות, וגם לא עם הלשון החד משמעית של הצו. מכל מקום, גם לא הובאה כל ראיה המצביעה על אפשרות לקיומה של כוונה אחרת כנטען, כאשר יוזכר שלא ניתן לייחס משקל כלשהו לעדותה של התובעת בנסיבות שפורטו. 9. אף הדין עומד לצידם של הנתבעים. סעיף 6 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") כותרתו "הסתלקות היורש מזכות בעיזבון" וס"ק (א) לסעיף 6 קובע לאמור: "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה". ובס"ק (ב) נאמר: "מי שהסתלק מחלקו בעיזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש". הפסיקה פירשה את הוראת סעיף 6 לחוק הירושה כמאפשרת ליורש להסתלק מ"חלקו בעיזבון", אך לא "מנכס" מסוים בעיזבון. כן נמצא לאורך הפסיקה כי זה היה הדין גם על פי פקודת הירושה המנדטורית (להלן: "הפקודה המנדטורית") שהיא הדין המחייב לענייננו, שהיה בתוקף ערב תחילתו של חוק הירושה (ראו: סעיף 157 לחוק הירושה). עם זאת עמדה הפסיקה על כך שחוק הירושה חולל שינוי בדין הקודם, מבחינה זו שבעבר לא ניתן היה להסתלק מהירושה לטובת יורש מסויים אלא לטובת כלל היורשים האחרים. וכך נאמר בעניין זה על ידי מ"מ הנשיא מ' לנדוי בע"א 834/75 שרה זיק נ' מדינת ישראל: "הפסיקה שלפני חוק הירושה, תשכ"ה-1965, איפשרה הסתלקותו של יורש מחלקו בירושה, אולם שללה הסתלקות לטובת יורש אחר, כי בזה ראתה משום העברת החלק מיורש אל יורש, שניתן היה לבצעה רק בדרך הקבועה להעברת נכסים (ע"א 171/54 בע' 357). ככל הידוע לי, מעולם לא נאמר שלפני חלוקת עיזבון יכול יורש להסתלק מחלקו בנכס מסויים, אפילו הסתלק סתם ולא לטובת יורש אחר. חוק הירושה חולל שינוי בדין הקודם רק במובן זה שלפי סעיף 6(ב), סיפא, ניתן מעתה להסתלק מחלקו של יורש בעיזבון, כולו או מקצתו, לטובת בן-זוגו או ילדו של המוריש. אך עדיין קובע סעיף 6(א) שהיורש רשאי להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, וחלקו בעיזבון הוא בעליל רק החלק שעבר אל היורש מכוח סעיף 1 של החוק, כלומר חלקו בכלל העיזבון ולא חלקו בנכס מסויים. אין יורש יכול להסתלק ממה שאין לו, או ממה שעדיין אין לו, דהיינו מנכס מסויים או מחלק כלשהו בנכס מסויים. ואם ישאל השואל מדוע לא יורשה ליורש להסתלק מראש מנכס מסויים, או מחלק בו, אם אחרי חלוקת העיזבון יגיע לידיו אותו נכס או חלק באותו נכס, נשיב לו, שתהיה זאת הסתלקות על-תנאי, שסעיף 6(ד) אוסר עליה במפורש" (ההדגשה שלי - ע.ב.) [פ"ד לב(1) 662, 665 (1978)]. ועוד בהקשר לדין החל בענייננו נאמר בע"א 4307/91 עזבון המנוח חנא עודה אלחנא נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים על ידי כבוד השופט ד' לוין: "פקודת הירושה המנדטורית לא קבעה הוראות המאפשרות ליורש להסתלק מחלקו בעיזבון. על אף זאת, נהגו בתי המשפט להכיר בתוקפה של הסתלקות כזו כאשר, ורק כאשר, היא נעשתה באופן מוחלט וללא כל תנאי או סייג, כך שחלקו של היורש המסתלק נותר בעיזבון והתחלק בין כלל היורשים האחרים, כל אחד על פי חלקו היחסי (ראה ע"א 85/49 ברינקר נ' בורשטיין, פ"ד ה 306, בעמ' 309; וכן מ' זילברג "המעמד האישי בישראל" (תשכ"א), בעמ' 285)" [תק-על 94(1) 509, 510 (1994)]. ודוק: הדברים ישימים וכוחם יפה בנסיבות המקרה דנן. ההסתלקות של התובעת היא מוחלטת ובלתי חוזרת, ללא כל תנאי או סייג, כלפי "כל" היורשים האחרים; שכן משהסתלקה התובעת מחלקה בעזבון המנוח, נותרה אשת המנוח כיורשת יחידה. הנתבעת מתוקף צוואתה של אשת המנוח וצו קיום צוואה שניתן, יורשת את עזבונה של אשת המנוח וזה כולל את חלקה בנכס בפולין - סה"כ 50%. נמצאנו למדים מכל האמור, כי התובעת הסתלקה מחלקה בכלל עזבון המנוח, וגם לא יכולה היתה על פי הדין להסתלק רק מנכסים מסויימים ולא מאחרים. סוף דבר 10. התביעה נדחית ואני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. ירושההסתלקות מירושהעיזבון