הסתרת מידע במכירת רכב

נאמר לתובעים כי המכונית נסעה 48,120 ק"מ בלבד וכי רק הבת של המוכר נהגה בה. התובעים טוענים בכתב התביעה, כי כעבור זמן לא רב נתגלה להם שהמכונית עברה בפועל 90,000 ק"מ וכי היתה בבעלותה של חברת אלבר בע"מ. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסתרת מידע במכירת רכב: 1.                   התובעים קנו מכונית מידי הנתבעים. הבעלים של המכונית היה הנתבע מס' 1 אך חותנו, הנתבע מס' 2, קיבל בשמו 500 ₪ על החשבון מידי התובעים. הקבלה בגין תשלום זה מצויה בתיק בית המשפט ובית המשפט מתייחס אליה כאל קבלה נכונה, חרף העובדה שהנתבע מס' 2 ניסה להתנער ממנה בעת שהשיב על שאלות.   2.                   הנתבע מס' 2 - טענו התובעים בכתב התביעה שלהם - אמר שהמכונית נסעה 48,120 ק"מ בלבד וכי רק בתו נהגה בה. בתשובה לשאלת התובעים מדוע המכונית רשומה על שם חברה הסביר הנתבע מס' 2, כי בתו לקחה בזמנה הלוואה כדי לקנות את המכונית. ההלוואה היתה מחברה וזו דרשה מן הסתם שהמכונית תרשם על שמה.   3.                   התובעים טוענים בכתב התביעה, כי כעבור זמן לא רב נתגלה להם שהמכונית עברה בפועל 90,000 ק"מ וכי היתה בבעלותה של חברת אלבר בע"מ, שלא היה כל קשר בינה לבין בתו של הנתבע מס' 2.   4.                   על מספר הקילומטרים הגדול נודע לתובעים בעת שהמכונית עברה תיקונים במוסך. מחלקת השרות של חברת "מזדה" אישרה לתובעים, שהמכונית אכן עברה 90,000 ק"מ כשלושה חודשים לפני העיסקה.   5.                   מאז אותה בדיקה ב"מזדה" היתה המכונית בידי הנתבעים עוד כחודש נוסף, כלומר מספר הקילומטרים שנסעה היה גדול עוד יותר.   6.                   כשנודעו הפרטים הללו לתובעים הם תבעו מן הנתבעים את החזר כספם והתחייבו להעביר בחזרה את המכונית על שם הנתבעים.   7.                   הנתבעים סרבו לכך והציגו מסמך, שלדברי התובעים הוא מזוייף וכי תכליתו להוכיח, שהתובעים ידעו שהמכונית עברה בפועל 90,000 ק"מ עוד לפני שנקשרה העיסקה בין הצדדים.   8.                   התובעים טענו, כי המסמך האמור הוא מזוייף וכי מעולם לא חתמו עליו.   9.                   בזמנו פסק בית המשפט נגד הנתבעים משום שלא התגוננו. לימים הורה בית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין אם הנתבעים יפקידו 10,000 ₪ במזכירות. הנתבעים הפקידו את הסכום ב-6.1.2003.   10.                   הנתבע מס' 2 הגיש בשמו ובשם חתנו הנתבע מס' 1 כתב הגנה שבו דחה את טענת התובעים כאילו לא ידעו שהרכב עבר 90,000 ק"מ והכחישו את חתימתם על כך.   11.                   עוד טען הנתבע, שהתובעים ידעו כי המכונית היתה רשומה על שם חברת אלבר בע"מ.   12.                   ביום המכירה העבירו התובעים את המכונית בדיקה במכון מ.מ.מ. בבני ברק. ממצאי הבדיקה מגלים, שהקילומטראז' שנראה במד-אוץ אכן היה 48,120 ק"מ. התובע אמר, שאת הסכום של 500 ₪ הוא שילם לידי הנתבע מס' 2 כמקדמה עוד לפני שערך בדיקה לרכב. עם העברת הבעלות - לאחר הבדיקה במכון - שילם התובע לנתבע את מלוא הסכום שנקבע ביניהם, במזומנים.   13.                   לבית המשפט היתה אפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות.   14.                   ככלות הכל, "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).   15.                   "התרשמות, היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה - אין לזלזל בערכה" (ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ. דניאל בן מישל אזוגי וערעור שכנגד, מיום 30.9.2002; תקדין מחוזי 2002 (3) 1979).   16.                   בכל הנוגע לקילומטראז' הסביר הנתבע מס' 1 הסברים, שנשמעו לבית המשפט דמיוניים ובלתי אמינים לחלוטין (עמודים 2-3 לפרוטוקול), כאילו נאלץ להחליף את כל לוח השעונים והוא קיבל מד-אוץ שלא היה מאופס אלא היה מכוון ל-48 אלף ק"מ.   17.                   הנתבע מס' 2, שהביע נכונות להיבדק בדיקת פוליגרף, גילה בשלב מסויים של דבריו לא מעט בלבול בדבריו והנתבע מס' 1 ניסה להשתיקו. חלק מתשובותיו גם סתרו את הגירסה שבכתב ההגנה. הוא דחה את גירסת התובעים, כאילו אמר להם שהמכונית היא של בתו ואמר, שהם ידעו כל הזמן שמדובר במכונית של חברת אלבר בע"מ.   18.                   בית המשפט הישווה לפי מיטב הבנתו את החתימה על כתב התביעה בפרשה זו עם החתימה על ה"ידיעה" בדבר העובדה, שהמכונית עברה 90,000 ק"מ שהתובעים ידעו, כגירסת הנתבעים.   19.                   אכן, יש דמיון בין החתימות.   20.                   בתשובה לשאלת בית המשפט כיצד ידעו הנתבעים לזייף את חתימתו על המסמך המאשר כביכול שהתובע ידע את מספר הקילומטרים האמיתי שהרכב נסע, הביע התובע את הסברה כי העתיקו את החתימה מן השיק שנתן לנתבע מס' 2 כמקדמה. בקבלה שהנתבע מס' 2 מסר לתובע אכן נכתב כי הוא קיבל שיק, אך בעת ניהול הדיון בבית המשפט לא ידע איש מבעלי הדין לספר מה אירע לאותו שיק, אם היה ואם נברא ואם נפדה או נקרע ונעלם בלא שנפרע.   21.                   הנתבע מס' 1 אמר שהוא מעולם לא ראה את השיק (שורה 11 בעמ' 6 לפרוטוקול) ואילו הנתבע מס' 2, שנתן את הקבלה, אמר - לאחר היסוס - שלבטח קרע אותו אך עם זאת לא זכר אם התובע נתן לו בכלל שיק כלשהו (שורה 18, שם).   22.                   על יסוד האמור לעיל פוסק בית המשפט, שגירסת הנתבעים אינה אמינה ואינה משכנעת כלל. בית המשפט מעדיף את גירסת התובעים, שהנתבעים הציגו להם מצג כוזב של הרכב בכל הנוגע למספר הקילומטרים שהרכב עבר ובית המשפט מעדיף את גירסתם, שהקילומטראז' הנכון נתגלה להם רק בעת הבדיקה במוסך, לאחר שהרכב כבר עבר לרשותם.   23.                   בעניין שם הבעלים הקודמים של הרכב פוסק בית המשפט, שהקונים התרשלו התרשלות משמעותית, שהרי ברשיון הרכב שהם עצמם צירפו לכתב התביעה נאמר במפורש שחברת אלבר בע"מ היתה הבעלים הקודמים של הרכב ולא בתו של הנתבע מס' 2. 24.                   בית המשפט פוסק, שדין התביעה להתקבל אולם בית המשפט ינכה מן הסכום הנתבע 15% בשל התרשלותם של התובעים בעניין בדיקת שם הבעלים הקודמים של הרכב.   25.                   לפיכך פוסק בית המשפט, שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכום של 14,195 ₪.   26.                   סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 19.11.2001 ועד לתשלום המלא בפועל.   27.                   המזכירות תעביר לתובעים את מלוא הפקדה שהנתבעים הפקידו בעניין זה בסך 10,000 ₪ ואת היתרה על הנתבעים לשלם, ביחד ולחוד, לתובעים, ביחד ולחוד.   28.                   כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים ביחד ולחוד הוצאות משפט בסך 500 ₪. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום הגשת התביעה ב-17.6.2002 ועד לתשלום המלא בפועל.    מכירת רכברכבגילוי נאות במכירת רכב