הקלטת ישיבות מועצה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלטת ישיבות מועצה: האם מועצת עיר רשאית לאסור על חברי מועצת העיר להקליט את ישיבות המועצה הפתוחות לציבור. זו השאלה הניצבת על מדוכת הדיון בעתירה זו. הנסיבות העותר חבר סיעת יחיד, מן האופוזיציה, במועצת עיריית הרצליה. משך כמה וכמה חודשים עובר ליום 14.2.12 נהג להקליט את ישיבות מועצת העירייה, הן הקלטה קולית והן הקלטה חזותית. ההקלטות פורסמו לפי שיקול דעת העותר, בעמוד הפייסבוק האישי שלו. משנודע דבר ההקלטות לראש העירייה העלתה זו בישיבת המועצה ביום 14.2.12 הצעה לסדר היום שתכליתה לאסור הקלטות פרטניות של משתתפי ישיבות מועצת העיר. בהצבעה שקוימה אישרו רוב המשתתפים את ההצעה. העותר פנה לקבלת חוות דעת של היועצת המשפטית של העירייה. היועצת המשפטית ככל הנראה תמכה בהחלטה וחיוותה דעתה שלראש העירייה סמכות להסכים או לסרב להקלטות של ישיבות המועצה בידי אחד מחברי המועצה ומכל מקום חובתו של חבר המועצה לקבל הסכמה מוקדמת מראש העירייה המנהלת את ישיבות המועצה להקלטה כאמור. ביוזמת חבר מועצה שבה מועצת עיריית הרצליה וקיימה דיון מפורט בסוגיה. גם בדיון זה החליטה המועצה ברוב גדול מאוד של משתתפי הישיבה לאסור על העותר לבצע הקלטות של ישיבות המועצה. מן הראוי לציין כעובדה שבהתאם להוראות התוספת השנייה לפקודת העיריות מתקיימת הקלטה מלאה של ישיבות מועצת העירייה ונרשם פרוטוקול הכולל את עיקרי הדברים המתבררים בישיבה (סעיף 50 לתוספת). התמלילים של ההקלטות והפרוטוקולים מתפרסמים לידיעת הציבור הרחב לרבות באתר האינטרנט העירוני. נוכח ההחלטה החוזרת של מועצת העיר הוגשה העתירה דנן. טיעוני העותר העותר טוען שזכותו להקליט באורח עצמאי את ישיבות המועצה נובעת מן הזכות החוקתית לחופש ביטוי ומ"זכות הציבור לדעת" שגם היא בגדר עקרון חוקתי. אין צורך להכביר מילים על כך שהחופש של כל אדם לבטא את עצמו, את דעותיו והשקפותיו הוא בגדר עיקרון חוקתי, על חוקי. הקלטת דיוני מועצת העיר היא ביטוי לחופש הביטוי. עמד על כך בית המשפט העליון באומרו: ... יש לאפשר לחבר המועצה לבצע כראוי את תפקידו ... הקלטת דיוני הישיבה הינה, לעיתים, אמצעי חשוב להגשמת תפקידיו של חבר מועצה. הקלטת דיוני המועצה היא ביטוי לחופש הביטוי של חבר המועצה. חופש זה אינו לא רק החופש לדבר אלא גם החופש להאזין ולרשום את הדברים שהוא מאזין להם... הקלטת דיוני המועצה - יותר מכל אמצעי אחר - מבטיחה יעילות מיצוי האמת... מטרה זו עומדת ביסוד פעולתו של שלטון תקין [בג"צ 857/91 סאמי נ' ראש עירית שפרעם פ"ד מו[3] 749 - 750 (להלן: "פס"ד שפרעם")]. אכן מפסק הדין בפרשת שפרעם עולה שעל ראש העירייה לקיים איזון בין שיקולים שיכולים להצדיק מניעת הקלטה פרטית (כגון: חשש להפרעה פיזית לדיוני המועצה או חשש לפגיעה בנכונות של המשתתפים לבטא עצמם באופן חופשי), לבין שיקולי חופש הביטוי. אלא שבית המשפט העליון חיווה דעתו שבנתונים של מכשירי הקלטה "שקטים" ובנתוני ישיבה שאינה סגורה לציבור לא מתקיים חשש שההקלטה תפריע לדיונים. אשר ל"זכות הציבור לדעת", העותר סבור שחובתו להציג לציבור תמונת התנהלות של ישיבות המועצה מזווית המבט האישית שלו. כך הוא יביא לידי מימוש את המימד הביקורתי של פעולתו כחבר אופוזיציה בכך יתגבש הרעיון הדמוקרטי במלוא היקפו. זכותו של הציבור לדעת את המתרחש בד' אמות הרשות הציבורית. ישיבות המועצה ותוכנן אינו בגדר מידע שאין מקום לגלותו. להפך. יש חשיבות לפומביות הדיון. מועצת העיר מקבלת את עקרון פומביות הדיון בכך שהיא פותחת את ישיבותיה לציבור. עצם פתיחת הישיבה לציבור אינו מבטיח תהודה מספקת לתוכן הישיבות ולהחלטות שהתקבלו בהן. פעולת העותר בעניין זה היא ברוח "זכות הציבור לדעת" ועל כן לא ניתן למצוא בה פסול כלשהו. עיקר טיעוני המשיבה טיעוני סף ב"כ העירייה הקדימה לתגובתה לעתירה שתי טענות סף. הטענה אחת היא שהעתירה מכוונת כלפי גורם לא נכון וממילא גם נעדרת עילה כלפי אותו גורם. העתירה מכוונת כנגד ראש עיריית הרצליה. אולם, הלכה למעשה מבקש העותר להביא לביטולה של החלטת מועצת העירייה שאסרה על חבר מועצה לערוך צילומים ובהקלטות פרטניים של ישיבות מועצת העיר. כנגד ראש העירייה עצמה אין לעותר עילה. על כן יש לדחות את עתירתו. הטענה השנייה היא שהעותר לוקה בחוסר ניקיון כפיים. שכן העותר עשה דין לעצמו, הקליט וצילם את ישיבות המועצה מבלי שנטל לרשות לכך מיו"ר הישיבה. רשות כזאת נדרשת נוכח העובדה שלפי התוספת השנייה לפקודת העיריות, יו"ר הישיבה הוא בעל הסמכות לנהל את הדיונים (סעיף 31 ו-32 לתוספת). סמכות הניהול המוקנית ליו"ר הישיבה משמעותה היא שחברי המועצה המשתתפים בדיונים אינם יכולים לקבוע סדרים לעצמם. הקלטה וצילום בכלל זה. יתר על כן, העותר עשה דין לעצמו בכך שפעל לצילום והקלטת ישיבות המועצה גם לאחר שהתקבלו החלטות המועצה השוללות את המהלכים הללו. זה ועוד זה . העתירה אינה מגלה את העובדה שהעותר פעל בניגוד להחלטות מועצה העיר. העתירה גם לא מגלה את העובדה שהעותר מצלם את ורק את ראש העירייה וכי לכן מהלכי ההקלטה והצילום הם מגמתיים. סבירות ההחלטה לשלול צילום והקלטה פרטיים סמכותו של בית המשפט להתערב בהחלטות מועצת עיר מוגבלת לנסיבות שבהן ההחלטה היא בלתי חוקית (בין שהיא סותרת דין מפורש ובין שהיא לוקה בפגם מן מפגמי הפסלות המנהלית) או שהיא בלתי סבירה [בג"צ 5137/08 אלבז נ' הולנת"ע ; דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך ב' (2010) 763]. החלטות מועצה בעניין דנן הן החלטות שהתקבלו כדין. אין מדובר בצעד מפלה או מהלך שנובע משיקול זר. השאלה היא אם כן, שאלת סבירות. מועצת העיר מקיימת את הוראות הדין בכך שישיבות המועצה מוקלטות וההקלטות מתומללות ומתפרסמות לידיעת הציבור. בכך מגשימה העירייה את העקרונות העל חוקיים של זכות הציבור לדעת, שקיפות דיוני המועצה והחובה להעמיד לרשות חברי המועצה כלים הולמים למילוי תפקידם. מילוי חובת העירייה כשהוא לעצמו משמיע את סבירות החלטות מועצת העיר. שכן, לא ניתן לומר שעל ידי מניעת ההקלטות הפרטיות מתקיימת פגיעה כלשהיא בזכות הציבור לדעת או ביכולת של חבר במועצת העיר לקיים ביקורת על פעולות המועצה להביא את ביקורתו לידיעת הציבור. יתר על כן, סבירות החלטות המועצה מקבלת שמנה תוקף נוכח העובדה שהעותר מקיים הקלטה וצילום מגמתיים. הוא מצלם באופן פרטני את ראש העירייה בלבד בכך אין כדי לתרום לשקיפות דיוני המועצה או לממש את זכות הציבור לדעת. העותר מפרסם את מה שהוא רואה לנכון לפרסם. הפרסום הסלקטיבי עלול להטעות את הציבור ולעוות את הדברים. על כן, לאופן הפעולה של העותר יש משמעות שעה המועצה באה לשקול את מתן ההיתר לפעולתו. פסק הדין בפרשת שפרעם מתייחס לנסיבות שבהן לא הייתה הקלטה מטעם המועצה. נוסף לכך בפרשת שפרעם הביע השופט בך דעה ששימוש אפשרי לרעה בחומר המוקלט בידי חבר מועצה יחיד עשוי לשמש שיקול מצדיק למניעת הקלטות פרטיות. דיון לפני שאדרש לגופה של העתירה אעיר כמה הערות בעניין טענות הסף. שתיהן מוצדקות בעיני ברמה העקרונית ואף על פי כן אני רואה מקום לבחון את גופי הטענות של העותר. היה מקום לכוון את העתירה כנגד מועצת עיריית הרצליה אולי בצרוף ראש העירייה אך לא כנגד ראש העירייה לבדה. אלא שאפשר גם לראות את העתירה כאילו הסעד הנדרש בה הוא חיובה של ראש העירייה להביא למועצת העירייה החלטה לבטל את ההחלטות הקודמות שהן נושא העתירה. חוסר ניקיון הכפיים של העותר חמור יותר בעיני. מי שמבקש את ביטולה של החלטת מועצת העיר על מנת שלא יהיה מחויב לפעול על לפיה, מכיר הלכה למעשה, בתוקפה המחייב של ההחלטה. על כן, זוהי עשיית דין עצמי כאשר אותו אדם, בענייננו העותר, בועט בהחלטות מועצת העיר ומתנהג כאילו ההחלטות אינן קיימות ואף מסתיר את העובדה ולא מביא אותה לידיעת בית המשפט. לגוף העתירה, לאחר עיון בטענות ובמענות, הגעתי לכלל מסקנה שאין הצדקה להתערב בהחלטות מועצת העיר. הכול מכירים בעקרונות החוקתיים שהעותר מציין אותן ובהם "זכות הציבור לדעת", "חופש הביטוי" והזכות של נבחר ציבור לכלים שיאפשרו לו למלא את ייעודו הציבורי-דמוקרטי. הכול מסכימים כי תיעוד של ישיבות מועצת העיר הוא כלי נחוץ בידיו של נבחר ציבור כדי למלא את תפקידו הייעודי וכדי לממש את זכות הציבור לדעת, את שקיפותם של דיוני העירייה ואת היכולת לבקר אותם. בה בעת הכול מסכימים שברמה העקרונית מותרת מועצת העיר להגביל את דרכי התיעוד של דיוני המועצה אם תיעוד כמו הקלטה וצילום פרטניים עלול לשבש את תקינות הדיונים. השאלה השנויה במחלוקת היא האם בעובדה שהעותר נוהג להקליט בעצמו את דיוני מועצת העיר ואף לצלם אותם באופן פרטי גלום סיכון לשיבוש תקינות הדיונים. מתברר שבאופן עקבי נוהג העותר לכוון את מצלמתו רק אל עבר ראש העירייה שמנהלת את הישיבות. ההקלטה המתבצעת בידו עשויה להיות סלקטיבית. הוא מאשר שהוא מפרסם את הדברים על פי זווית הראיה שלו ולפי מיטב שיקול דעתו והבנתו כדי לכוון חצי ביקורת שונים אל עבר ראש העירייה. העותר מציין שהמכשירים שהוא משתמש בהם "שקטים" ואינם גורמים להפרעה כשהם לעצמם. בנסיבות אלה הוא נאחז בחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ברק בפרשת שפרעם הנ"ל. השופט ברק הביע דעתו שדרכי השימוש של חבר המועצה בחומרי ההקלטה שביצע אינם בגדר רכיב בשיקול הדעת שעליו עשויה להתבסס החלטת מועצת העיר. מנגד מצויה באותה פרשה חוות דעתו של השופט בך והוא גורס כך: ... אומר חברי [השופט ברק] ... ש"הסירוב ליתן היתר משום שיש חשש לשימוש לרעה בחומר המוקלט אינו סירוב כדין". מה אם כן יכול לשמש סיבה סבירה לסירוב, אם חשש כאמור אינו מבסס סירוב כדין?... לדעתי הכל תלוי בתשתית העובדתית הקיימת לאותו חשש מצד ראש העירייה. נניח לדוגמה שהיה כבר ניסיון בעבר, בו התברר שחבר מסוים השתמש בהקלטות בצורה מגמתית וסלקטיבית, שהעביר חלקים מהקלטות לכלי התקשורת או לאמרגנים של אספות פומביות ושגרם להשמעתם ברבים תוך הוצאת דברים מהקשרם. דרך זו עלולה להביא להטעיית הציבור או להעמדת חברי מועצה באור מגוחך. האם במקרה כזה לא רשאי ראש העירייה לסרב לבקשה חדשה מאת אותו חבר מועצה בנימוק שקיים אצלו "חשש סביר לשימוש לרעה בחומר המוקלט" וזאת במיוחד כאשר בידו מידע בדוק שגם הפעם מתכוון אותו חבר מועצה לנהוג בדרך דומה (פרשת שפרעם, 754). ענייננו עולה בקנה אחד עם דברים אחרונים אלה של השופט בך. החומר שהוצג לי משכנע די הצורך שהעותר עשה שימוש ומתכוון לעשות שימוש באופן סלקטיבי בחומר שמתועד בידו. הוא מכוון את חיציו כלפי ראש העירייה באופן אישי כדי להעמיד אותה באורח מגוחך בעיני הבריות. ציטוטים סלקטיביים של החומר המוקלט עלולים בהחלט להוציא דברים מהקשרם ולטעת בציבור חוסר אמון במועצת העיר. אלמלא קיימה מועצת עיריית הרצליה מנגנון הקלטה מסודר שכולל תמלול מלא של ישיבות המועצה ופרסומן ברבים באופן המאפשר לכל חבר מועצה לעשות שימוש כפי חפצו בפרסום הזה הייתי סבור, כשיטתו של הנשיא לשעבר ברק, שיש להכשיר את ההקלטות הפרטיות על מנת שיתממשו הערכים היסודיים של שקיפות, ידוע הציבור וחופש הביטוי. המנגנון שקבעה אותו העירייה נובע מהוראות החוק ומתקיים על פי הוראות החוק ומביא לידי מימוש את העקרונות החוקתיים החשובים שצוינו לעיל. לכן לא ניתן לומר שהחלטות מועצת העיר אינן סבירות או שההחלטות הללו חותרות מתחת לפני עקרונות חוקתיים. חככתי בדעתי בעניין הבקשה להתיר צילום פרטני של הישיבות. אין צילום ממוסד מטעם המועצה (יש עיריות דוגמת עיריית תל אביב שמקיימות מערכת צילום ממוסדת וכך גם מתנהל צילום ממוסד בכנסת ישראל). אלא שהגעתי לכלל מסקנה שאינני יכול לכוף את העירייה לבצע מהלך כזה והעדרו אינו פוגע בעקרונות החוקתיים הנזכרים לעיל. הייתי ממליץ לעיריית הרצליה שתלך בדרכים של קידמה ותקיים צילום של ישיבותיה, צילום שיהיה מוסדר בידה ויתנהל מטעמה. לעניין צילום פרטני חלים יתר הדברים שאמרתי למעלה מכאן. התוצאה העתירה נדחית. אין צו להוצאות.הקלטה