קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השכרת דירה לעולים חדשים: הנתבעים, עולים חדשים ממדינת חבר העמים, שכרו מהתובע דירת מגורים בגבעת המורה על פי חוזה שכירות מיום 1/4/02 לתקופה של 6 חודשים.   דמי השכירות המוסכמים היו סכום בשקלים חדשים השווה ל - 270 דולר ארה"ב.   לטענת התובע, הנתבעים הודיעו בתחילת חודש 6/02 על כוונתם להפסיק את השכירות ולעזוב את המושכר, דבר המהווה הפרה של הסכם השכירות ועל כן, על הנתבעים לשלם לו את דמי השכירות בגין כל התקופה החוזית, קרי התקופה מ - 1/4/02 ועד 30/9/02.   אין חולק בין הצדדים שדמי השכירות בגין התקופה בה החזיקו הנתבעים במושכר בפועל, קרי החודשים 4/02 ו - 5/02 שולמו במלואם.   בכתב ההגנה ציינו הנתבעים כי הם התגוררו בדירה נשוא הדיון משך 7 שנים, כאשר המשכיר והבעלים היה אדם בשם X.   בשנת 2002 מכר X הנ"ל את הדירה לתובע, כאשר הנתבעים החזיקו בדירה כשוכרים ועל פי חוזה השכירות שהיה בתוקף, תקופה השכירות היתה אמורה להסתיים בחלוף 3 חודשים.   הנתבעים שילמו לתובע את דמי השכירות בגין התקופה הנ"ל מידי חודש בחודשו ללא חתימת חוזה חדש.   בהסתיים תקופת השכירות על פי החוזה עם X, ביקש התובע לחדש את חוזה השכירות עם הנתבעים, אך הנ"ל מסרו לו כי בכוונתם להתפנות להוסטל ועל כן אין באפשרותם להתחייב לתקופת שכירות קצובה מראש.   הנתבעים עוד טוענים, כי מר X פנה לתובע וביקשו לאפשר לנתבעים להמשיך להחזיק בדירה כשוכרים, ולשלם דמי שכירות מידי חודש בחודשו עד שיתפנו להוסטל.   התובע ביקש שיערך חוזה בכתב לתקופת מינימום של 6 חודשים או לחלופין שהנתבעים יעזבו את הדירה ובלבד שימצאו דיירים חליפיים לתקופה של 6 חודשים מינימום. הנתבעים דחו הצעה זו של התובע.   המו"מ בין הצדדים התנהל במשרדו של מתווך, ופקידה באותו משרד הדוברת את השפה הרוסית הסבירה לנתבעים, כי מהחוזה נמחק התנאי של 6 חודשי שכירות, אך בשל מצוקת הזמן אין באפשרותה לתרגם להם את הכתוב בחוזה.   הנתבעים, מיותר לציין, אינם יודעים קרוא וכתוב בשפה העברית ואינם דוברים שפה זו גם כן.   על סמך המצג שהוצג בפניהם על ידי אותה פקידה, טוענים הנתבעים, הם חתמו על החוזה, בשל תרמית והטעיה, בסוברם כי אותו סעיף כאמור נמחק מהחוזה.   ההסכמה של הנתבעים, כפי גרסתם היתה, שהם משלמים דמי שכירות מידי חודש בחודשו ויחזיקו במושכר עד למעברם להוסטל וכך אכן הם נהגו.   בעדותו של התובע, ציין הנ"ל כי, הוא השכיר את הדירה בחודש ספטמבר 2002 וכי הדירה היתה פנויה בחודשים יולי ואוגוסט/2002 וכחלק מחודש יוני/2002.   התובע קיבל דמי שכירות בגין 8 ימים בהם היו הנתבעים במושכר.   הנתבעת העידה לפניי וציינה בעדותה כי הם חיפשו דייר חליפי באמצעות משרד התיווך. הנתבעת ציינה בעדותה מפורשות (עמ' 2 לפרוטוקול):   ”התובע אמר לנו שאם אנו עוזבים אנו צריכים לחפש דייר חליפי".   בשל מגבלת השפה של הנתבעים, פקידת משרד התיווך, גב' לריסה שנדלמן שימשה להם כמתורגמן והעבירה בקשותיהם לתובע ולמתווך.   גב' שנדלמן הנ"ל העידה כי לא סיפרה לנתבעים על תקופה השישה חודשים שהינה התקופה החוזית וציינה כי הזהירה את מעסיקה כי בכוונת הנתבעים לעבור להוסטל.   המו"מ בין הצדדים התנהל לפי דבריה של גב' שנדלמן, כאשר התובע והמתווך נוטלים בו חלק משמעותי, התובע, משום מה, ביודעו מהן טענות ההגנה שבפי הנתבעים, נמנע מלהזמין את אותו מתווך כעד מטעמו, כך שניתן יהיה ללמוד ממקור ראשון על הדברים שהוחלפו וההצעות שהועלו במהלך אותו מו"מ כדי להתחקות אחר ההסכמות שהושגו בין הצדדים ומידת ידיעתם של הנתבעים על תנאי השכירות בינם לבין התובע, עובדת אי זימונו של המתווך לעדות, נזקפת לחובתו של התובע דווקא.   מהעדויות שנשמעו לפניי, ניתן לקבוע כי הנתבעים חתמו על החוזה בלא לדעת מהן התניות הכלולות בו וכי אין בהוראות החוזה כדי לבטא את ההסמכות שהשתכללו בין הצדדים.   ניתן לקבוע כי, הנתבעים ביקשו שיתאפשר להם לעזוב את המושכר עם מעברם להוסטל, ועל פי המצג שהוצג לפניהם ע"י פקידת המשרד התיווך, דבר זה היה מוסכם על התובע.   משרד התיווך פעל ועבד בשמו של התובע כשליחו ומשהוצג לפני הנתבעים מצג לפיו הם רשאים לעזוב את המושכר עם מעברם להוסטל, אין התובע יכול להתנער מהסכמה זו.   יחד עם זאת, אין לקבל מצב בו הנתבעים יעזבו את המושכר בין לילה, ללא הודעה של זמן סביר מראש לתובע, ומדברי הנתבעת ציינה הנ"ל כי התובע ביקש שהם ימצאו דייר חלופי באם יעזבו, וכי משרד התיווך היה אמור למצוא דייר חליפי, מכאן שניתן לומר כי היה על הנתבעים להודיע זמן סביר מראש לתובע או למשרד התיווך על כך שבכוונתם לפנות את המושכר על מנת שימצא דייר חליפי.   לא הוכח לפניי כי הודעה מעין זו ניתנה על ידי הנתבעים.   פרק זמן של חודש ימים הודעה מראש, בנסיבות העניין, נראה כסביר ומכאן שלעניות דעתי על הנתבעים לשאת בדמי השכירות בגין המושכר לתקופה של חודש ימים, קרי סך בשקלים השווה ל - 270 דולר ארה"ב.   לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובע את הסך בשקלים חדשים השווה ל - 270 דולר ארה"ב כפי שער הדולר היציג במועד התשלום בפועל.   בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.מקרקעיןשכירותעולים חדשים