השלמת פרטים בשטר

סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובעת כדלקמן:
"(א) היה השיק חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה;..."

כלומר – אוחז בשטר רשאי להשלים את הפרטים החסרים בשטר ככול שנראה לו, ובלבד שהפרטים הושלמו תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה - שאם לא כן, זכותו של האוחז בשטר – בטלה.

נוכח החזקה שנקבעה בסעיף 19 (א) לפיה למחזיק בשטר יש רשות לכאורה להשלים את החסר, הנטל הוא על מוסר השיק הטוען שאין לשיק תוקף להוכיח כי המחזיק לא השלים את הפרטים על גבי השיק תוך "זמן סביר" ו"בדיוק לפי ההרשאה שניתנה".


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השלמת פרטים בשיק:

השופטת יעל וילנר:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) בת.א
 23841-10-09 מיום 14.11.11.

רקע  בקצרה

1. ענייננו בתביעה שטרית שהגיש המשיב נגד המערער לבית משפט קמא לביצוע שטר על סך 850,000 ₪ שזמן פירעונו 10.5.09 המשוך מחשבונו של המערער לזכותו של המשיב.

2. מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי המערער היה הבעלים הרשום של מגרש הנמצא בזיכרון יעקב (להלן – "המגרש"). בשנת 2002, שררו בין הצדדים יחסי ידידות במסגרתם הציע המערער למשיב לממן ולנהל בניית שני בתים על המגרש, ובנוסף לשלם למערער סך של 300,000 ₪, ובתמורה לאלה יקבל המשיב את הזכויות בבית שייבנה בחלקו העליון של המגרש (להלן – "הבית"). המשיב קיבל את ההצעה ובהתאם חתמו הצדדים על שני הסכמים: הראשון מיום 16.6.2002 בו הוסדרו התנאים וההסכמות המפורטים לעיל. השני, הסכם ניהול מיום 19.7.02 בו נקבע כי ה המשיב מתחייב לנהל את הבנייה בפרוייקט ולפקח עליה בתמורה ל- 50,000 דולר.

3. המשיב טען בבית משפט קמא כי חברה בבעלותו מימנה את הקמת הפרויקט בסכום של כמיליון ₪, עד אשר במהלך הבניה הוצא צו הפסקת עבודה על ידי אחד השכנים אשר בוטל לאחר ששונה מיקומו של הבית העליון שיועד למשיב. כתוצאה מכך ירד ערכו של הבית באופן משמעותי ולפיכך ביקש המשיב לבטל את העסקה ולקבל לידיו את ההשקעה שהשקיע בבניה עד לאותו שלב ואת הכספים ששילם, לטענתו, למערער בתמורה לבית.

4. המשיב טען עוד כי המערער הציע לו בתגובה כי הוא, המשיב, יסיים את פרוייקט הבניה ובתמורה ישלם לו המערער עבור עבודת הפיקוח, וההשקעות הכספיות שהשקיע בבניית הבתים. לטענתו, הוא דרש מהמערער בטחונות לצורך כך ואכן המערער מסר לו שני שיקים ריקים חתומים על ידי המערער כביטחון למילוי התחייבויותיו כלפי המשיב. אחד מן השיקים הללו, הוא השיק מושא הערעור שלפנינו (להלן – "השיק").

5. לטענת המשיב, לאחר סיום פרוייקט הבנייה הוא ביקש מהמערער לשלם לו את שכר עבודתו והחזר הוצאותיו כמוסכם בין הצדדים, ואולם המערער סירב לשלם לו את המגיע לו. משכך, מילא המשיב על גבי השיק  את הסכום של 850,000 ₪, אשר לפי חישוביו הגיע לו מאת המערער בתמורה לעבודתו בפרוייקט ובגין השקעותיו. השיק חולל ומכאן התביעה שהתנהלה בבית משפט קמא.

6. הצדדים היו חלוקים ביניהם בבית משפט קמא באשר לנסיבות הגעתו של השיק לידיו של המשיב.  המשיב טען כאמור כי קיבל את השיקים כבטוחה לכך שיקבל מהמערער את השקעותיו ושכר עבודתו בפרויקט, ואילו המערער טען כי המשיב גנב ממנו את השיקים. בית משפט קמא קיבל בעניין זה את גרסת המשיב וקבע כי המשיב הינו אוחז בשטר כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת השטרות.

7. בית משפט קמא המשיך וקבע כי העובדה שעל גבי השיק כתוב "לביטחון" משמעותה כי אוחז השיק לא יתבע את פירעונו של השיק אלא אם יתרחש אירוע מסוים או יתקיים תנאי כלשהו. ובענייננו, כך לפי קביעת בית משפט קמא, התנאי לפירעון השיק הוא - אי תשלום שכרו של המשיב בגין עבודת הניהול והפיקוח והשקעותיו בבנייה.

בית משפט קמא קבע על סמך הודאת המערער, כי המערער לא שילם למשיב דבר תמורת ניהול הפרויקט או עבור החזר הוצאותיו. עוד קבע בית משפט קמא כי המשיב שילם למערער תמורת רכישת הבית סכום של 300,000 ₪ כמוסכם, אך לא קיבל את הבית או השבה של הכספים ששילם. בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא, התמלא התנאי אשר לשמו נמסר למשיב השיק והוא זכאי לדרוש את פירעונו.

בית משפט קמא קבע עוד כי טענת המערער לכישלון תמורה מלא נעדרת כל בסיס. משהוכיח המשיב כי הוא מילא אחר התחייבויותיו במלואן, לא הוכח כישלון תמורה.  עוד קבע בית משפט כי יש לדחות את טענותיו של המערער כי סכום השיק מולא על ידי המשיב בחריגה מהרשאה וקבע כי גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של המערער לפיה המשיב גנב ממנו את השיק.

על קביעות אלה מלין המערער בערעור שלפנינו.

8. טרם אפרט את טענות הצדדים אקדים ואומר כי הצדדים נדרשו בעיקרי הטיעון מטעמם לסוגיות רבות שאינן רלוונטיות לערעור זה, כגון, תוקף ותוכן ההסכמים ביניהם, זכאותו של המשיב לקבלת תמורה, גובה התמורה וכיוצ"ב. כל אלה אינם נוגעים להכרעה שלפנינו שכן אנו נדרשים להכריע רק בשאלה האחת - האם זכאי המשיב לפרוע את השיק לאחר שמילא על גביו את כל הפרטים החסרים.

להלן אתייחס אם כן רק לטענות הצדדים ככל שהן רלוונטיות לשאלה זו.

9. המערער מלין כנגד קביעת בית משפט קמא אשר העדיף את גרסתו של המשיב על פני גרסתו שלו לגבי נסיבות מסירת השיק.
אקדים ואומר כי קביעותיו של בית משפט קמא בעניין זה הן קביעות עובדתיות מובהקות המבוססות על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית משפט מהעדים שהעידו בפניו ואין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב במקרים מעין אלה אלא במקרים מיוחדים, ולא זהו המקרה שלפנינו.

10. לגוף העניין טוען המערער כי טעה בית משפט קמא שעה שנתן תוקף לשיק אף שפרטי השיק מולאו על ידי המשיב בניגוד להוראת סעיף  19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן – "הפקודה").

11. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא וטוען כי לא נפל בו כל פגם. המשיב טוען  כי הוא מילא אחר תנאי שני ההסכמים ועל כן זכאי לקבל תמורה בגין העבודות שביצע לרבות עבודות הפיקוח. משלא קיבל כל תמורה, ועל כך אין מחלוקת, זכאי היה לממש את השיק אשר ניתן לו כביטחון לתשלום התמורה.

המשיב טוען עוד כי הוא קיבל הרשאה מהמערער להשלים את הפרטים החסרים על גבי השיק, כפי שהשלים בפועל. לעניין זה מוסיף המשיב כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא חרג מההרשאה.

המשיב מוסיף כי טענת המערער לפיה הפרטים מולאו לאחר חלוף זמן סביר כאמור בסעיף 19 לפקודה, מהווה הרחבת חזית אסורה שכן טענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומים.

לחילופין, טוען המשיב כי פרק הזמן שחלף ממועד סיום הפרויקט ועד להפקדת השיק, הינו סביר בנסיבות העניין. לטענתו, במהלך התקופה הוא פנה למערער מספר פעמים על מנת לקבל את התמורה בגין עבודתו והשקעותיו ואולם הלה דחה אותו בטענות שונות וביקש שימתין עד לאחר שיגייס את הכספים שהוא חייב לו.

דיון

12. דעתי היא כי דין הערעור להתקבל.

הוראת סעיף 19 לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובעת כדלקמן:

"(א) היה השיק חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.
(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה;..."

כלומר – אוחז בשטר רשאי להשלים את הפרטים החסרים בשטר ככול שנראה לו, ובלבד שהפרטים הושלמו תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה - שאם לא כן, זכותו של האוחז בשטר – בטלה.

13. נוכח החזקה שנקבעה בסעיף 19 (א) לפיה למחזיק בשטר יש רשות לכאורה להשלים את החסר, הנטל הוא על מוסר השיק הטוען שאין לשיק תוקף להוכיח כי המחזיק לא השלים את הפרטים על גבי השיק תוך "זמן סביר" ו"בדיוק לפי ההרשאה שניתנה".

ראו:
"חזקה על מי שהוציא שטר ופרטים מהותיים חסרים בו שהרשה את המחזיק למלא את הפרטים, ועל החייב הכופר במתן ההרשאה מוטל עול הראיה להוכיח שהפרטים לא מולאו בהתאם לבקשתו" ( ע"א 546/61 שורץ נ' צ'רקס (1962)).

14. ובענייננו, אני סבורה כי המערער עמד בנטל המוטל עליו והוכיח כי המשיב לא מילא את השיק תוך זמן סביר וכן כי השיק מולא על ידי המשיב שלא בהתאם להרשא המערער.



האם השיק הופקד תוך 'זמן סביר'?

15. נדמה לי כי יש לקבל את טענת המערער כי הפרטים על גבי השיק לא הושלמו תוך זמן סביר ולפיכך בטלה זכות המשיב, האוחז בשטר, לתבוע על-פי השיק.

כאמור, בהוראת סעיף 19 (ב) לפקודה נקבע כי "זמן סביר הוא שאלה שבעובדה". משמעות הדבר היא כי השאלה אם חלף 'זמן סביר' ממועד מסירת השיק ועד מועד הצגתו לפירעון, אם לאו, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בשים לב למטרה לשמה נמסר השיק, סוג העסקה שהתבצעה, הנוהג ועוד. ראו:

"כל מקרה יש לבחון בהתאם לנסיבותיו המיוחדות, לאור סוגו של השיק, סוג העסקה והנוהג הקיים לגבי אותן עיסקאות. כך, למשל, אינו דומה שטר שהוצא כדי להטיב עם פלוני, שם משך הזמן למילויו קצר יחסית, לשטר המבטיח הלוואה שניתנה לטווח ארוך" (פרופ' שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה התשס"ז) ע' 168).

16. אומנם כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. יחד עם זאת, לטעמי ניתן לומר כי ככלל, בהעדר נסיבות מיוחדות, ואם לא הוסכם אחרת, מילוי פרטי השיק והצגתו לפירעון, צריכים להיעשות בסמוך למועד מסירת השיק לאוחז. ראו:

"שיק מיועד לשמש אמצעי תשלום בלבד, ואין דרכו להישאר זמן רב במחזור. אוחז שיק נוהג לממשו ולגבותו תוך ימים ספורים. לפיכך שיק שלא הושלם כעבור ימים אחדים, לא הושלם תוך זמן סביר. שנה אחת אינה, במקרה זה זמן סביר" (זוסמן דיני שטרות מהדורה שישית, סעיף 132).

17. במקרים בהם השיק ניתן לביטחון, כמו המקרה שלפנינו, מתחיל מניין ה"הזמן הסביר" ממועד זכאות האוחז לתמורה ולא ממועד מסירת השיק לידיו, שהרי קודם לכן, לא היה זכאי האוחז לפורעו. ראו: "ואולם בישראל קיים הנוהג הנפסד להשתמש בשיק לא רק כאמצעי תשלום, אלא בתור מסמך המעיד על חוב, ואם הוכח שהמסמך אכן נכתב למטרה זו, אין אוחזו רשאי להשלימו לפני שהגיע זמן פירעון החוב. " (זוסמן, שם).

במקרה כזה, על אוחז השיק לפורעו בסמוך למועד מילוי התנאי לשמו נועד השיק כבטוחה, אלא אם קיימת מניעה לכך. ראו: ע"א 33/60 קובו נ' קובו, (1961), ע' 1033, ע"א 16/75 לזניק נ' ברסלמן (1975) ע' 408, ע"א 1952/04 אלי נ' שלחוב אור (2006).

18. ובענייננו - השיק הושלם על ידי המשיב ביום 10.5.09 ונמסר לפירעון בסמוך למועד זה, כאשר לפי גרסתו של המשיב עצמו, החוב הנטען התגבש בסוף שנת 2006 - שאז הושלמה עסקת הבניה. לפי זה, המשיב המתין קרוב לשלוש שנים עד שמילא א הפרטים בשיק ומסרו לפירעון.

על פניו, מדובר בשיהוי ניכר שאינו בה בגדר "זמן סביר". המשיב נימק את השיהוי הניכר בכך שהוא פנה פעמים רבות למערער במהלך תקופה זו לתשלום החוב הנטען והמערער ביקש ממנו להמתין עד שיגייס את הכסף.

איני סבורה כי נימוק זה מצדיק שיהוי כה ניכר. מכל מקום, גם אם סברתי אחרת, המשיב לא הוכיח את טענתו כי במהלך כל השנים הוא פנה למערער על מנת שישא בחוב. לא הוצגה כל ראייה המעידה על פניות כאלה או דרישות תשלום שנשלחו על ידי המשיב או בא כוחו למערער, ודי בכך כדי לדחות את טענתו.

19. סופו של דבר, אני סבורה כי מילוי הפרטים החסרים בשיק ומסירתו לפירעון לאחר חלוף קרוב לשלוש שנים מהמועד בו זכאי היה המשיב לפורעו, אינו מהווה, בנסיבות העניין, זמן סביר.

איני מוצאת צורך להכריע בטענת המשיב בנוגע להרחבת חזית אסורה, שכן, כפי שאנמק להלן, מסקנתי היא כי גם התנאי השני שנקבע בהוראת סעיף 19 (ב) ("בדיוק לפי הרשאה") לא התקיים במקרה זה. מאחר ומדובר בשני תנאים מצטברים, הרי שדי בקיומו של אחד מהם על מנת לשלול את תוקף השיק.

האם הפרטים שמילא המשיב בשיק הם "בדיוק לפי ההרשאה"?

20. נדמה כי אין מחלוקת של ממש כי הפרטים החסרים בשיק לא מולאו 'בדיוק לפי הרשאתו' של המערער. למעשה, אף המשיב אינו טוען כי המערער הרשה לו לרשום את הסכום המדויק של 850,000 ₪ בשיק לביטחון.

יתירה מכך, עדותו של המשיב לעניין גובה החוב של המערער כלפיו לא הייתה עקבית, ולא ניתן על ידו הסבר ממשי כיצד חושב הסכום של 850,000 ₪ ומדוע הוא רשם בשיק דווקא סכום זה. תחילה, טען המשיב בתצהירו מיום 30.3.11 כי הוא אינו מצויד באסמכתאות התומכות בכל סכומי ההשקעה בבנייה נוכח הזמן הרב אשר חלף, וכי התשלומים המפורטים בתצהירו הם חלק קטן מהתשלומים אשר שולמו על ידו בפועל למימון הפרויקט. לדבריו הוא השקיע בפרוייקט את הסכומים כדלקמן: א. 300,000 ₪ אשר שולמו במזומן. ב. 50,000 $ בשווי 250,000 ₪ לאדריכל. ג. 350,000 ₪ פיקוח שנמשך שלוש שנים. ד. 100,000 ₪ עבודות טרקטורים.

מעבר לעובדה כי סך סכומים אלה אינו מתיישב עם הסכום שנרשם על גבי השיק של 850,000 ₪ , הרי שהמשיב לא הסביר כיצד הגיע לסכומים אלה ועל מה מתבססת הערכתו. אציין עוד כי בסיכומיו טען המשיב כי הוצאותיו עמדו על 1,050,000 ₪ -50,000 יותר מהסכום לו טען בתצהירו.

21. מכל מקום, כאמור לעיל, לפי לשון הוראת סעיף 19(ב), אין די בכך שהמערער נתן למשיב הרשאה כללית למלא את הפרטים החסרים בשיק, בהנחה שאכן ניתנה הרשאה כזו, אלא שעל המערער ליתן הרשאה מדוייקת לגבי הסכום, היינו, הרשאה לרשום סכום של 850,000 ₪. הרשאה כזו, לא ניתנה למשיב. ראו:

"על פי סעיף 19 (ב) לפקודה, אין חותם המסמך הלא-שלם חייב, בהתאם לרשות לכאורה האמורה בסעיף הנ"ל, אלא אם הושלם המסמך 'בדיוק לפי ההרשאה שניתנה'. מכאן, שגם אם ניתנה ההרשאה, אבל החייב מוכיח שהשיק לא הושלם בדיוק על פיה, החייב פטור. התוצאה היא שפלוני שהורשה להשלים שטר ולכתוב בתורף '100 לירות' והוא כתב '200 לירות', אינו זכאי לגבות 200 לירות, כי לכך לא הורשה, אך הוא גם אינו זכאי לגבות 100 לירות, כי סכום זה לא רשום במסמך, והשלמה שלא נעשתה בדיוק לפי ההרשאה, אינה מחייבת וכמוה כלא נעשתה" (זוסמן, סעיף 131, וראו עוד ע"א 2688/91 רפפורט נ' רוט, (1995)).

ודוק, איני מביעה דעה האם המשיב זכאי לסכומים הנטענים על ידו, שכן עניין זה יתברר, כך יש להניח, בתביעה כספית. לצורך התביעה השטרית שלפנינו, די במסקנתי כי הסכום שנרשם על ידי המשיב על גבי השיק הוא פרי הערכה של המשיב ולא פרי הרשאה של המערער, כדי לקבוע כי לא התקיימו במקרה זה התנאים שנקבעו בהוראת סעיף 19(ב) לפקודה.

22. למעלה מן הצורך, אוסיף כי על פי הסכם הניהול, התמורה לה זכאי המשיב עבור עבודות הפיקוח ככל שיוכח שבוצעה, היא 50,000 דולר. אילו המשיב היה רושם סכום זה על גבי השיק, יתכן והיה מקום לקבוע כי ניתנה לו הרשאה מאת המערער למילוי השיק, הרשאה שמצאה את ביטויה בעצם חתימת המערער על הסכם הניהול. אך, כאמור, לא כך הם פני הדברים שלפנינו.

23. לאור האמור, גם התנאי השני של 'מתן הרשאה מדוייקת' הקבוע בהוראת סעיף 19 (ב) לפקודה, לא התקיים בענייננו והמשיב לא היה רשאי למלא את הסכום של 850,000 ₪ על גבי השיק.
24. המסקנה מכל האמור היא כי המשיב מילא את השיק בחריגה מהרשאה הכללית שניתנה לו. די בכך כדי להצדיק את דחיית תביעתו בעילה השטרית.

25. בנסיבות אלה, דעתי היא כי דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל. השיק יוחזר למערער ותיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו ייסגר.

המשיב ישא בהוצאות המערער בסכום של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פגמים בשטר

  2. שטר לא חתום

  3. מהו שטר ביטחון ?

  4. פקיעת שטר בוררות

  5. הודעת חילול שטר

  6. חתימה על שטר ריק

  7. השלמת פרטים בשטר

  8. רישום בפנקס השטרות

  9. התיישנות בדיני שטרות

  10. סעיף 29 לפקודת השטרות

  11. חתימה על שטר ע''י שלוח

  12. דינו של השטר כדין חוזה

  13. שטר ביטחון שכירות חנות

  14. הארכת שטר ביטחון בעל פה

  15. דיני שטרות במשפט האנגלי

  16. שטר משכנתא בדרגה ראשונה

  17. ביטול חתימה על שטר סילוק

  18. שטר נאמנות סותר חובות נאמן

  19. פיצוי על חקירת משטרה רשלנית

  20. עיון בתיק משטרה ע''י צד שלישי

  21. מימוש שטר בטחון בשכירות דירה

  22. סיחור שטר מותנה בניגוד להרשאה

  23. התיישנות בקשה לביטול שטר משכון

  24. טענת קיזוז נזקים כנגד חיוב שטרות

  25. ערעור לעליון על מימוש שטר משכנתא

  26. הכחשת חתימה על שטרות בתיק הוצל''פ

  27. קיום יחסי מין בין חוקר משטרה למתלוננת

  28. חתימה על שטר עסקה במקרקעין בפני עורך דין

  29. העברת הליכי מימוש שטר משכון בהוצל''פ למשקם

  30. תביעה כספית שהוגשה כשטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ

  31. תביעה לביטול רישום זכות הבעלות על פי שלושה שטרי מכר

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון