קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות תביעה לביטוח לאומי בגין בעיות שמיעה: השאלה העומדת להכרעה הינה האם מתקיים בעניינו של התובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(3)(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), המחייב הגשת תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה בתוך 12 חודשים מיום שבו תועד ליקוי השמיעה לראשונה ברשומה רפואית. העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים 1. התובע אובחן כלוקה בשמיעה, בבדיקת שמיעה שנערכה במכון "פירון", ביום 26/03/08 (נ/7). 2. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ביום 01/07/09 (נ/1). 3. ביום 01/10/09 דחה הנתבע את תביעת התובע מהטעם שהתביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-12 חודשים מהמועד בו תועד הליקוי לראשונה ברשומות הרפואיות כנדרש בסעיף 84א(א)(3)(א) לחוק. 4. אלה טענות התובע בסיכומים: א. התובע פנה והגיש התביעה לנתבע בחודש ינואר 2009 והנתבע סירב לקבל התביעה בטענה כי על התובע לצרף מסמכים רפואיים וכן לבצע בדיקת שמיעה עדכנית. הנתבע לא הסביר ולא הודיע לתובע במעמד הנ"ל כי קיימת האפשרות של איחור/שיהוי; אלא נהפוך הוא, הנתבע גרם בדבריו לטעות אצל התובע, אשר הוטעה והאמין כי אין כל בעיה להגיש התביעה גם "בעוד שנה". ב. התובע הוטעה ע"י פקיד הנתבע, ועקב כך הגיש את תביעתו לכאורה באיחור. בנסיבות אלה חל האמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות ויש לדחות את טענת ההתיישנות של הנתבע, הואיל והתובע לא ידע את העובדה כי יש להגיש את התביעה בתוך 12 חודשים והוטעה ע"י הנתבע לחשוב ולהאמין כי יוכל להגיש תביעתו גם בחודש ינואר 2010. ג. הנתבע מנוע ומושתק מלהעלות טענת התיישנות, שכן הנתבע גרם במעשה ו/או במחדל לכך כי התביעה הוגשה במועד בו הוגשה, וחלים עליו דיני ההשתק ודיני ההטעייה. ד. טענת הנתבע כי תביעת התובע הוגשה לבית הדין בחלוף שנה ושמונה חודשים אינה נכונה. נספח א' לתביעה (מכתב הדחייה) חודש ו/או הוארך ע"י הנתבע בתאריך 28/10/10 באופן זה שעל התובע להגיש התביעה לבית הדין עד ליום 10/10/11. 5. כך נטען בסיכומי המוסד לביטוח לאומי: א. בהתאם להלכה הפסוקה, התנאים האמורים בסעיף 84א(א) לחוק הם תנאי סף, אשר ככל שאינם מתקיימים, לא ניתן להכיר בליקוי שמיעה כתוצאת פגיעה בעבודה. מיישומם של הכללים האמורים בעניינו של התובע, עולה מסקנה חד-משמעית, כי התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(3)(א) אינו מתקיים בעניינו של התובע, שכן תביעתו הוגשה בחלוף המועדים הקבועים בסעיף. ב. נוסף על האמור, טוען הנתבע, כי מדובר בתביעה שחלה עליה התיישנות בהגשת התביעה לביה"ד, היות והתביעה נדחתה ע"י המל"ל ביום 1/10/09 ואילו התביעה לבית הדין הוגשה רק ביום 15/05/11, כשנה ושמונה חודשים לאחר קבלת מכתב הדחייה. ג. באשר לטענת התובע להטעיה, הדגיש הנתבע כי טענה זו בטלה מעיקרה, היות ולא הוכחה כלל. הפסיקה אליה מפנה התובע בסיכומיו אינה רלוונטית היות והתובע מדבר על הטעייה חוזית, שבוודאי אינה מתקיימת בעניין דנן. ד. טענת התובע כי הסיבה להגשת התביעה לבית הדין באיחור היא משום שהמתין לתשובתו של הנתבע לנוכח בדיקה ושקילה מחדש של תביעתו, אינה נתמכת בדבר לצורך ביסוסה וכל מטרתה היא השלכת האחריות אשר מונחת על כתפי התובע אל עבר הנתבע. ה. באשר לטענת התובע להשתק ו/או מצג שווא, טוען הנתבע, כי טענות אלה מקורן בחוק החוזים ואילו מערכת היחסים בין ציבור המבוטחים לבין המל"ל אינם יחסים חוזיים, כפי שנקבע בפסיקה עניפה. ו. עוד טען הנתבע כי דיני ההתיישנות אינם חלים ביחסים הישירים שבין המבוטח לבין המל"ל, מן הטעם שיחסים אלה אינם יחסים חוזיים. 6. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן פסק הדין. 7. בסעיף 84 א לחוק נקבע: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) ..." 8. הסעיף קובע תנאים מצטברים. התנאי הקבוע בסעיף 84א (א)(3)(א) אינו מתקיים, שכן התובע הגיש את התביעה למוסד, לאחר שחלפו יותר מ-12 חודשים ממועד הבדיקה הראשונה בא תועד הליקוי. 9. בעניין ברלכיס, שהינו פסק דין מנחה בסוגיית תיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי, נקבע: "לדידי התנאים המקדמיים שנקבעו בסעיף 84א לחוק הינם סבירים, מידתיים ואינם פוגעים בשוויון. בוודאי אין מדובר בהוראת חוק רטרואקטיבית. תיקונים רבים בחוק הביטוח הלאומי שינו את זכויות המבוטחים מכאן ולהבא. כל תביעה למוסד נבחנת לפי הוראות החוק בנוסחן במועד הגשת התביעה. עובר להגשת התביעה לא קונה המבוטח כל זכות העומדת לו ומחייבת את המוסד שלא לבחון עניינו אך ורק בהתאם להוראות החוק במועד הרלוונטי." עב"ל 53/08 ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2/10/08. 10. תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 84א, זהה לתקופה הנקובה בסעיף 296 לחוק, החל על כלל המבוטחים. 11. לטעמי, לשונו של סעיף 84א(א) ברורה וחד משמעית והיא קובעת כי "אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם התקיימו כל אלה" (ההדגשה שלי - י.כ.). התנאי השלישי הוא כאמור כי התביעה הוגשה תוך 12 חודשים מהיום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית. 12. הסעיף כאמור קבע שורה של תנאי סף שבלעדיהם לא ניתן להכיר בפגיעה בשמיעה שמקורה בחשיפה לרעש כ"פגיעה בעבודה", ומשבחר המחוקק להגביל את יכולתו של תובע להגיש תביעה תוך 12 חודשים בלבד, הרי שאין אנו רשאים לסטות ממצוותו. 13. יש לזכור, כי סעיף 296(א) לחוק אף הוא קובע כי "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה", וההיגיון העומד מאחורי סעיף זה, כפי שנפסק לא אחת, הוא לדרבן את התובע להגיש תביעתו מבעוד יום, על מנת לאפשר למוסד לביטוח לאומי לבחון את תביעתו בזמן אמת ככל שניתן. 14. מכאן שהוספת הדרישה גם בסעיף 84א(א)(3) לחוק, באה לרבות על הדרישה שבסעיף 296, ובעוד שההשלכה של איחור בהגשת תביעה על פי סעיף 296 אינה חוסמת דרכו של תובע מלהגיש את תביעתו, אלא גוררת אחריה סנקציה כספית, הרי שהגשת התביעה לאחר 12 חודשים בנושא שמיעה חוסמת את דרכו של העובד שנפגע, שכן מדובר בתנאי סף שאין התובע במקרה שבפני עומד בו. 15. פסיקתנו זו מתיישבת אף עם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 432/09 הייטנר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25/10/10. "התנאים הקבועים להכרה בליקוי שמיעה הקבועים בסעיף 84א(א) לחוק הינם מצטברים, ולשונם ברורה. אין כל ספק בעינינו, לאחר שעיינו בטענות המערער, כי לא עלה בידו להוכיח כי התנאים הקבועים בסעיף האמור מתקיימים בעניינו. על פי הסעיף, על התובע להוכיח כי כושר השמיעה שלו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, וכי התבעה הוגשה למוסד לביטוח לאומי בתוך 12 חודשים מהמועד המוקדם מבין השניים המנויים בסעיף 84א(א)(3). בענייננו, התביעה הוגשה למוסד לביטוח לאומי בחודש אוגוסט 2007, וב"כ המערער הודה בבית הדין האזורי כי אין בידו מסמך רפואי כלשהו בתקופה שבין אוגוסט 2006 לאוגוסט 2007 המעיד על ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. אין מדובר כאן בקביעה רפואית אשר היה על בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי להכרעה בה. כן יודגש, כי בדיקת השמיעה מיום 13.1.08 אינה רלוונטית, משום שהיא בוצעה לאחר שהוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי". 16. התובע העלה מספר טענות אשר לטענתו, יש בהן כדי לגבור על הוראות החוק, להלן נתייחס לטענות התובע בסיכומים. 17. התובע טוען להטעיה, שעה שפקיד הנתבע הסביר לו כי יכול הוא להגיש את תביעתו "בעוד שנה", היינו גם בחודש ינואר 2010. ראשית יובהר, כי ככל שמדובר בטענות נזיקיות כלפי מי מעובדי הנתבע, ודאי שאין מקומן בבית דין זה. הנתבע פועל מכוח החוק המסמיך אותו ועל פי הדין החל, ואין בסמכותו לקבוע מועדים שונים, מקום שהמחוקק לא הסמיכו לכך. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בעב"ל (ארצי) 628/08 פרופ' גלעדי - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15/4/10): "אכן מקובל עלינו כי ראוי שהמוסד לביטוח לאומי - בתוקף תפקידו ומעמדו... יפעל להרחבת הידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם... עם זאת, לא מוטלת על המוסד כל חובה חוקית לעשות כן ואין להעניק למבוטחיו זכויות בניגוד להוראות החוק בשל אי ידיעתו את הוראותיו." 18. מצאנו לנכון לדחות גם את יתר טענותיו של התובע. אין מקום לקבל טענת ההשתק כנגד המוסד. על המל"ל מוטל החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המל"ל הטעה המבוטח(על אף שהדבר לא הוכח), אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק. 19. זאת ועוד, לעניין תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. גם כאן לא מצאנו ממש בטענת התובע. המוסד לביטוח לאומי פועל במסגרת הוראות החוק, מכאן שדיני ההתיישנות הקבועים בחוק ההתיישנות אינם חלים ביחסים שבין התובע למל"ל, מן הטעם שיחסים אלה אינם יחסים חוזיים. 20. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא איפוא שדין התביעה להידחות. 21. אין צו להוצאות. שמיעהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)ביטוח לאומיהתיישנות