קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לביצוע שיק: .1המשיבה הגישה לביצוע שיק על סך של -.000, 62ש"ח, ז"פ 20.8.97, שנמשך לפקודתה על-ידי המבקשת. ההתנגדות שהוגשה לבית-משפט קמא על-ידי המערערת נדחתה בהחלטת כב' הרשם מ' בן-עטר, מיום .19.3.98על-כך הוגש הערעור שלפנינו. .2שלוש טענות עוררה המערערת בהתנגדותה לביצוע השיק: האחת, טענה הנסמכת על הוראות ההסכם, שנעשה בין הצדדים ביום 1.10.96, ואשר לפי פרשנותה שולל את אפשרות הליכי הביצוע בנסיבות דנן; השניה, טענת כשלון תמורה מוחלט; השלישית, טענת קיזוז, אשר הועלתה כטענה חלופית, על יסוד טיעון בדבר קבלת סחורה פגומה ויצירת חיוב נגדי. הטענות האמורות נדחו אחת לאחת, תוך שבית המשפט הנכבד בחן את פרטיהן והגיע למסקנות הבאות: (א) אין קשר בין ההסכם הנטען לבין השיק שהוגש לביצוע. מכאן, שהמדובר למעשה בהגנת בדים; (ב) הטענה לכישלון תמורה מלא אינה מפורטת דיה ואין להסתפק בהצהרת המצהיר, על-כך ש"המשיבה לא סיפקה למבקשת כנגד ההמחאות ... ולו גם גוש אבן אחד"; (ג) טענת הקיזוז נדחתה, מכיוון שלא נסמכה על סכום קצוב, אלא על סכום נטען בלבד. כידוע אין בפסיקה מחלוקת על-כך, שסכום בלתי קצוב אינו ניתן לקיזוז כנגד חיוב שטרי. בשולי ההחלטה דחה כב' הרשם גם טענה נוספת, בדבר כשלון תמורה חלקי קצוב, שלא הועלתה לפניו כראוי ומלכתחילה במסגרת ההתנגדות. .3המערערת טוענת בכתב הערעור כלפי כל אחד מהנושאים האמורים. לדידה, לא היה מקום להיזקק לקביעה העובדתית הנוגעת לתוקפו של ההסכם מיום 1.10.96, שכן לגרסתה ההסכם המאוחר יותר (נספח ב' להתנגדות) שינה אך את עניין הכמויות, אולם לא את יתר הוראות ההסדר המקורי (נספח א' להתנגדות). עוד עמדה על-כך, שטענתה לגבי כשלון התמורה המוחלט לא נסתרה. לדידה, הסחורה אשר סופקה לאחר מועד הוצאת השיק, התייחסה לתשלומים ששולמו קודם לכן. לפיכך, הגנתה לכאורה בנושא זה נותרה על כנה. כך גם לגבי הטיעון בדבר טענת הקיזוז. אומנם בתצהיר נרשם, כי כמות האבן בה מדובר הנה "כ- 200מ"ק", שכן התחשיב נערך לפי מחיר של מ"ק, אולם בהדבק אחד צוינה הכמות המדויקת במטרים רבועים, 038, 6מ"ר פסולים. בנסיבות אלו עסקינן לדעתה בסכום קצוב של חישוב אריתמטי פשוט. .4המשיבה עותרת לדחיית הערעור. לגישתה, הטענה בנוגע לתחולת ההסכם מיום 1.10.96, לא הועלתה כראוי בתצהיר מטעם המערערת, ומכל מקום חוזרת היא על קביעות הערכאה הקודמת, לאי תחולת ההסכם נספח א' על השיק דנן. כך בדומה חזרה וטענה לכל יתר טיעוני ההגנה וביקשה להשאיר את החלטת כב' הרשם על כנה. .5די לו למבקש רשות להתגונן, אם יראה הגנה אפשרית ולו בדוחק, כלפי התביעה המוגשת כלפיו. בשלב זה של הדיון אין מוטל עליו להראות כיצד יעלה בידיו להוכיח את טענותיו (ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס - חברה לשווק (חש"ל) בע"מ, פ"ד מג(1) 106, 109). הגנת בדים משמעה, שאין בנטען מאום ועסקינן בטיעון שהוא כולו עורבא פרח, לאחר שהטיעון בתצהיר הוזם כליל בחקירה הנגדית ונשמטה הקרקע מתחתיו (ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד מא(1) 253, 257; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' warner home video . Ltd(.u.k), פ"ד מו(2) 273, 278; ד' בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהד' רביעית, 92-93). יש להבחין הבחן היטב בין טענה הבאה אל גדר של הגנת בדים לבין טענה לגופם של דברים, אף אם סיכוייה קלושים ודחוקים. בעוד שהראשונה אינה מצדיקה קבלת רשות להתגונן, לא כן השניה, שהרי גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים, זכאי ליומו בבית המשפט. אכן, לעתים, סיכוי ההצלחה בטענה מהווה שיקול אם לחייב את הנתבע להפקיד ערובה כתנאי לרשות להתגונן: בכל אותם מקרים, שבהם רואה בית המשפט ליתן רשות להתגונן לפנים משורת הדין, כאשר "כמעט" יכול היה לסרב ליתן לנתבע את הרשות המבוקשת (תקנה 210לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין, 688-689; ע"א 582/88 מ.כ.מ. (אופנה) בע"מ נ' אירן שאוליאן, פ"ד מה(2) 122, 125). .6לאחר שעיינו בחומר שהוגש לפני כב' הרשם ובהחלטתו המנומקת, ובחנו את החומר רן שהוגש על-ידי הצדדים בערעור שלפנינו - נחה דעתנו, כי עומדת למשיבה הגנה לכאורה - אף אם דחוקה - לגבי כל אחת משלוש הנקודות האמורות. כידוע, בית המשפט אינו נכנס בשלב זה לבחון את טיבן של הטענות ואף אינו בוחן את אמינותה של הגרסה. מוכרים וידועים המקרים, שבהם ניתנת רשות להתגונן, אפילו כאשר הטענות המועלות בהגנה הן למעשה טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, ואף אם לא ניתן לראות בשלב זה כיצד יעלה בידי הטוען לעבור את כור ההיתוך הראייתי במשפט עצמו (ד"ר זוסמן, שם, 678; ע"א 462/88 בן צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(1) 127, 130). כל שכן בנסיבות שלפנינו, לגבי פרשנותו של ההסכם והיקף תחולתו. הדבר נוגע גם לאומד דעת הצדדים בהסדרים המאוחרים יותר, אם ועד כמה התכוונו לשלול את תוקפו, נושא המצריך בדיקה ומיון עובדתיים (ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265). בעניין שלפנינו מעוררים שני הצדדים גרסאות עובדתיות המנוגדות זו לזו, לכן על בית המשפט יהא להכריע בנושא, לכשידון בו לגופו. לא כן בשלב הרשות להתגונן, בניגוד לעמדה הנקוטה בידי הערכאה הקודמת. במסגרת הדיון לגופו של עניין, יוכל בית המשפט גם ליתן את דעתו לכוונת הצדדים ואומד דעתם, בנוגע לדיבור "שומרים לעצמם את הזכות לעצירת הצ'קים בבנק", כל אימת שיקבע, כי ההסכם נספח א' חל באמת בעניין. פועל יוצא מן האמור הנו, כי לא שוכנענו שהמדובר בהגנת בדים. אכן, אין לשלול את הגיונם של הדברים המפורטים בהחלטה, אלא, שבנסיבות דנן נותרה קיימת הגנה מסוימת בנושא, ולו אם דחוקה בלבד. .7דומים הם פני הדברים גם לטענת כשלון התמורה, הטעונה בירור עובדתי לגופו, לנוכח המפורט בתצהיר ההתנגדות, שלא הוזם. המצהיר טען כללית, כי המשיבה לא סיפקה כנגד קבוצת שיקים, שהשיק דנן נמנה עליה, אף לא גוש אבן אחד. ההגנה לכאורה נדחתה, מכיוון שלא מלאה אחר חובת הפירוט הנדרשת. אמת הדבר, על המבקש רשות להתגונן, להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. טענה סתמית או העדר התייחסות לעניין מסוים, אינם יכולים לשמש כהגנה (ד"ר זוסמן בספרו הנ"ל, 673-674). כך לטענה כללית מצד מצהיר הטוען "אינני חייב" וכך בנוגע לשתיקה מוחלטת מצדו (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, 199-200). ואולם, כאן באה טענה - גם אם לאקונית וקצרה - שאם תוכח במשפט יהא בה כדי לשמש הגנה ראויה. גם כאן לא שוכנענו, כי החקירה הנגדית מגלה הגנת בדים ואף אין אנו תמימי דעים עם כב' הרשם, בצורך להיכנס ולבחון את הטענות לגופן ולהסיק את נסיבות מתן השיקים בזיקה לסיכום דברים מיום מסוים. לא עתה השעה לכך. גם יתר הנימוקים אינם סותרים כליל את גרסת המצהיר, שכן קיימת לכאורה אפשרות, כי המשלוחים המאוחרים יותר מומנו בתשלומים קודמים. מנגד לכך, יש משקל ממשי לנימוקי ההחלטה בנושא (סימנים 9ו-10), כדי להעיד על-כך שעסקינן בהגנה דחוקה. .8גם באשר לטענה החלופית, הנוגעת לקיזוז החיובים, הונחה בתצהיר תשתית לכאורית מינימלית להצדיק דיון בה, מבלי שבכך תוכרע כבר עתה השאלה המשפטית, האם טענה כגון זו יכולה לשמש הגנה מפני חיוב שטרי (וראו, כי בשאלה המשפטית האמורה, בה טרם ניתנה הכרעה מנחה עד עתה, אין צורך לדון בשלב המוקדם של הרשות להתגונן: בר"ע 125/80 לאופר נ' שטנגמן, פ"ד לד(4) 527, 528; ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש' פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד לו(3) 757, 760-761; ד"ר י' זוסמן, שם, 682ב-ה"ש 132, והאסמכתאות המאוזכרות שם). אנו סבורים, כי גם בנושא זה הקפידה הערכאה הקודמת עם המערערת יתר על המידה. המצהיר טרח ופרט לא רק את השורה התחתונה של התוצאה הכספית, אלא גם את הכמויות הצריכות לחישוב. אף אם מתעורר ספק מסוים, הרי בשים לב למכלול נסיבות העניין אין לשלול מהמערערת את יומה בבית המשפט. הספקות יתנקזו לנושא הערובה, שאותה יהא על המערערת להפקיד, כמפורט להלן. .9לאור האמור זכאית המערערת לרשות להתגונן, בשלוש הטענות שנזכרו לעיל. עם זאת, עליה להמציא בטוחה, מכיוון שעסקינן בהגנות דחוקות למדי. באת-כוחה המלומדת הודיעה בכתב, במסגרת ההצעה להסדר של פשרה, כי מרשתה תוכל להפקיד ערובה אישית, מעבר לסכומים שיגבו במסגרת העיקולים הזמניים שהוטלו. בכך גם מקופל מענה לעתירת המערערת לפני בית-משפט קמא, לביטול העיקולים הזמניים. עתה כמדומה שהיא אינה עומדת עליה עוד. 1 .10לפיכך, הערעור מתקבל. ההחלטה הדוחה את ההתנגדות מבוטלת ולמערערת ניתנת הרשות להתגונן כלפי ביצוע השיק, אולם זאת בכפיפות לכך שתופקד ערבות של צד שלישי, להנחת דעת רשם בית-משפט קמא, על כל סכום היתרה, מעבר לסכומים שיגבו למעשה במסגרת העיקולים הזמניים, שסכומיהם יופקדו בקופת בית המשפט. הערבות הנ"ל תופקד תוך פרק הזמן שייקבע על-ידי הערכאה קמא, לאחר שיבורר שיעורה לפי סכומי העיקולים שיגבו. בהתחשב בהסכמה הדיונית, שלפיה הערעור ידון על יסוד עיקרי הטיעון, ללא טיעונים נוספים בעל-פה, אנו קובעים את שיעור ההוצאות על הצד הנמוך. על-כן תשא המשיבה בהוצאות המערערת, בסך של -.500, 2ש"ח בצרוף מע"מ. שיקיםביצוע שטר