לטענת המערער בנימוקי הערעור, הוועדה הרפואית שגתה בכך ש:- א. לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. ב. קבעה כי הצלקת אינה מכערת. ג. קבעה כי כאביו של המערער אינם נובעים מהצלקת. ד. הותירה את המערער ללא קביעת דרגת נכות בגין כאביו. ה. "ננעלה" על עמדתה הקודמת, חרף חוות הדעת שהומצאו לה. ו. נתנה החלטה המנוגדת לחומר הרפואי שבפניה ולהלכות הפסיקה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדה רפואית בביטוח לאומי עקב צלקת: 1. עניינו של המערער הוחזר בשלישית לוועדה רפואית לעררים ("הוועדה") בתוקף פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה (מיום 04.09.08) ("פסק הדין") בו נקבע שהוועדה: "... תרשום באופן מדויק, היכן בדיוק נמצאת הצלקת, מהו גודלה והאם הכאבים נובעים מהצלקת או אם לאו ... תוך התייחסות לחוות דעתו של פרופ' אולמן... אישורו הרפואי של ד"ר בריק... וחוות דעתו של ד"ר ויילר...". "... תתייחס... באופן מפורש לאמור בחוות דעתו של פרופ' אולמן, לכך שהמדובר ב"צלקת שקועה מאוד בחלקה האחורי, דבוקה קרוב לודאי לשריר הלטיסימוס דורזי"... (ו)כי במגע בצלקה בחלקה האחורי השקוע מופק כאב..." (בל 12072-01-09 חיים זינגר - המוסד לביטוח לאומי). 2. ביום 12.08.09 ניתנה החלטת הוועדה לפיה היא הגיעה למסקנה כי הצלקת אינה מכערת וכי הכאבים עליהם מלין המערער, ככל שישנם, אינם נובעים מהצלקת. לפיכך, דחתה הוועדה את ערר המערער ("ההחלטה"). הערעור בפני מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.08.09. סמכות בית הדין לדון בערעור: 3. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע: "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה;...". משמעות המונח "שאלה משפטית" נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין ונמצא כי בית הדין לעבודה יתערב בהחלטת הוועדה כאשר ישתכנע שוועדה רפואית לעררים "טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה" וכאשר נמצא כי החלטת הוועדה "בנויה על פגם מבחינה משפטית ברורה". (י. אליאסוף, ועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי, שנתון משפט העבודה, תשנ"ו-1996, 47, 80 והאסמכתאות שם). דיון והכרעה: 4. לטענת המערער בנימוקי הערעור, הוועדה הרפואית שגתה בכך ש:- א. לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. ב. קבעה כי הצלקת אינה מכערת. ג. קבעה כי כאביו של המערער אינם נובעים מהצלקת. ד. הותירה את המערער ללא קביעת דרגת נכות בגין כאביו. ה. "ננעלה" על עמדתה הקודמת, חרף חוות הדעת שהומצאו לה. ו. נתנה החלטה המנוגדת לחומר הרפואי שבפניה ולהלכות הפסיקה. בדיון בפני, מיקד ב"כ המערער את טיעוניו בסתירה שנפלה בהחלטת הוועדה. כאשר לטענתו מחד כתבה "בבדיקתנו, הצלקת מכערת" ומאידך, ציינה, כי אינה "מסכימה עם הערכתו של ד"ר ויילר לגבי כיעור הצלקת". לטענת ב"כ המערער, מרגע שהוועדה מצאה שהצלקת מכערת, עליה לקבוע למערער נכות בשיעור 10 בהתאם לסעיף ליקוי 75(1)(ב) לתוספת. עוד טען ב"כ המערער, כי הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת שהועמדו בפניה כראוי. כך, נמנעה הוועדה מלהתייחס לקביעה בחוות דעתו של פרופ' אולמן כי מדובר בצלקת מכאיבה. לפיכך, עותר ב"כ המערער, כי בית הדין יקבע למערער דרגת נכות בשיעור 10% בגין צלקת מכערת ולחלופין, להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, אשר תבדוק את המערער ותקבע את דרגת נכותו. עוד מבקש ב"כ המערער, כי יתאפשר לצדדים להציג לוועדה חוות דעת עדכניות. 5. ב"כ המשיב טוען, כי הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין, לא חרגה ממנו ואף נימקה את החלטתה. לעניין כיעור הצלקת, טוען ב"כ המשיב, כי הוועדה לא מצאה שהצלקת מכערת, אלא התייחסה לאמור בחוות דעת המומחה מטעם המערער. באשר לשאלה אם מדובר בצלקת מכאיבה, הרי שזהו עניין סובייקטיבי שההחלטה לגביו נתונה לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. עוד, טוען ב"כ המשיב, כי המערער טוען שמדובר בצלקת באורך 26 ס"מ בעוד המומחה מטעמו טוען כי מדובר בצלקת באורך 17 ס"מ. לפיכך, כך לגישת המשיב, יש לדחות את הערעור. 6. הלכה פסוקה היא, כי : "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין האזורי..." (דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). לפיכך, כל שיש לבחון הוא האם הוועדה פעלה בהתאם להנחיות שניתנו לה בפסק הדין. להלן הכרעתי: א. הוועדה התבקשה לרשום "באופן מדויק, היכן בדיוק נמצאת הצלקת, מהו גודלה והאם הכאבים נובעים מהצלקת או אם לא...": (1) בסעיף "ממצאים ונימוקים" שבהחלטה ציינה הוועדה - "בבדיקה: הצלקת כפי שתוארה בועדה מיום 24/12/06 היא באורך של 26 ס"מ. הנפגע טוען על כאבים באזור נפוח או שמתנפח מתחת לצלקת. בבדיקה היום לא נמצאה. הצלקת לא דבוקה ליסוד וכמובן לא דבוקה לשריר הלטיסימוס. ממצאי הבדיקה, כשמדובר בצלקת עדינה ולא מכווצת, לא מסבירים את תלונותיו הסובייקטיביות והועדה ציינה בעבר שהכאבים אם ישנם אינם קשורים לנזק של הרקמות העמוקות כתוצאה מפתיחת בית החזה ולא משכבות העור. הצלקת אינה מכערת ולכן הועדה מותירה הנכות כפי שנקבעה". (2) באשר למיקומה, הרי שזה מצוין בסעיף "תלונות הנפגע" - "צלקת אחת בבית השחי". (3) הנה כי כן, מוצאים אנו בהחלטה התייחסות מפורשת ומפורטת למה שהוטל על הוועדה בתוקף פסק דין, היינו להתייחס למימדיה של הצלקת; למיקומה ולשאלת מקור הכאבים שהמערער טען שהוא סובל מהם. החלטת הוועדה בעניינים אלה - כמצוטט לעיל - מלאה ומושלמת. ב. (1) לאחר שהיה על הוועדה להתייחס לאמור לעיל בסעיף קטן א' היא נדרשה גם להתייחס ל"חוות דעתו של פרופ' אולמן... אישורו הרפואי של ד"ר בריק... וחוות דעתו של ד"ר ויילר..." וכן להתייחס "באופן מפורש לאמור בחוות דעתו של פרופ' אולמן, לכך שהמדובר ב"צלקת שקועה מאוד בחלקה האחורי, דבוקה קרוב לודאי לשריר הלטיסימוס דורזי"... (ו)כי במגע בצלקה בחלקה האחורי השקוע מופק כאב". (2) בסעיף סיכום ומסקנות שבהחלטת הוועדה פרטה היא: "הועדה כפי שהתבקשה מתייחסת לאמור בחוו"ד פרופ' אולמן מ- 23/8/08 הוועדה מבקשת לציין כי כמפורט בבדיקה הצלקת לא שקועה ולא דבוקה לשריר הלטיסמוס. ובהתייחס לאמור בחוו"ד של ד"ר ויילר מ 17/10/06 רופא ריאות הצלקת כאמור בבדיקתו הצלקת מכערת אך הועדה לא מסכימה עם הערכתו לגבי כיעור הצלקת. ד"ר בריק במכתבו מ- 7/2/06 מציין במימצאיו שהצלקת רגישה למישוש דבר סובקטיבי בלבד שלא נמצא בבדיקת הועדה הקודמת והנוכחית. על כן, הועדה חוזרת על קביעתה נכות בשעור 0% לפי סעיף 75(1)(א). ובכך דוחה את ערעור הנפגע". (3) הנה כי כן, מוצאים אנו התייחסות מפורשת של הוועדה לאמור בחוות דעתו של פרופ' אולמן, לפיה הצלקת שקועה ודבוקה, כנראה, לשריר. עוד, קבעה הוועדה כי מדובר בצלקת "עדינה ולא מכווצת" ואין בכך להסביר את התלונות, הסובייקטיביות, על כאבים. הוועדה אף קישרה בין הכאבים עליהם מלין המערער ובין הנזק שנגרם לרקמות העמוקות כתוצאה מפתיחת בית החזה. עוד, התייחסה הוועדה לחוות הדעת של ד"ר ויילר ולמכתבו של ד"ר בריק והסבירה מדוע אין היא מקבלת את מסקנותיהם. יודגש לעניין זה, כי שלא כטענת ב"כ המערער שטען שבפרוטוקול הוועדה נכתב "כאמור בבדיקתנו הצלקת מכערת", לעניות דעתי הכתוב בסעיף "סיכום ומסקנות" בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר ויילר הוא "כאמור בבדיקתו הצלקת מכערת" (ההדגשות שלי - ר.כ.), כך שאין כל בסיס לטענת ב"כ המערער, כי מרגע שהוועדה קבעה שהצלקת מכערת עליה לפסוק אחוזי נכות בגינה. מפרוטוקול הוועדה לא עולה כי הוועדה מצאה את הצלקת מכערת. הנה כי כן, כמתואר מעלה, מוצאים אנו בהחלטת הוועדה כי קוים כל שנדרש ממנה בפסק הדין. 7. הלכה היא כי: "משמצאה הוועדה כי התשתית העובדתית שעמדה בפני המומחה - "הממצאים הרפואיים", שונים מאלה שנמצאו בבדיקתה-היא, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה "העניינית והמנומקת" (דב"ע נא/99-122 חיים רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169). מהממצאים של הוועדה עולות במפורש קביעות עובדתיות הנובעות מתוצאות בדיקתה היא עצמה את המערער בעת הדיון בפניה. כך מצאה היא שהצלקת עדינה ולא מכווצת, כך לא מצאה היא בבדיקתה שהצלקת מכערת; וכך התייחסה וקבעה את ממצאיה לעניין הכאבים ומקורם - הכל שונה מקביעת המומחים של המערער. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו הרפואיות של המערער הן קביעות רפואיות מובהקות שאין בית הדין מוסמך, ואף אין בידיו את הכלים, להתערב בהן, והן נמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה (עב"ל 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי). ולכן גם - "בית הדין הזה לא יתערב בממצאים רפואיים של הוועדה הרפואית לעררים, כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות כיאות לוועדה מעין שיפוטית" (דב"ע לו/0-11 צבי סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 133). לפיכך, משמצאה הוועדה שאין הצלקת מכערת כיוון שמדובר בצלקת עדינה ומצאה גם שאין הכאבים נובעים מהצלקת - עולה התאור העובדתי של תוצאות בדיקתה בקנה אחד עם מסקנתה כי יש לקבוע לגבי הצלקת נכות על פי סעיף ליקוי 75(1)(א) בשיעור 0%. המדובר בקביעה רפואית המצויה בתחום שיקול דעתה הרפואית של הוועדה ואין לבית הדין סמכות להתערב בכגון דא. 8. לטענת ב"כ המערער בעניין אי קביעת דרגת נכות בגין כאביו, אשוב ואדגיש שהוועדה דנה בשאלה וקבעה כי אין מדובר בצלקת כזו. בדב"ע נז/01-8 משה אלמגס - המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כז 278, 280) הבהיר בית הדין הארצי, כי: "לא יעלה על הדעת לדרוש מאת הוועדה לקבוע חומרת מחלה ודרגת נכות בעטיה, שעה שאין היא מאבחנת את המחלה שבה מדובר...". הוועדה, אשר אינה חולקת על קיומה של הצלקת, קבעה דרגת נכות בשיעור 0% בגינה (ויוזכר, קביעת נכות בשיעור 0% נחשבת כקביעת דרגת נכות (תב"ל י-ם 80/62 וסילי פוליאקוב - המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ז 220; תב"ל חי' 45/55 משה עזולים - המוסד לביטוח לאומי, פב"ל 3 26). אולם אין מקום לכפות על הוועדה, משעה שלדעתה אין המדובר בצלקת מכאיבה, לפסוק דרגת נכות בגין צלקת מכאיבה. 9. לא מצאתי גם כל אסמכתא לטענת ב"כ המערער כי הוועדה הייתה נעולה בדעתה. הוועדה בדקה את המערער בשנית, התייחסה לחוות הדעת כפי שנתבקשה לעשות בפסק הדין והסבירה את ממצאיה ומסקנותיה. 10. סיכומו של דבר: לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.08.09 ולפיכך, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.   11. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. רפואהצלקתועדה רפואית