על פי הפסיקה כאשר מוחזר עניינו של בית הדין לוועדה הרפואית לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין (דב"ע נא 01/29 מנחם פרנקל נגד המוסד פד"ע כד 160). לטענת המערער טעתה הוועדה כאשר חרגה מסמכויותיה עת דנה ובחנה את גובה נכותו של המערער על אף שהתבקשה בפסק הדין לדון אך ורק בשאלת הקשר הסיבתי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדה רפואית ביטוח לאומי - חריגה מסמכות: 1. מדובר בערעור להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 22/12/03 , אשר קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין ההחמרה בליקוי השמיעה של המערער לבין תאונת עבודה מיום 23/08/99. 2. הוועדה דנה בעניינו של המערער על פי פסק דין מיום 1/09/03 (של החתומה מטה - י.ה.)   3. בפסק הדין הנ"ל נקבע, כי : "הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי. הוועדה תנמק בהחלטה מנומקת ועניינית, מדוע שללה קשר סיבתי בין ההחמרה במצבו של המערער לבין תאונת העבודה. הוועדה תפנה לתוצאות בדיקות השמיעה השונות מהן הסיקה מסקנתה לשלילת הקשר הסיבתי. כמו כן יוזמן המערער לישיבת הוועדה על מנת שיטען טענותיו, שכן קודם להליכים הנוכחיים, לא היה מיוצג ויש ליתן לו הזדמנות, ולו במסגרת סוגייה זו, לומר את דברו" (להלן: "פסק הדין").   4. מחומר הראיות שבתיק עולה, כי ביום 23/08/99 אירע פיצוץ במקום עבודתו של המערער (להלן: "התאונה").   5. בעבר, בעקבות תביעת התובע להכיר בהחמרת מצבו הרפואי, קבעה הוועדה הרפואית לעררים ביום 26/06/02, כי למערער אחוזי נכות כדלקמן: 10% נכות בגין טינטון. 10% נכות על פי פריט 75 2 (ב) לתוספת ל"תקנות". 25% נכות בגין ירידה בשמיעה.   סה"כ - 40% נכות.   6. המשיב ערער לבית הדין על ההחלטה הנ"ל. בית הדין קיבל את הערעור ועניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתנמק האם 25% הנכות שהוענקו למערער בגין ליקוי שמיעה עצבי דו צדדי, נובעים מהחמרת מצבו הרפואי בגין ה"תאונה", בשים לב שמדובר באירוע חד פעמי.   7. הוועדה בהחלטתה מיום 12/03/03 קבעה, כי לא חל שינוי בדרגת נכותו של המערער בגין ה"תאונה".   8. על כך הגיש המערער ערעור. הערעור התקבל ביום 1/09/03. בעקבות קבלת הערעור, דנה הוועדה בעניינו ביום 22/12/03 וחזרה על מסקנתה שבהחלטתה הקודמת מיום 26/06/02.   9. לטענת המערער   א. טעתה הוועדה כאשר חרגה מסמכויותיה עת דנה ובחנה את גובה נכותו של המערער על אף שהתבקשה בפסק הדין לדון אך ורק בשאלת הקשר הסיבתי.   ב. טעתה הוועדה כאשר לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא פירטה החלטתה המנומקת בעניין הקשר הסיבתי.   ג. מלשון החלטת הוועדה עולה, כי חזרה על החלטתה הקודמת.   ד. טעתה הוועדה כאשר לא הפנתה לתוצאות בדיקות שמיעה השונות מהן הסיקה מסקנתה לשלילת הקשר הסיבתי. ה. טעתה הוועדה עת לא הצביעה על הגורם שבגינו נגרמה למערער החמרה למצבו (לאחר התאונה) והכלל הוא כי על הטוען לניתוק קשר סיבתי עליו הראיה - הוועדה לא הרימה את הנטל במקרה דנן.   ו. בשרשרת בדיקות השמיעה שבוצעו במערער לאחר התאונה בתאריכים 10/09/00, 13/03/00 ו- 9/07/001, נראית הדרדרו מגמתית של המערער.   ז. קיימת אסכולה רפואית כי הווצרותם של ליקויי שמיעה שניתן לקושרם לפיצוץ, הם אלה שמאובחנים אצל הנפגע בתוך שנתיים ממועד הפיצוץ. אם הוועדה הייתה מיישמת אסכולה זו במלואה, בריא כי הייתה מגיעה למסקנה, כי הליקוי בשמיעתו של המערער קשור קשר הדוק לפיצוץ. ואמנם,עיון בבדיקות השמיעה שבוצעו במערער, מלמדינו כי אלה בוצעו שנתיים לאחר הפיצוץ, ומכאן שיש לקשור את הליקוי בשמיעתו של המערער לתאונה.   ח. הוועדה לא גילתה בקיאות בעניינו של המערער ולא הייתה מודעת לכך כי נכותו של המערער בגין התאונה, כיום עומדת על 19% לצמיתות לאחר שנוכו 25% בגין הליקוי בשמיעה. מעיון בפורטוקול עולה, כי הוועדה סברה כי למערער נכות צמיתה בשיעור 40% ולפיכך, סברה הוועדה, כי אינה מבינה את טענתו של ב"כ המערער עת טען כי ניכו למערער אחוזי נכות.   ט. המערער עותר לקבלת הערעור ולהחזרת עניינו להרכב אחר של הוועדה.   10. פסק דין זה ניתן על פי טיעוני המערער בלבד, שכן טיעוניו הוגשו עוד ב- 29/03/04 והמשיב לא הגיש סיכום טענותיו למרות הארכת מועד שניתנה למשיב עד ליום 1/07/04. בעקבות כך, עתר המערער ליתן פסק דין על פי טיעוניו. נעתרתי להחלטתו ביום 18/07/04 מהנימוקים שפורטו בהחלטה.   11. צודק המערער כי על פי הפסיקה כאשר מוחזר עניינו של בית הדין לוועדה הרפואית לעררים עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין (דב"ע נא 01/29 מנחם פרנקל נגד המוסד פד"ע כד 160).   12. מעיון בפורטוקול הוועדה, מסקנתי, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. זימנה את המערער לישיבתה (שלא כמו בישיבה הקודמת). ב"כ טען את טיעוניו. והוועדה נימקה את מסקנתה לשלילת קשר סיבתי בין אחוזי ליקוי השמיעה לבין הפיצוץ, כפי שהתבקשה ב"פסק הדין". הוועדה התייחסה לטיעוני ב"כ המערער בפניה. התייחסה לבדיקות השמיעה שנערכו סמוך למועד החלטתה הקודמת. ב"כ המערער הפנה את הוועדה לבדיקות שמיעה שנערכו כעבור 5 חודשים ממועד האירוע, לרבות חוות דעת מומחה מ- 21/08/00 וטענה, כי יש לקבוע שעל התובע להנות מחמת הספק. הוועדה נימקה החלטתה בהתייחס גם לבדיקות בר"ה שתוצאותיה מתאימות לאחוזי ליקוי השמיעה, ושללה החמרה בעקבות הפיצוץ. שכן קבעה, כי לאחר פיצוץ, נגרם נזק מידיי וקבוע שאין במהלכו החמרה. 13. מהשתלשלות העניינים שפורטה בפסק דין בתיק 2229/02 עולה, כי הוועדה הרפואית לעררים מיום 26/02/02, קבעה אחוזי נכות בגין ליקוי שמיעה וטינטון גבוהים מאלה שקבעה וועדה רפואית מדרג ראשון, בעקבות אותה החלטה, הגיש המשיב ערעור וערעורו התקבל רק מהטעם כי הוועדה לא התייחסה לעובדה האם אחוזי הנכות בגין ליקוי בשמיעה נפסקו בעקבות החמרת מצבו של המערער בעקבות התאונה, אם לאו (ראה פסק דין מיום 21/11/02).   14. הוועדה אמנם לא נימקה כדין מסקנתה בהחלטתה מיום 12/03/03 , מהנימוקים שפורטו בפסק הדין מיום 1/09/03, אולם, בהחלטתה האחרונה, נשוא הערעור הנוכחי לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטתה. הוועדה נימקה מסקנתה. מדובר במסקנה ובהחלטה רפואית שאין להתערב בה.   15. לפיכך, דין הערעור להדחות.   16. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.      רפואהביטוח לאומיועדה רפואית