שכשעסקינן בבתים משותפים, מדובר בנכס השייך במשותף לכלל בעלי הדירות ואין בשיוכן של זכויות קנייניות (בעלות, הצמדת שטחים או אחרות) לדירה פלונית כדי להביא לכך שבעלי אותן זכויות זכאים גם ל"זכויות בניה" באותם שטחים ספציפיים או ב"זכויות בניה" נוספות אחרות. כך נפסק למשל כי "אחוזי בניה בלתי מנוצלים הם ללא ספק זכות בעלת ערך השייכת לכל בעלי הדירות יחד ... כל זכות בעלת ערך הנלווית לנכס שאינה נופלת בתחום הרכוש המשותף, שייכת לכל בעלי-הדירות יחד, ואחוזי בניה בלתי מנוצלים הם בלי ספק זכות כזאת" (ע"א 136/63 יוסף נ' שורצמן, פ"ד יז 1722, 1726). וכי "זכויות הבניה הינם נכס שהינו בבעלות משותפת, אף על פי שאינו חלק מן הרכוש המשותף. הזכויות הללו נובעות מהבעלות בקרקע, וכיון שהקרקע עליה ניצב בית משותף שייכת במשותף לדיירים, אף זכויות הבניה עליה שייכות להם במשותף. אולם בעלים במשותף של זכויות בניה יכול לוותר עליה, ולהעבירה לאחר" (ע"א 432/83 מזרחי נ' חביב, פ"ד מ(4) 673, 681-680). בהמשך לקביעה העקרונית דלעיל נפסק גם כי "ככלל יש להבחין בין הצמדת חלק מחלקת הרכוש המשותף לאחת מן הדירות בבית המשותף, לבין זכות בעל הדירה לבנות על השטח הצמוד. הצמדת שטח לדירתו מקנה לבעל הדירה זכות בעלות בשטח המוצמד. אך מכאן לא נובע, שלבעל הדירה קמה זכות לבנות על השטח המוצמד. זכויות הבנייה בבית משותף שייכות (מכוח בעלותם המשותפת בקרקע) לבעלי כל הדירות בבית" (ע"א 7156/96 שואעי נ' בכרך, פ"ד נ"ג(1) 469, 478-477. כל הציטוטים מפסקי הדין דלעיל נזכרים גם בע"א 10322/03 ישעיהו נ' שטרייכר, פ"ד נט(6) 449). בניהבתים משותפיםזכויות בניה