קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב בארנונה למרות אי החזקה בנכס: 1. התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע ובה תבעה ממנו סכום של 16,274 ₪. בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 23.3.97 שכרה מהנתבע נכס ברחוב רוטשילד 78 בראשון לציון לתקופה של שנה וכי החזירה את החזקה בכנס לנתבע ביום 22.3.98. לדבריה, למרות שחדלה מלהחזיק בנכס, חוייבה על ידי עירית ראשון לציון בתשלום ארנונה עד יום 30.11.98 בסך של 15,897 ₪.   2. בכתב הגנתו טען הנתבע כי התובעת חתמה עימו על שני הסכמים נוספים לשכירות הנכסים, האחד ביום 23.3.97 להארכת הסכם השכירות עד ליום 1.5.97, והסכם שכירות נוסף נחתם ביום 29.4.98 לגבי התקופה 1.5.98 - 30.4.99, וכי התובעת חייבת בתשלום מסי העיריה שחלו על המושכר בתקופה זו. הנתבע הוסיף כי התובעת הסתכסכה עם שותפה, מר מוטי ברדע, ולא היתה יכולה להיפרע ממנו, אך אין משמעות הדבר שהנתבע, בעל המושכר, חייב בתשלום מסי העיריה במקומה. 3. בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 14.11.02, התברר כי אכן היו הסכמי שכירות מאוחרים יותר עם התובעת, אלא שמחוזה השכירות האחרון מיום 29.4.98 עולה כי התובעת שכרה מחצית הנכס בלבד. התובעת טענה בעקבות כך כי היתה צריכה לשאת במחצית מתשלום הארנונה בלבד, וכך גם שותפה מוטי ברדע. עוד התברר באותה ישיבה כי התובעת לא הציגה ראיות לכך שנשאה בתשלום הארנונה אשר לטענתה שילמה לעירית ראשון לציון.   4. במצב דברים זה, החלטתי באותה ישיבה לדחות את הדיון למועד אחר, על מנת שהתובעת תביא לאותו דיון ראיות לכך ששילמה את תשלומי הארנונה לעיריה עבור התקופה הרלבנטית, וכן על מנת שהנתבע יבדוק את טענת התובעת כי חוזה השכירות מיום 29.4.98 מתייחס רק לחלק מהנכס ולא לכולו. מועד הדיון נדחה ליום 26.12.02. ולאחר מכן נדחה לבקשת התובעת ליום 10.4.03.   5. בינתיים הגיש הנתבע הודעה ובה הבהיר מדוע לטענתו על התובעת לשאת בתשלומי הארנונה המלאים גם לפי הסכם השכירות מיום 29.4.98. התובעת מצידה הגישה ביום 19.3.03 תגובה ובה התייחסותה להודעת הנתבע וכן צירפה ראיות אשר לדבריה מוכיחות את תשלום הארנונה על ידה. התובעת ביקשה כי בית המשפט יפסוק לפי הסיכומים ללא צורך בהופעת הצדדים. הנתבע הגיש ביום 3.4.03 תגובה לתגובת התובעת ובה שטח את התייחסותו לטענותיה, וכן הודיע כי אינו מתנגד לכך שבית המשפט יתן את פסק דינו בהתאם לטיעוני הצדדים בכתב וללא צורך בהופעה נוספת מטעם הצדדים.   6. מאחר ושני הצדדים גם יחד הסכימו כי פסק הדין ינתן על סמך טיעוניהם בכתב ולא צורך בהופעתם לישיבה נוספת בבית המשפט, הוריתי על ביטול הדיון ביום 10.4.03 וכמוסכם על הצדדים יינתן פסק הדין על סמך טיעוניהם בכתב.   7. השאלה הראשונה אותה יש לבדוק מתייחסת להסכם השכירות מיום 29.4.98. הסכם זה נעשה בין הנתבע לבין שניים: התובעת ומר ברדע מוטי, לתקופה של שנה אחת מיום 1.5.98 ועד 30.4.99 (להלן: "הסכם השכירות האחרון").   בהתאם להסכם השכירות האחרון שכרו השוכרים חלק ממשרד ומרפאה הכוללים 6 חדרים, חדר מבוא וחדר מזכירות. החלק אותו שכרו התובעת ושותפה הוא 3 חדרים, פינת מזכירות ושימוש משותף בחדר ההמתנה, וחלק זה הוגדר במבוא להסכם השכירות כ"המושכר". לעומת זאת, המשרד בן 6 החדרים, חדר מבוא וחדר מזכירות הוגדר באותו מבוא כ"מרפאה". 8. סעיף 9 להסכם השכירות האחרון דן בנושא תשלום המיסים וההוצאות וקבע כדלקמן: "(א) השוכר ישלם את כל התשלומים בעבור חשמל, מים, טלפון, הוצאות אחזקת הבית המשותף והמשרד….. לרבות…. מיסים עירוניים….. (ב) יצויין כי במידה וחלקה הנותר של המרפאה יושכר לאחרים באופן מלא, לאמור: כל יתרת החדרים, ישתתפו השוכר האחר ו/או השוכרים החדשים האחרים עפ"י חלקם היחסי בהוצאות כמצויין בסעיף זה. (ג) יצויין כי פקידתו של השוכר (אשר תשב בחדר הקבלה) תקבל ותרשום את כל שיחות הטלפון והפקס הנכנסות גם עבור השוכרים הנוספים האחרים. (ד) למען מנוע ספקות יצויין כי החל מיום 1.5.98 השוכר לא יקבל ולא יגבה שכ"ד ו/או הוצאות מהשוכרים האחרים בחדרי המרפאה. (ה) המיסים וההוצאות המפורטים בפיסקה א' לעיל ישולמו על ידי השוכר מדי חודש בחודשו (או מדי חודשיים), כפי שיידרש על ידי הרשויות, והשוכר מתחייב להעביר על שמו…. את חיובי הארנונה והמים בעיריה".   9. עיון מדוקדק בהוראות הסעיף מעלה כי יש לקבל את פרשנות הנתבע לסעיף, ולפיה התחייבו השוכרים לשאת בהוצאות הארנונה עבור המשרד כולו ולא רק עבור החלק המושכר, למעט בסיטואציה בה יושכר חלקו הנותר של המשרד לאחרים באופן מלא.   סעיפם 9(א) ו-9(ב) שצוטטו לעיל משתמשים במונחים "משרד" ו"מרפאה", שהינם מונחים המתארים במבוא להסכם את הנכס כולו. סעיף 9(א) קובע, אפוא, כי חובת תשלום המסים העירוניים לגבי הנכס כולו חלה על השוכר, וסעיף 9(ה) מפרט את מועדי התשלום וכן מחייב את השוכר להעביר על שמו את חיובי הארנונה והמים בעיריה.   10. זאת ועוד, מעיון בהסכם השכירות הקודם מיום 23.3.97 ניתן לראות כי השימוש שם הוא במונחים "מושכר" ו"נכס", שהינם בעלי משמעות זהה שם. אין שימוש במונחים אחרים. לעומת זאת, בהסכם מיום 29.4.98 יש אבחנה כאמור בין המונחים השונים, והשימוש במינוח "מושכר" ו"מרפאה" בסעיף 9 לאותו הסכם, במובחן מהשימוש במינוח "מושכר" בחלקים אחרים של ההסכם, מלמד על מטרת הצדדים להבחין לענין תשלום הארנונה (ותשלומים נוספים) בין המשרד לבין המושכר שהינו שטח מצומצם יותר, כאשר תשלומי המסים ייעשו על ידי השוכר לגבי השטח הגדול יותר, דהיינו שטח המשרד.   11. אילו היו כל חלקי המשרד/מרפאה האחרים פרט למושכר מושכרים לאחרים, היה על התובעת לשאת רק בחיובי הארנונה עבור המושכר (ר' סעיף 9(ב) להסכם השכירות האחרון), אך התובעת לא הוכיחה כי כל חלקי המשרד האחרים היו מושכרים לאחרים. לעומתה טען הנתבע כי החלקים האחרים לא היו מושכרים, למעט בחודש מאי 1998 בו ישב באחד החדרים שוכר יום אחד בשבועיים (צורפה חשבונית על כך).   בנסיבות אלה בהן לא הוכיחה התובעת את טענתה בענין זה, וההסכם קובע מפורשות כי עליה לשאת בתשלומי הארנונה עבור המרפאה, הרי יש לדחות את טענותיה בנושא פרשנות ההסכם ובנושא חבותה בתשלום חלק מהארנונה בלבד, ואני קובע כי על התובעת היה לשאת בתשלומי הארנונה עבור המרפאה כולה ולא רק עבור המושכר. 12. השוכרים לפי הסכם השכירות האחרון היו התובעת ומוטי ברדע, אך חיוביהם היו ביחד ולחוד, כך שככל והתובעת שילמה את חיובי הארנונה, יכולה להיות לה, לכל היותר, תביעת השבה נגד ברדע אך לא נגד הנתבע.   13. למעלה מן האמור לעיל יצויין כי הראיות שהמציאה התובעת בגין תשלומי הארנונה אותם שילמה לטענתה אינן מהוות ראיות מספיקות לצורך הוכחת טענתה כי שילמה את תשלומי הארנונה בגין המרפאה לתקופה הנטענת על ידה.   התובעת צירפה תדפיס של עירית ראשון לציון בדבר תשלומים שבוצעו בשיקים דחויים לגבי נכס ברחוב הרצל 78 (כתובת המושכר), אולם ללא כל התייחסות למהות התשלום (האם הינו עבור ארנונה או עבור חיובים אחרים), וללא כל התייחסות לתקופה עבורה בוצע התשלום. אין גם לדעת אם התשלום נשוא התדפיס הינו תשלום עבור הנכס כולו או רק עבור המושכר.   יתרה מזו, בכתב התביעה טענה התובעת כי שילמה סכום של 15,897 ₪, בעוד שהאישור של עירית ראשל"צ מתייחס לתשלומים של כ-10,500 ₪.   תדפיס שהוצג כאמור נקוב שם המשלם כהן אתי (התובעת) ושות' אולם אין ללמוד ממנו דבר וחצי דבר לגבי מהות התשלום והתקופה עבורה שולם הוא כאמור, ואף לא לגבי גודל הנכס לגביו שולם התשלום.   תדפיס מלשכת ההוצל"פ לפיו נסגר נגד התובעת תיק הוצל"פ פלוני אשר לטענתה הינו תיק הוצל"פ שנפתח נגדה על ידי העיריה, אינו מוסיף מאומה לאמור לעיל.   14. עוד יש לציין כי בכל הקשור לתקופה מיום 23.3.98 ועד ליום 1.5.98, לא יכולה להיות גם לתובעת כל טענה, שכן לגבי תקופה זו הוארך הסכם השכירות הקודם מיום 22.3.97 שנעשה עימה ועם אילוז חגית, ובו נכתב במפורש כי השוכרים ישאו בתשלום מסי העיריה עבור המושכר שהיה כלל הנכס.   15. לא למותר להזכיר גם כי טענתה הראשונית של התובעת בכתב התביעה היתה כי החזירה את החזקה בנכס לנתבע ביום 22.3.98, וכי לפיכך לא היתה חייבת בתשלום הארנונה לעיריה מאותו מועד. דא עקא, כי טענה זו נסתרה משני הסכמי השכירות הנוספים, מיום 22.3.98 ומיום 29.4.98, מהם עולה במפורש כי התובעת שכרה את הנכס לתקופות נוספות, ואז עברה התובעת לטענה חלופית אחרת, שכאמור לא נתקבלה על ידי.   16. סוף דבר, מכל אחד מהטעמים הנזכרים לעיל ומכולם גם יחד נדחית התביעה.   התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 500 ₪.חזקה בנכסארנונה