חתימה בפני עורך דין

לטענת התובע, הנתבעים חתמו על השטר שהופקד בידי עורך הדין כמוסכם. הנתבעים מכחישים, בתוקף, כי חתמו על השטר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכחשת חתימה על שטר בפני עורך דין: 1. על פי הסכם שכירות מיום 1/2/98, ת1/, (להלן: "הסכם השכירות"), התובע השכיר לנתבעים את דירתו באשדוד (להלן: "הדירה"), למשך שנה, עם אופציה לשנה נוספת. הסכם השכירות נערך במשרדו של עו"ד X (להלן: "עו"ד X"). בתום תקופת השכירות, ביקשו הנתבעים לנצל את האופציה. למרות זאת, הנתבעים פינו את הדירה, על דעת עצמם, לפני תום תקופת האופציה. 2. על פי סעיף 19 להסכם השכירות, התחייבו הנתבעים להפקיד בידי עו"ד X שטר בטחון ע"ס 30,000 ש"ח, בחתימת שני ערבים, להבטחת מילוי התחייבויותיהם, על פי הסכם השכירות. 3. לטענת התובע, הנתבעים חתמו על שטר הבטחון, המוצג ת11/ (להלן: "השטר"), שהופקד בידי עו"ד X, כמוסכם. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את הסכם השכירות, כשפינו את הדירה על דעת עצמם, תוך גרימת נזקים לדירה ואי תשלום הוצאות ומיסים החלים עליהם. אי לכך, הוגש השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ, כשהתובע תובע רק סך של 15,000 ש"ח מהסכום הנקוב בשטר. השטר הוגש לביצוע ביום 7/7/99. 4. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר. לטענתם, הם לא חתמו על השטר, ואם החתימה על השטר מתיימרת להיות חתימתם, הרי שחתימתם זוייפה. הנתבעים לא היו מוכנים להיכנס לבירור החוב לגופו. בא כח הנתבעים הצהיר, בעמוד 12 לפרוטוקול, כי לא תהיינה לנתבעים טענות על הסכום, אם ביהמ"ש יקבע שהחתימה על השטר היא חתימתם. 5. מטעם התובע העיד, מלבדו, גם עו"ד X. מטעם הנתבעים העידו, הנתבעים. 6. בתצהירו, ת10/, אמר עו"ד X, כי החתימות על השטר ועל הסכם השכירות, היו בפניו. בעדותו בביהמ"ש, עו"ד X היה זהיר יותר ומסוייג. בעדותו אמר כי יכול להיות שהחתימות היו בפני הפקידה שלו, אולם הנתבעים אישרו בפניו את חתימותיהם, כשהוא השלים, בנוכחותם, פרטים נוספים על השטר, כמו התאריך, המילים "עם דרישה", שם הנפרע ועיסוקם של הנתבעים, דהיינו, כל מה שנרשם בכתב יד קטן יותר ובעט דק יותר (להלן: "הפרטים הנוספים"). התובע אמר בעדותו, כי הנתבעים חתמו על השטר במעמד חתימת הסכם השכירות, כשפקידתו של עו"ד X מילאה חלק מהפרטים, ועו"ד X מילא חלק נוסף "והם ניגשו לעו"ד שאישר שזה נכון וחתם על זה". 7. הנתבעים מכחישים, בתוקף, כי חתמו על השטר. לטענת הנתבעת, היא לא היתה מעולם במשרדו של עו"ד X, ולמעשה, גם לא חתמה על הסכם השכירות. הנתבע אמר בעדותו, כי הוא זה שחתם על הסכם השכירות, גם במקום אשתו הנתבעת, כשלמעשה זייף את חתימתה. לטענת הנתבעים, הם לא קיבלו גם את מכתבו של עו"ד X, המוצג ת4/, הגם שהכתובת המצויינת שם, היא כתובתם. 8. הנתבעים הגישו גם תלונה במשטרה, נגד התובע, על זיוף חתימתם על השטר. בתום החקירה, המשטרה הודיעה לתובע על סגירת התיק, בנימוק "לא נמצאה אשמה פלילית במעשיך", המוצג ת3/. 9. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי אין כל יסוד לטענת הנתבעים, כאילו מישהו זייף את חתימתם על השטר וכי הם לא חתומים על השטר. ראשית, תלונה זו נבדקה על ידי המשטרה ונמצא שאין לה יסוד, כפי שעולה מ- ת3/. הנתבעים קיבלו הודעה על סגירת התיק ולא ערערו על כך. שנית, הנתבעים "העתיקו" את טענת הזיוף שהיתה תחילה כנגד התובע, אל עו"ד X. לא נראה לביהמ"ש שיש לעו"ד X אינטרס כלשהו לזייף חתימות של שוכרים על שטר הבטחון. על מה ולמה יסכן עוה"ד את שמו הטוב, את מעמדו ואת רשיונו? אני מאמין לעו"ד X ולתובע, כי במעמד חתימת הסכם השכירות נחתם גם שטר הבטחון, בין אם בפני עו"ד X ובין אם בפני הפקידה שלו, כשהנתבעים אישרו, לאחר מכן, בפני עו"ד X, את חתימותיהם, ומסרו לו את הפרטים הנוספים שמילא עו"ד X על השטר, בכתב ידו. על פני השטר גם נראה, כי החתימות נעשו באותו עט בו רשם עו"ד X את הפרטים הנוספים. שלישית, הנתבע אמר בעדותו, כי הוא זייף את חתימת אשתו, על הסכם השכירות. האם ניתן ליתן אמון באדם כזה, המזייף חתימות, לדבריו? רביעית, על פי סעיף 19 להסכם השכירות, התחייבו הנתבעים להפקיד שטר בטחון. עו"ד X העיד שהוא עומד על כך שיומצא שטר בטחון. הנתבעים היו חייבים, איפוא, להמציא שטר בטחון, ונראה שהם עשו כן, בתוקף התחייבותם. כך שלא "צנח" פתאום איזשהו שטר מזוייף, שאין לנתבעים, כביכול, כל קשר אליו, בבחינת יש מאין. חמישית, עו"ד X שלח לנתבעים מכתב התראה, ת4/, ביום 23/5/99, בו הזכיר את השטר, והנתבעים לא הגיבו למכתב זה. אינני מקבל את טענת הנתבעים, כי לא קיבלו מכתב זה, כשאישרו שהכתובת המצויינת בו היא כתובתם הנכונה. מה גם, שעו"ד X לא נשאל בחקירתו על משלוח מכתב זה. זאת ועוד; בעמ' 19 לפרוטוקול, נשאל הנתבע ע"י ביהמ"ש בקשר למכתב ואמר שקיבל אותו, מיד לאחר מכן התעשת ואמר שלא קיבל אותו. 10. בסיכומיו, בחר ב"כ הנתבעים להלין על ההחלטה, שדחתה את בקשתו, להמציא חוות דעת מומחה. היה על הנתבעים להיערך להמצאת חוות דעת כזו, מבעוד מועד, כאשר כל הגנתם בהתנגדות שהגישו, היתה טענת הזיוף, דבר שלא עשו. מה עוד, שגם כאשר פנו, באיחור, אל ב"כ התובע, לקבל את השטר, לא הסכימו לדרך בה הציע ב"כ התובע, להעביר את השטר למומחה, באמצעותו. העובדה שישיבת ההוכחות נקבעה סמוך לישיבת הקדם, לא צריכה לשנות, כי ב"כ הנתבעים לא התנגד לכך. מה גם, שהלוואי, שניתן היה בכל תיק לשמוע את הראיות מהר ולסיים הדיון בו בכל ההקדם. במקרה זה, היה מועד פנוי, שביהמ"ש ביקש לנצלו והצדדים הסכימו לקיום ישיבת ההוכחות במועד שהוצע. 11. אשר על כן, יש לדחות את התנגדות הנתבעים לביצוע השטר. הליכי ההוצל"פ נגד הנתבעים יימשכו. הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאות המשפט וגם שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. עורך דיןמסמכים