טעות של סניגור

בית משפט לתעבורה נימק את החלטתו בכך שקבע כי גם אין בעובדה שנפלה טעות מלפני הסנגור, כדי לשמש עילה לביטול פסק הדין תוך שהוא מפנה לרע"פ 2349/07 שי דרור נגד מדינת ישראל, (ניתנה יום 17.4.07) ורע"פ 5377/07 וגדי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.6.03). עוד נאמר בהחלטה שמועד הדיון נקבע במעמד הסנגור וטעותם אינה יכולה להושיע בידם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות של סניגור: לפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 6.2.11 על ידי כב' השופט ש. בנג'ו בתיק תת"ע 3133-11-10. המערער הורשע בבימ"ש לתעבורה בהעדרו בעבירה של נהיגת רכב שעליו נמסרה הודעת איסור שימוש על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה, עבירה לפי תקנה 308 (3) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 ונהיגת הרכב כשאין לו פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי תש"ל - 1970. המערער זומן להקראה ליום 6.12.10 וביום 4.1.11 טען המערער באמצעות בא כוחו כי היה לו "אישור בכתב לנסוע ברכב כי הוא תיקן את הליקויים מייד לאחר שהורד מהכביש", ובעקבות זאת קבע בית משפט לתעבורה את התיק לשמיעת ראיות ביום 6.2.11 שעה 10:00. ביום 6.2.11 דן בית משפט לתעבורה את המערער בהעדרו לעונשים הבאים: 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי ולמשך שלוש שנים וקנס בסך של 1000 ₪. המערער הגיש באופן מיידי את בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר (אמנם על הבקשה אין חותמת בית המשפט אך התצהיר של עורך דין מועתז נעאמנה , (להלן - "הסנגור"), נערך ונתחם ביום 7.2.11 והחלטת בית המשפט לתעבורה ניתנה ביום 10.2.11), ובה טען כי הוא התייצב לדיון במועד ובשעה הקבועים ואף פנה לעו"ד גורן ב"כ המשיבה שמסר לו כי הוא מטפל בתיק וכי על הסנגור והמערער להמתין עד שיגיע תורם. הסנגור טוען בתצהירו כי הוא המתין כשעתיים ואז התברר כי התיק אינו ברשות נציג המשיבה עורך דין גורן, לכן פנה שוב למזכירות וגילה כי עורך דין אחר מטעם המשיבה מטפל בתיק שהיה קבוע בפני מותב אחר, כב' השופט בנג'ו ומייד פנה לאולמו וגילה כי הוא כבר נידון בהעדרו. הסנגור פנה בו ביום לכב' השופט בנג'ו שהסביר לו כי הדרך היחידה הפתוחה בפניו, הגשת הבקשה דנן, שהובאה בפני כב' השופט בנג'ו ואשר החליט ביום 10.2.11 לדחותה. בית משפט לתעבורה נימק את החלטתו בכך שקבע כי גם אין בעובדה שנפלה שגגה מלפני הסנגור, כדי לשמש עילה לביטול פסק הדין., תוך שהוא מפנה לרע"פ 2349/07 שי דרור נגד מדינת ישראל, (ניתנה יום 17.4.07) ורע"פ 5377/07 וגדי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.6.03). עוד נאמר בהחלטה שמועד הדיון נקבע במעמד הסנגור וטעותם אינה יכולה להושיע בידם, מה גם שניתן היה לברר את זהות המותב. עוד קבע בית משפט לתעבורה כי אין בפי המערער נימוקים שיבססו את הגנתו, בעיקר משום שהוא לא הציג את המסמכים שבכתב ושיש בהם כדי לסתור את הנטען בכתב האישום. לאחר מתן ההחלטה הנ"ל שב המערער והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר שגם היא נדחתה בהחלטה האומרת: "לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי הקודמת". הערעור מופנה כנגד ההחלטות הנ"ל והמערער עותר לקבלת הערעור וביטול פסק הדין שניתן בהעדר. המערער חזר הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו בפני על אשר פירט בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר בפני בימ"ש לתעבורה. לטענתו הייתה התייצבות מטעם המערער והסנגור שהוטעה על ידי בא כוח המשיבה. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטעם המשיבה מועד הדיון היה ידוע למערער ובא כוחו, כך ששגגה מטעמם אינה עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. המערער לא הציג את ראיותיו שלטענתו, יש בהן כדי לסתור את הנטען בכתב האישום, לכן לא ניתן לומר כי קיים חשש לעיוות דין. המשיבה הפנתה להחלטה בעניין רע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03) (להלן: "עניין איטליא") שקבעה כי אי התייצבות שמקורה בטעות, אינה יכולה להוות עילה לביטול פסק הדין. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בימ"ש לתעבורה שניתן בהיעדר. כידוע הלכה מושרשת היא כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר על ידי בימ"ש לתעבורה להראות קיומה של אחת משתי עילות. האחת הצדק סביר להיעדרות מהדיון והשנייה להצביע על חשש ממשי לקיומו של עיוות דין - בסוגיות הנ"ל ראו רע"פ 9811/09 סמימי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ שרעבי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 5377/03 וגדי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.6.03) וכן ראו פסק דין איטליא. לטעמי, עניינו של המערער אינו דומה למקרים שקבעו כי אין לקבל את הטעות של הנאשם או הסנגור, שכחה מטעם אחד מהם או רשלנותו כעילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. המערער ובא כוחו התייצבו בבית המשפט והמתינו לאחר שבא כוח המשיבה הודיע לסנגור כי התיק של המערער מצוי בטיפולו, נתון שהתברר בדיעבד כלא נכון. מכאן שהטעות אינה של המערער או בא כוחו ובוודאי שאינה קשורה לאחד מהם. עוד ראוי לציין כי המערער והסנגור התייצבו מייד כשנודע להם שהוטעו, אם כי ניתן להניח בתום לב, כך שהם הופיעו באיחור מסוים, שהיה ניתן למצוא תרופה לכך בסעיף 130(ט) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 בדרך של חיוב בהוצאות. המערער טען שיש לו ראיות שיש בהן כדי לסתור את הנטען בכתב האישום, אמנם היה ראוי שיגיש ראיות אלו ביחד עם בקשותיו או הודעת הערעור, יחד עם זאת באם מתקיימת עילה אחת משתי העילות די בה כדי להביא לביטול פסק דין שניתן בהעדר. המערער הראה כי אי התייצבותו אינה קשורה לרשלנותו, עת נאמר לסנגור שעו"ד גורן מטפל בתיק וכי על המערער והסנגור להמתין ואכן המתינו כשעתיים, לכן טעותו או רשלנותו או מחדלו מלהופיע לא היה תלוי בו אלא כתוצאה מהודעת ב"כ המשיבה, עו"ד גורן, שהוא מטפל בתיק המערער מטעמה. יתכן והיה מקום לבדוק טענה זו בדרך של קבלת תגובת עו"ד גורן, אך משהטענה הועלתה בבית משפט לתעבורה וגם בהודעת הערעור, ניתן להניח כי המשיבה הייתה מודעת לטענה זו ויכלה לבדוק אותה או בדקה אותה, על כן, ומשלא טענה דבר בעניין זה והטענה לא הוכחשה על ידי המשיבה, נראה לי כי ניתן להסתמך עליה ולבחון את החלטת בית משפט לתעבורה לאורה ועל פיה. לי נראה שנסיבות איחורו של המערער והסנגור להתייצב בפני המותב הנכון, מקורה בגורם אחר, ולא ברשלנותם או שכחתם או עקב שגגה מטעמם. היה ראוי שהמשיבה תבדוק באופן יסודי אם הטיפול בתיק נתון לנציגה שנשאל וענה בחיוב. לו הייתה נעשית בדיקה כזו, הטעות לא יכלה להיגרם והמערער והסנגור היו מתייצבים בפני המותב הנכון. אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית משפט לתעבורה ולהחזיר את הדיון אליו מהשלב של שמיעת הראיות. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות. עורך דיןסניגור