טענתם העיקרית של המערערים היא להפלייתם לרעה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת אפליה בענישה פלילית: השופט נ' סולברג: 1. בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט תאופיק כתילי) גזר על המערער בע"פ 7374/11 (להלן - מוחמד שיבלי) 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-5 חודשי מאסר-על-תנאי; על המערער בע"פ 7536/11 (להלן - תייסיר) גזר 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 6 חודשי מאסר-על-תנאי וקנס כספי בסך של 5,000 ₪. השניים ערערו על חומרת העונשים. 2. המערערים הורשעו על סמך הודייתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות בנשק (החזקה), בהסתייעות ברכב לביצוע פשע, ובאי-מניעת פשע. אֵלו הם מעשיהם: לוחם בגדוד 605 בהנדסה קרבית, המערערים, ושניים נוספים שנדונו גם הם בבית משפט קמא, כולם מן הכפר שיבלי, לקחו חלק במסכת שהחלה בקשירת קשר בין לואי לבין הנאשם 1 (להלן - מוחמד עוונה) לגניבת נשק ולמכירתו תמורת רבבות שקלים. ביום 7.9.10 נסעו לואי והנאשם 2 (להלן - נימר) לבסיס "חומה" ברמת הגולן. לואי נכנס לבסיס על מנת לקחת את תיקוֹ שנמצא שם. נימר המתין בתחנת אוטובוס מחוץ לבסיס. בסככת החימוש, שם נמצא תיקוֹ, הבחין לואי בנשק מסוג רוס"ק M-16, לקח אותו, פרק אותו לשניים, והכניסוֹ לתיקוֹ. בדרכו מן הבסיס החוצה התקשר אל מוחמד עוונה, הודיעוֹ כי יש לו נשק עבורו, וזה השיבוֹ כי יבוא בערב אל הכפר שיבלי על מנת לקנות את הנשק. בצאתו מן הבסיס מסר לואי את התיק לנימר והראה לו את הנשק הגנוב. נימר התקשר אל תייסיר וביקשוֹ לבוא לחצור הגלילית כדי להסיע אותו ואת לואי אל הכפר שיבלי. תייסיר עשה כן. בדרכם אל הכפר שיבלי סיפר נימר לתייסיר כי לואי גנב נשק מהבסיס. לבקשת תייסיר, הראה לו נימר את הנשק הגנוב. תייסיר דרש מלואי סך של 5,000 ₪ בתמורה לשתיקתו. בערבו של יום מכר לואי את הנשק למוחמד עוונה תמורת 40,000 ₪; לתייסיר שילם 2,000 ₪ והתחייב לשלם לו בהמשך עוד 3,000 ₪, כפי שדרש. מוחמד עוונה הסתיר את הנשק כשהוא מחולק לשניים. כעבור מספר חודשים ביקש מאת מוחמד שיבלי להסתיר עבורו את קת הרובה. מוחמד שיבלי עשה כן. ביחד עם קת הרובה החזיק גם 3 מחסניות, באחת מהן 2 כדורים. 3. בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי יש לנקוט יד קשה בעבירות נשק, אך יש מקום להבחין בין המבצע באופן פעיל את התכנון, את הגניבה ואת הסחר, לבין מי שהפך לשותף לדבר עבירה מתוך מחדל, בשל בחירתו לשתוק. לפיכך הבחין בית משפט קמא בין נימר לבין שני המערערים. לנימר לא היתה מעורבות קודמת בפלילים, הוא תרם מזמנו וממרצו לקהילה כמדריך במתנ"ס המקומי, היה תלמיד שאפתן, חייל בצה"ל, ועשה את אשר עשה על מנת שלא לנתק את הקשר החברתי עם לואי, כנראה בניסיון לא מוצלח למזער נזקים, תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה. בית משפט קמא הטיל על נימר 80 שעות של"צ, 10 חודשי מאסר-על-תנאי וצו מבחן למשך 18 חודשים. 4. טענתם העיקרית של המערערים היא להפלייתם לרעה ביחס לנימר. מוחמד שיבלי, בן 19, נעדר עבר פלילי טוען כי חלקו היה מזערי, רק בשלב האחרון, ארבעה חודשים לאחר גניבת הנשק, כשכל אשר ראה זה את קת הרובה בלבד. הוא נענה לבקשת מוחמד עוונה שהבטיח לקחת את הקת בחזרה כעבור יום-יומיים, אך לא עשה כן, מפני שנעצר. מדובר בעבירות שהן במידרג הנמוך של העבירות בנשק. מוחמד שיבלי טוען כי חלקו קל מזה של נימר. לנימר היתה מוּדעוּת מלאה לגניבת הנשק מבסיס צה"ל, והוא סייע בהובלתו לכפר שיבלי. לא דומה החזקת קת של רובה, להחזקת רוס"ר M-16 מוכן לפעולה, מבחינה ערכית ומבחינת הסיכון. משהודה בהזדמנות הראשונה; מכיוון שמדובר באדם נורמטיבי; היות וקיבל אחריות; ובשים לב לעונש שנגזר על נימר, מן הראוי להמיר את עונש המאסר שהוטל עליו, לפי גישתו, לעונש של מאסר לתקופה קצרה בעבודות שירות. 5. תייסיר טוען לטעות בכך שדינו נגזר בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי, במקום בעבירות שלפי כתב האישום המתוקן. לטענתו, בהגיעו לאסוף את שני חבריו במכוניתו, לפי בקשתו של נימר, לא ידע כי הם מחזיקים בנשק גנוב, אלא רק במהלך הנסיעה אל הכפר שיבלי. תייסיר טוען כי חלקו קטן מזה של נימר, כי לא היתה לו מעורבות בגניבת הנשק, במכירתו ובפירוקו. עוד טוען תייסיר כי מן הראוי להתחשב בגילו צעיר, בכך שהוא מסייע לפרנסת המשפחה בעבודה במאפיה, ובקשיי הוריו שנובעים מכך שאחיו מרצה עונש של מאסר לתקופה ממושכת בעקבות הרשעתו בהריגה בתאונת דרכים. תייסיר חושש מפני השפעתו השלילית של המאסר על אורחות חייו. 6. ב"כ המשיבה הסכים כי ישנה טעות בגזר הדין, ההרשעה היא בעבירות בנשק (החזקה) ולא בעבירות בנשק (נשיאה והובלה). אך בצד הטעות לחומרה, נעשתה טעות גם לקולא, בהשמטת העבירה של אי-מניעת פשע. הטעויות מקזזות זו את זו. לדברי ב"כ המשיבה, למקרא גזר הדין ברור כי בית משפט קמא גזר את עונשיהם של המערערים לפי מעשיהם, ולא לפי העבירות. עונשו של נימר איננו קל יתר על המידה, בהתחשב בכך שלואי הפתיע אותו. לפי חלקו במעשה, עצם הרשעתו של נימר היא גבולית. אין ניתן להשוותו למערערים. לעומת נימר, תייסיר החליט מיוזמתו להפיק טובת הנאה מגניבת הנשק, דרש וקיבל תמורה כספית עבור שתיקתו. ב"כ המשיבה סבור כי העונשים שנגזרו על המערערים הולמים את מעשיהם, וכי אין מקום להתערב ולשנותם. 7. שקלנו את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה ולא ראינו להעתר לערעור. ידועה חומרתן של עבירות בנשק; ידועה מסוכנותן. העונשים שהטיל בית משפט קמא משקפים את חומרת מעשיהם של המערערים, יחד עם התחשבות בכך שלא היו במעגל הראשון של ביצוע העבירות. בית משפט קמא הביא במניין שיקוליו גם נסיבות אישיות, גם מידע שנמסר בתסקירי שירות המבחן, גם את העובדה שאין זו מעורבותו הראשונה של תייסיר בפלילים. העונש שהוטל על נימר הוא אכן קל באופן יחסי, אך יש לכך ביסוס בנסיבותיו האישיות, ובגבוליות הפליליות של מחדלו. איננו סבורים שהמערערים הופלו לרעה ביחס לנימר, ולבטח לא קופחו ביחס לענישה המקובלת בעבירות כגון דא. 8. הערעור נדחה. משפט פליליהפליה / אפליה