קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאמץ קשה מהרגיל בעבודה - התקף לב: סגן הנשיא (קובובי): 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת פורת - דן יחיד; תב"ע מו/372-0) שדחה את עתירת המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 9.6.1985 כתאונת עבודה. 2. כתשתית לפסק-הדין נשוא הערעור, משמשת מערכת עובדות מוסכמות שזו לשונה: "1) התובע עבד בעירית ראשון לציון מזה 7 שנים, בצוות אספלט, במחלקה לשיפור פני העיר (להלן - המחלקה; להלן - הצוות); 2) בעת התאונה היה התובע בגיל 48שנה; 3) המחלקה מנתה 7איש, ולכל אחד בצוות היה תפקיד מוגדר; 4) תפקיד התובע בצוות היה טרקטוריסט (נהג טרקטור), שהיה מוביל אספלט ומפזר אותו במקומות שונים באתר העבודה, עבודה שאינה מצריכה מאמץ גופני. לפעמים עבד התובע כמכבשן; 5) ביום התאונה (9.6.1985) עבד הצוות בסלילת כביש ברחוב ז'בוטינסקי בראשון לציון. זהו כביש דו מסלולי, והוא מהווה את עורק התחבורה הראשי בראשון לציון; 6) לנוכח הלחץ הרב ביום התאונה בעבודה, ולאור העובדה כי מפעיל המכבש הקבוע נעדר מפאת מחלה, התבקש התובע - בנוסף על עבודתו כטרקטוריסט - לעבוד גם על המכבש הידני, וכן לעסוק אף בעבודה עם טוריה לצורך פיזור אספלט על הכביש; 7) יש להדגיש כי העבודה על המכבש הידני המתבצעת על-ידי אדם אחד, ופיזור האספלט בטוריה אינן מצריכות ידע מקצועי, אלא דורשות מהמפעיל כוח פיזי רב, שיוכל לדחוף ולסובב את המכבש השוקל כמעט טונה; 8) בסיום העבודה, כשרצה התובע לנסוע מאתר העבודה לבניין העיריה במכונית של חברו (אשר שימשה גם להחזרת כלי העבודה לעיריה) חלה תקלה ברכב, והמכונית התקשתה להידלק; 9) התובע נאלץ לדחוף את המכונית למרחק של 50מ', כשהנהג וכלי העבודה נמצאים בתוך המכונית. בגמר הדחיפה חש התובע ברע, נלקח לבית-החולים ושם אובחן אצלו אוטם חריף בלב. 10) א) התובע היה נוהג לעשן בממוצע כקופסת סיגריות ביום, אולם מעולם לא עישן בזמן העבודה; ב) עובר לתאונה עבד התובע על הטרקטור בלבד, ורק - לפעמים - וזאת בשל העדרותו שלמפעיל המכבש הידני, התבקש התובע להחליפו; ג) ביום התאונה עבד הצוות מ-7.00- 11.30 בשמש, וללא כל הפסקה באמצע, והתובע עבד כאמור, על הטרקטור, על המכבש הידני, עם הטוריה, וכן - נאלץ לדחוף מכונית". 3. בית-הדין מינה את הפרופ' בלום כמומחה-יועץ-רפואי והציג לה את השאלות שנהוג היה לשאול - לפי מבחן הסיווג לסיכון אישי או נייטראלי - בדבר השפעתם היחסית על בוא האוטם של האירועים בעבודה ושל מצבו הבריאותי של המבוטח. הפרופ' בלום השיבה שהמערער סובל ממחלת לב טרשתית, ופיתח אוטם "לאחר שביצע מאמץ קשה מהרגיל", וכי קיים קשר סיבתי בין הופעת האוטם לבין האירועים בעבודה, כשברור שמאמץ קשה יכול לגרום להופעת האוטם במועד שבא. לשאלה נוספת שנוסחה בלשון סעיף 39 סיפא לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (להלן - החוק) השיבה הפרופ' בלום - אף היא בלשון הסעיף - כי "השפעת האירועים בעבודה היתה פחותה בהרבה מזו של מצב בריאותו טרם קרות האירועים בעבודה". בתשובה לשאלות הבהרה ציינה הפרופ' בלום, בין השאר, כי "קרוב לוודאי שהמאמץ ביום האירועים בעבודה היה גדול מדי בשביל מצבו הבריאותי של התובע", וכן כי "ייתכן ששינוי הנסיבות היה דוחה את הופעת האוטם" (כל ההדגשות נוספו). 4. לפנינו טען בא-כוח המערער כי המאמץ שנדרש ממרשו ביום בוא האוטם - כמפורט בפסקאות 6, 7 ו- 9 לעובדות המוסכמות, היה בעליל מאמץ פיזי חריג. אשר לעיתוי היתה סמיכות פרשיות הדוקה: בגמר המאמץ התמוטט המערער והובא לבית-החולים. 5. בא-כוח המשיב טען כי אכן מדובר בעבודה לא קלה, אך אין להפריז בהערכת המאמץ. הפעלת המכבש אין פירושה שמניעים משקל של טונה בכוח השרירים; אשר לדחיפת המכונית, מדובר במכונית פרטית (סוסיתא) שלא היתה עמוסה לעייפה, אולם הפרופ' בלום היתה תחת הרושם שמדובר בעבודה חריגה. עד כאן טענות הצדדים. 6. בית-הדין קמא לא נקט עמדה בדבר עוצמת המאמץ שנדרש מהמערער במהלך עבודתו ביום 9.6.1985. נאמנות עלינו הערכות של המומחה הרפואי בשים לב לעובדות המקרה, כי מדובר ב"מאמץ קשה מהרגיל", וכי קרוב לוודאי שהמאמץ הנ"ל היה "גדול מדי בשביל מצבו הבריאותי של התובע". תשובת המומחה כי השפעת האירועים היתה "פחותה בהרבה" מהשפעת המצב הבריאותי, משקפח את האני מאמין של איש הרפואה האמון על רזי התהליכים הפיזיולוגיים העשויים לחול בגופו של אדם בנסיבות אלה או אחרות. אלא שהשקלא והטריא בדבר ישומו של סעיף 39 סיפא לחוק, היא שאלה משפטית מובהקת שעל-בית הדין לענות בה. האמנם הוכח כי השפעת העבודה היתה פחותה הרבה מהשפעת המצב הבריאותי על בואו של האוטם במועד שבא ? תשובתנו היא לא. מה שהוכח הוא שהיה קשר סיבתי בין המאמץ בעבודה לבין האוטם, ושהמאמץ היה "קשה מהרגיל" ו-"גדול מדי" בשביל אדם במצבו של המערער. אשר לעיתוי, הוכח שאלמלא האירועים בעבודה ("בשינוי הנסיבות") ייתכן שהופעת האוטם היתה נדחית, וכן כי "ברור שמאמץ קשה יכול לגרום להופעת האוטם במועד שבא". 7. מכל האמור לעיל עולה כי לא הוכח הדרוש לפי סעיף 39 סיפא לחוק, כדי שבוא האוטם במועד שבא לא ייראה כתאונת עבודה. 8. הערעור מתקבל. המוסד ישלם למערער הוצאות משפט בשתי הערכאות בסך - 000, 1 ש"ח בצירוף מע"מ.מאמץ יתר בעבודההתקף לב / אוטם שריר הלבאירוע חריג