מחיקת תביעה של חברה עקב חדלות פירעון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיקת תביעה של חברה עקב חדלות פירעון: עניינו של פסק דין זה הוא בבקשה למחיקת תובענה שהוגשה בתיק זה על ידי התובעת שרכאת טופ אלתגרייה אלענעינה בע"מ, (להלן - "התובעת"), בטענה כי נוכח הארועים בשנה האחרונה, נהרסו עסקיה והיא הפכה לחדלת פרעון ואין באפשרותה להמשיך בניהול התובענה. הנתבעות/המשיבות אינן מתנגדות למחיקת התובענה בתיק זה, אך מתנות הסכמתן בפסיקת הוצאות. התובענה שהוגשה הינה תובענה למתן פסק דין הצהרתי בדבר טובין אשר נשאו סימן מסחרי ואשר חולטו ועוכבו על ידי מדינת ישראל (הממונה על תפיסות בית המכס חיפה), (להלן - "הנתבעת 1") בנימוק שמדובר "בטובין אסורים ביבוא, הואיל והינם מפירים סימן מסחרי, ויש בהם תאור כוזב עד כדי להטעות את הצרכן". התובעת בקשה להצהיר כי החילוט נעשה שלא כדין, וכי הטובין הנ"ל אינם מפרים כל סימן מסחרי, או לחילופין להורות על שחרור הטובין תוך מחיקת הסימן. הנתבעת 2 הצטרפה בהסכמה לתובענה זו, כנתבעת נוספת, מכוח טענתה כי הטובין הנ"ל נושאים סימן מסחרי הדומה עד כדי הטעייה לסימן מסחרי שבבעלותה. הנתבעת 1 מבקשת להשית את ההוצאות, ובכלל זה הוצאות האחסון וההשמדה, על התובעת, ולחילופין על הנתבעת 2, כאשר טענתה לגבי נתבעת 2 נסמכת על כתב שיפוי שנמסר לה על ידי הנתבעת 2. הנתבעת 2 טוענת כי כתב השיפוי אינו חל על מקרה שכזה, אלא רק למקרה שבית המשפט היה מקבל את תביעת היבואן ומטיל את הוצאות התובענה על המדינה, ומכל מקום מבקשת היא להשית על התובעת את ההוצאות הרבות שנגרמו לה. אין מחלוקת כי משהחליטה התובעת למחוק תובענתה, זכאים הנתבעים להוצאותיהם. כאמור הוגשה התובענה תחילה רק נגד מדינת ישראל, מבלי שהנתבעת 2 צורפה, כאשר ברור שהינה בעלת עניין ואינטרס בתובענה, מאחר והטובין נשוא התובענה שנתפסו על ידי המכס, נתפסו בשל היותם דומים עד כדי הטעייה לסימנה של הנתבעת 2. בהמשך לכך התקיימו הליכים שונים בין הצדדים, כאשר לחלקן הגדול של בקשות הנתבעת 2 שהופנו אליה, לא הגיבה התובעת כלל, דבר שהצריך פנייה לבית המשפט וקבלת החלטות בהעדר תגובה. גם בקשה למתן ערובה להוצאות שהוגשה לא נענתה, וערובה שהוטלה על התובעת לא הופקדה. כל הנ"ל גרם לנתבעת 2 להוצאות משפט גבוהות, ועל כך יש לשפותה. באשר להוצאות האחסון וההשמדה של הטובין; משוויתרה התובעת על תובענתה להחזרת הטובין, ממילא נשארו טובין אלו תפוסים ומעוכבים כדין על ידי המכס שרשאי וצריך לנהוג בו על פי הדין; ההוצאות בהקשר זה צריכות לחול על התובעת, אשר על ידי הגשת התובענה והמשכות ההליכים, גרמה לאחסנתם של הטובין במשך תקופה כה ארוכה. לנתבעת 2 אין כל חלק באחסנת הטובין, שהרי לגישתה בוודאי מן הראוי היה להשמיד את הטובין מיד עם הגעתם ארצה. נכון הוא שבהעדר פסק דין סופי, לא נקבע אם אכן מדובר בטובין מפרים אם לאו, אך בוודאי אין להטיל את הוצאות האחסון על הנתבעת 2. כתב השיפוי שצורף על ידי הנתבעת 1 אין בו כדי ללמד על כל חיוב שעל הנתבעת 2 לשאת בו במקרה שהתובעת מוחקת את תביעתה. כתב השיפוי כפי שצויין בו, נועד למקרה שבית המשפט יטיל את ההוצאות והנזקים על המכס, שאז תשפה אותו הנתבעת, ולא זה המקרה שבפני. מכל הטעמים דלעיל, אני קובעת כי התובעת תשא בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 10,000 ₪ ובכל הוצאות האחסון וההשמדה של הטובין בהתאם לפרוט שיומצא לה על ידי הנתבעת. כמו כן תשא התובעת בשכ"ט עו"ד של הנתבעת בסך 15,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין, וזאת בהתחשב כאמור בכך שהנתבעת 2 נאלצה להגיש בקשה להצטרף כנתבעת וכן להגיש בקשות ביניים רבות ובכלל זה בקשה לערובה. בהתאמה התובענה נמחקת. מחיקת תביעה / הליךחדלות פירעון