קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מינוי דיינים לבית הדין הרבני הגדול: המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. ביום 27.10.2011 הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה למתן צו על-תנאי המופנה כנגד המשיבים והמורה להם לבוא ולנמק מדוע לא יכנס שר המשפטים (להלן: השר) את הוועדה למינוי דיינים (להלן: הוועדה) לשם מינויָם של לפחות חמישה דיינים לבית הדין הרבני הגדול; ומדוע לא תחליט הוועדה על מינויָם של לפחות חמישה דיינים כאמור. לחלופין, ביקשו העותרים כי יוצא צו על-תנאי אשר מורה למשיבים לבוא ולנמק מדוע לא יפעלו כאמור טרם פרישתו של כבוד הדיין ח' איזירר, אשר מכהן כאחד מנציגיו של בית הדין הרבני הגדול בוועדה. 2. במסגרת העתירה, טענו העותרים כי מינויָם של חמשת הדיינים - בהקדם האפשרי - הוא בעל חשיבות קריטית לשם תפקודו התקין של בית הדין. לשיטתם, סעיף 7(א) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, אשר מקנה לשר את הסמכות לכנס את הוועדה, מגלם בתוכו גם את החובה המוטלת על השר לפעול לכינוס הוועדה במהירות ובתוך זמן סביר. משכך, הימנעותו של השר מלעשות כן - כך נטען - מהווה הפרה של "החובה לפעול" המוטלת עליו, בהיותו רשות מנהלית. עוד טענו העותרים במסגרת העתירה, כי החלטת השר שלא לכנס את הוועדה בהקדם פוגעת בזכות היסוד של האזרח לקבלת שירות משפטי וכי היא לוקה, בין בשל כך בין בשל סיבות נוספות, בחוסר סבירות קיצוני. אשר לסעד החלופי, טענו העותרים כי הדיין הנכבד עסק באופן אינטנסיבי בבחינת המועמדים לבית הדין הרבני הגדול, ומשכך יש לאפשר לו להשלים את הליך המינוי. הטלת מלאכת המינוי על החבר החדש אשר יחליפו בוועדה - כך נטען - אינה ראויה. 3. בהמשך, ביום 30.10.2011 הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים. במסגרת הבקשה, ביקשו העותרים כי השר ינקוט בהליכים הנדרשים לשם כינוסה המידי של הוועדה, וזאת כדי שניתן יהיה למנות את הדיינים - בכפוף לתוצאות העתירה - לפני פרישתו של הדיין איזירר ביום 18.11.2011. 4. ביום 1.11.2011 הגישו המשיבים את תגובתם המקדמית לעתירה ואת תגובתם לבקשה למתן צו ביניים. במסגרת תגובתם, הדגישו המשיבים כי הדיון הקרוב בוועדה קבוע ליום 9.12.2011. מועד זה - כך נטען - הוא המועד הקרוב ביותר שניתן היה לקבוע בהתחשב באילוצי לוחות הזמנים של חברי הוועדה. אשר לסעד החלופי שנתבקש על-ידי העותרים, לפיו כינוס הוועדה יעשה טרם פרישתו של הדיין איזירר, טענו המשיבים כי סעד זה נגוע בשיהוי כבד ביותר. שיהוי זה הביא - כך על-פי המשיבים - לכך שהעתירה הוגשה פרק זמן קצר בלבד לפני פרישתו של הדיין איזירר. נוסף על כך, לגוף הדברים, העלו המשיבים שלוש טענות: ראשית, חזרו המשיבים והדגישו כי המועד הקבוע לכינוס הוועדה הוא המועד האפשרי הקרוב ביותר, לנוכח לוחות הזמנים של חברי הוועדה. שנית, טענו המשיבים כי העותרים מתערבים בריב לא להם, באשר הדיין איזירר עצמו לא העלה כל טענה ביחס למועד הצפוי לכינוס הוועדה. שלישית, ציינו המשיבים כי חבר הוועדה החדש, אשר יחליף את הדיין איזירר, יוכל לבחון את הבקשות בכתב של כל המועמדים, טרם המועד הצפוי לכינוס הוועדה. מטעמים אלה - כך נטען - יש לדחות ממילא גם את הבקשה למתן צו ביניים. 5. ביום 2.11.2011 דחה בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור) את הבקשה למתן צו ביניים והורה לעותרים להודיע לבית המשפט אם עומדים הם על עתירתם לנוכח האמור בתגובת המשיבים. ביום 6.11.2011 הודיעו העותרים כי הם ממשיכים לעמוד על עתירתם, וביום 8.11.2011 הגישו בקשה לתיקון העתירה. במסגרת הבקשה, ביקשו העותרים לתקן את הסעד החלופי, כך שיכלול גם את הדרישה לכנס את הוועדה לפני יום 2.12.2011, בו צפויים להתחלף שני הנציגים של לשכת עורכי הדין בוועדה. לשיטת העותרים, קביעת מועד כינוסה של הוועדה כשבוע ימים לאחר פרישתם הצפויה של שניים מחבריה, חורגת ממתחם הסבירות, בשל שגם חברים אלה, בדומה לדיין איזירר, השקיעו זמן רב בבחינת המועמדים השונים. בעקבות האמור, קבע בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור), בהחלטתו מיום 9.11.2011, כי העתירה והבקשה לתיקונה תיקבענה לדיון. 6. עובר לדיון, ביום 17.11.2011, הוגשו על-ידי שני הצדדים הודעות מעדכנות. בהודעה שהוגשה מטעמם, התייחסו העותרים בעיקר לטענת השיהוי אשר הועלתה על-ידי המשיבים. לעניין זה, העלו העותרים שתי טענות: הראשונה - כי חגי תשרי עיכבו את ההיערכות להגשת העתירה; והשנייה - כי הם ביקשו לתת לחברי הוועדה זמן סביר להגיב למכתבים שנשלחו אליהם מטעם העותרים טרם הגשת העתירה. בהודעה שהוגשה מטעם המשיבים, חזרו הם על מרבית הטענות שהעלו במסגרת תשובתם המקדמית. אשד לבקשה לתיקון כתב העתירה, הדגישו המשיבים כי אף דינה להידחות - וזאת מאותם נימוקים שפורטו לעניין הסעד החלופי המקורי. 7. ביום 21.11.2011 התקיים הדיון בפנינו. במסגרת הדיון הבהרנו לעותרים כי מסגרת הזמן הקיימת אינה מאפשרת מתן הסעדים המבוקשים וכי גם לגופם, אין להיעתר להם. העותרים חזרו בהם ממרבית הסעדים שנתבקשו במסגרת העתירה המקורית והמתוקנת ותחת זאת, ביקשו כי נותיר את העתירה תלויה ועומדת עד למועד כינוסה של הוועדה ביום 9.12.2011, כאשר לאחר מועד זה תתוקן העתירה בהתאם לתוצאות של דיוני הוועדה. עוד ביקשו כי נחייב את המשיבים לקיים הצבעה במועד שנקבע לישיבת הוועדה. 8. דין העתירה להידחות. בראשיתה, נסבה העתירה שלפנינו אודות אי-כינוסה של הוועדה. כיום, לאחר שויתרו העותרים על טענותיהם בעניין זה, הם מבקשים "לשמר" את העתירה על מנת שיוכלו לבצע בה תיקונים והתאמות בהמשך הדרך. כמו כן, כאמור, מבקשים הם כי נורה לוועדה לקיים הצבעה. מטבע הדברים, אין שחר לבקשות אלה בנסיבות המקרה; ומשכך, את הסעדים המבוקשים היום אין ליתן. לאחר שתכונס הוועדה, וככל שיהיו לעותרים טענות חדשות, יוכלו הם ממילא להגיש עתירה חדשה. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ישאו העותרים בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. שופטיםדיינים