קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת רהיטים לשוכר דירה: התביעה התובעים גילו התעניינות בשכירת דירתם של הנתבעים. במסגרת המשא ומתן לשכירת הדירה הציעו הנתבעים לתובעים למכור להם את הריהוט בחדר השינה של הדירה. הריהוט כלל ארון ומחירו נאמד ב-3,200 ₪. התובעים טוענים, כי הם הסכימו לרכוש את הריהוט בלא קשר לשכירת הדירה. הסכם השכירות לא נחתם מעולם ומכל מקום עניין מכירת הרהיטים האמורים לא נזכר בו כלל. לפי גירסת התובעים, ההסכם לא נחתם משום שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה בדבר גובה שכר הדירה (סעיף 6 לכתב התביעה). התובעים הדגישו בפתח כתב התביעה, שהם עולים חדשים מרוסיה ואינם שולטים בעברית (סעיף 4 לכתב התביעה). התובעים שילמו לנתבעים תמורת הריהוט בשלושה שיקים (סעיף 5 לכתב התביעה). התובעים עמדו על קבלת הריהוט שבעבורו שילמו אך הנתבעים סרבו למסור אותו להם והם גם מאנו להחזיר לתובעים את השיקים או את תמורתם. בינתיים פדו הנתבעים את תמורת שני השיקים הראשונים ואילו התובעים ביטלו את השיק האחרון (על הסכום של 700 ₪). מאחר שעם ביטול עיסקת השכירות מצאו התובעים דירה אחרת למגוריהם, לא היה להם עוד צורך בריהוט (סעיף 12 לכתב התביעה). לפיכך תבעו התובעים שהנתבעים יחזירו להם את תמורת שני השיקים שפדו, בסך 2,500 ₪ ואת החזרת השיק על סך 700 ₪, שהתובעים ביטלו אותו. ההגנה הנתבעים אמרו בכתב ההגנה שלהם, כי נערכו בין בעלי הדין שבע פגישות לקראת חתימת הסכם השכירות. הנתבעים הודו, כי מחיר הריהוט שבו דובר היה 3,200 ₪. הם אמרו לתובעים, כי במחיר הריהוט יקנו מיזוג לדירה. לימים לא השתכללה העיסקה בין הצדדים. הנתבעים טענו, שהתובע לא היה מרוצה מאחדים מסעיפי ההסכם ובסופו של דבר הסכימו בעלי הדין, שסעיפים אחדים בהסכם יושמטו ממנו. אולם התובע הודיע לנתבעים ב-15 באפריל 2002, שאין הוא מעוניין עוד לשכור את הדירה משום שמצא דירה בשכר דירה נמוך יותר. הנתבעים הביעו את נכונותם למסור את הריהוט לתובעים כל אימת שירצו בו. כמו כן ציינו, שלא פדו את השיק האחרון על סך 700 ₪ והתובעים יכולים לקבלו גם כן. במהלך עדויותיהם בבית המשפט אמרו התובעים, כי הנתבעים סרבו למסור להם את הריהוט וכי הנתבעת אמרה להם, שהנתבעים רואים את התמורה שקיבלו בעבור הריהוט כפיצוי בגין אי חתימת הסכם השכירות. הנתבעים עמדו על כך, שעיסקת מכירת הריהוט - שכל סיכום שנעשה לגביה היה בעל פה בלבד - היתה קשורה להשכרת הדירה. כאמור, עניין מכירת הריהוט אינו נזכר כלל בטיוטת ההסכם בין הצדדים. עמדת התובעים היא, אפוא, שעיסקת הריהוט היתה נפרדת מעיסקת השכירות ובלתי תלויה בה וכי הנתבעים סרבו למסור את הריהוט לתובעים כאשר לא הגיעו הצדדים לעמק השווה בדבר הסכם השכירות. הנתבעים אמרו כי העיסקות היו קשורות זו בזו. מסקנות בית המשפט מטעם התובעים העיד אחיה של התובעת וסיפר על השלב שבו הגיעו התובעים למסקנה, שטיוטת ההסכם אינה לרוחם. כאשר אין פרטים מלאים בהסכם או שפירושו אינו חד משמעי, רשאי בית המשפט לבדוק את אומד דעתם של הצדדים לפי נסיבות המשא ומתן ביניהם. "חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט, 2, 265). בית המשפט שקל את גירסות הצדדים ואת עדויותיהם והוא פוסק, תוך שהוא עושה שימוש בכללי הפרשנות שהותוו בפסק הדין הנ"ל, שעיסקת מכירת הריהוט אכן היתה עיסקה נפרדת מעיסקת השכרת הדירה. בית המשפט קובע כעובדה, שהנתבעים סרבו למסור את הריהוט לתובעים, כאשר אלה חזרו בהם מנכונותם לחתום כעל ההסכם. בית המשפט לא מצא פגם בהתנהגות התובעים בכל הנוגע לאי חתימתם על ההסכם. כל עוד לא נחתם היו רשאים לבדוק אותו פעם ופעמיים, מה גם שהיו עולים חדשים ורצו להיות בטוחים בכדאיות העיסקה. עוד קובע בית המשפט כעובדה, שלאחר סירוב הנתבעים למסור את הריהוט לתובעים, היו אלה האחרונים זכאים לקנות ריהוט במקום אחר. לאור האמור לעיל פוסק בית המשפט, שהנתבעים ישלמו לתובעים את הסכום של 2,500 ₪ תמורת שני השיקים שפדו וכן ישלמו לתובעים 800 ₪ הוצאות המשפט. התובעים ביטלו את השיק השלישי על סך 700 ₪ כך שאין עוד טעם לפסוק דבר לגביו. אם הוא נמצא בידי הנתבעים, עליהם להשיבו לתובעים תוך שבעה ימים מיום שפסק דין זה יומצא לידיהם. אי החזרת השיק תתפרש כבזיון בית המשפט. שני הסכומים הנזכרים בסעיף 27 לעיל ישאו ריבית כדין והצמדה מיום 5.6.2002 ועד לתשלום המלא בפועל. רהיטים (תביעות)מקרקעיןשכירות