קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי מענק מקצבת נכות: 1. האם בדין ניכה הנתבע מקצבת הנכות אשר שולמה לתובע רטרואקטיבית מחודש 4/00 את מענק פקיעת הזכאות לקצבת שאירים, זאת השאלה המתעוררת בתיק זה. 2. העובדות: א. התובע קיבל קצבת זקנה וקצבת שאירים (50%). ב. בשנת 2003 פקעה זכאותו של התובע לקצבת שאירים עקב הכנסות. ג. כתוצאה מפקיעת הזכאות לקצבת השאירים קיבל התובע מענק כעולה מסעיף 255 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). ד. ביום 27.2.11 הודע לתובע כי נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 41% כתוצאה מפגיעה בעבודה החל מיום 12.4.00. ה. ביום 16.5.11 נדרש התובע לבחור בין קצבת זקנה לקצבת הנכות מעבודה וזאת לאור הוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק לפיו "לא יינתנו לאדם קצבאות שונות בעד פרק זמן אחד". ו. התובע הודיע כי בחר בקצבת נכות מעבודה. ז. התובע זוכה בקצבת נכות מעבודה החל מ- 12.4.00. הנתבע ניכה את כל הקצבאות שקיבל התובע ממחלקת זו"ש החל ממועד זה, לרבות מענק פקיעת קצבת השאירים בסך 40,896 ₪ קרן ו- 7,276 הצמדה. ח. המחלוקת הינה האם כדין ניכה הנתבע מקצבת הנכות את מענק פקיעת קצבת השאירים. 3. טענות התובע - א. סעיף 320(ג)(1) לחוק קובע כי לא ינתנו לאדם קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד. מענק פקיעת קצבת שאירים אינו בגדר קצבה. ב. מענק פקיעת קצבת השאירים וקצבת הנכות אף אינם גמלאות שונות עקב מאורע אחד כעולה מסעיף 320(ג)(1) לחוק. ג. כאשר המחוקק רצה לנכות מענק מענף ביטוח אחד מקצבה בענף ביטוח אחר, עשה זאת במפורש,כך בסעיף 320 (ט') לחוק וכך בתקנות הביטוח הלאומי (ניכוי מענק לפי פרק ה' לחוק מקצבת נכות לפי פרק ט'), התשמ"ד-1984. ד. התובע מסתמך על דיון מג/0-5 אלזה גרינברג - נ' - המוסד לפיו במקרה של בחירה בקצבת שאירים לעומת קצבת נכות, ונישואין מחדש, הזכות לקצבת שאירים פוקעת ואז קיימת זכאות למענק אך קמה לתחיה הזכות לקצבת נכות מעבודה. לא כך כאשר בוחרים בקצבת נכות, הזכות לקצבת שאירים אינה פוקעת, אלא הבחירה בקצבת נכות מקפיאה את הזכות. ה. במכתב הנתבע, המורה לתובע לבחור בין הקצבאות, הופנתה תשומת לבו לכך שאם יבחר בקצבת נכות מעבודה, זכותו לבקש היוון הקצבה באמצעות מחלקת השיקום ואז תתחדש הזכאות לקצבת זקנה. אין הסבר מדוע אם יהוון התובע את קצבת הנכות יחושב ההיוון כמענק והוא יזכה מחדש בקצבת נכות, מדוע הדין שונה לגבי מענק פקיעת קצבת השאירים למרות שמענק זה אינו תוצאה של זכות בחירה שעמדה לתובע. 4. טענות הנתבע - א. בחירת התובע במסלול גמלת נכות מעבודה נעשתה רטרואקטיבית מ- 2000 ולפיכך כל ההטבות מכח מסלול זו"ש בטלות. לו היה התובע בוחר בשנת 2000 במסלול נכות מעבודה לא היה מקבל קצבת שאירים ואף לא מענק פקיעה. ב. אין מקום להשוות בין ענייננו לפסק הדין בעניין אלזה גרינברג. 5. ההכרעה - סעיף 320(ג) לחוק קובע: "לא יינתנו לאדם, אם אין כוונה אחרת משתמעת - (1) קצבאות שונות לפי חוק זה בעד פרק זמן אחד. (2) גמלאות שונות עקב מאורע אחד מכח ענפי ביטוח שונים לפי חוק זה". בענייננו הסעיף הרלבנטי הינו 320(ג)(1) כאשר קצבת זקנה וקצבת נכות מעבודה הן קצבאות שונות שניתנו לתובע בתקופה הרלבנטית. אחד החריגים לאיסור כפל הגמלאות הוא זכאות לקצבת שאירים וקצבת זקנה. זכאי לקצבת שאירים שנעשה זכאי לקצבת זקנה או זכאי לקצבת זקנה שנעשה זכאי לקצבת שאירים, ישולם לו, בנוסף לקצבת הזקנה 50% מקצבת השאירים (סעיף 261 לחוק). לפיכך התובע קיבל קצבת זקנה ומחצית מקצבת שאירים עד שחדל להיות זכאי לקצבת שאירים וקיבל מענק בסכום השונה לקצבת שאירים לפי שיעור הקצבה כפול 36 (סעיף 255 לחוק). 6. התובע טוען כי סעיף 320(ג)(1) נוקט בלשון קצבה ולפיכך מכיוון שמענק פקיעת הזכאות לקצבת שאירים אינו בגדר מענק אין הוא נכלל בגדר כפל קצבאות בו עוסק סעיף 320(ג)(1) ולפיכך אין לנכותו. 7. מושכלות ראשונים הן כי נקודת המוצא לפרשנות החוק היא לשון החוק - "...מקום בו לשון הטקסט אינה מאפשרת מתחם אפשרויות לשוני, לא מתעוררת שאלה פרשנית המחייבת בחינה בהתאם להליך הפרשנות המוכר בשיטתנו המשפטית וממילא אין הפרשן נדרש לבחינת כלל התכלית - כלל הפרשנות השני. ויותר מכך - במצב דברים בו לשונו של הטקסט ברורה וחד משמעית, לא ייתן הפרשן לטקסט משמעות שאין הוא יכול לשאת, באופן שישמור על עקרון שלטון החוק, על המבנה החוקתי והשיטתי ועל אמון הציבור בשפיטה" (א. ברק, פרשנות במשפט, כרך ב' פרשנות החקיקה, בעמ' 82). 8. לטעמי לשון החוק הינה חד משמעית ואף שהיא מביאה לתוצאה שיש עמה אפליה, כפי שאפרט, אין מקום לסטות ממנה והדרך לשנותה הינה בידי המחוקק. 9. סעיף 320(ג)(2) לעומת סעיף 320(ג)(1) נוקט במונח גמלה. "גמלה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק - "כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה". אין הגדרה למונח קצבה או מענק. יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי לא כל גמלה היא קצבה ומענקים למיניהם וגמלאות בעין הם בגדר גמלה. לפיכך: "משקבע המחוקק הוראות החלות רק על קצבאות, ברור שאלה ולא הוראות החלות על כל הגמלאות תחולנה, עת מדובר בקצבה". (דב"ע לג/0-24 יגאל חבר - נ' - המוסד פד"ע ד' 415). 10. בהתאם לכך נפסק כי קצבת נכות מתאונה שהוונה והומרה למענק חדלה להיות קצבה ולכן אינה בגדר כפל גמלאות ואינה מונעת קצבת נכות כללית. (תב"ע לז/0-729 אברהם ברנס - נ' - המוסד פד"ע יא' ק"ח). אלא שהלכה זו שונתה בבית הדין הארצי בעב"ל 88/98 המוסד - נ' - גדעון נאמן בו נקבע כי מי שהיוון את קצבת הנכות מעבודה מנוע מלקבל קצבת נכות כללית. הרציונל מאחורי קביעה זו הינו כי כפל גמלאות נוגד את הרעיון הטמון בתכליתו של הביטוח הסוציאלי וכי מטרתה של הקצבה הוא להחזיר את מצבו של הניזוק לקדמותו. המסקנה אליה הגיע בית הדין הארצי הינה כי יש לראות בהיוון קצבה לצורך כפל גמלאות. 11. על אף שתוצאה זו הולמת את תכלית החוק, אין מקום לאמצה בנסיבות שלפנינו מהטעמים הבאים: ניכוי מענק נכות מעבודה (לפי סעיף 107 או 113 לחוק) מקצבת נכות כללית מוסדר בסעיף 320 (ט') לחוק: "קיבל זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' מענק לפי סעיף 107 או לפי סעיף 113, יהיה המוסד רשאי לנכות מקצבת הנכות את המענק או חלק ממנו הכל לפי כללים, מבחנים ודרכי חישוב שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה". סעיף זה הוסף בתיקון מס' 41, פורסם בסח' 999, י"ג בשבט התשמ"א, 18.1.81 עמ' 77. (הוסף סעיף 143(ו) אשר שונה בנוסח המשולב לסעיף 320(ט)). בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי: "מוצע למנוע כפל גמלאות לזכאי לקצבת נכות לפי פרק נ 2 לחוק, שקיבל מענק לפי סעיף 66 לחוק העיקרי בגלל נכותו מעבודה, או שקיבל מענק בדרך של היוון קצבת נכותו מעבודה כאמור בסעיף 70 לחוק העיקרי". (הצ"ח 1442 התש"ם 156). משהמחוקק מצא להוסיף סעיף ספציפי למענק נכות מעבודה, משמע שתוצאה זו אינה נלמדת מסעיף 320(ג)(1) לחוק. 12. בענייננו אין מדובר במענק הנובע מקצבת נכות מעבודה אלא מענק בגין פקיעת זכאות לקצבת שאירים, ולכן לא ניתן ללמוד ממענק אחר לו הוקדש סעיף ספציפי. 13. בעב"ל 1222/01 שמעון אבישר - נ' - המוסד לביטוח לאומי עלתה השאלה האם דמי פגיעה מתאונה אחת וקצבת נכות מתאונה אחרת מהווים כפל גמלאות. בית הדין השיב על השאלה בשלילה: "ההטבה של דמי הפגיעה הינה בגדר גמלה אך איננה בגדר קצבה. לפיכך סעיף 320(ג)(1) לחוק אינו מונע תשלום כפל גמלאות דהיינו דמי פגיעה בגין תאונה אחת וקצבת נכות בעבודה בגין תאונת עבודה אחרת". 14. כך אף בעניין אחר לצורך פטור מתשלום דמי ביטוח נדחתה הטענה כי היוון קצבת נכות מעבודה הינה למעשה תשלום מראש של קצבה, וכך נפסק: "מענק מעצם טיבו הוא תשלום חד פעמי שבו הומרה קצבת הנכות מעבודה (ראה פד"ע מ/0-22 בעמ' 257 ומובאות שם), בעוד "קצבה", מעצם טיבה, היא תשלום חודשי קבוע (המשתנה על פי קריטריונים שנקבעו בחיקו, בייחוד על מנת לשמור על ערכה הריאלי). אמנם השניים "קצבה" ו"מענק" הם בגדר גמלה מכח חוק הביטוח הלאומי, אך אין בהמרת הראשון בשני משום "תשלום מראש" של הראשון. משמשולם "מענק במקום קצבה" מכח סעיף 70 לחוק הביטוח הלאומי, אין לראות בתקופה שעד מלאת למערער 65 שנה בזמן שבעדו מגיעה למבוטח, לפי סעיף 11 קצבה בשל דרגת נכות יציבה". 15. ערה אני לאבחנה שבין מענק הנובע מהיוון קצבת נכות שהיא פרי בחירה של המבוטח לבין מענק בגין פקיעת זכאות לקצבת שאירים אשר נכפה עליו מכח סעיף 255 לחוק. אלא שאין באבחנה זו כדי לשנות את המסקנה. נוכח לשונו הברורה של המחוקק אין לראות במענק פקיעת קצבת השאירים קצבה לצורך סעיף 320(ג)(1). 16. ערה אני לכך כי מסקנה זו מולידה תוצאה שיש עמה אפליה, שכן מבוטח אשר הכנסותיו עת קיבל קצבת זקנה ושאירים היו נמוכות יותר ולכן המשיך לקבל מחצית מקצבת השאירים (ולא מענק) יאלץ להחזיר קצבאות אלה אם יבחר בנכות מעבודה וזאת בשונה מהתובע. אלא משהמחוקק עצמו הבחין בסעיף 320(ג) בין קצבה לגמלה וייחד סעיף למענק בגין נכות מעבודה, אין מקום לקבל את פרשנות הנתבע. 17. התובע מפנה לעובדה כי במכתב בו נדרש התובע לבחור בין קצבת נכות מעבודה לקצבת נכות הופנתה תשומת לבו כי אם יהוון את קצבת הנכות באמצעות מחלקת השיקום, תחודש זכאותו לתשלום קצבת זקנה ממועד ההיוון. בכך יש כדי לתמוך כי אף הנתבע לא רואה במענק הנובע מהיוון הקצבה, כתשלום קצבה. עם זאת אין בכך מענה לתוצאה היוצרת אפליה כפי שפורט. 18. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהמצאת פסק-הדין. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהיום שיומצא פסק-הדין. קצבת נכותמענקנכות