חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), קובע את זכותו של נכה עבודה לקצבה או מענק. סעיף 105 לחוק מגדיר את שיעור הקצבה החודשית לה זכאי נכה עבודה הזכאי לקצבת נכות מהעבודה, ודרגת נכותו היא 100%. סעיף 106 לחוק דן במצבים בהם נקבעה דרגת נכות לנפגע בעבודה שדרגת נכותה פחות מ-100% והזכאי לקצבה. על פי הסעיף האמור - נפגע עבודה כאמור "ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהייתה משולמת אילו הייתה דרגת נכותו 100%, שווה ליחס שבין דרגת נכותו לבין 100". יוצא מכאן, כי שיעורה של הקצבה החודשית המשולמת לנפגע עבודה הזכאי לקצבה תלויה בשיעור הנכות הרפואית. תקנה 18א' לתקנות מסמיכה את הנתבע לשלם קצבת נכות לנפגע עבודה אשר הוכר כ"נכה נזקק", על בסיס דרגת נכות הגבוהה מהנכות הרפואית שהוכרה לו; בהתאם להחלטת "וועדת הרשות". לצורך זה קובעת תקנה 18 א' את הרכב "וועדת הרשות", מסמיכה את "וועדת הרשות" לקבוע ל"נכה נזקק" נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה הזמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על ארבעה חודשים; ומגדירה מיהו "נכה נזקק". "נכה נזקק" מוגדר בתקנה כ:- "'נכה נזקק' - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו, או מיוזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכה נזקק עצמאי: מבוא: פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר מימון דוד (להלן: "התובע"), בעקבות החלטת וועדת הרשות הפועלת במסגרת תקנה 18 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), אשר דחתה את פנייתו להכיר בו "כנכה נזקק" לתקופה שמחודש יוני 2010 ועד כולל חודש נובמבר 2010, בנימוק כי לתובע "הכנסה מהתעסקות". שאלה זו, שאלת הפירוש שיש לתת לתיבה "הכנסה מהתעסקות" בתקנה 18 א' לתקנות, היא שעומדת במוקד פסק דין זה. את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הדיון והעובדות המהוות את המסגרת לטענות הצדדים; משם נפנה להצגת טענות התובע, ולבחינת התביעה לגופה. הדין והעובדות המהוות את המסגרת לדיון : 1. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), קובע את זכותו של נכה עבודה לקצבה או מענק. סעיף 105 לחוק מגדיר את שיעור הקצבה החודשית לה זכאי נכה עבודה הזכאי לקצבת נכות מהעבודה, ודרגת נכותו היא 100%. סעיף 106 לחוק דן במצבים בהם נקבעה דרגת נכות לנפגע בעבודה שדרגת נכותה פחות מ-100% והזכאי לקצבה. על פי הסעיף האמור - נפגע עבודה כאמור "ישלם לו המוסד קצבת נכות חודשית בסכום שהיחס בינו לבין הקצבה שהייתה משולמת אילו הייתה דרגת נכותו 100%, שווה ליחס שבין דרגת נכותו לבין 100". יוצא מכאן, כי שיעורה של הקצבה החודשית המשולמת לנפגע עבודה הזכאי לקצבה תלויה בשיעור הנכות הרפואית. 2. תקנה 18א' לתקנות מסמיכה את הנתבע לשלם קצבת נכות לנפגע עבודה אשר הוכר כ"נכה נזקק", על בסיס דרגת נכות הגבוהה מהנכות הרפואית שהוכרה לו; בהתאם להחלטת "וועדת הרשות". 3. לצורך זה קובעת תקנה 18 א' את הרכב "וועדת הרשות", מסמיכה את "וועדת הרשות" לקבוע ל"נכה נזקק" נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה הזמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על ארבעה חודשים; ומגדירה מיהו "נכה נזקק". "נכה נזקק" מוגדר בתקנה כ:- "'נכה נזקק' - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד או על פי בקשתו, או מיוזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות". 4. עד כאן הוראות הדין, שהן המסגרת לדיון בטענות הצדדים בפסק דין זה; ומכאן לעובדות. 5. התובע יליד 1953 פעל במסגרת של עוסק מורשה, במתן שירותי הנה"ח ושמאות מקרקעין כמתמחה. 6. בחודש יוני 2009, נפגע התובע שעה שהחליק במדרגות ביתו, בדרכו למשרד שבבית (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונה בעבודה ובעקבותיה שולמו לו דמי פגיעה והוא זומן לוועדה רפואית. 7. בתקופה רלוונטית לענייננו - החודשים יוני 2010 ועד כולל חודש נובמבר 2010 - הכיר הנתבע לתובע בנכות זמנית בשל התאונה, בשיעור של 60% (ראה: פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 1.9.11 המצורף נ/6 לתיק המוצגים של הנתבע). 8. בחודש מאי 2010 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה "כנכה נזקק", התביעה אושרה והתובע הוכר "כנכה נזקק" לתקופה שמיום ה20.3.09 ועד ליום 31.5.10. ביום 7.12.10 הגיש התובע תביעה נוספת להכרה "כנכה נזקק", המתייחסת לתקופה שלאחר מאי 2010. במסגרת הדיון בבקשה ביקשה וועדת הרשות מהתובע להציג דוח רווח והפסד. בעקבות הגשת הדוח דחתה וועדת הרשות בהחלטה מיום 26.1.11 את העתירה להכיר בתובע "כנכה נזקק" לתקופה שמיום 1.6.10 ועד ליום 31.1.11, בנימוק כי לתובע "הכנסות מהתעסקות". בחודש מאי 2011 שב התובע ופנה בתביעה להכיר בו כ"נכה נזקק"; וועדת הרשות אשר חזרה ודנה בעניינו, בחנה את דוחות המע"מ אשר הצביעו על אפס הכנסות מחודש דצמבר 2010 ולפיכך הכירה בתביעה להכיר בתובע כ"נכה נזקק", החל מחודש דצמבר 2010 ועד לסוף חודש מאי 2011, תום תקופת הנכות הזמנית. 9. יוצא מכאן כי התביעה שבפנינו מתייחסת להחלטה מחודש ינואר 2011, ולפיה אין להכיר בתובע כ"נכה נזקק" בתקופה שמיוני 2010 ועד כולל נובמבר 2011 - מהנימוק כי לתובע "הכנסות מהתעסקות". 10. על רקע האמור ניגש להצגת טענות התובע. טענות התובע: 11. הגדרת "נכה נזקק" בתקנה 18 א' לתקנות המצוטטת לעיל, מציבה תנאי מתלה ולפיו לא יוכר נפגע עבודה כ"נכה נזקק", כל עוד "לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות". 12. טענות התובע בפנינו, מתמקדות בפרשנות שיש לתת לתנאי המתלה בתקנה 18א'. לטעמו של התובע התכלית שביסוד תקנה 18 א' היא להעניק סיוע לנפגע עבודה אשר בפועל נותר חסר הכנסה בעקבות פגיעה בעבודה; ותכלית זו, מחייבת לראות בנפגע עבודה כבעל "הכנסה מהתעסקות" רק אם קיים הפרש חיובי לאחר ניכוי ההוצאות מהכנסות העסק. התובע הוסיף וטען כי לא די בקיומה של "הכנסה", על פי הפרשנות הניתנת על ידו, אלא ובנוסף על הכנסה זו להיות "פרי התעסקותו של הנפגע עצמו" (ראה: סעיף 29 לסיכומי התובע). 13. אליבא התובע, בתקופה הרלוונטית לתביעה בחודשים יוני 2010 ועד נובמבר 2010 לעסק על שם התובע, אכן היו הכנסות המקבלות ביטוי בדוח רווח והפסד. דא עקא - ההכנסות מקורן בעבודתה של עובדת לשעבר אשר פעלה כמתנדבת וביקשה להיחלץ לעזרת התובע במתן שירותי הנהלת חשבונות ללקוחותיו הותיקים; ודו"ח רווח והפסד לשנת המס 2010 מראה כי שנת המס הסתיימה בהפסד. 14. לפיכך המשיך התובע וטען כי אין לראות בו כי מי שיש לו הכנסה מההתעסקות - שהרי שנת המס 2010 הסתיימה בהפסד דהיינו בהכנסה שלילית ואותם כספים שהתקבלו במסגרת העסק, הם פרי עבודתה של המתנדבת ולא שלו עצמו. בנסיבות הללו סבור התובע, כי אין לשלול ממנו את ההכרה כ"נכה נזקק" ומכאן התביעה שבפנינו. 15. כן טען התובע, כי החלטת ועדת הרשות איננה עומדת בחובת ההנמקה, ואף מטעם זה יש לקבל את התביעה. דיון והכרעה: 16. מקובלת עלינו העמדה האומרת כי תקנה 18 א' באה לתת פתרון זמני לנפגע עבודה הצריך מענה דחוף, במציאות שבה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, הוא נותר בלא אמצעי קיום (ראה: נד/ 0-239, ברששת נגד המוסד לביטוח לאומי); ועל רקע זה יש לפרש את התיבה בתקנה 18 א, שעניינה "הכנסה מהתעסקות". 17. פשוט בעינינו - כי אין לעשות הבחנה בין נפגע עבודה אשר לו הכנסה מיגיעה אישית שלו עצמו, לנפגע כאמור אשר לו הכנסה מעסק שבבעלותו (דוגמת שותף הנהנה מרווחי השותפות) מאחר ובכל אחד מהמצבים המתוארים, אין הנפגע צריך את עזרת הנתבע להבטחת הקיום. מכאן שאין להעניק לתקנה את הפרשנות אותה מבקש התובע האומרת כי במקום שהכנסה איננה פרי יגיעתו האישית של נפגע העבודה, אין לראות בנפגע כבעל הכנסה מההתעסקות ובהתאם לא מתקיים בו התנאי המונע את ההכרה בו כ"נכה נזקק". 18. הפרשנות בה מחזיק התובע, לפיה "הכנסה מהתעסקות" היא ההכנסות בניכוי ההוצאות לצורכי מס, מבקשת להחליף את התיבה "הכנסה" שבתקנה 18 א במילה "רווח לצרכי מס". לטעמנו, פרשנות זו איננה עומדת בקנה אחד עם לשון התקנה ואיננה תואמת את המציאות מולה מתמודדת תקנה 18 א'. 19. אין אנו רואים מקום להרחיב בטיעון האומר כי הפרשנות אותה מבקש התובע לתת לביטוי "הכנסה" שבתקנה 18 א', פרשנות שהיא שוות ערך למונח רווח לצרכי מס איננה תואמת את לשון הסעיף, שעה שהדברים מדברים בעד עצמם. 20. כאמור לעיל, המציאות מולה מתמודדת תקנה 18 א', היא זמנית באופייה ומתייחסת למצב ביניים שבו נפגע עבודה שנקבעה לו נכות לפרק זמן מוגבל או דרגת נכות זמנית מוצא עצמו ללא אמצעי קיום (בלשון התקנה: "חסר סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואין לו הכנסה מהתעסקות"). מציאות המחייבת פיתרון מידי במתן מענה לנפגע עבודה שנקלע למצוקה קיומית. על רקע זה לא ניתן לתת למילה "הכנסה" את המשמעות המבוקשת של "רווח". שהרי העובדה אם לפלוני, צמח "רווח" מ"ההתעסקות" תקבע בדיעבד, בסיום התקופה אליה מתייחסת השאלה - האם לפלוני "רווח מההתעסקות", תשובה הניתנת בדרך כלל רק בסיום שנת המס. מכאן שאין להגדיר נפגע עבודה "כנכה נזקק", על פי קריטריון "הרווח" שהרי בדרך זו לא ניתן יהיה להכיר בנפגע עבודה "כנכה נזקק" בזמן אמת (שהרי רק בדיעבד ניתן לקבוע אם היה לפלוני "רווח" ביחס לתקופה אליה מתבקשת ההכרה "כנכה נזקק"). 21. זאת ועוד. קיומו של רווח או הפסד לצרכי מס, אין בו כדי ללמד על מצוקה קיומית של נפגע עבודה, שהרי יתכנו מצבים בהם לצרכי מס מנוכים הוצאות (דוגמת פחת), אשר אינם משקפים הוצאות בעין בהן היה הנפגע חייב בתקופה אליה מתייחס הדו"ח (כך בענייננו, שעה שלצרכי מס נוכו הוצאות רכב קבועות, בשנת המס 2010, אשר אינן הוצאות בעין). לפיכך ההפסד לצרכי מס בתום שנת המס, איננו משקף מצוקה קיומית של נפגע עבודה. 22. יוצא מכאן שאין לאמץ את הפרשנות בה מחזיק התובע, האומרת כי "הכנסה מהתעסקות" היא הכנסה בניכוי הוצאה המוכרת לצרכי מס. 23. לפיכך ולצורך הגשמת התכלית של הוראת תקנה 18 א' לתקנות, מי שיש לו "הכנסה מהתעסקות", בין אם מדובר בהכנסה מיגיעה אישית שלו ומבין אם מדובר בהכנסה מהעסק כתוצאה מיגיעה של אחר, איננו זכאי להכרה "כנכה נזקק". זאת אף אם בסיומה של שנת המס נמצא כי לא צמח לנפגע רווח מפעילותו העסקית. 24. משלא ניתן לאמץ את הפרשנות אותה מבקש התובע לתת שמבקש התובע לתת לתיבה "הכנסה מהתעסקות" בתקנה 18 א' - אין למצוא פגם בהנמקה שנתנה ועדת הרשות להחלטה לפיה אין להכיר בתובע "כנכה נזקק" בתקופה שמחודש יוני 2010 ועד חודש נובמבר 2010 כולל מהנימוק "לתובע יש הכנסות מהעסק", שעה שההכנסות מקבלות ביטוי בדוח רווח והפסד לשנת 2010 ובדוחות המע"מ והם אינם במחלוקת. סוף דבר: 25. לאור האמור לעיל התביעה נדחית בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין אצל המבקש. נכותנכה נזקקעצמאים