המערער טען כי הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי שגתה בכך שקבעה כי אין למערער נכות נוירולוגית קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות נוירולוגית - ביטוח לאומי: 1. בפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה ) מיום 14.12.03, אשר קבעה כי למערער לא נותרה נכות רפואית כתוצאה מהפגיעה בעבודה , וזאת לאחר תשלום דמי פגיעה . טענות המערער 2. המערער טוען כי הוועדה שגתה בכך שקבעה כי אין למערער נכות נוירולוגית בגין נפיחות וחוסר תחושה בשוק רגל שמאל , בכך שלא בדקה את היקפי קרסוליו , בכך שלא ציינה את טווחי התנועה המדוייקים של המערער בהנעת קרסול שמאל; ובכך שקבעה כי למערער לא נותרה נכות בגין מגבלותיו בקרסול רגל שמאל, על סמך העובדה שתנועות הקרסול דומות לאלה שבצד הנגדי . 3. בנוסף, טוען המערער כי הוועדה לא קיבלה את דעתו של ד"ר טיין, אשר נכתבה באישור שהוגש לוועדה , הוועדה לא איפשרה למערער לטעון את כל טענותיו ולא ציינה את תלונותיו כפי שנאמרו בפועל , והוועדה שגתה בכך שלא הפעילה את סמכותה בהתאם לתקנה 15. טענות המשיב 4. לדעת המשיב , טענות המערער נוגעות לנושאים רפואיים , ואין להתערב בכגון דא . באשר לאישור שניתן מטעם ד"ר טיין - הוועדה התייחסה אליו , וקבעה כי אינה מקבלת את מסקנותיו . הדין החל 5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 . בהקשר לכך נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית , ולא בסמכות בית הדין . הערעור הוא בשאלת חוק בלבד; כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות שונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות ) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל , ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה , כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין : ראה : דב"ע ל"ג 40- 0 יוסף דולזר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407 . בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה : ראה : עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד', 213. "הביקורת השיפוטית , אם כן , מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד , דוגמת טעות שבחוק , פגם משפטי , חריגה מסמכות , הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. כלומר , בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות . לעניין זה יפים דבריו של הד"ר קוקובי בספרו , כדלקמן : 'אין ערעור בשאלה שבעובדה או בשאלה הנוגעת בענייני רפואה . מחיצה הרמטית הוצבה איפוא בין שדה הרפואה לשדה המשפט : יעסקו הרופא והמשפטן איש איש בתחומו , ובל יבוא האחד במלכות רעהו' ". ראה: ד"ר סטיב אדלר ועו"ד בר"ג - הירשברג , "וועדות רפואיות במסגרת הביטוח הלאומי - היבטים משפטיים", הערכת נכות , תפקוד וכושר עבודה , הוצאת דיונון (2001 ), 205 , 212 . נשיא בית הדין הארצי לעבודה בהפנייתו כפי שפורטה לעיל כיוון לספרו של ד"ר שאול קוקובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בדיני עבודה , ההוצאה לאור של לישכת עורכי הדין , (מהדורת תשנ"ט ) , 195. "כמו כן פסק בית הדין כי הוא לא יטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלה במקרים יוצאים מן הכלל , בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי". ראה : י. אליאסוף , "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי" , שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה) , 81. במאמר דלעיל הפנה המחבר אל פסיקת בית הדין הארצי לרבות : דב"ע לה/345 - 01 עזיז מועלם נ. המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ז' 353, 356 . דב"ע נא/50 - 99 זוהר כץ נ. המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כב' 507, 508 . מן הכלל אל הפרט 6. בחנתי בעיון את טענות הצדדים , ואת ההחלטות של הוועדה מדרג ראשון מחד ושל הוועדה הרפואית לעררים מאידך, והגעתי למסקנה כי דין ערעור זה להדחות. כפי שפורט לעיל, החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד, ובמקרה שבפנינו לא הוצגה בפני בית הדין שאלה משפטית אשר בה נפלה הוועדה לכלל טעות. 7. באשר לטענות המערער , הנוגעות לאופן הבדיקה מצד הוועדה , כמו אי בדיקת היקפי קרסוליים, אי קביעת טווחי תנועה של הקרסול וכו' - הרי שעסקינן בנושא רפואי אשר בית הדין אינו בוחן אותו במקום הוועדה הרפואית לעררים . באשר לטענות המערער , לפיהן היה מקום לקבוע נכות נוירולוגית , ולא היה מקום להסתמך על העובדה שתנועות הקרסול ברגל שמאל דומות לאלה שבצד הנגדי - גם כאן עסקינן בקביעות רפואיות מקצועיות , ובית הדין לא יתערב בהן. 8. באשר לאישור מאת ד"ר טיין ; עסקינן באישור , ולא בחוות דעת . הוועדה התייחסה לאישור , וקבעה כי אינה מקבלת את מסקנותיו , ודי בכך כדי לעמוד בחובת הנמקה עניינית . 9. באשר לרישום תלונות המערער , ולהתייחסות אל תלונותיו ; מעיון בפרוטוקול עולה כי תלונות המערער נרשמו במפורט , וכי הוועדה התייחסה אליהן כדבעי , ולפיכך נדחית הטענה בנושא זה . 10. באשר להפעלת תקנה 15; מאחר ולא נקבעו אחוזי נכות , והוועדה קבעה כי למערער לא נותרה כלל נכות , נהגה הוועדה כדין בכך שלא הפעילה את סמכותה להגדלת דרגת הנכות בהתאם לתקנה 15. 11. הנה כי כן, עולה בבירור כי הוועדה הרפואית לעררים היתה מודעת לתלונות המערער, בדקה אותו בדיקות קליניות , התייחסה לאישור אשר המציא , וקבעה את קביעותיה באורח מפורט וברור בהסתמך על כל אלה. מכאן , שאין עסקינן בשאלה של חוק אשר מצדיקה את התערבות בית הדין . אחרית דבר 12. מכל האמור לעיל עולה כי דין הערעור להדחות. אין צו להוצאות . 13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין . נוירולוגיהנכותביטוח לאומי