נפילה בדרך לעבודה - ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בדרך לעבודה - ביטוח לאומי: השופט ע' רבינוביץ 1. המשיבה הגישה תביעה למשיב (להלן - המוסד) להכיר בנפילתה על ברך ימין בדרך לעבודה ביום 31.10.1995 כ"תאונת עבודה". 2. המשיבה תארה בתביעתה למוסד את הארוע בו נפלה במילים הבאות: "בדרך לעבודה בקרבת הבית סובבתי את כף רגלי הימנית ואי לכך נפלתי על ברך ימין". 3. במכתבה מיום 25.2.1996 השיבה המשיבה לשאלות המוסד ביחס לארוע את התשובות הבאות: (א) "לשאלתכם מה גרם לסיבוב הברך ולנפילה - סיבוב הקרסול ובעקבותיו הברך תוך כדי הליכה. (ב) היה מקרה דומה בעבר אך בנסיבות שונות לגמרי. (ג) לאחר סיבוב הברך, "ננעלה" לי הברך, ולא יכולתי לקפלה". 4. המוסד דחה את תביעת המשיבה בנימוק שהתאונה "לא אירעה עקב סיכוני הדרך אלא כתוצאה מהליכה רגילה". 5. בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נז/ 0-149 השופטת ורבנר ונציגי הציבור דקל ורפפורט), שמע את עדות המשיבה ועיין בחומר הראיות שכלל, בין השאר, את הודעת המשיבה לחוקר המוסד וקבע את הממצאים הבאים: (א) המשיבה הלכה בדרך ישרה מבלי שהיה משהו על הכביש. (ב) למשיבה קורה אולי פעם אחת בשנה שמסתובבת לה כף רגלה, אולם אף פעם לא נפלה מסיבוב הרגל. (ג) למשיבה אירע ארוע קודם, אשר בו סובבה את קרסולה כאשר נתקלה בברזלים של בור ספיגה, אך ארוע זה אינו מצביע על נטיה לסובב את הקרסול. 6. בית הדין האזורי הניח לנגד עיניו נתונים אלה והגיע למסקנה, כי סיבוב קרסול פעם בשנה אינו מצביע על גורם פנימי המסביר את התופעה, וסביר יותר להניח, כי סיבוב הקרסול אירע למשיבה עקב סיכון "מסיכוני הדרך". 7. (א) בערעור שהגיש המוסד טענה ב"כ המוסד, כי על פי הנתונים העובדתיים לא הייתה כל תרומה של הדרך לנפילה, וכי סיבוב קרסול מדי פעם אכן מעיד ש"הבעיה הינה כתוצאה מגורם פנימי". לטענת ב"כ המוסד נתונים אלה על פי הפסיקה הקיימת מחייבים דחיית התביעה. (ב) המשיבה טענה בדיון בערעור, כי אין לה בעיה כרונית של "הפיכת רגל", וכי הנפילה הקודמת הייתה עקב הליכה עם עקבים על בור ספיגת מים. 8. אני סובר שדין הערעור להתקבל מטעמים אלה: (א) על פי הפסיקה הקיימת בתאונה בדרך לא קיימת החזקה של קשר סיבתי הקבועה לגבי תאונה בעבודה על פי סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). (ב) "על המבוטח" להוכיח, שהתאונה אירעה תוך כדי הליכה או נסיעה אל ומן העבודה, וכי היא קשורה קשר סיבתי עם 'סיכוני הדרך'. (ג) "לגבי הולך רגל סיכוני הדרך הם כל אותם סיכונים הצפויים ואולי אף אורבים למי שעושה דרכו בהליכה ברשות הרבים. ברור שאין גבול ואין שיעור למספר סיכונים אלה בין שהגורם הוא גורם חיצוני, שאין להולך רגל שליטה או ידיעה עליו ובין שהגורם נעוץ בהתנהגותו של האיש עצמו, כגון: חציית רחוב בלתי זהירה, עלייה חפוזה על מדרכה, היתקלות בשל אי תשומת לב בעצם או בגוף זר, ואולי אף דריכה בלתי נכונה על הכביש או מעידה מפאת היות האדם שקוע במחשבותיו. משמע שגם תקלות בהליכה או היתקלויות שמקורן בהכשלה עצמית או ברשלנות - יתכן שעדיין יש בהן כדי יסוד של קשר סיבתי הקושר את התאונה עם סיכון דרך. עד לגבול מסויים ניתן איפוא לראות בדרך עצמה את הגורם לתאונת הליכה. הגבול ניצב בפני אותם מקרים בהם התאונה אירעה בשל סיבה פנימית גרידא ללא כל תרומה של גורם חיצוני", כגון מחלה או חולשה פנימית. (דב"ע לט/ 0-107 המוסד לביטוח לאמי - סוזן סמסון, פד"ע יא 143,141 בסעיף 3). (ד) לאור פסיקה זו עלינו להשיב על שתי שאלות. 1. האם טענה המשיבה והוכיחה, כי היו "סיכוני דרך" שגרמו לתאונה. 2. האם ישנם נתונים המצביעים על גורם פנימי הטמון במשיבה, היכולים להסביר את אירוע התאונה. (ה) התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית בתכלית. המשיבה, ברוב הגינותה, לא טענה ולא הצביעה על איזה שהוא גורם חיצוני שגרם לסיבוב הקרסול ולנפילתה על ברך ימין, כפי שעולה מהדברים הבאים: בנ/ 3, הודעת המשיבה לחוקר המוסד, אמרה המשיבה: "כאשר הייתי ברחוב תוך כדי הליכה מבלי שפגעתי בשום דבר. הייתי על דרך ישרה, לא נכנסתי לבור או מהמורה פתאום כף הרגל התהפכה והרגשתי סיבוב בתוך הברך ונפלתי כתוצאה מכך קלות על המדרכה". במקום אחר בפרוטוקול אמרה המשיבה: "הפעם זה קרה מבלי שהיה משהו על הכביש". (ו) בכתב התביעה שהגישה המשיבה לבית הדין האזורי, כתבה המשיבה: "אומנם זו הייתה דרכי הרגילה, אך עצם היות הדרך רגילה ולא 'בעלת סיכון' כדברי הנתבעת, אינה מונעת מלהכיר בה כתאונת עבודה....סיכוני דרך כמדומני אינה העילה היחידה להכיר בתאונה. אני חוזרת וטוענת כי עקב הפיכת כף רגלי נפלתי ונפגעתי בברכי". (ז) בעדותה בבית הדין אמרה המשיבה, כי באותו יום מיהרה ולא שמה לב, מה הסיבה שקרסולה הסתובב. המשיבה לא קשרה בין המהירות לסיבוב הקרסול והנפילה. (ח) התשובה לשאלה השניה היא חיובית בתכלית. בנ/ 3 , הודעת המשיבה לחוקר המוסד, אמרה המשיבה: "קרה לי שתוך כדי הליכה אני הפכתי כף רגל והפעם כאשר הפכתי את כף הרגל גם הברך נפגעה כתוצאה מנפילה עליה. בהחלט יש לי נטיה להפוך את כף הרגל, כי ההליכה שלי היא כלפי חוץ". (ט) עינינו הרואות, למשיבה גורם פנימי המסביר את הנפילה, בעת שארעה התאונה, והיא צורת הליכתה "כלפי חוץ" . המשיבה הסבירה ברוב הגינותה את אשר אמרה בנ/ 3 לגבי סיבוב קרסול בעבר, כי קורה לה "אולי אחת לשנה" שהיא מסובבת את הקרסול, אבל לא נפלה בעבר עקב סיבוב זה, פרט למקרה, שבו נפלה על בור ספיגה ומקרה התאונה נושא ערעור זה. מדובר בתופעה קיימת של סיבוב קרסול כפעם בשנה, הנובעת מגורם פנימי הטמון במשיבה ולא כתוצאה מגורם חיצוני. אין מחלוקת שהנפילה נגרמה כתוצאה מסיבוב הקרסול. בית הדין האזורי לא נתן את דעתו להסבר זה של המשיבה לגבי צורת הליכתה המסבירה את תופעת "הפיכת הקרסול" או "סיבוב הקרסול" כגורם לתאונה, ולא דק פורתא, כאשר לא ייחס לתופעה של סיבוב קרסול "אולי פעם בשנה", גם אם לא הביא לנפילה, בשילוב עם צורת ההליכה של המשיבה, כנתונים המצביעים על גורם פנימי הטמון במשיבה והמסביר את התאונה, בעיקר כאשר לא הוכח כל גורם חיצוני שעלול היה לגרום לתאונה. 9. לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא, שיש לקבל את הערעור ולקבוע, כי למשיבה לא אירעה "תאונת עבודה" ביום 31.10.1995 , בעת שנפלה בדרכה לעבודה. 10. אין צו להוצאות. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהביטוח לאומינפילה