קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה תוך כדי יציאה מהרכב: בשאלת החבות 1. התובע נפגע, לטענתו, בתאונת-דרכים, שאירעה ביום 17.7.98 עת ירד ממשאית מדגם וולוו בסיום נסיעה. נסיבות התאונה פורטו בתצהירו:   ”3. בתאריך 17/7/98 בשעה 22:00 בערך או במועד סמוך לכך החניתי את המשאית שמס' 1962782 (להלן: "הרכב") בתוך כפר כנא בחצרו של חברי מר זיאד טאהא ותוך כדי יציאתי מהרכב, נתקעה רגלי ונפלתי על האדמה, נפגעתי ונחבלתי קשות ברגלי הימנית ובקרסול רגל ימין (אירוע זה יקרא להלן "התאונה"). ”   2. מבטחת המשאית המעורבת, אשר לא נכחה במקום האירוע, וממילא אינה יכולה למסור גירסה משל עצמה, כופרת בנסיבות האירוע, כפי שפורטו בתביעה ובתצהיר התובע, בטענה, כי התאונה אירעה בנסיבות שונות, אשר אינן מהוות תאונת-דרכים כמשמעה בחוק.   הנתבעת, אשר איש מאנשיה או משלוחיה לא נכחו במקום האירוע, אינה מסוגלת למסור גירסה משל עצמה, על-כן, סומכת היא על סתירות שנתגלו בגרסת התובע ועדיו.   3. במקום התאונה נכח חברו של התובע, מר טאהא זיאד מחמוד אשר העיד גם הוא על נסיבות התאונה:   ”3. הריני להצהיר כי ביום 17/7/98 שעה 22:00 בערך או במועד סמוך לכך ראיתי את מר חסן כשנפל ממשאית (להלן: "הרכב"), וזאת תוך כדי יציאתו מהרכב וכל זה אירע בחצר ביתי בתוך כפר קנא, ושניגשתי אליו על מנת להגיש לו עזרה ולוודא מה שלומו הסביר לי כי הוא נפל מהרכב עקב כך שרגלו נתקעה ברכב, וכי יש לו כאבים עזים בקרסול."   פרט לשני עדים אלה, לא הובאו עדים נוספים.   4. הנתבעת ניסתה להעיד חוקר פרטי מטעמה, אשר לא מסוגל היה למסור כל גרסה. ניכר היה בו בחוקר זה, כי עקב סכסוך שנתגלע בינו לבין הנתבעת, אין בדעתו להושיט לנתבעת כל סיוע, חרף העובדה שהוא, או מי ממשרדו ביצע עבודת חקירה.   תמהני על התנהגותו זו של החוקר. סבורני, כי מן הראוי כי חוקרים פרטיים ינהגו לפי קוד אתי דומה לקודים שנקבעו גבי בעלי מקצועות חופשיים אחרים, המבוססים על יחסי אימון בין בעל המקצוע לבין לקוחותיו, ולא יתקעו מקלות בגלגלי הלקוח.   5. מכל מקום, בהסכמת הצדדים הוגשו תמלילי חקירות שערך חוקר (כנראה ממשרד החוקר שהופיע) בשם מחמד ברקאת. תמלילים אלה הוגשו לתיק בית-המשפט במצורף לסיכומי ב"כ הנתבעת, ובאופן לא מסודר, כאשר בקושי רב עלה בידי לחבר את דפי התמלילים אלה לאלה, שכן הם הוגשו כשהם כרוכים בערבוביה וללא סדר. מכל מקום, עברתי בעיון על עשרות דפי התמלילים שהוגשו ובכולם נמצאה גרסה אחידה באשר לנסיבות האירוע.   6. התובע לא סטה בחקירתו אצל החוקר מגרסתו. מאידך, חברו של התובע, אשר היה עד הראיה היחיד לאירוע, לא ראה בדיוק את מקום פגיעתו של התובע, וכעולה מתמליל החקירה, סבר ברגע הראשון כי התובע, שנפל בעת רדתו מן המשאית, נפגע בראשו מדלתה (ראה תמליל בעמודים 15, 16 ו- 17). בנסיבות אלה, גם כאשר העד נכח במקום וראה את התובע כשהוא נופל לצד המשאית, הרי אך סביר שלא ציפה לנפילתו ולא חזה במדויק בנסיבותיה. על-כן, משסבר כי התובע נפגע בראשו, רק סביר כי שאלו באיזה איבר בגופו נפגע ומה היו הנסיבות המדויקות של פגיעתו. הדברים הובהרו בעדותו בעמ' 5 לפרוטוקול, ולא מצאתי כל מקום לתהייה גבי עדותו זו.   שכן בראש עמ' 6 מסביר העד:   ”ת. מדלת של הנהג הוא נפל. בא רכב לבית שלי אני באמצע הבית יצאתי לחצר לדעת מי האורח שלנו ראיתי את התובע שהוא ברכב, הוא פתח את הדלת כדי לרדת ופתאום הוא נפל. אני ראיתי שהוא נפל. הוא פתח את הדלת מבפנים והתחיל לרדת. בזמן שהחל לרדת הוא נפל על האדמה. הלכתי לעזור לו."   7. העד זיאד טאהא מסר תצהיר נוסף, שהוגש כמוצג נ/1. בתצהיר זה פירט העד חלק מן הנסיבות. עם זאת, אין בתצהיר כל סתירה לגבי עדותו של מר זיאד טאהא בתצהיר עדותו הראשית דידן. העד אף הסביר זאת, באופן מניח את הדעת, בחקירתו הראשית (ר' עמ' 4).   8. באשר לנוכחות עדים נוספים במקום: לא הוכח בפני כי האנשים הנוספים שהיו באזור התאונה, אם אכן היו, כפי שהעיד העד זיאד (עמ' 7) אכן חזו בתאונה.   מכל מקום, מתמלילי השיחות שהוגשו, עולה כי פרט לזיאד טאהא, לא ראה איש את התאונה. העד מר מאמון טהא, אשר נחקר על-ידי החוקר, לא העיד כי ראה את התאונה אלא רק כי הושיט לתובע סיוע, שכלל קירור מקום הפגיעה בקרח, לאחר התאונה (עמ' 2 לתמליל). יתכן והיה מקום להעיד עד זה, אם כי איני משוכנע כי עדותו כה חיונית. מכל מקום, משהוגש תמליל חקירתו, ועדותו מצויה בפניי, לא אזקוף את אי-העדתו לחובת התובע.   אציין, כי עד זה חזר בצורה ברורה על גרסת התובע:   ”אמר שפתח הדלת. כנראה החליק על הרגל, כי למה, כי שם רגל." (עמ' 4 לתמליל).”   גרסה זו הופיעה, אגב, בכל התמלילים שהוצגו. (ראה עדות מאדי שלהיב בעמ' 8, 9, 12, 14, עדות סביחה אשתו, בעמ' 9).   ראיות אלה לא הוגשו על-ידי התובעת. הנתבעת רשאית היתה להתנגד להגשתן, שכן הן מהוות עדויות מפי השמועה. אולם, משהוגשו בהסכמה, דווקא מטעם הנתבעת, הרי הן מצויות בפניי, ואתייחס אליהן בהתאם.   9. התובע עצמו נחקר חקירה נגדית ארוכה וממצה, אך לא סטה מגרסתו.   אי ההתאמות והפירכות עליהן מצביעה הנתבעת בסיכומיה, אין בהן כדי לקעקע, לטעמי, את גרסת התובע.   10. לנוכח האמור, הנני קובע כי גרסתו של התובע, כמופיע בתצהיר עדותו הראשית, לא קועקעה על-ידי הנתבעת.   על-כן, קובע אנוכי כי התובע נפגע בתאונת-דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. יציאה מרכב / ירידה מרכבנפילה