התובע עשה כמצוות הממונים עליו, עלה באמצעות המדרגות לגג המפעל ומשם ירד לגג האסבסט של המחסן. כשהיה על גג האסבסט בגובה של כ- 10מטר נשבר האסבסט והתובע נפל מגובה רב זה כשראשו למטה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת עובד מהגג: .1זו תביעת נזיקין של עובד נגד מעביד לפצותו על נזק שנגרם לו בתאונה שהוכרה כתאונה בעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל). הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן על גובה הנזק. .2התובע, יליד 18.8.48, מהנדס אינסטלציה במקצועו, עלה לישראל מרוסיה בשנת 1989והחל לעבוד במפעל הנתבעת 1בלוד (להלן - המפעל) בשנת .1990 המפעל היה מבוטח אצל הנתבעת 2בביטוח מעבידים. המפעל עוסק בטחינת ובאריזת קפה. בתקופה הרלבנטית מילא התובע תפקיד של ראש צוות מפעיל מטחנות קפה במפעל. .3טענות הצדדים: א. לפי הנטען בתביעה, ביום 18.8.93היה צפוי ביקור של רב חשוב מחו"ל במפעל. התובע נדרש לנקות ולהגיף תריסים ישנים שהיו מצויים מתחת לגג המפעל הואיל ודרך התריסים הללו חדר אבק. לתובע נאמר כי הגישה היחידה האפשרית לביצוע הפעולה היא על ידי עליה לגג המפעל, ירידה מהגג של המפעל אל גג של מחסן סמוך העשוי אסבסט וממנו אפשר לנקות את התריסים ולסוגרם. התובע עשה כמצוות הממונים עליו, עלה באמצעות המדרגות לגג המפעל ומשם ירד לגג האסבסט של המחסן. כשהיה על גג האסבסט בגובה של כ- 10מטר נשבר האסבסט והתובע נפל מגובה רב זה כשראשו למטה. התובע הובהל לבית חולים שם אובחנו שברים בגולגולת, שבר מרוסק במרפק ימין ושבר באגן. הוא נותח ושוחרר עם גבס לחופשת מחלה. בשל הנכות והמגבלות שהותירה לו התאונה הגיש את התביעה בה הוא מייחס למעביד רשלנות בכך שהעמיד אותו בפני סיכונים, לא דאג למשטחי עבודה נוחים ובטוחים והטיל עליו עבודה שאינה במסגרת תפקידו, לא צייד אותו בכלי עבודה ראויים והנהיג שיטות עבודה לא בטוחות. הוא מבקש לחייב את הנתבעות לפצותו על נזקיו המיוחדים והכלליים כמפורט בתביעה. ב. בכתב ההגנה טענו הנתבעות שלא ניתנה לתובע הוראה לעלות לגג ולא היה כל היגיון לטפס עליו על מנת להגיע לחלונות, אותם היה אמור התובע לנקות ואין כל קושי לבצע את העבודה באמצעות סולם. את מעשיו של התובע כלל לא ניתן היה לצפות שכן, כדי להגיע את המקום ממנו נפל, היה עליו לטפס על גג המפעל, לעבור מעקה בטון ולקפוץ אל גג האסבסט. הפעולה היתה בניגוד לכל היגיון, ולפיכך הן מבקשות להטיל על התובע את האחריות המלאה או המכרעת לתאונה. באשר לנזק, אם תוטל אחריות עליהן יש לנכות מכל פיצוי שייפסק את תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד. .4לבקשת ב"כ הצדדים, ראשית דבר ערכתי ביקור במקום. בעת הביקור נכחו גם ב"כ הצדדים, המהנדס אפרתי המומחה מטעם התובע, התובע, נציג המפעל. עם סיום הביקור, ערכתי דו"ח אותו הקראתי לב"כ הצדדים ורשמתי את הערותיהם. להלן הנתונים הדרושים לעניין: א. תיאור החלונות החלונות בהם מדובר נמצאים באולם ייצור רחב ידיים שתקרתו גבוהה (להלן - האולם). למעשה, אלה תריסי רפפה שלוחותיהם צרים ודקים מזכוכית (להלן - החלונות) והם מותקנים לאורך ולרוחב האולם, בגובה של 4.40מ' מהרצפה ובסה"כ 60מטר חלונות. את החלונות ניתן לפתוח אך ורק מתוך האולם. בעת הביקור היו פתוחים שלושה חלונות והיתר, 30במספר, היו סגורים. על חלק מהחלונות היתה שכבת לכלוך. החלונות המותקנים לאורך האולם פונים לעבר גג אסבסט (להלן - גג האסבסט) המכסה מחסן המצוי מעבר לקיר האולם (להלן - המחסן). מתוך האולם לא ניתן להבחין בגג האסבסט, הן בגלל גובה החלונות והן בגלל השיפוע של גג האסבסט. לפני שאעבור לתיאור גג האסבסט, אשלים את התיאור בתוך האולם. מתחת לסף החלונות, לכל אורך הקיר, מותקנת תעלה ברוחב של 31ס"מ (להלן התעלה), שנועדה לכסות כבלים (כפי הנראה, של חשמל, טלפון וכדו'). על רצפת האולם, לאורך הקיר, עמדו משטחי עץ עמוסים בקופסאות המונעים גישה לחלונות. כדי להעמיד סולם ליד הקיר לצורך ניקוי החלונות, יש להזיז את המשטחים בעזרת מלגזה. עגלות קפה שגם עמדו ליד הקיר ניתן להזיז בדחיפה. באולם היו שני סולמות. שאלת עצם הימצאותם במפעל ביום התאונה שנויה במחלוקת. הסולמות הוכנו לקראת הביקור כדי להדגים באמצעותם את שיטת ניקוי החלונות. השטח ליד הקיר עליו הוצבו הסולמות היה פנוי. סולם אחד מאלומיניום נפסל כבלתי ראוי למטרה בשל גובהו הנמוך (להלן - הסולם הקטן). הסולם השני מעץ בגובה 2.80מטר. בחלקו העליון וו ועליו תלוי דלי (להלן סולם העץ). עובד שגובהו 1.75מטר עלה והדגים לנו ניקוי חלון במים ובסמרטוט ללא מאמץ. אציין שגם התעלה לא הפריעה לביצוע העבודה. את החלק האחורי של החלונות ניתן לנקות כאשר החלונות פתוחים. כמובן שלאחר ביצוע הניקיון של חלון שנמצא בטווח ידו של העובד עליו לרדת מהסולם, להזיז אותו ולעבור עימו הלאה לניקוי החלון הבא. ב. גג האסבסט כדי להגיע אל גג האסבסט יש לצאת מהאולם לפרוזדור ומשם לעלות דרך גרם מדרגות המוביל לגג המפעל. גג המפעל מוקף בגדר בלוקים בגובה מטר (להלן - הגדר). כדי להבחין בגג האסבסט יש לגשת סמוך לגדר ולהטות את המבט כלפי מטה. שם, בעומק של 1.10מטר נמצאת "כיפת" גג האסבסט (להלן - הכיפה) המחברת את שני חלקיו. גג האסבסט גלי ולוחותיו מחוברים בזיזים בולטים. צידו האחד של גג האסבסט משתפל בשיפוע לעבר החלונות (הנמצאים לאורך האולם). כדי להגיע מגג הבנין לחלונות, יש תחילה לטפס מעל הגדר, לעבור אותה ולעמוד או להתיישב על הכיפה (דהיינו בעומק של 1.10מטר). פעולה זו כשלעצמה דורשת שליטה בתנועות כדי לייצב את הגוף לקראת המשך הדרך. משם נדרשת אקרובטיקה - כדי להלך או לזחול על שיפוע גג האסבסט הגלי ולהישמר שלא להיפגע מהזיזים הבולטים ממנו - על מנת להשלים את הדרך לחלונות הנמצאים במפלס נמוך ב- 2.38מטר מגג הבנין. דהיינו, מדובר בעומק של 3.49מטר אליו ירד התובע כדי להגיע לחלונות, ללא הצלחה, משנשבר גג האסבסט והוא נפל לתוך המחסן. גם בהנחה שמדובר היה בגג העשוי בטון - לא ברור כיצד התכוון התובע לעבור את המסלול הנ"ל עם דלי מלא מים או כיצד התכוון לנקות את החלונות שאותם ניתן לפתוח רק מתוך האולם או כיצד היה מטפס חזרה. אלו שאלות שהטרידו אותי בנוסף לחוסר ההגיון של פעולת התובע בעטיו, למרבה הצער, נפגע. ג. טענת התובע לפיה מעולם לא ניקו את החלונות ולכן סבר שהדרך לבצע את הניקיון היא מחוץ לאולם - נועדה ככל הנראה להסיר או לגרוע מאחריותו. העד יאן אמרוציק מסר עדות חמקמקה בכל הנוגע לניקוי החלונות ולשיטת הניקוי ולבסוף פטר עצמו בתשובה לשאלה אם במשך שנות עבודתו אף פעם לא ניקו את החלונות: "יש מנהל מפעל והוא יודע אם ניקו או לא ניקו". מר בריל ששימש, מנהל המפעל בתקופה הרלבנטית, ומר ציון כהן, טכנולוג המפעל שהיה אחראי על מעבדת המפעל, העידו שהחלונות נוקו באופן תקופתי בעזרת סולם, דלי ומים ולחץ אויר, ואף פעם לא דרך גג האסבסט. בשאלה אם בעת התאונה היה סולם מתאים לביצוע העבודה של ניקוי החלונות אני מעדיפה את עדותה של הגב' טימן, חוקרת ממשרד העבודה, שחקרה את נסיבות התאונה וקבעה בחוות דעתה (נ/13): "בדקתי את הסולם שנמצא במחלקה והיה במצב תקין". חקירת התאונה על ידה בוצעה כחודשיים לאחר האירוע ואין סיבה לדחות את מסקנתה שהיתה קרובה לאותו מועד. בנוסף, מהביקור במפעל שוכנעתי שהדרך היחידה לניקוי החלונות היא באמצעות סולם וכי אכן בעזרתו ביצעו עבודות ניקיון תקופתיות. המשטחים ליד החלונות היו אומנם עמוסים בקופסאות, אך ניתנים לפינוי, ועל כל פנים זו אינה סיבה לחלופה שהתובע אולי רצה "להמציא" מבלי שהתבקש לעשות כן ומבלי שניתן לצפות שאדם משכיל ואינטליגנטי כמוהו יעשה זאת ויסכן את עצמו. .4האחריות מחומר הראיות התברר כי אכן עמד להתקיים ביקור שלקראתו התבקשו ראשי הצוותים במפעל לדאוג, בין היתר, גם לניקיון החלונות בשטחי העבודה עליהם הם מופקדים, למרות שעבודה זו אינה בגדר תפקידם. פסקי דין רבים עוסקים בשאלת האחריות של מעביד כלפי עובד. רבים מהם איזכר ב"כ התובע בסיכומיו על מנת לבסס קיומה של מדיניות משפטית הגורסת הטלת אחריות מוחלטת של מעביד כלפי עובד. ולא היא. אחריות מעביד כלפי עובד אינה מוחלטת. היא נבחנת על פי חובות מצטברות והן: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. חובת הזהירות המושגית מחייבת מעביד לצפות אפשרות של התרחשות נזק לעובד תוך כדי עבודתו ולנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק כזה. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הציפיות בנסיבות המיוחדות של התרחשות הנזק והאם היה צריך אדם סביר לצפות את ההתרחשות של אותו נזק כענין שבמדיניות (ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113, 122). חובת הזהירות הקונקרטית במקרה דנן אמורה להתבטא באספקת סולם תקין, בגובה מתאים שעליו ניתן להניח או לתלות דלי מים קטן ומטליות. פעולת הניקיון כשלעצה אינה מסובכת ואינה דורשת הדרכה מיוחדת. פינוי השטח כדי להעמיד סולם ליד הקיר הוא פעולה מחוייבת המציאות וניתן לבצעה בעזרת מלגזה. בפעולות ההכנה, כמו גם הניקיון עצמו, יכול התובע להיעזר בעובדים הכפופים לו שכן אין להניח שעבודת הניקיון כולה הוטלה על שכמו לבד. גם לפי דבריו, מדובר היה במבצע ניקיון שהכל התבקשו להירתם לביצועו. בניגוד לנטען בתביעה הודה התובע בעדותו בבית המשפט כי דווקא הוא ולא מי מהממונים עליו יזם את השיטה המוזרה והמסוכנת לניקוי החלונות מחוץ לאולם. ניסיונו לייחס את הרעיון התמוה, בלשון המעטה, לאחראי על "מבצע הניקיון" מר ציון כהן נדון לכישלון, לאחר שהאחרון שיכנע אותי כי באותה עת נעדר מהמפעל. את הטענות לפיהן לא עמדו לרשות התובע סולם מתאים ומלגזת יד לפינוי הציוד וטענות אחרות שחרגו מכתב התביעה - אני דוחה, לא רק מחמת התנגדותו של ב"כ הנתבעות להרחבת החזית אלא מן הטעם שממצאים שקבעתי סותרים אותן. ואולם, גם בהנחה שטענות התובע נכונות, למרות שחומר הראיות מצביע ההפך, נשאלת השאלה עד היכן מגעת אחריות מעביד כאשר עובדו - עקב תנאי עבודה לקויים יוצא לאלתר. בניסיון להתחקות אחר הלך נפשו של התובע בעת האירוע - ההסבר היחיד העולה על דעתי הוא שהתובע ניסה לאלתר קיצורי דרך לניקוי החלונות ממקום ששום בר דעת לא היה בוחר. דומני שאפילו ההלכה שבה נבחנה השאלה עד היכן מגעת אחריות המעביד כאשר עובדו - עקב תנאי העבודה הלקויים - יוצא לאלתר (ע"א 3463/95 מדינת ישראל נגד יצחק דרעי וערעור שכנגד, פ"ד נ(3) 433) לא תוכל לעמוד לתובע המבקש להטיל אחריות על המעביד, שעה שהאחריות כולה רובצת על שכמו. לפיכך אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעים את הוצאותיהם וכן 000, 25ש"ח שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק.גגנפילה