להלן סקירה משפטית בסוגיית הגשת סיכומים בבית הדין לעבודה: סיכומי הצדדים בהליך המתנהל לפני בית הדין לעבודה הם חלק מסדרי הטיעון בבית הדין, והם בבחינת זכות דיונית בעלת חשיבות יתרה. בית הדין מחויב בהקפדה על קיומו של שלב זה בהליך, וזאת, אלא אם ויתרו הצדדים על זכותם לסכם טענותיהם (דב"ע נד/3-177 מוטי ארד - גלעד מפעלי חינוך בע"מ, פד"ע כז' 248, בעמ' 251-253; דב"ע נג 0-107 זאב מייבום - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), להלן עניין מייבום, דב"ע נד/0-7 ברוך שוורצמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ז 44, 48 וההפניות שם, להלן: עניין שוורצמן; עב"ל 1427/01 המוסד לביטוח לאומי - דוד סויסה, מיום 13.7.2003 בפסקה 8 להלן: עניין סויסה). בהיות שלב הסיכומים בהליך חלק מסדרי הדיון המתנהל לפני בית הדין, לבית הדין נתון שיקול הדעת להורות על אופן ניהולו- אם דרך הצגת סיכומי הצדדים על פה, או הגשתם בכתב, ולרבות לעניין היקף הסיכומים ומועדם. וכך נקבע לעניין זה בתקנה 52 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות): "(א) סיימו בעלי הדין את הבאת ראיותיהם, בין שהתחילו בסיכום פרשותיהם ובין אם לאו, רשאי בית הדין, בצו, להורות להם לסכם את טענותיהם בכתב, על הפרשה כולה או על שאלה מסוימת שיקבע, בין בנוסף על הסיכום שבעל-פה ובין במקומו, ורשאי הוא להגביל את היקפם של סיכומים אלה. (ב) צו כאמור יקבע את סדרי הטענות, הן שבעל-פה והן שבכתב, וכל יתר הדברים שלדעת בית הדין טעונים הסדר לענין צו כזה. (ג) דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד שבו נדרש להגישו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית הדין אחרת." הנה כי כן, תוצאת הדברים במקרה של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד, תהיה דומה למקרה של בעל דין שלא התייצב לדיון, "זולת אם הורה בית הדין אחרת". בתקנה 49 לתקנות מפורטות התוצאות האפשריות לאי התייצבות לדיון. וכך נקבע שם: "49. (א) לא התייצבו בעלי הדין או מי מהם בתאריך שנקבע לדיון, רשאי בית הדין לדחות את הדיון או את המשך הדיון למועד אחר ולהזמין את בעלי הדין. (ב) ראה בית הדין שבעל דין שלא התייצב הוזמן כדין, רשאי הוא כמו כן - (1) אם הנעדר הוא התובע - לדחות או למחוק את התביעה; (2) אם הנעדר הוא הנתבע - לדון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43(א)." נמצא אפוא כי לפי הוראת תקנה 49, במקרה בו לא הוגשו סיכומים במועד, ניתן להורות על מחיקת התביעה או על דחייתה. אלא שבכך אין מתמצות האפשרויות העומדות לפני בית הדין. בשים לב להוראת תקנה 52(ג) לתקנות, לפיה רשאי בית הדין ל"הורות אחרת", כמו גם לשיקול הדעת הנתון לבית הדין לעניין אופן הגשת הסיכומים, וסדרי הדיון בקשר לכך, רשאי יהיה בית הדין במקרה בו צד לא הגיש במועד את סיכומיו בכתב, להורות על קיום דיון בו יושמעו סיכומיו של בעל הדין על פה. הוראה מעין זו עולה בקנה אחד, ובשינויים המחויבים גם עם הוראת תקנה 49(א) לתקנות המאפשרת דחיית המשך הדיון למועד אחר. בשים לב לשיקול הדעת הנתון לבית הדין על פי הוראת תקנה 52(ג), אף רשאי בית הדין, להתרות בבעל דין שלא הגיש סיכומיו, כי אם לא יגיש סיכומיו תוך מועד שיקבע, יראה כמי שוויתר על זכותו להציג סיכומי טענותיו. ככל שלא יוגשו הסיכומים בחלוף המועד שנקבע, יראה בעל הדין כמי שויתר על זכותו הדיונית, ובנסיבות שכאלה אין מניעה ממתן פסק דין לגופו של עניין, על יסוד כל החומר שהוגש במסגרת ניהול ההליך, כולל סיכומי בעל הדין שכנגד (ראו עניין סויסה בפסקה 10; וכן בעניין שוורצמן ובעניין מייבום). סיכומיםמסמכיםבית הדין לעבודה