קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה מועדפת במשק: 1. התובע הגיש לנתבע תביעה למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה נדרשת, בגין התקופה שבה עבד במשק חקלאי שבבעלות אביו. הנתבע דחה את תביעתו של התובע, בטענה כי הוא לא עבד פרק זמן כנדרש בעבודה עבורה הוא תובע מענק, לפי האמור בסעיף 174 ב' (2) לחוק הביטוח הלאומי (שישה חודשים מלאים לפחות תוך 24 חודשים מיום השחרור משירות סדיר חובה). על כך נשלחה הודעה לתובע מיום 13.11.03. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 2. התובע טען בתביעתו לבית הדין כי הוא עבד במשק חקלאי השייך לאביו סה"כ 132, החל מחודש 12.00 ועד לחודש 10.02. באותה תקופה, גויס התובע לשירות מילואים במהלך 43 ימים, אשר לטענתו יש להוסיף לתקופה של עבודה נדרשת ולכן, הוא זכאי למענק. לדברי התובע, כך הוסבר לו בסניף רמת גן של הנתבע ומופיע בחוברת הדרכה שניתנה לו "מענק לחייל משוחרר העובד בעבודה נדרשת", בה מצוין במפורש כי ימי שירות מילואים יימנו כימי עבודה. 3. אלה העובדות הצריכות לענייננו: א. התובע שוחרר משירות סדיר בצה"ל בתאריך 30.11.00. ב. החל מחודש 12.00 עבד התובע במשק חקלאי שבבעלות אביו, והונפקו לו תלושי שכר, לפיהם הוא קיבל משכורת חודשית בסך 3,000 ₪ עבור חודשים4.01-12.00. ג. בתקופה של חודשים 10.02-7 עבד התובע במשק של אביו באופן חלקי, 4 ימים כל חודש, והונפקו לו תלושי שכר בהתאם. ד. במהלך אותה תקופה שירת התובע שירות מילואים, סה"כ 43 ימים. 4. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") מסדיר הזכאות למענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה נדרשת/מועדפת. בין היתר דורש אותו סעיף לגבי חייל משוחרר כי: "... עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת." בעניינו של התובע, אין מחלוקת כי הוא מקיים כל יתר תנאי הזכאות וכי העבודה שהוא ביצע אצל אביו נכללת ברשימה של עבודות אשר הוגדרו כעבודה מועדפת/נדרשת (עבודה בחקלאות). השאלה הנתונה להכרעה היא האם התובע מקיים הדרישה של עבודה של שישה חודשים לפחות והאם ימי המילואים שבהם שירת התובע בתקופה הרלוונטית באים במניין אותם שישה חודשים. תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת) התשמ"ג - 1983 (להלן "התקנות") קובעות, בתקנה 5: "(א) הפסיק אדם לעבוד בעבודה מועדפת בשל שירות מילואים או בשל מחלה או בשל אבל במשפחה, תצורף תקופת עבודתו בעבודה מועדפת עובר להפסקה, לתקופת עבודה מועדפת אחרי ההפסקה, ובלבד שחזר ועבד בעבודה מועדפת 7 ימים מיום שחרורו משירות המילואים או מיום החלמתו או מיום סיום ימי האבל, לפי הענין." 5. זכאותו של התובע למענק: התובע טען בתביעתו כי הוא עבד בפועל 132 בעבודה נדרשת (חקלאות), כאשר הוא מחשב 25 ימי עבודה בחודש בתקופה של חודשים 12.00 עד 4.01. הנתבע חישב ימי העבודה של התובע באותה תקופה לפי "אישור המעביד על עבודה ושכר- עבודה נדרשת/מועדפת" החתום על ידי המעביד-אביו של התובע, שבו פורטו 20 ימי עבודה בחודש באותה תקופה. על כן, הסכים התובע בסיכומיו לגבי החישוב שנערך על ידי הנתבע - 100 ימי עבודה בתקופה עד לחודש 4.01 ו- 16 ימים בחודשים 10.02-7, שבהם לא עבד באופן מלא, מאחר ולמד באוניברסיטה. חוק הביטוח הלאומי לא קובע מספר ימים הנדרשים לזכאות למענק לעבודה נדרשת/מועדפת אלא דורש עבודה של שישה חודשים לפחות, כאשר המשמעות היא חודשים מלאים ואין נפקא מינה אם שבוע העבודה הוא של 6 או 5 ימים. למען הסר ספק נבהיר כי גם אם עבד התובע 25 ימים בחודשים 12.00 עד 4.01, בנוסף לימים בודדים בשנת 2002, לא מתקיימת הדרישה של שישה חודשי עבודה מלאים. טענת התובע היא כי יש להוסיף למניין של ימי העבודה ימי המילואים שבהם שירת בתקופת התייחסות. ימי המילואים של התובע היו בחודשים 2,3,5,6,9,10.02, קרי, לא בתקופה שבה בוצעה עיקר העבודה הנדרשת (12.00 עד 4.01) אלא לאחר מכן, כאשר התובע היה סטודנט באוניברסיטה. תכלית המענק לחייל משוחרר שעובד בעבודה נדרשת/מועדפת היא לעודד את אותם חיילים משוחררים לעבוד בענפים שבהם יש דרישה מוגברת של כוח אדם, כאשר קיים אינטרס לאומי לעודד תעסוקה באותם תחומים. על כן, מזכה חוק הביטוח הלאומי את אותם עובדים במענק, בנוסף לשכר שהם מקבלים בגין עבודתם. בהתאם לפרשנות התכליתית של ההוראה, אם שירת העובד במילואים במהלך תקופת העבודה, אין בכך כדי לפגוע בזכאותו למענק, ויראו את אותם חודשים כחודשי עבודה מלאים. כך גם אם היה העובד חולה, ניצל חופש או נפל חג במספר ימים של החודש. מצב שונה הוא זה של התובע, המבקש להוסיף את ימי המילואים לתקופה של עבודה שנחשבת כעבודה נדרשת, כאשר אין חולק כי בתקופה שבה הוא שירות במילואים עיקר עיסוקו לא היה העבודה בחקלאות, אלא לימודיו באוניברסיטה. בהתאם לפרשנות התכליתית, אין הצדקה להוסיף אותם ימי המילואים לתקופה של עבודה נדרשת/מועדפת, למען השלמת ששת החודשים הנדרשים בחוק. פרשנות זו מתיישבת עם ההוראה שבתקנה 5 לתקנות, המאפשרת לצרף תקופות של עבודה מועדפת/נדרשת, אם העבודה הופסקה עקב מילואים/מחלה/אבל, ובתנאי שחזר העובד לעבודה תוך 7 ימים לאחר סיום עילת ההפסקה. במקרה של התובע, הוא לא הפסיק את העבודה הנדרשת עקב שירות המילואים, אלא מסיבה אחרת, וימי המילואים היו תקופה ארוכה לאחר מכן (מילואים הראשונים בחודש 2.02, כאשר הוא סיים את התקופה הרצופה של עבודה בחקלאות בחודש 4.01). לכן, כדין פעל הנתבע עת החליט כי התובע לא מילא את הדרישה בסעיף 174 לחוק לביטוח הלאומי, מאחר והוא לא עבד בעבודה נדרשת תקופה של שישה חודשים לפחות. התובע טען כי הוטעה על ידי סניף רמת גן של הנתבע, וחוברת הסבר שהוא קיבל לגבי זכויותיו, שבה נרשם "אם בתוך תקופת העבודה נכללים ימי שירות סדיר או מילואים, הם יימנו כימי עבודה". מעיון מלא בחוברת הסבר אנו מתרשמים כי אין בה כל הטעיה והיא מסבירה את התנאים שבחוק. פרשנות התובע מוציאה את האמירה מהקשרה, מאחר והיא מתייחסת למה שמוגדר בחוברת כ"תנאי שלישי" לזכאות למענק: זכאות לדמי אבטלה. ההסבר מתייחס לחישוב של תקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה, לגבי העבודה הנדרשת/מועדפת שבוצע בשנה השניה מהשחרור משירות חובה. מותר לציין כי לפי תיקון מס' 58 התשס"ג לחוק הביטוח הלאומי (ס"ח 1876, החל מ- 1.12.02) הוכנסה זכאות חלקית למענק לעובדים באתרים חקלאיים, אך אין הוראה זו חלה על תקופת העבודה של התובע. 6. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע למענק לעבודה נדרשת. בהתחשב כי מודבר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 7. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. עבודה מועדפת / מענק שחרור