קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על אי תשלום הוצאות: 1. בפנינו בקשת המשיבים לדחיית ערעור שהגישו המערערים בשל אי-תשלום הוצאות בהתאם להחלטתנו מיום 10.4.11, וכן בקשה נגדית של המערערים למתן הוראות לפיהן ההוצאות שולמו וכי יש לקבוע את הערעור לדיון. 2. הערעור שבפנינו הוגש ע"י הקובלים בק"פ 106/08 (בימ"ש השלום בפ"ת) על פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 3.1.11 המוחק את קובלנתם. הערעור נקבע לשמיעה, אך המערערים נמנעו מהגשת נימוקי הערעור עד לדיון, וכן נמנעו מתשלום הוצאות למשיבים כפי שחוייבו ע"י בימ"ש קמא. כיוון שכך, הורינו בישיבת יום 10.4.11 למערערים לשלם למשיבים 1 ו- 2 את ההוצאות שנפסקו בבימ"ש קמא, וכן חייבנו את המערערים בהוצאות הישיבה שבפנינו. עוד הורינו, כי אם כל חיובי ההוצאות לא ישולמו תוך 7 ימים, והמערערים לא ימציאו קבלות על כך תוך 8 ימים - יידחה הערעור מטעם זה בלבד. 3. המועדים לתשלום ההוצאות ולהמצאת הקבלות חלפו, אך דבר לא נעשה ומשכך, הגיש המשיב 3 בקשה לדחיית הערעור. 4. המערערים הגישו "הודעה ובקשה למתן הוראות", ובה ביקשו כי נקבע שחיובי ההוצאות שולמו כולם בדרך של קיזוז מכל אחד מהמשיבים לפי מכתבי קיזוז (שלא צורפו לבקשה, על אף האמור בה, ואף לא פורטו מועדיהם). יצויין, כי לב ההודעה והבקשה האמורות הינו התפלמסות עם החלטתנו, וטיעון מדוע לא היה מקום לחייב את המערערים בהוצאות בשתי הערכאות ומדוע לא היה מקום להתנות את המשך הליכי הערעור בתשלום ההוצאות. המשיבים מתנגדים לבקשת המערערים, בין השאר, מאחר וטענת הקיזוז כבר נדחתה על ידינו ומאחר וכתב הערעור שהגישו לא היה מנומק. 5. לאחר ששקלנו בדברים, באנו לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבים, וכי יש לדחות את בקשת המערערים למתן הוראות, ויש לדחות את הערעור. 6. בהחלטתנו מיום 10.4.11 חייבנו את המערערים לשלם למשיבים את הוצאות הישיבה, ואת ההוצאות שנפסקו בבימ"ש קמא, והורינו כי אי-תשלום במועד ואי-המצאת קבלות במועד יביאו לדחיית הערעור. איננו יושבים כערכאת ערעור על החלטתנו זו, ולכן אין מקום לכל טיעוניהם של המערערים כעת כנגד אותה החלטה. 7. המערערים לא קיימו את החלטתנו, לא שילמו את ההוצאות, ולא המציאו כל קבלות על תשלומם עד לרגע זה. המערערים מודים כי לא שילמו בפועל למשיבים את ההוצאות, אך טוענים לתשלום בדרך של קיזוז. דא עקא, שגם בישיבת יום 10.4.11 טענו המערערים שהם שילמו כבר את ההוצאות בדרך של קיזוז, וטענה זו לא התקבלה על דעתנו, ושבנו והורינו להם לשלם את שחוייבו. למעלה מכך, המערערים אף לא הציגו בפנינו כל אסמכתא לקיזוז, לא במועד שנקבע בהחלטתנו להמצאת קבלות על התשלום ואף לא בבקשה למתן הוראות. 8. לפיכך, מכח החלטתנו האמורה מיום 10.4.11, ומשלא התקיימו התנאים שקבענו לדיון בערעור, יש לדחותו. 9. למעלה מן הנדרש, ורק כדי להפיס את דעתם של המערערים - הערעור צריך היה להידחות לגופו ולא היה בו כל ממש, בוודאי בהעדר נימוקים, אך גם על יסוד הנימוקים שהוגשו במהלך הדיון ולא נמסרו למשיבים. בימ"ש קמא צדק כאשר מחק את הקובלנה, לאחר שהמערערים (הקובלים) לא מילאו אחרי הוראותיו למרות התראותיו, ולא העבירו למשיבים את חומר החקירה גם במתכונת המצומצמת והרלבנטית לקובלנה לפי סעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982. המערערים הם אלו שמתמידים להפר את הוראות ביהמ"ש, לא נגרם להם כל עיוות דין ממחיקת הקובלנה, וגם מטעם זה צריך היה הערעור להידחות. 10. אשר על כן, ובהתאם להחלטתנו מיום 10.4.11, אנו דוחים את הערעור. ערעור