קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בעמוד חשמל: תביעה זו הוגשה נגד הנתבעים שלפניי על סך 8,806 ₪ בגין אירוע נזק שהתרחש בתאריך 27/6/96 במהלך עבודתו של נתבע מס' 1 בשרותה של נתבעת מס' 2 באתר עבודה ביבנאל, עת נפגע עמוד חשמל על ידי הרכב, שהיה נהוג על ידי נתבע מס' 1, ועקב כך שובשה אספקת החשמל למקום. עובדי התובעת תיקנו את אותו נזק והנתבע 1 חתם על הודאה, כי הוא זה אשר גרם לאותו נזק וכן התחייב לשאת בעלויות אותו תיקון לפי חשבון שתמציא לו התובעת. התביעה הוגשה תחילה נגד נתבע מס' 1 בלבד, אך בהמשך, כתב התביעה תוקן וצורפו הנתבעת מס' 2, מעבידתו של הנתבע 1 והבעלים הרשום של הרכב שעקב השמוש בו נגרם הנזק הנתבע, וכן צורפה הנתבעת מס' 3, מבטחת הרכב בביטוח נזקי רכוש. בהגנתם, הכחישו הנתבעים 1 ו - 2 את אחריותם לאירוע הנזק, וכן לגובה הנזק הנטען. לא הועלתה כל טענה, כי אין להטיל על נתבע מס' 1 אחריות מעבר לטענות המשותפות לו ולנתבעת מס' 2. נתבעת מס' 3 טענה בהגנתה להעדר כיסוי ביטוחי, וכן כי חתימת נתבע 1 על אותו "כתב הודאה והתחייבות", אין בו כדי לחייבה. בין הצדדים התנהל במקביל לתיק זה, תיק נוסף בבימ"ש השלום בטבריה שפרטיו המלאים לא הובאו לידיעתי ולמעשה, אין זה מעלה או מוריד לענייננו לאור ההסדר הדיוני שהושג בהמשך בין הצדדים, בעקבות הסדרת המחלוקת בתיק הנ"ל, כפי שיפורט להלן. לאחר שהמחלוקת בתיק המקביל בבימ"ש השלום בטבריה הוסדרה, הופיעו לפניי ב"כ הנתבעים והודיעו כי קיימת הסכמה בין הצדדים בתיק לפיה, סכום הפיצוי בתיק דנן לתובעת יועמד על סך 4,500 ₪ והמחלוקת שנותרה להכרעה היא המחלוקת בין הנתבעים, בינם לבין עצמם שנוסחה מפי ב"כ הנתבעת מס' 3, עו"ד חן, בישיבת 15/1/04 כדלקמן: ”"... יש הסכמה... שסכום הפיצוי יועמד על סך 4,500 ₪ ולמעשה מה שכרגע עומד על הפרק הוא טענה משפטית שלנו והיא האם חבותנו כחברת ביטוח היא תשלום רק מעבר להשתתפות העצמית או שעלינו לשלם את הכל. אם יוחלט שלמעשה חבותנו היא מעבר לסכום ההשתתפות העצמית, הרי שסכום הנזק הינו שווה לסכום ההשתתפות העצמית כך שהנתבעים 1 ו - 2 הם שישאו באותו תשלום". בשאלה זו סיכמו באי כח הנתבעים את טענותיהם לפניי. אין חולק, כי סכום "הפיצוי המוסכם" בתיק זה נמוך מסכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה, והשאלה שנותרה במחלוקת, כאמור, היא מהו היקף חבותה של מבטחת הרכב הפוגע, האם כוללת את סכום ההשתתפות העצמית של מבוטחה או שמא לא? לשיטתו של ב"כ הנתבעת 3, לאור הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 אין הנתבעת חייבת לשלם את הסך הנ"ל. הסעיף הנ"ל קובע כדלקמן: ”בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמוולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". החלק הרלוונטי בהוראת סעיף זה למחלוקת דנן, הינה הסיפא שלפיה כל טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח, תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי. האם משמעות סיפא הסעיף הנ"ל, שסכום ההשתתפות העצמית, שהמבטחת איננה חייבת לשלם למבוטחה אלא שהמבוטח הוא זה שאמור לשאת בה, האם "פטור" זה של המבטח חל גם כלפי הצד השלישי שהמבוטח חוייב בפיצויו בגין נזקיו ושהמבטחת נושאת בפיצוי זה מכח הוראות פוליסת הביטוח? אין חולק כי על פי תנאי פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת 3, זכאית הנתבעת הנ"ל לנכות מתגמולי הביטוח את סכום ההשתתפות העצמית. אין חולק כפי שצויין לעיל, כי על פי תנאי הפוליסה, סכום ההשתתפות העצמית עולה על סכום הפיצוי המוסכם בתיק דנן. פוליסת הביטוח הינה חוזה לכל דבר ועניין בין חברת הביטוח לבין המבוטח. חבותה של חברת הביטוח מתוקף הפוליסה, משמעה כניסה לנעלי מבוטחה ופיצוי על הנזק, כפוף להוראות הפוליסה. סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח שצוטט לעיל, קובע מפורשות כי כל טענה שי למבטח כלפי המבוטח, ניתן להעלותה גם נגד אותו צד ג' ומכאן נימוקי ב"כ הנתבעת 3 לפטור אותה מתשלום סכום ההשתתפות העצמית. אף בהסתמך על הוראת סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, ניתן למצוא תימוכין לגישתו של ב"כ הנתבעת 3. חבותה של הנתבעת 3, הינה מכח הוראות הפוליסה, כאשר היא נכנסת כאמור כפוף לאותן תנאים, בנעלי מבוטחה. באם ישא המבוטח בפיצוי הניזוק והמבטחת תשפה אותו מתוקף תנאי הפוליסה, אין היא חייבת לשאת בסכום ההשתתפות העצמית. באם הניזוק מקבל את הפיצוי ישירות מהמבטחת של המזיק, אין הוא זכאי לפיצוי בסכום העולה על מה שהמבוטח היה זכאי לקבל מתווקף תנאי אותה פוליסה, קרי, אין המבטחת חייבת בתשלום סכום כל שהוא מעבר למה שהיא חייבת כלפי מבוטחה, קרי, בניכוי סכום ההשתתפות העצמית. חיזוק לפרשנות זו ניתן לראות בהוראות סעיף 69 לחוק, המסדיר את זכויות צד ג' במקרה בו המבוטח פושט רגל. הזכויות שעוברות לצד השלישי מתוקף הפוליסה, אם לפי הוראות סעיף 68 ואם לפי הוראות סעיף 69 לחוק חוזה ביטוח, אינן יכולות להיות רבות יותר מהזכויות שהיו למבוטח עצמו. פסק דין של כב' השופט ביין שהובא כאסמכתא על ידי ב"כ הנתבעת 3 (ע"א (חיפה) 602/94 תק-מח 96(1) 2049) דן בשאלה דומה שהתעוררה, כאשר המבוטחת היתה בהליכי פירוק ובית המשפט בערכאה הראשונה (כב' השופט שטמר) הורה על ניכוי סכום ההשתתפות העצמית על פי אותה פוליסה מסכום הפיצוי שנפסק לתובעת. כב' השופט ביין מציין בפסק דינו כדלקמן: ”סעיף 69 בא להשלים את ההוראה בסעיף 68 ולקבוע שבמקרה של חדלות פרעון והליכים כדוגמת פש"ר או פירוק, לא יהוו זכויות המבוטח כלפי המבטח חלק מה"מסה" העומדת לחלוקה בין הנושים, אלא הזכויות של המבוטח יעברו לצד השלישי. פשיטא היא שהזכויות העוברות לניזוק אינן יכולות להיות זכויות רבות יותר מאלה שהיו למבוטח עצמו. הבסיס לחבות חברת הביטוח הוא החוזה בינה לבין המבוטח המגולם בפוליסה ואין שום סיבה מדוע תישא חברת הביטוח באחריות כלפי הצד השלישי מעבר לחבותה החוזית רק בשל כך שהמבוטח הפך חדל פרעון". ובהמשך אותו עמוד: ”"השתתפות עצמית" פירושה שחבות המבוטח אינה לפיצוי מלוא הנזק, אלא הנזק פחות ההשתתפות העצמית. אין כאן כל שאלה של קיזוז, אלא מראש מדובר על כך שבידי המבוטח זכות שאינה שווה למלוא הנזק שהוא גרם לצד שלישי... ... כמובן שאין כאמור כדי למנוע מהצד השלישי לתבוע את היתרה מהמבוטח ואם הוא נמצא בהליכי פש"ר או פירוק, להגיש הוכחת חוב בהליכים אלה. גם מבחינת המדיניות המשפטית זו היא תוצאה ראויה. המבטח אינו "אשם" לא בארוע התאונתי ולא בחדלות הפרעון של המבוטח וכאשר נוצר מצב של חדלות פרעון של המזיק, אין כל סיבה שהמבטח ישא באחריות לנזק שלא הוא גרם מעבר למה שהתחייב בחוזה הביטוח". חבות המבטח כאמור, הינה על פי תנאי הפוליסה, תנאים שבנוסף לניכוי ההשתתפות העצמית, כוללים תניות רבות נוספות שיש בהן כדי להשפיע על היקף חבותה ועצם חבותה כמו למשל במקרה בו קיים ביטוח חסר וכי היתכן שניתן יהיה לחייב מבטח במלוא סכום הנזק גם אם מדובר בביטוח חסר ולטעון כי התניות בפוליסה כוחן יפה אך ורק בין המבטח למבוטח? התשובה לשאלה די ברורה! מכאן, שהמסקנה המתבקשת היא, כי אין על הנתבעת 3 לשאת בחיוב כלשהוא כלפי התובעת בתיק דנן בנסיבות אלו וחיוב זה יוטל על הנתבעים 1 ו - 2. טענת ב"כ הנתבעים 1 ו - 2 לעניין העדר עילת תביעה נגד נתבע 1, איננה מקובלת עליי אם בשל כך שהנ"ל היה המזיק הישיר (הנהג) ואם בשל כך שהטענות שהעלה ב"כ המלומד של הנתבעים 1 ו - 2איננה עולה מכתבי הטענות וכן איננה כלולה בהסדר הדיוני שהושג בין הצדדים. אשר על כן, התביעה נגד נתבעת מס' 3, נדחית. הנתבעים 1 ו - 2 ישאו בסכום הפיצוי שהוסכם עליו, לתובעת. בהסדר הדיוני שהוכתב לבית המשפט, לא היתה כל התייחסות שהיא לשאלת ההוצאות ולא ברור אם שאלה זו הוסדרה במסגרת התיק המקביל. מכאן, שאני נמנעת מליתן צו להוצאות בשלב זה וצד הטוען כי יש לפסוק לו הוצאות, לאור התוצאה אליה הגעתי, יגיש בקשה בהתאם במסגרת בקשה לשומת הוצאות.נזקי רכושחשמל