לטענת התובע יש לראות בתאונה, תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים מאחר והתאונה נגרמה בשל כשל במנגנון הויסות של פתיחת דלת הפריקה של המשאית המהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית, ולא כתוצאה מסיבה הקשורה לפריקה עצמה, וכן מאחר והתאונה ארעה אגב נסיעה. עוד טוען התובע כי עפ"י המבחן של הסיכון התעבורתי ומאחר והמדובר בסיכון הנובע משימוש ברכב, יש לראות בתאונה תאונת דרכים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה מדלת משאית לפני פריקה וטעינה: כללי: השאלה העומדת להכרעה היא האם התאונה בה היה מעורב התובע ביום 25.11.94, נשוא התביעה לנזקי הגוף אותה הגיש, מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 ( להלן "החוק" או "חוק הפיצויים") וזאת בנוסף להיותה תאונת עבודה. הוסכם בין הצדדים כי גובה הפיצוי לו יהא זכאי התובע יעמוד על סך של 10,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד. אם ימצא בית המשפט כי התאונה היא תאונת דרכים ישולם הפיצוי על ידי הנתבעות 1 ו-2, ואם ימצא בית המשפט כי התאונה היא תאונת עבודה בלבד, ישולם הפיצוי על ידי הנתבעות 3 ו-4. עובדות המקרה: ביום התאונה במהלך עבודתו כנהג-סבל , אצל נתבעת 3, נהג התובע במשאית המבוטחת על ידי הנתבעות 1-2, שהיתה עמוסה עגלות ריקות לאזור פריקת העגלות. בהגיעו למקום פריקת העגלות, נסע התובע לאחור על מנת לייצב את המשאית מול הרמפה כדי שפעולת הפריקה תתאפשר. התובע כיבה את מנוע המשאית, ניגש לפתוח את דלת המשאית מאחור ותוך כדי פעולת הפתיחה נפגעה כתפו השמאלית (להלן "התאונה" או ה"אירוע"). לטענת התובע, התאונה נגרמה בשל "נפילת" הדלת בפתאומיות וללא ויסות על כתפו השמאלית. השאלה המשפטית : לטענת התובע יש לראות בתאונה, תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים מאחר והתאונה נגרמה בשל כשל במנגנון הויסות של פתיחת דלת הפריקה של המשאית המהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית, ולא כתוצאה מסיבה הקשורה לפריקה עצמה, וכן מאחר והתאונה ארעה אגב נסיעה. עוד טוען התובע כי עפ"י המבחן של הסיכון התעבורתי ומאחר והמדובר בסיכון הנובע משימוש ברכב, יש לראות בתאונה תאונת דרכים. מנגד טוענות נתבעות 1 ו 2 כי מדובר בנסיבות המוחרגות מגדר סעיף 1 לחוק הפיצויים שכן המדובר בפעולת פריקה, אשר אינה נכנסת לגדר הגדרצ שימוש בכלי רכב מנועי. הנתבעות 3 ו-4 מצטרפות לטענות התובע וטוענות, מאותם טעמים, כי התאונה היא תאונת דרכים. הן מוסיפות, לחלופין, כי התאונה ארעה כתוצאה מהתנתקות או נפילה של חלק מהרכב כשהוא עומד וכי תהליך הפריקה טרם החל. דיון : האם השימוש שנעשה במשאית בעת קרות התאונה נכנס בגדר "שימוש למטרות תחבורה" תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה" המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים והוא מהווה חלק מהגדרת תאונת דרכים: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו... לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (הציטוט כולל את החלק הרלבנטי לענייננו בלבד- ז.ב.) המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה אם התאונה אירעה בעת פעולת פריקה של המשאית. חשיבות השאלה היא לנוכח הסיפא בסעיף ההגדרות המוציא פעולה של פריקת מטען מהגדרת שימוש ברכב . לטענת התובע אין המדובר בפעולת פריקה, שכן תהליך זה טרם החל. התאונה ארעה מיד לאחר שהתובע נסע אחורנית לרמפה וירד מהמשאית כדי לפתוח את הדלת. לטענת הנתבעים פתיחת דלת המשאית נעשתה כחלק אינטגרלי מפעולת הפריקה. לטענת הנתבעות 3 ו 4, תהליך הפריקה לא החל, כאשר פתיחת הדלת הנה השלב האחרון של הנסיעה וסיומה, ולא שלב ראשון של הפריקה, ועוד טוענות כי אין מקום להרחיב את ההלכה שנקבעה ברע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אלשעאר תק-על 99(1), 1153 (הנתבעות מפנות לע"א (ת"א) אברהם אהרונוב נ' אררט ולסעיף 8 לחוק הפיצויים). ברע"א 7617/97 קרנית נ' פדל אלשעאר תק-על 99(1), 1153, נקבע כי סגירת דלת אחורית של משאית לאחר העמסתה מהווה חלק מפעולת הטעינה ועל כן אינה מהווה "תאונת דרכים" . פעולות הלוואי של הטעינה, ובכללן פתיחת דופן המשאית, מהוות חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה. "אין ספק, שפתיחת הדופן של המשאית לצורך טעינת המשאית, מהווה פעולת לוואי של הטעינה. פתיחת הדופן נעשתה כדי לאפשר את הטעינה או להקל עליה". במקרה שלפנינו אין חולק על כך כי מטרת פתיחת הדלת הייתה לצורך פריקת העגלות, ואין מקום לאבחנה בין פריקה לטעינה שהיא אבחנה מלאכותית, פעולת פתיחת דלת המשאית נועדה ע"מ לאפשר את פעולת הפריקה, כפי שהצהיר על כך התובע בעדותו, העובדה שהתובע טרם פרק את העגלות אינה שוללת את תחילת פעולת הפריקה. ודוק, התובע נסע לאחור ע"מ להביא את המשאית למצב שבו פעולת הפריקה תתבצע ביתר קלות, וכיבה את מנוע המשאית. פגם בדלת או במנגנון הויסות: ראשית, התובע לא הרים את נטל הראייה, ולא הוכיח כי אכן המדובר בפגם במנגנון הויסות. עדותו של התובע בענין זה היא עדות סברה בלבד ולכן אין לבסס עליה מסקנות. יתרה מכך כאשר פתיחת הדלת נעשתה כחלק אינטגרלי מפעולת הפריקה אין רלבנטיות לשאלה האם היה ליקוי בדלת או לא . אין מקום לאבחנה בין נפילה לבין התנתקות לענייננו שכן, כאמור, המדובר בפעולת פריקה. יתרה מכך, גם אם הייתי מגיעה למסקנה כי ניתן לראות בארוע ארוע שהתרחש עקב התנתקות או נפילה של חלק מהרכב אזי קבעה הפסיקה כי בהתנגשות בין שתי חזקות, מרבה וממעטת, גוברת החזקה הממעטת (ראה רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ נגד נזרי דניאל תק על 2003(1) 1786). סיכום: לאור האמור, אני קובעת כי התאונה היא תאונת עבודה בלבד. בהתאם להסכמת הצדדים אני מחייבת את הנתבעת 3 ו-4 לשלם לתובע סך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית ללא צו להוצאות.תאונת דרכים בזמן פריקה וטעינהדלת רכבמשאית